יומני מרלין

בפגישה עלו מלא דברים שהפתיעו אותי
על עצמי
זה היה קשה
הסתכלנו לאמת בעיניים
דרך העיניים שלו
ראיתי את עצמי מבחוץ
אני כל כך שקועה בכאב שאני לא מסוגלת לעשות את זה

הוא אמר שנכנסתי לקשר פגועה
פגועה מקשרים קודמים
שהוא פוגש נשים רבות שנכנסות לקשר פגועות
כואבות
וזה שימח והעציב שאני כמו אחרות
והוא אמר דברים שהכאיבו כל כך
הוא התנצל שזה כואב
אבל הסתכלנו לאמת בעיניים
והאמת כואבת

מה שהכי כואב זה משהו שברחתי ממנו במשך כל כך הרבה זמן
לא התגברתי על המיתולוגי שלי
כואב לי עדיין לומר את שמו
הוא היה הראשון שלי
והיינו בהתחלה ידידים
והתאהבתי בו נואשות
ובחיים לא נמשכתי למישהו כמו שנמשכתי אליו
היה חשמל באוויר כשהייתי איתו
כשהוא רק נגע בי בקצות האצבעות הרגשתי שאני נטרפת מתשוקה
הוא ניצל את זה
ואני לא יכלתי לומר לא לתאוות הבשר הזו
ואחריו נכנסתי לדיכאון עמוק
ולקח לי מלא זמן ומלא בחורים כדי להתגבר עליו
אבל מתברר שלא התגברתי
ושאני רוצה בעומק לבי אותו או אותו2
וזו הייתה מסקנה קשה
כל כך הרבה שנים בלעדיו
ועדיין הוא נמצא בלב שלי, בזיכרון שלי, ביצרים שלי ובכוס שלי

וזה היה ממש קשה להבין
שאני עדיין פגועה ממנו
שלא עברתי הלאה
שהוא הולך איתי
אבל לדבר עליו אחרי שקברתי אותו עמוק
הקל עליי פתאום
זה כמו לפתוח פצע ישן
כואב אבל גם טוב

כשחזרתי הבייתה
הייתי מבולבלת ומלאת מחשבות
אבל שכחתי את זה מהר
הוא היה חרמן
לא שכבנו הרבה זמן
גם בשבילו
והיה ערב מעולה
בחוץ ירד גשם
והוא היה כמו שהוא פעם ב..
מלא אנרגיה, רוצה אותי, משתוקק לגופי
ככה אני אוהבת אותו

הוא הסתכל עליי בעיניים אוהבות
ואמר לי שאני סקסית
ואמר לי שאני יפה
וזה היה כל כך נעים
ממלא
הסתכלתי אחר כך לפני המקלחת במראה
וראיתי אותי
את מרלין הסקסית והיפה
והבלחתי חיוך לעצמי
אז היה ערב טוב

ונרדמתי בלילה לפניו.
זה לא קורה.
המתח והתשישות והעייפות הפיזית והנפשית
היו התחלה מבטיחה לשינה עמוקה
אבל מה שעשה את העבודה
זה הסיפוק המיני
ופשוט נרדמתי מהר
לא היו חלומות
שינה עמוקה ומתוקה

הפגישה הייתה טובה וקשה.
כל הפגישות עד עכשיו היו קשות ואמוציונליות.
יצאתי מהן עצובה וסהרורית אבל הפעם הרגשתי גם קצת יותר טוב
הרגשתי שהייתה סוף סוף פריצת דרך
כשנכנסתי אליו הייתי בתחושה שאני רוצה עוד פגישות
שאני לא מוכנה עדיין לטיפול זוגי אבל בעיקר פחדתי
הייתי כל כך לחוצה ומתוחה לפני
מהידיעה שזו הפגישה האחרונה שלנו לבד
מהידיעה שאני שוב חוזרת להיות לבד
מהידיעה שהנה אנחנו מתחילים שלב מפחיד כל כך
ולא רציתי ללכת בדרך הזו
הוא ראה אותי ככה
חוששת
הוא שאל אם אני מרגישה שיש עוד דברים שצריך לדבר עליהם
אמרתי שכן
ואמרתי שזה גם הפחד
לא יכולתי לענות לו על השאלה אם אני רוצה שנפגש גם בשבוע הבא
לבד
אמרתי לו שקשה לי להחליט ושהפחד מניע אותי ושאני יודעת שחייבים ללכת לשם
ושאי אפשר להתחמק מזה
והרי הכנתי את עצמי לזה
ושאני אקפוץ למים
הוא היה מקסים. באמת.
הוא אמר שבגלל שאין לי עם מי לדבר
הוא מבין
ושנעשה עוד פגישה לדבר על כל מה שעדיין לא דובר
ויצאתי בתחושת רווחה
אני יודעת עכשיו שההחלטה הזו
לדחות
היא ההחלטה הנכונה
זה לא הפחד שהחליט כאן
זה הלב
יש עוד דברים לומר לפני
ועכשיו אני ממוקדת יותר ויודעת על מה אני רוצה לדבר
ולא הייתי ממוקדת ככה עד עכשיו
זה בטח קשור לזה שקיבלתי עוד הזדמנות
וברגע שהבנתי את זה
פתאום ידעתי
מה עוד אני צריכה לומר

מחר אני הולכת לפסיכולוג שלי
נחמד לכתוב את זה
נחמד כי הפגישה איתו עוזרת
כי יש לי מקום להיות

אני נכנסת אליו
ובכל צעד שאני עושה
אני מרגישה את המסכות נושרות
ומי שמתיישבת על הספה זו אני
מרלין
לא מישהי מזויפת

אני חוששת ממחר
לחוצה ומפחדת
מחר אמורה להיות הפגישה האחרונה שלנו ביחד
רק אני והוא
ואז זה יהפוך לטיפול זוגי
הוא לא יודע כלום על זה
חי בעולם אחר
מבעולם שאני חיה בו
ובקרוב זה ישתנה
ואז מה יהיה איתי?
אני צריכה לנצל טוב את הפגישה
לדבר עליי וגם לחפש כלים
שיעזרו לי לדבר איתו
ולהתחיל את התהליך הזה
אוף. למה זה כל כך קשה?
ומה אני אעשה כשאאבד את המקום הזה שלי
ושוב אחזור לזיוף
אני כל כך מזויפת
אני מנסה להזכיר לעצמי שזה בגלל המצב
שאני לא כזו
אבל אני כל הזמן משקרת
ואני לא מאמינה לעצמי
בסוף עוד אהפוך להיות הזיוף
ומי שאני באמת תהיה זיכרון רחוק

הרבה פעמים כשהוא שוכב לצדי
מתחת לשמיכה ומחבק אותי
הוא על הצד ואני על חצי צד-חצי בטן
אני משתוקקת להרגיש את האיבר שלו מתעורר לקראתי
רוצה להרגיש משהו קשה נגד גופי
איבר עצמאי נפרד מהראש
שרוצה להרגיש אותי
זה לא קורה הרבה פעמים
ואני מרגישה את הרטיבות שבי
משתוקקת
ועצובה

אני הולכת לי ברחוב
מטיילת עם הכלב
וחושבת כמה אני אוהבת אותו
ולא יכולה לראות את חיי בלעדיו
חושבת כמה אני רוצה להיות איתו
וכמה אני לא רוצה להיות איתו
ושום צד לא חזק יותר
אף צד לא מנצח
אני נמצאת בתיקו כואב ומתמשך
מבינה את האוהדים המאוכזבים כשלא מנצחים ולא מפסידים
תקועים באמצע

בוא נגיד את האמת
לפני שפגשתי אותו
לא רציתי מערכת יחסים
כתבתי את זה כבר
דיברתי אז עם חברה טובה
על הדשא בצהריי יום קיץ נעים
ואמרתי לה שאם יש דבר אחד שלא אתפשר עליו
זה סקס
הייתי אז בתקופה טובה של סיפוק מיני
הרבה בחורים
בלי מחויבות
סקס כמעט תמיד מתי שבא לי
זכרתי את מערכת היחסים הכואבת עם האקס
ואמרתי ששוב לא אגיע למצב הזה
ואז נכנסתי אליו שוב 
ועשיתי בדיוק את מה שאמרתי שלא אעשה
התפשרתי על מין
אבל התאהבתי
ואהבה זה לא משהו שאפשר להשפיע עליו
אפילו אם ממש רוצים
ידעתי שהיה לי סקס יותר טוב ממנו
ושאני מנוסה יותר
אבל בצעירותי ואולי בטיפשותי
האמנתי שאלמד אותו והוא ישתפר
כמו שנשים חושבות שאפשר לשנות אופי של בן אדם, של גבר
ככה חשבתי שאהפוך מישהו למאהב מדהים במיטה
ובהתחלה הוא כל הזמן נגע בי
וראיתי והאמנתי שיש עם מה לעבוד
ושאצליח במשימה
באתגר שהצבתי אז לעצמי
כי אהבתי אז אתגרים
הייתי חופשייה ומאושרת
ואתגרים עשו לי את זה

כן. אני רוצה שהוא לא יתאפק ויזיין אותי על הרצפה
שנייה אחרי שנכנסים בדלת
אני רוצה להרגיש את הזין שלו קשה
הרבה
וחושק להתפרק בפי ובגופי
רוצה שיתנפל עליי
וזה בקושי קורה
ואני משתוקקת ונרטבת רק מהזיכרון
של גברים שהתנפלו עליי על גופי
והפשיטו אותי
וזיינו אותי
ועכשיו
אני לא מסופקת
אני רק רטובה

לא משנה כמה רע המצב
גשם תמיד משפר אותו
גשם הוא אור בחשכה בשבילי

אז הוא הלך לחברים
ואני בבית שותה בירה
שינוי מהיין האדום
אתמול היינו בחתונה ורקדתי ורקדתי
וזה היה נהדר
כואבות לי הרגליים ונתפסו לי השרירים
תחושת עייפות עוטפת את גופי בחום
ואני יודעת שאשן טוב הלילה
עייפתי את הגוף מיום שלישי והלילה לא יהיו נדודים שינה
הגוף הפיזי מותש
וזה כיף
הגוף כואב ואני אוהבת את הכאב הזה
ובחתונה
הזזתי את הגוף כמו שאני אוהבת
אני מודה - די פרובוקטיבי
ככה אני אוהבת לרקוד
כשאני משתחררת
ופעם זה היה לי קשה
היום אני מהר מאוד משתחררת
והגוף קליל ושמח לזוז
ואני קורעת את הרחבה
אני הכי אוהבת את הסוף
כשהרחבה כמעט ריקה
אז אני רוקדת
בטירוף
מזיזה את הגוף
ומדלגת ורצה על הבמה

אויי!! אני כל כך אוהבת לרקוד
אני מצליחה לשכוח את האנשים האחרים היום
פעם חשבתי מה יחשבו עליי
האם הם יחשבו שאני רוקדת מוזר?
האם הריקודים יוכיחו להם שאני מוזרה?
האם הם יחשפו אותי כמו שאני באמת?
לא שייכת
פעם חשבתי איך יסתכלו עליי
איך יבחנו את גופי
הרגשתי עירומה ומפוחדת מהמחשבה
איך התחת שלי יבלוט להם ויראו את הירכיים
היום
אני שותה ומשתחררת
השתכרתי כבר לפני החופה... 😉
ואז אכלתי וכבר לא השתכרתי
הייתי בראש טוב
ורקדתי שמחה ומאושרת מהריקודים
היום
אני מתלבשת סקסי ועם נעלי עקב, שאני בדרך כלל לא מורידה
בגלל הגובה ובגלל האנרגיה המחשמלת בתוכי
אני מרגישה סקסית כי אני מענטזת
ואני פשוט מרגישה חופשייה
היום אני פחות חושבת מה חושבים עליי כשאני רוקדת
אני חושבת אבל נלחמת במחשבות
ורוקדת לי

ואני אוהבת לרקוד לבד
אני הרבה פעמים בכוונה הולכת לרקוד לבד
אני אוהבת את זה
טוב, זה לא מפתיע כי אני אוהבת להיות לבד
ואני אוהבת לרקוד עם בנות
ואני אוהבת לרקוד עם בנים

בחתונה הקודמת שהייתי בה - עם הבחור לשעבר שלי
רקדנו יחד
והוא יודע לרקוד
וזה היה פשוט מטריף איך שהוא הזיז אותי
ואני הכי מתמסרת בריקודים
סומכת על הבן אדם
ומרפה את הגוף והוא יכול לסובב אותי בקלילות
איך שבא לו
אני לא חושבת שאני מגיעה לריפיון הזה בשום סיטואציה אחרת
ואהבתי אותו על הדרך הסקסית שבה רקדנו

ובדרך הבייתה
אחרי שהורדתי אותו
ורציתי למות
ונהגתי כל הדרך עם שתי אחיות שהיו שיכורות ומסטולות והפוכות
וישנו כל הדרך כמו בלוק
ואני חשבתי
מה? בחיים לא ארקוד ככה עם מישהו?
איך אפשר לוותר על זה?
זה טוב כמו סקס
זה אורגזמה של מיניות מתפרצת בריקודים
במגע ובתנועות הגוף ובעיניים
זה סקסי
זה מדהים

וואתמול רקדתי עם כולם
ורקדתי איתו
אנחנו רוקדים אבל קשה להגיע איתו למיניות מתפרצת על הרחבה
הוא תמיד מובך
וטוען שאני אונסת אותו
אני אוהבת לנשק הרבה ולהתנשק
אני אוהבת להתנשק
יש לי קיבולת ארוכה לנשיקות
אבל קשה איתו
דווקא במקום שאני מרגישה הכי סקסית
הוא לא רוצה אותי ככה
וחבל
התרגלתי לזה
ולזה שאני הרבה פעמים רוקדת עם החברים שלו שמסובבים אותי
וזה כיף
ואני אוהבת לרקוד ככה גם בלי מתח מיני בריא
כי זה פשוט כיף
אבל עכשיו כשהכל עולה והמצב כמו שהוא
אתמול הפריע לי יותר מתמיד

הפוסט הקודם היה קשה
ממש קשה
לכתוב
ועוד יותר לערוך
ולקרוא אותו שוב

כשאני כותבת
אני בעצם מדברת

לעצמי
אבל מדברת
מוציאה החוצה
משתחררת קצת
למחשבות חדשות
ולהמשך ההתמודדות
ולהמשך המלחמה

מה אני באמת רוצה מעצמי?
מה?
אני לא יודעת לענות על השאלה הזו
ישר, מהבטן - אני אענה שאני רוצה לא להיות
אין לי כוח
אין בי עוד כוחות להילחם
וזו מלחמה יומיומית
אני לא אעשה כלום לעצמי
כי אני לא כזו
חשבתי על זה הרבה בזמן האחרון
אבל אני לא מסוגלת לפגוע ככה באנשים החשובים לי
במשפחה, בחברות
ואני לא מסוגלת לעשות משהו כזה
אבל אני במבוי סתום
עומדת תקועה במקום
לא יכולה לזוז
ואין מוצא

אוהבת אותו מאוד
ולא רוצה לאבד אותו
ולא יכולה להיות איתו
לא יכולה לחיות ככה
בלי סקס (כי פעם ב.. זה לחיות בלי סקס)
בלי תשוקה מטורפת
בלי הבנה
בלי תקשורת
בלי

הפסיכולוג אמר שאני לא בדיכאון
הוא אמר שאני מגיבה למצב קשה
ושאין ספק שזה מצב קשה
שאני עומדת בלי מוצא
מבולבלת ועצובה
ולא יכולה ללכת לשום מקום ולא יודעת מה לעשות
ואני יוצאת מהפגישות עצובה
אבל עם מעט הקלה
קצת משקל יורד מהכתפיים שלי
שכורעות תחת העומס

חזרתי לבכות.
מאז הפגישה הראשונה אני בוכה כל פגישה
ואני בוכה גם לבד.
לפעמים הדמעות פשוט מופיעות
כשאני נוסעת. באוטובוס או באוטו וגם פעם אחת בעבודה
אני מנגבת את הדמעות מבעד למשקפי השמש
ומסתירה אותן ואיש לא רואה
וזה טוב לבכות
משחרר קצת

הטיפול תקוע.
הוא אומר לי שאני מלאת חיות ושמחת חיים
ואני לא מרגישה ככה
אני מרגישה ריקה
והוא אומר שצריך טיפול זוגי
כי הגרעין הקשה של הבעיה
טמון בזוגיות
ואני מפחדת לאבד אותו, את האהוב
ואני לא רוצה לאבד את המקום היחיד שבו אני אומרת הכל
מדברת על כמה רע לי
חמישים דקות בלי חיוך מזויף
חמישים דקות אמיתיות
שאני לא אומרת ״הכל בסדר״
ומשקרת ככה במצח נחושה לכולם
כי כלום לא בסדר

יום ההולדת שלי היה אור בחשכה
הרגשתי שאני נכנסת עמוק יותר ויותר לבור שחור
שוקעת בתוך האפלה הריקה ונעלמת בה
והיו לי כמה רגעי חסד שלא חשבתי על המצב
ולא הייתי בהם עצובה
ושכחתי את הצרות וזה היה נהדר.
שכחתי איך זה מרגיש

אבל אני עצובה עכשיו
ואני צריכה לדבר איתו על טיפול זוגי
אין לי מושג אם הוא ירצה ללכת
הצעתי כבר בעבר והוא התנגד בתוקף
והוא גם לא יודע שאני הולכת עכשיו
הוא הגיב בצורה מעליבה בפעם הקודמת שאמרתי לו שאני הולכת
במקום לתמוך בי

הוא בכלל לא יודע מה עובר עליי
אין לו מושג
והאמת שזה כשלעצמו מעט מטריד
לי יש אינטיליגנציה רגשית
ואני מאמינה שהייתי קולטת את זה עליו
אם היינו הפוכים
אבל הוא לא רואה

ובאמת אי אפשר להמשיך ככה
לא בגללי
אני אומללה אבל מחזיקה את עצמי
אלא בגללו
אני אוהבת אותו מספיק בשביל לדעת שזה לא מגיע לו
הוא בחור טוב והוא רוצה חיים בורגנים, כמו כולם (או כמעט כולם)
ומגיע לו להיות מאושר ומסופק בחיים
ואני? אני חושבת שאני לא מתאימה לזוגיות, או יותר נכון למחויבות
זה פשוט לא אני כנראה
נועדתי להיות לבד
ואנחנו כנראה לא מתאימים
אז נכון שהוא שיכנע אותי ופרץ ככה את החומות שסביב לבי
אבל אני לא יכולה לתת לו את מה שהוא רוצה
את המחויבות שהוא רוצה

אני באמת לא יודעת מה אני רוצה מעצמי
באמת
אין לי מושג
כלום לא מעניין אותי
לא אכפת לי
איבדתי את עצמי
אין לי דרך ללכת בה
אין לי שאיפה להגשים
אין לי כלום

אמרתי לפסיכולוג שאני מפחדת ללכת לטיפול זוגי
אני מפחדת לאבד אותו
הוא אמר שאם הקשר ייגמר - עדיף שזה ייעשה שם בצורה הזו
ולא בצורה רעה ומגעילה
והוא צודק
כי עוד כמה אפשר להמשיך ככה?
ועד כמה שאני מפחדת ממה שייאמר שם ומהמקום שאליו זה יוביל
אין ברירה
פשוט אין
זה לא פייר כלפיו
אני אתגבר על הפחד הזה שלי ואני אאבד את המקום הכנה היחיד שיש לי
בשבילו

אחרי המגילה הזו אני מקווה שאשן ואצליח להירדם בלילה
ושפריקת המחשבות תעזור לי קצת לנוח מהסופה שבתוכי
סערת רגשות מתמשכת

שתויה קלות.
אני אוהבת את התחושה.
מסטולה. חם לי. שמחה ורגועה. עצובה ומאושרת ביחד.
אז מה אספר?
יש לי כל כך הרבה.
אני אוהבת לשתות. אוהבת את תחושת השכרות שנעה בתוך גופי.
אוהבת את החום שמתפשט בתוכי.
את תחושת הכנות האמיתית, הבלתי מתפשרת.

יצאתי לחגוג יום הולדת. עם חברים מהעבודה.
חבר טוב הודיע שהוא עוזב.
אני עצובה. בשבילי.
בשבילו אני שמחה.
בשבילי אני עצובה.
הייתה בינינו אחווה מסוימת.
אחוות גברים. עד כמה שיכולה להיות בין גבר לאישה.
יכלתי לומר לו דברים שאני לא יכולה לומר לבנות שעובדות איתי.
יכלתי לצחוק איתו ממש. והוא מצחיק אותי.
אז עצוב לי קצת.
עצוב לי לאבד אותו.
לאבד אותו בשגרת העבודה.

האמת היא שהייתי ממש צריכה לצאת.
לשפר את מצב הרוח.
היום הולדת שלי נתן לי כמה ימים של אושר. לפני ואחרי.
אבל אני שוב בדאון.
דאון יחסית קליל לאיך שהייתי בשבועות האחרונים.

אבל בתכלס. בשורה התחתונה.
אני מתגעגעת לסקס. לסקס ממש טוב.
מתגעגעת כל כך.
אני לא חושבת שאני יכולה להסביר באמת כמה.
אני לא חושבת שמישהו ממי שקורא אותי יכול להבין.
אני לא חושבת שמישהו יכול להבין.
להבין באמת.

בא לי כל כך הרבה פעמים לתפוס מישהו ולאנוס אותו.
אני לא אאנוס מישהו
אבל בא לי.
היו לי מלא מקרים בזמן האחרון
שרציתי.
עצרתי את עצמי. לא נתתי לעצמי להגיע לשפ.
אני כנה כאן.

יש לי סקס במערכת היחסים שלי
מדי פעם. איתו.
אבל לא מספיק. ולא מספיק טוב.
וזה מתסכל אותי כל כך
מינית ובכלל

אז אני כותבת כאן. בבלוג הזה.
מתוסכלת מינית ואבודה.

בגלל זה אני שותה מלא

אני