בבוקר אני צריכה משהו שיחבר אותי לעולם… רדיו או מוזיקה, חדשות או וואטסאפ, משהו קצת יותר רועש ויומיומי מציוצי הציפורים העדינים מבעד לתריסים. אני לא רוצה להתחבר הבוקר, ואולי אני לא רוצה להתחבר בכלל. שתיתי כוס מים, הדלקתי את כל התנורים ועברתי מהשמיכה בחדר שינה לשמיכה בסלון. בעשר פגישה ראשונה, ב-12 פגישה שנייה, ב-14 אני מקווה לפלרטט עם הבחור הטרנס החמוד מהקבוצה וב-18 יש לי שיעור ריקוד אקזוטי על עמוד.
רק מהרשימה הזו עלתה בי חלחלה.
אולי אני עדיין רוצה להישאר בסופ״ש, לצפות בו כמו ב-slide show, מעבירה תמונה אחר תמונה. זו אני שם? אני תוהה, על הספה, עם זין של גבר חדש שאשתי הניחה לי בפה בקפידה. היא עשתה איתו דיל - כשהרצועה אצלה, השליטה ואני אצלה. כשהיא מושיטה לו את הרצועה - הוא יכול לשחק איתי גם. אחרי שהוא עזב היו לנו עוד פעמים ראשונות משלנו, ואני נשארתי קפואה ברגע, ואני חושבת שעדיין לא הפשרתי חזרה.
אני רוצה לכתוב על כל השאר, על מה שהיה לפני ומה שהיה אחרי, על מה שהיה בזמן, על מה שהיה בתוכי ומה שהיה בתוכה, ואולי אפילו קצת עליו. אני רוצה אבל אני לא מצליחה להתחבר.
נראה לי שהבנתי מה זה סאב-ספייס.
עכשיו איך חוזרים לחיים הרגילים?
