היום כשהסתבנתי במקלחת ניסיתי לאתר את הסימנים האחרונים. לא נשארו עקבות ויזואליים, רק כאב עמום וחלש שמחר בטח כבר יחלוף לחלוטין.
התבאסתי.
אני נהנית ללחוץ עליהם. לגעת בהם ולעורר את הכאב והזיכרון מחדש, במיוחד כשאני בחוץ. עם אנשים סביבי. אף אחד לא שם לב. לא קולט. המחשבות שלי נודדות ואני מתפלשת בזכרונות. מרגישה איך אני מרטיבה ויודעת ששוב אצטרך להימלט לשירותים או להישאר מגורה.
ביסים. ביסים עושים לי את זה הכי טוב. הכאב שלהם עמוק, הם נשארים להכי הרבה זמן ןנותנים קשת צבעים מרהיבה.
*בדוק שאת האפליקציה ההיא המציאה מישהי כמוני.
תן ביס חחח
