לפני 8 שנים. 1 במרץ 2016 בשעה 10:22
בראיון מפורסם שהעניק הסופר ולדימיר נבוקוב מייד לאחר צאתו לאור של ספרו הפנטסטי "לוליטה", שאל אותו המראיין את השאלה הבאה: "תראה מר נבוקוב, התאורים שלך בספר הם כל-כך מסעירים ומדוייקים, אתה בטוח שאין בך משהו מכול זה - כלומר מהפדופיליה-לייט או מהמשיכה-המינית לנימפות ? " ( נבוקוב מכנה בספר את אותן נערות טרום בת-מצווה שמיניותן-הנשית רק החלה ללבלב והן זה-מקרוב גילו אותה בשם 'נימפות' )
ומה נבוקוב עונה לו ?
ובכן הוא תוקע בו חתיכת קלואז-אפ אקסטרהאורדינר ואומר לו כך:
" ואיך *אתה* יודע שהתיאורים שלי כל-כך מדוייקים? "
(:
אבל כאשר פונה אלינו - כפי שקורה לנו מעת-לעת - איזו נערה קדושה רכה בשנים עם חלב על השפתיים ועם איזו שארית מטושטשת של פצעוני-בגרות על פרצופה המתוק, אנו מספרים לה שהאקסיומה שהיא תמיד נר לרגלנו הינה: " אישה - עדיף על נערה."
ואנו מגלים להן אותה, אתם מבינים, כי אחרת הן לא רוצות לגדול. והרי אי-אפשר להישאר בת 20 לנצח. נכון ?
ואם דעתן עדיין אינה מתיישבת עליהן, והן חפצות למרות כול זאת לשחק לנו אותה ביחסי-שליטה ולעוף על עצמן באיזה סרט כמו "סיפורה של או." או "ונוס בפרווה", אנו אומרים להן שכול זה יכול לחכות קצת, ומפצירים בהן להירשם בינתיים למכון-ויצמן, להגיע להישגים בהגות ובמתמטיקה, ולהביא כבוד רב לעם היושב בציון.
ואם גם זה לא עוזר והן עדיין מתמידות בעקשנותן, אנו אומרים להן שנאלץ לפיכך לזמן את אימא שלהן לשיחה אישית לוחצת. ובמיוחד אם היא אימא-לוהטת (:
וצהריים יפים כמובן.