הבלוג של FOR GOOD - הכל עובר

אמא שלי לא לימדה אותי איך לבשל

לפני 8 שנים. 9 בפברואר 2016 בשעה 16:14

אמא שלי אף פעם לא לימדה אותי לבשל,

וזה למה אני לא אוהב להיכשל.

אמא שלי אף פעם לא לימדה אותי לנקות,

וזה למה אני כל-כך אוהב ללכת מכות.

אבל הכישרון שלי מחפה על הכול...

אבל אח שלי לימד אותי איך להפנות את הלחי השנייה,

לאבד אח זה קל כמו לאבד מטרייה.

טוב אבל גם אבא שלךְ לא לימד אותךְ איך למצוץ

לא לימד אותך איך מדליקים את הניצוץ

ואף פעם לא היה מי שיאמין בךְ

וזה למה את סנטימנטלית כל-כך

וזה למה עוד מילדות כבר רצית להוריד ת'חזייה בכנסייה

כי לא היה אף אחד שאמר לך: את יפה, את עצמאית, את חופשייה.

אבל אח שלך נתן לך מייבש שיער

ונתן לך האד-סטארט

ואמר לך: היי בייבי, אני גבר עם תוכנית מושלמת

ואני אתן לך את כול מה שליבך משתוקק אליו

רק תני לי להתקרב אלייך

אני רוצה למצוץ את לך את הדבש

אני רוצה ללקק את האנרגיה שלך

לזיין את הקונספציות שלך

לעשות אהבה עם הפילוסופיה שלך

ולספוג את הוויב שלך

אני רוצה למות כדי שאוכל להיות את

אז קדימה בואי לבעל האדמות שלך ותני לו את "זכות הלילה הראשון"

לזה אני קורא יחסים, בובה

לזה אני קורא יחסים...

אז מה הפלא שהרצח הראשון בהיסטוריה היה על רקע של קנאת אחים ?

למי שעדיין לא יודע, מאזוך, אחד משני אבות-האומה שלנו,

בחר לקרוא לסך-כול כתביו:

" המורשת של קין."

אה, כפרה עליו.

המורשת של קין...

קול דמי אחיך זועקים אליי מהאדמה

גם קול דמי המחזור שלא קיבלת זועקים אליי מהמיטה...

אמא לא לימדה אותי לבשל, היא לא לימדה אותי

עוד הרבה דברים.

וערב כחול עמוק (:

26

עיר התחת

לפני 8 שנים. 8 בפברואר 2016 בשעה 22:28

השוטרים מטופחים-היטב ושריריים

בעיר-התחת.

המדים שלהם תפורים בשיק ומותאמים בנחת

בעיר-התחת.

כל גבר צעיר ושחור שהולך ברחוב

ייעצר על ידי רכב מלא בבשר

אבל הילדה עם השיער

שחולפת על פניי בתחתוניה

היא לא עשתה עדיין שום דבר עם חייה

כדי להיות ראויה למכונית הזאת.

כשאתה גר בעיר-התחת,

אתה חייב לרדת ולקחת.

אבל בעיר-התחת אני לומד,

בעיר-התחת אני עובד,

בעיר-התחת אני הופך להיות

הסיוט הכי גרוע שלי.

אני אומר לך, בנאדם, זה צוות מגוון

פה ב-Butt Town.

ביום שני אתה מכור, ובשישי אתה גמור.

המפיק הוא ערמומי, והיאוש הוא תהומי,

והכישרון להוט ללכת ישר לגיהנום.

הציצים מדהימים, וכולם פה מביטים,

באיזשהו חלק של הגוף,

לוטשים מבטים בכול הזדמנות.

כן זה הטבע של האמנות

בעיר-התחת.

ובכל רחבי העיר החלומות שלךָ נערכים כבר לעימות מכריע

עיר-התחת עוד את כול הערכים שלך תטביע.

אבל בעיר-התחת אני לומד,

בעיר-התחת אני עובד,

בעיר-התחת אני הופך להיות

הסיוט הכי גרוע שלי.

בעיר-התחת, בייבי, אני הולך להיות כוכב,

אני הולך לשקשק את התחת שלי רחוק עכשיו,

אז הנה מתחילים.

אני הולך לנענע קצת ת'תחת,

בעיר-התחת.

איגי פופ ( בתרגום חופשי שלי )

וחלומות פז כמובן (:

0

אני אוהב את הכול לאט

לפני 8 שנים. 7 בפברואר 2016 בשעה 10:18

אני מאט את המנגינה, מעולם לא אהבתי את זה מהר

את רוצה להגיע לשם בקרוב, אני רוצה קצת לאחר.

זה לא מפני שאני זקן, זה גם לא החיים שניהלתי מבחירה

תמיד אהבתי את זה לאט, וזה גם מה שאמא שלי אמרה.

אני שורך עכשיו את נעליי, אבל לא כדי לרוץ

אני אגיע בזמני, אני לא צריך יריית-אקדח בתור תירוץ.

זה לא מפני שאני זקן, וזה לא מה שהמוות עושה

תמיד אהבתי את זה לאט, כן ה'לאט' בדם שלי שוחה.

תמיד אהבתי את זה לאט, מעולם לא אהבתי את זה מהר

איתי זה חייב להימשך, איתךְ זה חייב תמיד להיגמר.

וזה לא מפני שאני זקן, וזה גם לא מפני שאני מת

תמיד אהבתי את זה לאט, וזו כול האמת.

כל המהלכים שלךְ הם מהירים, כול התפניות שלךְ כל כך חדות

תני לי להסדיר את נשימותיי, חשבתי שיש לנו את כל הלילה עוד לחיות.

אני רוצה לקחת את הזמן שלי, אני אוהב להשתהות כשהוא עובר

איתי זה חייב להתארך, איתךְ זה חייב תמיד להיגמר.

את רוצה להיות שם לפניי, אני רוצה להגיע אחרייך

סוף-שבוע על שפתייך, חיים-שלמים כבר בעינייך.

אז תני לי ללכת, בייבי, הם קוראים לךְ לשוב בחזרה לעיר

ובמקרה שהם מבקשים לדעת, תגידי להם כדלקמן:

אני רק מנסה להאט פה קצת ת'זמן.

לאונרד כהן ( בתרגום חופשי שלי )

מוקדש לזכרו של הנער גבי שושן כפרה עליו, שהיה נער חמוד מאוד מאוד. ובוקר טוב בוקר אור, ושבוע חדש וטוב

20

Keep going

לפני 8 שנים. 6 בפברואר 2016 בשעה 12:25

" האם אתה עדיין אוהב אותה ? " שאלה אותי מישהי לא מזמן.

ואני עניתי: " להגיד שהפסקת לגמרי לאהוב מישהו שפעם אהבת הכי בעולם - זה שקר. אבל ממשיכים הלאה. אלה החיים."

" Keep going " אני תמיד אומר היום לאנשים במצוקה.

ולפעמים אני מוסיף: " אני לא בטוח שאני יודע מה זה בדיוק אומר, אבל Keep going. "

ואם הבנאדם ממש במצוקה, אני אומר לו: " אל תדאג יותר מדי. עוד מעט הכול במילא ייגמר" (:

צהריים יפים.

10

הנער היהודי רב-המעללים העונה לניק "חופשי ומאושר" אמר לי אתמול שישנן בעיות בחיים שהן כמו "יתוש על הביצים" - אני חוזר לטובת מי שלא הבין את הדימוי בקריאה ראשונה: "יתוש על הביצים" - רוצה לומר, שלא יהיה נבון מצידךָ לנסות לפותרן בעזרת כַּאפה מצלצלת ומוחצת. אלא עלייך לגלות ביחס אליהן משנה זהירות וסבלנות. וסוף מעשה במחשבה תחילה.

ומתבקשת פה מאליה השאלה, איך בכלל מגיעים היתושים אל אשכיו של הנער, ועוד בעונת החורף ? האין זה אומר, מטאפורית וגם לא מטאפורית, שהנער מסתובב בעולמנו קצת יותר מדי כשהוא בתחתוניו או אפילו עירום ועריה ?

"המוות," אמר פעם יוסף סטלין, "פותר את כול הבעיות. ואם אין בני אדם, גם אין בעיות." (:

ובוקר טוב בוקר אור, יום שבת (:

0

הקשר הצרפתי

לפני 8 שנים. 5 בפברואר 2016 בשעה 11:05

התרבות הצרפתית ייחסה תמיד חשיבות עליונה לתשוקה - desir הם קוראים אותה - הלובשת אצלם בקלות אופי דרמטי מדי וסופני משו פחד. בגיל 25 היתה לי למשך חודשיים תמימים בת זוג צרפתייה - הייתי באותה שנה אומללה גם חודש שלם עם רוא"ח פריג'ידית מקנדה, שלא תחשבו (: - ולעניות דעתי כול מי שמחזיק מעמד יותר מחודשיים עם נערה צרפתייה מגיע לו מינימום קוראסון פרס. אז אחרי שעשיתי לה שיחת-פרידה באיזה קפה מנוקנק בשנקין, אני זוכר איך מצאתי את עצמי נוהג אליה שעה שלמה באותו הלילה, אל הבטי בּלו הזאת - אחרי שהיא עשתה לי טלפון ואמרה לי בקול רועד שהיא "לא יודעת מה לעשות עם עצמה" - ובחיי שהיא נתנה לי את ההרגשה כאילו עוד רגע היא הולכת לקפוץ מהמרפסת - והכול רק כדי לגלות שמה שהיא באמת חשקה בו באותו הלילה היה רק בעוד מייק-אפ סקס. עוד אחד לאוסף.

בבוקר למחרת אמרתי לנערה הצרפתייה: "ממי, הקשר שלנו לא הרמוני. ואת יודעת את זה בדיוק כמוני. ואני לא מבין למה את רוצה להידבק אליי 24/7. הרי אני בעצמי לא יכול לסבול את עצמי כל כך הרבה זמן רצוף, ואני כבר שנים מנסה להתעורר מעצמי ולהגיע להארה. אז מה נסגר איתך בובה? " (:

בקרב להקות של זברות ידועה התופעה הבאה, אשר מלמדת אותנו כמה חרדה - וכול הסיגנלים הפיזיים הכרוכים בה - יכולה להיות מדבקת. אם זברה אחת נדמה לה שהיא שמעה או ראתה איזו צללית של אריה - אפילו אם אין אריה - והיא חוטפת ת'פחד, בתוך כמה שניות כל הזברות האחרות בלהקה יידבקו ממנה, ויתחילו לקפץ בחרדה אנה-ואנה ולנוס על נפשן...

לפני כמה שנים טובות גרר אותי חבר לראות סרט צרפתי קטן ומוזר לאללה שנקרא כמדומני "לה היסטרי" (= ההיסטריה), שהוקרן בפסטיבל הסרטים בחיפה. היו בערך 15 איש באולם, והסרט נמשך בערך 20 דקות. אבל לא הצטערתי שהלכתי לראות אותו.

הרעיון של הסרט היה מאד פשוט.

הוא מתחיל בריב זוגי רגיל בהחלט, שלאחריו הנערה הצרפתייה יוצאת מהדירה לרחוב בוכייה והיסטרית. והחל מאותו הרגע - תוך 15 דקות בלבד! - כל הנשים בפאריז - אני חוזר: כולן אחת-אחת ובלי יוצא מן הכלל ! - כולן נדבקות בבכי היסטרי. כמו במין "שפעת-הזבּרות" בהילוך-מהיר... והכול רק בגלל נערה אחת שאיבדה את העשתונות.

ולפיכך מוסר השכל (:

ובוקר טוב בוקר אור, יום חדש. וסופ"ש רגוע ופרוע.

15

בואו נתחיל מהסוף

לפני 8 שנים. 2 בפברואר 2016 בשעה 8:49

בואו נתחיל הפעם מהסוף ולא מההתחלה.

היא פתחה את ליבה, ונתנה את כול כולה,

לבחור שאמר לה שהוא הורג כול דבר שהוא אוהב

והוא גם יהרוג אותה.

וכולם אמרו ישר בהתחלה,

שום דבר כבר לעולם לא יהיה איתו בסדר

אבל היא לא שידרה איתם על אותו התדר.

היא רק פתחה את סגור-ליבה, וזרקה את דאגותיה מאחורי גבה,

כמו שהן החזיקו בה לפני-כן כל כך חזק בחשכה. והוא אחז בידה וסירק את שיערה, ואמר לה: "כול חיי נלחמתי לעשות את המיטב מגורל כל כך, כל כך,

כל כך רע..."

" אבל כל המלחמות שלךָ לא הובילו אותך לשום מקום, אם שום-מקום זה פה איתי. אז למה שלא תיכנע ותמסור לי את הלב ? יש דרכים אחרות להרוג את הכאב. כי אתה יכול להמשיך עם כול המלחמות שלך לנצח. אבל גם אם תהרוג כול דבר שאתה אוהב, אתה לעולם לא תנצח.

אתה חזק יותר מכול החומות שאתה מנסה לבנות סביבך, מכול חומה וחומה. ואני אומרת לך את זה אפילו שאני יודעת שהנשמה שלך כל כך, כל כך,

כל כך פרומה...

גם לי יש חולשות וספקות. ובכול פעם שאנחנו מתעוררים מההזיה החושנית שלנו, אני מופתעת שאתה מדבר על האהבה שלנו ברצינות כזאת.

אני שונאת אותך, כי אני כל כך אוהבת אותך, תראה אותי זאת אני. ואני לא מצליחה להבין למה גם כשאתה רך אליי אתה חייב להיות כל כך שטני ? אז בוא נביט הבוקר ישר אל תוך השמש העולה. ונתחיל הפעם מהסוף, ולא מההתחלה. "

ובוקר טוב בוקר אור, יום חדש

45

מסר מאהבת נעוריו של פור גוד

לפני 8 שנים. 1 בפברואר 2016 בשעה 20:52

"...בסוף פגישתנו האחרונה שבה נפרדנו שאלתי אותו: ' אז מתי רואים אותך ?'

'מתישהו' הוא ענה.

'טוב,' אמרתי בבדיחות הדעת וכדי להסתיר את רגשותיי: 'אז שיהיו לךָ חיים יפים. ונתראה כבר. או בעולם הזה או בעולם הבא.'

הוא הרצין פתאום ואמר: "בעולם הבא לא מתראים עוד."

צפיתי בו מתרחק ברחוב. לא נועדנו להתראות שוב..." (:

ליל מנוחה וחלומות פז (:

11

החדשות הראשונות

לפני 8 שנים. 30 בינואר 2016 בשעה 18:03

החדשות הראשונות היו שיש שולטות ונשלטות על החוף

כולם הרי רוצים שיהיה לזה כבר סוף

האם אתה יודע איך נראה ההאפי-אנד של סרט-אימה ?

אולי אולי אולי כולנו יוצאים עכשיו למלחמה.

אולי הקיום שלנו כל כך שביר שאנחנו לא יכולים לאהוב מבלי שנרעד,

אולי אולי אולי הסוטול של האקסטזי עוד לא ירד.

יש לי כרטיסים חינם למהומה, בואו בהמוניכם, מזג האויר מתאים

שום דבר לא הולך להשתנות פה, אבל כולם כולם כולם יודעים

אם תתחיל עם הבחורה שלי, כול החברים שלךָ יגיעו למכות

אבל אם אתה ביישן, זה יכול גם לחכות.

האם הבחורה שלך גומרת בגניחה אנחה או בצרחה ?

האם אתה יכול לעשות לי עכשיו שיחה ?

אנחנו כבר קרובים קרובים קרובים לנקודת הרתיחה

אז אפילו אם אתה ונילי, כדאי שתשנה לפעמים את התנוחה.

ויש כדור עם השם שלי עליו

ואין לי, אין לי, אין לי עכשיו

הכול כאן תמיד אחר-כך או מחר, על ההווה הם הטילו צווי-מניעה

וכלום לא ישתנה פה עד שגם למתים תהיה זכות הצבעה.

אז אל תחזור שוב למסלול, נגמרו ימי התום

האם אתה רוקד רוקד רוקד איתי היום ?

כן הכול מובן וגם כל כך הגיוני

אתה לא תהיה מזה עשיר וגם לא תהיה עני.

החדשות הראשונות היו שיש שולטות ונשלטות על החוף

נשלטות על החוף, אוהבים על הרצפה

האם אתה יודע איך נראה ההאפי-אנד של סרט-אימה ?

נו אומרים שהוא חייב להיות בטוח, שפוי, ובהסכמה.

ושבוע חדש וטוב

0

ילדות מוארת

לפני 8 שנים. 28 בינואר 2016 בשעה 19:01

המורה הרוחני החמדמד אדיה-שאנטי מספר על חווית-ילדות שלו שאני יכול להזדהות איתה בקלות, כי גם אני זוכר בבירור רגע כזה בילדותי.

והחוויה הייתה זו:

ברגע אחד של בהירות התברר לו שכול האנשים המבוגרים סביבו - אמא ואבא שלו, והשכנים והמורים - וגם הנשיא וראש הממשלה - וגם כלובי כמובן ואין מה לדבר בכלל (: - כולם אחד-אחת ובלי יוצא מן הכלל - הם אנשים משוגעים. (:

והם משוגעים, בפשטות, מפני שהם מאמינים למה שהם חושבים. הם מאמינים למחשבות שעוברות להם בראש, והם מתנהגים כאילו המחשבות האלו אמתיות.

או במילים אחרות, אנשים משוגעים...

למותר לציין כמובן שהחוויה הזו, עם כול הוריאציות הקטנות עליה, היא כנודע זה-מכבר הצעד הראשון והחשוב ביותר - שער-הכניסה ממש, אפשר לומר - בדרך המוליכה אל ה"התעוררות" או אל ה"הארה" (:

וכמובן, סופ"ש רגוע ופרוע (:

16