|
|
|
לילות שנגמרים בבקרים
כבישים שנגמרים
בערים
וכל המים בעולם
שנעצרים בסכרים..
כל אלה לא עוצרים
את מי שבחר
להיות
מי ומה שהוא.
זה לא מתאים לכולם
זה לא במידות שרגילים
אבל הבטחתי להיות
ולמילה שלי
טרם הומצאה המכונה
שיש בה יותר כוח
מאשר לה.
עוד לילה שהופך לבוקר
צולל לאט לתוך הכר
הגוף עוד נאבק מעט
האדרנלין שלא נכנע
המוחות שצורחים ממאמץ
המתח השרירי שנמתח
עד הקצה..
עוד מעט וקצת
הטעם המתוק יציף
מחדש.
גיליתי את הבחור רק הבוקר כשקיבלתי הזמנת עבודה מלקוחה העוסקת באמן.
אז הקשבתי..
יש לו את זה.
😎
"יש בך המון זעם"-
היא אמרה.
"אני כלל לא כועס"-
עניתי.
אבל משהו פקע שם בפנים והתאפקתי לקפל את פיסת הקרטון המשולשת שהיתה בידי בעדינות של החזקת תינוק דרקונים בידיי.
בתוך סבך התאים האפורים המהירות טיפסה לשיוט..300 קמ"ש.
המהירות שאני חי בה.
לפעמים, אני מוצא עצמי מייחל ללחוץ על הבלמים באחת, לעצור לאחר סיבסובים פראיים ולכבות מנוע, ככה, ממש באמצע שומקום..
לתת לשקט להשתלט.
להניח את הראש צמוד לשדיים רכים, לאחוז פטמה בין השפתיים ולעצום עיניים.
לא מעניין אותי מה תעשי בינתיים.
את יכולה לקרוא ספר.
לגלוש באתר השחור הזה.
לפנטז שאת ברואת האל המושלמת..
אני אסתפק בשדייך באותם רגעים..
דרקון עייף.
ואם היה לי בייבי דרקון..
הוא בטח היה דומה לזה.
שאלו אותי לא מעט מדוע תמיד השתמשתי בתואר זאבים לאנשי הלילה שלי ולא באריות, נמרים או כל בעל חיים אחר.
קסם הלהקה תמיד הדהים אותי.
ואז קיבלתי את התמונה הבאה, כיתוב שאומר את מה שלא הצלחתי לבטא.
וזאבים?
הם כאלה.
לא נעלמתי, זונות..
העיסוק שלי מעיף אותי לפעמים.
שיעורים הם חלק חשוב במהלך החיים בכלל, בבדסמ בפרט.
בכל עת שאני חווה שיעור אני מודה.
מודה מהכי עמוק שיש, למרות שבמציאות הכלובית, קיתונות אש ושיימינג הם המענה הנכון לכל סוג של עלבון ו/או פגיעה באגו.
אז עוד שיעור ותודה על כך.
אני לומד לאט אבל לא חוזר על טעות פעמיים.
לעולם.
ורד שחור.
אין ממנו חזרה.
אין בו הבלחות.
ושוב אותו שיר שמהדהד מחלון המכונית שתקועה באותו פקק בואכה איילון דרום..
הפקקים האלה מרגיזים את רוב האנושות ואני, ממתי בדיוק הייתי "רוב האנושות"?
אני מנצל את זמן האיכות הזה למחשבות, זמן שקיים במשורה בכיסיי במהלך טירוף היום.
החטא הקדמון שלי נמצא בהצצות והבלחות לבלוגים ללא ציון מטרה. זה ינוע בכל המנעד שבין שולטים לנשלטות.
למידה של טבע האדם.
יש ללא ספק מגמתיות בכתיבה, אנשים מאמינים כל כך בדרכם עד שאיבדו את יכולת ההבחנה הדקה בין בנאליות לאטימות ריגשית.
כן..בכל הצדדים של השוט.
הערצות זין שהופכות לשיימינג, ניסיונות האדרה עצמית, פסילת עולמות שלמים בשל אטימות מוחלטת, ה"אני יודע הכל" תמיד נשמע מבטיח אצל אוכלי השאריות..
ואני?
רק משאיר את העולם שלי סגור בפני העולם שבחוץ, שבעתי טימטום ורוע.
הראפ גירל הציעה מבחנים בכניסה לאתר. זה שיעשע אותי ולא מתוך בוז ויוהרה אלא ממקום של אם היו כאלה, לא הייתי מעביר אותי.
כמו שאמר גראוצ'ו מרקס כבר מזמן:
"אני לא מוכן להיות חבר במועדון שמוכן לקבל אנשים כמוני".
(יש מיליון דיעות לציטוט המקורי של זה..אל תתקטננו לי כעת!)
אז אני לא אוכל שאריות ובכלל טוען שהגדרות הבדסמ, ויש כאלה, די עם המשחק המפגר שלמדתם לקשקש, זה שלאנשים אין קשת מושגים בנושא, לא מבטל את אותן הגדרות, הן שרירות וחזקות ומהוות בסיס לתנועה לכל מקום שהמוח יוביל.
אני בצד הלא נכון של גן עדן..
כנראה ששוב טעות בניווט.
זה בכלל גיהנום.
ויודעים מה?
לא רע בכלל..😎
'זדיינו.
תמרורים..
עולם כזה.
בתחילת הימים הבטנו לשמיים וחיפשנו בהם סימנים.
משהו שיעיד על המבול שמתקרב או על הבצורת שמייבשת.
ואז צמחנו.
התמרורים של הטבע לא הספיקו.
התחלנו לצייר משלנו, הזויים ככל שניתן.
גמלים בכביש, ציצים בדרך, כאב לב ושברים, אפילו התרגשות של בוקר.
אף פעם לא ציירנו תמרור אמיתי.
היינו עסוקים בעצמנו כל כך, עד שהעולם המשיך לחלוף מהצדדים, כלל לא שינה כמה הצלפות עברו על הגוף, כמה מצבטים שלחו אותות כאב לרקמות המוחיות שלנו.
זן אנושי סתום.
ובתוך הסערות האלה, לפעמים חושך מוחלט, יש נר קטן.
להבתו רוקדת ללא מוסיקת רקע.
קרן שמש אמיצה שמצליחה ללא ייאוש לבצוע את שכבת העננים.
פעם הייתי עוצר ונהנה מחומה עד שתם רגע הקסם והעונג שניתן..
היום אני מטפס לפס האור, דוחק בכתפיי הרחבות את העננים.
ואוסף את המתת עמוק לתוכי.
וכן, ובניגוד לעבר, אם בין שורה כתובה אחת לשניה, מתחבאות 3 שורות ניסתרות, בפוסט הזה יש לפחות 50 כאלה, כי למדתי.
למדתי שאותן אלחש לך באוזן..
כי העולם שלנו ינוע רק לאחר שתיסגר הדלת מאחורינו.
רק לאחר שאקבל הכל.
SirCumAlot(שולט) - פוסט רציני לשם שינוי. ואני מפנה שאלה רצינית..... נשלטת שסרחה מקוד הזהב ...השולט מחוייב עדיין כלפיה בשמירה על הקוד העליון? ואם שולט פעל בניגוד לקוד וביצע ״מחטף״ של נשלטת משוייכת, האם גם אז מחוייב השולט ״הנחטף״ לקוד עליון מול השולט ה״חוטף״? בברכת זדיין.. ותתלבש.
והתחייבתי לתשובות.
אז לפי הסדר.
"נשלטת שסרחה מקוד הזהב.."
טריקי לחלוטין. יתכן ובעיניי אדם אחד התנהלותה תיראה כלא קבילה ובעיניי אחר הכי מקובלת שאפשר. מתוך הנחה שמדובר בהתנהלות שאינה מקובלת, היא תאבד את מקומה.
כאחד שאינו מאמין ומקבל כיבוס כביסה קבל עם ועדה, לא הייתי מקבל בעין יפה הצגת הדברים בפומבי, אם בגלוי ואם בסמוי.
גם אם אינה זכאית לכבוד נוסף מהשולט שלה, אין הדבר אומר שהיא תישפט פעם על ידו ופעם על ידי המון צמא דם.
"ואם שולט פעל בניגוד לקוד.."
אם הנשלטת משוייכת, כמובן שכל פעולה בניגוד לקוד פסולה מעיקרה. אם אינה משוייכת הרי שהיא בחזקת עצמה בלבד ולשולט לשעבר אין ענין ודבר בבחירותיה.
אנו משתמשים בביטוי "רכוש" לא מעט. אם נשתמש מטאפורית בביטוי, הרי שאם אינה רכושו יותר, אין לו אחיזה בה.
השולט מחוייב בקוד העליון איתה ובלעדיה. כבודו לא נשען עליה בשום צורה וענין אלא רק על פי התנהלותו שלו.
"..ביצע מחטף.."
אין דבר כזה.
אם הנשלטת קמה ועזבה הרי שזו הבחירה שלה. לשולט על פי הקוד אין נגיעה בהחלטה זו שלה.
כאמור, לא יתקיים מחטף אם אינה משוייכת. אם משוייכת ועדיין הלכה אליו מסיבות כלשהן, היא והשולט החדש שברו את הקוד.
עדיין, זה לא מתלה את השולט הקודם באי אחיזה בקוד.
זה לא פותח את הקוד למלחמה מכוערת ועל השולט הראשון להשאר אוחז בכוח בכבוד אישי.
לסיכום:
יש חשיבות לקוד העליון, הוא נועד לשמור על מקומם המכובד של שני הצדדים כלפי העולם, גם אם בין השניים ומאחורי קירות, קרו דברים שאינם ראויים/מקובלים.
בכל מקרה, אחריות השולט הראשון היא לא לאבד את ראשו בסערת אגו. לאורך זמן הדבר יצביע על בגרותו וכישוריו כשולט שבתור בסיס שולט על עצמו.
U can scream .
אף אחד לא שומע.
הזעקות שלך שוברות חומות
של שתיקה
גורמות לשמיים לדמוע
טיפות גדולות של דם
שחורות.
אף אחד לא באמת שומע.
גם הוא.
ורק הרגש השבור שלך בוכה
את הלילה.
את תפתחי לו שוב ושוב
את ליבך שהוטח בתחתית
פח אשפה
את רגלייך
ידייך
ביתך
חורייך
רק כדי לקבל את הסיפוק הריגעי
שמשאיר אותך מחדש
נטולת אויר וכוחות
מיובשת ממאמץ מיותר..
את לא לומדת.
אז תמשיכי לצעוק על הים
הוא לא עונה
לא ענה מעולם.
ותמשיכי לבכות את אהבתך
להביט עליו בא ולוקח
הולך ושוכח..
עד הפעם הבאה שיעמוד לו
הזין.
את יכולה לצעוק..
אף אחד לא שומע.
גם הוא לא.
במיוחד הוא לא.
לטינית היא שפה קשה.
גם אני.
שפה בפני עצמי.
קשה בעיניי העולם.
שני מושגי יסוד שעוסקים לכאורה בעניני דת אבל אני מרשה לעצמי לנכס אותם לבדסמ.
לא נחמד לכם?
'זדיינו.
ותתלבשו.
Terra santa- אדמה קדושה.
בבדסמ המונח עוסק במקום הקדוש שבין שולט לנשלטת, מקום נקי וחף מהעולם, מקום שאנשי בדסמ המאמינים בקוד הקשוח, לעולם לא ינסו להזדחל לתוכו.
Terra promisa- אדמה מובטחת.
מקום שאליו אנו שואפים להגיע בחיינו הבדסמיים. מקום שאנו רוצים להגיע אליו ולמעשה צועדים בנתיב אליו בכל שלב לימודי ומעשי כי כשמו, מקום מובטח לבדסמ.
ברור ששני המקומות אינם יישויות נפרדות וחובקים זה את זה בכוח.
נקווה שהבנתם.
ואם לא-
'זדיינו שוב.
😎
פעם גם היתה רומנטיקה בדסמית.
לפני שנים, הצלחתי בדרכי בקודש, לטלטל את עולמה של נשלטת.
באותם ימים, מערכת ההיררכיה והקודים הקשוחים לא איפשרה לנשלטת לעקם פנים ללא אישור..
אז זה הלך ככה:
"מאסטר..שמעתי שיר מדהים !"
זו היתה דרכה להביע את אי שביעות רצונה..
סטארט-אפ בדסמי?
תקשיבו למילים.. 😎
'זדיינו.
