הבלוג של FOR GOOD - הכל עובר

The taming power of the small

לפני 8 שנים. 23 באוגוסט 2016 בשעה 12:08

יש לי תמיד ברירה בחיים(וגם לך כמובן)האם לבזבז את האנרגיה שלי בהתמקדות בדברים שאין לי שליטה עליהם ושאין בידי לשנותם, או האם לשמור על האנרגיה שלי וליישם אותה על הדברים הקטנים שאני יכול לשנותם. זה מה שהאי-צ'ינג קורא לו "כוח האילוף של הקטן" (the taming power of the small). כל ניצחון גדול מורכב מהרבה נצחונות קטנים.

"כוח האילוף של הדברים הקטנים" הוא ההקסגרמה התשיעית באי-צ'ינג(ה-i ching או "ספר התמורות") והיא תמיד נותנת לי השראה וכוח בתקופות קשות, עד-כדי-כך שלאחרונה שקלתי לעשות קעקוע שלה על זרועי, אפילו שבאופן אישי אני לא חובב מושבע של קעקועים. אני חושב שגוף-האדם יפה דיו גם בלי כל זה. ההקסגרמה הזו מצליחה לתת לי כוח והשראה אולי מפני שהמזג שלי הוא כל-כך הפוך ממנה, ואני צריך תזכורת תמידית לכך. כי אני אוהב לחשוב מחשבות "גדולות" כביכול, ונוטה להסתכל על "התמונה הגדולה". אבל כל ניצחון גדול מורכב כאמור מהרבה נצחונות קטנים.

ההקסגרמה הזו מעודדת אותנו לשאול את עצמנו שאלות כמו איזו מטלה קטנה אני יכול לעשות היום כדי להביא קצת יותר הרמוניה לבית שאני מתגורר בו? או איזה מעשה קטן אני יכול לעשות היום כדי לגרום למישהו אהוב להרגיש שהוא יקר לי? וכך הלאה.

ב-12 הצעדים אנחנו קוראים לעיקרון הזה "רק להיום", לחיות "רק להיום". כלומר לחשוב על הצעד הבא. ללכת בצעדים קטנים. אבל זה אותו הרעיון כמו באי-צ'ינג.

אתמול בערב ראיתי ציור של איזה אמן קליגרפיה זן-בודהיסטי והיה חרוט עליו המשפט הבא, שבתרגום חופשי הולך ככה: "קרני הירח חודרים עד קרקעית האגם, ועדיין אינם מותירים במים שום סימן."

כן, אין כמו להשתזף באור הירח...(:

צהריים יפים.

5

מכתב פתוח לכל הנשים באשר הן

לפני 8 שנים. 22 באוגוסט 2016 בשעה 12:21

המכתב מיועד לכל אשה שהיתה לי חשובה לי באופן אישי וגם לאישה באופן כללי.

אישה יקרה,

חשבתי עלייך הרבה בזמן האחרון. למעשה, בכל הכנות, את הדבר היחיד שאי פעם חשבתי עליו באמת. אני חושב על כל הפרצופים שאת לובשת, על כל העורות שאתם התחככת בי, ואני חושב על הריח שלך. הריח שלך הוא כנראה הדבר שאני הכי אוהב בעולם. לפעמים את מריחה כמו בית, הגנה וביטחון. בפעמים אחרות את מריחה כמו תשוקה, הרפתקאות והתרגשות.

רציתי לקחת רגע בשם כל היצורים החיים ולומר לך תודה. תודה על הקסם ותודה על החיים. אני יודע שאת מצילה את חייו של כל יצור חי ונושם על הפלנטה הזו, בין אם הוא יודע זאת או לא.

את היית השער שדרכו נכנסתי לעולם הזה. את באת אליי בעריסה כשהייתי רך וחסר אונים, וטיפלת בי כשלא יכולתי לדאוג לעצמי. עטפת אותי בחום וגירשת את כאב הרעב. את הגנת עלי מפני האור שלו בזתי. הבנת כי באתי מן החושך, ושהייתי זקוק לאפלה כדי לשרוד, כמו פטרייה.

עצוב לי שלמרות שהיית אישה יפה וטובה עמוק בתוכך כבר היית כל כך שבורה ומפוחדת ולא מטופלת ולא אהובה.

עד היום ישנם דברים שאני אוהב לאכול, לא כי אני אוהב את הטעם שלהם, אלא כי הם מזכירים לי אותך.

נישקת אותי בדרכים אינספור. נשקת את מצחי כשהייתי קודח והוזה, נסחף בים של חזיונות שלא יכולתי להבין. והיית לידי יום ולילה בבית החולים ברזילי ורמב"ם כשנפצעתי בצבא. אחר כך לבשת פרצוף אחר והיית מנשקת אותי על השפתיים והכרת לי את קטיפת לשונך. העולם שלי סבב סביב פיך והמוח שלי הפך להיות קצר חשמלי אחד גדול, לא מסוגל לחשוב באופן רציונלי. אבל אז נזכרתי פתאום שיש לי ידיים, ולך יש ירכיים, ויקום חדש לחלוטין נולד בשבילי. והייתי מוכרח לחקור כל סדק, נקיק בקע ופינה של המקום היפה והכואב הזה שמצאתי. הטחת נגדי את כל המוזרות האינסופית שלך כמו נמרה רעבה, ואצבעותי התפתלו דרך שיערך והשתמשו בו כבמושכות. עשינו דברים כשהיינו צעירים ומפוכחים שאחרים היו צריכים להיות מבוגרים, תשושים ושיכורים על מנת שיהיה להם את האומץ בשבילם. הכרחת אותי להיות קצת יותר חזק, קצת יותר מהיר, וקצת יותר קשה ממה שחשבתי שאוכל להיות. זה היה הקסם שלך שנאחזתי בו כמו ברפסודה כאשר אני עצמי כבר התרחקתי אל המים האפלים של האוקיינוס ובלעתי מוות כמו שאדם טובע בולע מים מלוחים.

היו פעמים שנלחמת על חיי והיית חרב, מגן ושריון והלכת איתי שבעה מדורי גיהינום ללא חשש או הסתייגות. ואני בכלל לא ראיתי את השדים שהקיפו אותנו, כי היו לי עיניים רק בשבילך.

כאשר שקעתי לקרקעית של בקבוק ויסקי עם שיר עצוב של הסמיתס זה היה אותך שחיפשתי. וזה היה אותך שחיפשתי גם ברוך השקט והמנחם של האופיום. את היית מי שהחדיר בי חיים ומי שמשך אותי בחזרה אל עולם החיים.

לסיום, אני רק רוצה לומר כי את הדבר היחיד שחשוב באמת. כל דבר אחר בעולם הזה הוא רק בונוס בצד, רק תוספת קטנה, ואני אומר את זה במלוא הכנות - את הכל. את אמא דואגת, את מכשפה, את בתולה ניצחית ומפתה אינסופית. את הסיבה ואת התרופה לכל הטירוף שלי. את הורגת אותי בכל יום, ואת מבריאה אותי בכל יום. תודה אהובתי. בשם כולנו - תודה.

אחה"צ מוארים.

11

כל-כך יפה ונכון

לפני 8 שנים. 21 באוגוסט 2016 בשעה 18:58

"What is to give light must endure burning"

זה ציטוט של ויקטור פרנקל("האדם מחפש משמעות" וכולי). אבל זה כל-כך יפה ונכון... ופשוט לא ידעתי איך לתרגם את זה.

4

והדלת נפתחת

לפני 8 שנים. 21 באוגוסט 2016 בשעה 15:26

כל דבר הוא מה שהיא

כל מקום הוא המקום שממנו היא באה

כל עת הוא הזמן שבו היא תהיה

כל דבר כל עוד זה שלי

והדלת נפתחת; האם זו הדרך חזרה פנימה?

או האם זו הדרך חזרה החוצה?

בכל זמן ומקום היא לוקחת אותי משם

והמוות מטפס במעלה המדרגות

אחת אחרי השנייה

כדי לתת לך

לתת לך מה?

והוא והבייבי שלו הולכים לגעת בעור.

ערב כחול-עמוק.

7

חמש דקות

לפני 8 שנים. 21 באוגוסט 2016 בשעה 6:58

הימים ארוכים אבל השנים חולפות במהירות

וצריך לקבל את המר בלי מרירות

אלוהים כל-כך אהב את העולם שהוא שלח אליו את בנו יחידו

ואותך ביחד איתו

היא רעבה כמו פצע אבל מפחדת מהאש

לעולם אל תוותר חמש דקות לפני שהנס מתרחש.

בוקר אור ושבוע חדש וטוב.

4

הזונה ממנזה

לפני 8 שנים. 19 באוגוסט 2016 בשעה 10:19

"הזונה ממנזה" הוא סיפור ארוטי קצר ונשכח שכתב פעם וודי אלן על אישה מבריקה שמציעה שירותי שיחה וקריאה בעד תשלום. אם למשל אתה מעוניין לקרוא ולדבר איתה על השירים של ט.ס.אליוט או על "ביקורת התבונה הטהורה" של קאנט - אז זה יעלה לך די הרבה. אבל אם אתה רק רוצה לקרוא ולשוחח איתה על "חמישים גוונים" או על רם אורן, נגיד, זה כבר יעלה לך גרושים.

ואני שואל, הבחורות בכלוב, כן? לאור מה שמעניין אותן בחיים ולאור מה שניתן לשוחח איתן עליו - באופן כללי, אני מתכוון, ולא אישי - האם אתם סבורים שטווח-המחירים שלהן היה מרקיע שחקים בעבודה כזאת? לא נראה לי...(:

יום שישי, את יודעת...(:

39

אני יודע היכן טמון הפיתוי

לפני 8 שנים. 18 באוגוסט 2016 בשעה 13:14

I know where temptation lies
Inside of your heart

(The velvet underground)

אחה"צ יפים וסופ"ש רגוע-ופרוע.

0

מתי אנשים משתנים? והפרחים העדינים הולכים ראשונים בסערה.

לפני 8 שנים. 16 באוגוסט 2016 בשעה 13:11

מתי אנשים משתנים? מניסיוני האישי למדתי שאנשים משתנים, משתנים באמת, שינויים עמוקים ולא רק שינויים קוסמטיים או אורתופדיים שנוגעים רק לפריפרייה של האישיות, משלוש סיבות בלבד: (א) וזו הסיבה השכיחה ביותר. כאשר אין להם ברירה: כאשר הם עם הגב אל הקיר, כאשר הם מגיעים לקצה החבל שלהם כביכול, וכאשר כבר נמאס להם לסבול מעצמם. זו למשל הסיבה שבגללה אנשים מתנקים מסמים או מאלכוהול. הם מתחילים את תהליך-החלמה שלהם תמיד כשהם במצב שבו הם כבר לא יכולים יותר לחיות עם הסמים וגם לא יכולים עדיין לחיות בלעדיהם. רק אז הם נכנעים ומוכנים לעשות את כול המאמצים שיהיו כרוכים בשינוי. אבל אנשים אינם מתמכרים כמובן רק לסמים או לאלכוהול. הם מתמכרים לדפוסי-התנהגות, סגנון-חיים, פגמי-אופי, למנגנוני-ההגנה שלהם וכולי. אבל השינוי יתרחש תמיד באותה הדרך, אם הוא בכלל יתרחש. (ב) אנשים יכולים לעיתים להשתנות כאשר הם מתאהבים, בתוך קשר מלא וממומש, גורלי ומטלטל. או-אז עשוי לקרות, בגלל תהליך ההתכה הנפשי והסימביוזה שיש בהתאהבות, שהם יכנסו אליו אנשים מסויימים ויצאו ממנו אנשים אחרים. (ג) והאפשרות האחרונה, ואני מוסיף אותה רק בשביל שלמות הרשימה, היא שלעתים רחוקות הם יכולים אולי להשתנות, ואפילו מהיום למחר ממש, כאשר נחה עליהם רוח של השראה אלוהית(או עליונה).

בכול מקרה אחר, אנשים אינם באמת משתנים. למעשה, כפי שציין הסופר רודיארד קיפלינג, פגמי-האופי שלהם רק הולכים ונהיים גרועים יותר(:

היום בצהריים פגשתי במקרה את אביה של בחורה אחת שיצאתי איתה תקופה קצרצרה אי-אז בתחילת שנות העשרים של חיי, ושלאחר-מכן נפרדו דרכינו. הוא סיפר לי שהיא התאבדה לפני כשנתיים. זה לא הפתיע אותי. היא היתה פרח עדין, עדין מדי. והפרחים העדינים הולכים לאיבוד ראשונים בסערה.

אבל הפגישה המקרית הזו העלתה בי זכרונות. היא תמיד היתה חושבת על הפרטים הזעירים שרק משורר חושב עליהם. היא היתה למשל נוהגת לטלפן אליי אומללה או כשהיא מוטרדת מאיזו דרמה כזאת או אחרת, והייתי אומר לה, "אוקי ד', הכל בסדר, הכל בסדר. איפה את? "והיא היתה עונה לי (בדרמטיות): "אני בגשם."

מסוג הדברים האלו. זה היה כל-כך מלבב, כל-כך יפה...

היא למדה בזמנו ריקוד-מודרני, וזו היתה אחת הלהקות האהובות עליה. יהי זכרה ברוך.

אחה"צ מוארים.

13

מסר מרופא המשפחה של פור גוד

לפני 8 שנים. 15 באוגוסט 2016 בשעה 7:25

"...כידוע לנו התקדמה הרפואה המודרנית בחמש השנים האחרונות כמו בכול עשרים השנים שקדמו להן גם יחד. והיום כבר קיימת תקווה גם עבור מישהו כמו פור גוד אשר למרבה הצער נולד עם לב עדין ורגיש, "לב של משורר" הייתי אומר, בעיה שעל-פי כל האינדיקציות היא חשוכת-מרפא ופרוגרסיבית. אבל אני שמח לבשר לכם שהחיים עם לב אחד בלבד הם נחלת העבר. כבר-סמכא בתחום הגעתי למסקנה שעל-מנת לעמוד בכול הטלטלות העזות הכרוכות בחיי-האהבה הוא זקוק בדחיפות לעוד לב, לב ספייר, והוא מועמד לגיטימי לעבור את הפרוצדורה הכירורגית המתקדמת והיקרה שפיתחתי להשתלת לב שני, לב נוסף. אני פונה אליכם אפוא, אנשים טובים באמצע הדרך, נערים עולי ימים בעלי לב טרי בריא וחזק שעדיין לא נשבר לרסיסים, או בחורות בעלות לב-אבן, לתרום לו את האבר הזה שלהם. כי כל ישראל ערבים זה בזה. וכל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו..” (:

בוקר טוב בוקר אור, יום חדש.

26

קחי אותי מחר

לפני 8 שנים. 13 באוגוסט 2016 בשעה 14:13

אני אדון האופל, אני מתבודד באור, אני מחכה בשקט, בהשראה על המרפסת, עם קצב שחוזר לחיים, בלילה שטוף אור כוכבים, עוד מעט יהיה לנו פה מאורע, היין הוא דם, הלב הוא רצון-להרע.

האם אי-פעם שקלת את זה שהאהבה שלי אינה יודעת גבולות? סוריאליסטי, שיעמום המחץ כל הסקס אין-דה-סיטי, אני זוכר איך פעם בשיעור מתמטיקה, עשיתי למורה שלי שיעור בפורנוגרפיקה.

אני רוצה להיות חבר שלךְ, להיות איתך עד הסוף, בלעדיך אין לי רגשות חזקים.

אנחנו חיים קשה קרוב לקצה, היא בחדר השינה שוכבת ערה, יש לי בערב דייט עם התעללות-עצמית ועם ספקות, אני מאבד מתישהו את ההכרה ומתעורר בלילה שטוף אור כוכבים, מינוס קצת דם ולב וחיים.

אני הרוח הבודדה ביותר עלי אדמות, אני חוזר לארץ אחרי שנים של מסע לכיבוש החלל, אחרי שנים של עבודת-אלילים, האש במוחי עדיין בוערת כנגד כל הסיכויים, נשכתי את השפה, טעמתי דם, לא הרגשתי חרטה, כמה מתוק להיות בחיים, התחלתי לחתוך בהפסדים, החיים שלי עדיין לא גמורים, הגיע הזמן ללכת מכאן, קחי אותי מחר, היום היה בלאגן.

מוצ"ש שקט.

10