בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומני מרלין

לא נרדמת בלילה. הגוף כואב. הגוף רוצה שיגאלו אותו מהכאב. שיקשרו אותו חזק ברצועות עור לקיר, למיטה, לתקרה. שישרטו אותו חזק. שינשכו את הבשר. שיירד דם מהנשיכות. שיצבטו חזק את הפטמות. שיחזקו את הקשר של רצועות העור. שיכאב יותר. הגוף צריך מענה לייסוריו. שהרצועות יכאיבו ויכאבו ויקרעו את הבשר וירגיעו את התשוקה הבוערת בתוכו. שימשכו חזק בשיער. שידיים ייגעו בו ויעברו על העור המשתוקק למגע זר, למגע לא מוכר.
הידיים יתנפלו על הגוף. לא יתנו לו מנוח. אווי כמה הגוף רוצה שיחדרו אליו. שייכנסו אליו. להרגיש זין עמוק עמוק וחזק חזק. שיזיינו את הגוף כמו שצריך. שידפקו אותו חזק וישרטו את הגב תוך כדי. העונג והכאב ישתלבו זה בזה.
לפני 11 שנים. 6 בדצמבר 2012 בשעה 0:03

מה יהיה עם חוסר השינה הזה?
אני מותשת מיום העבודה
אני חושבת שאני קצת חולה
ואני קצת לא מרגישה טוב
וזה אמור להפיל אותי לשינה עמוקה
אבל אני כל כך חרמנית עכשיו שאין סיכוי להירדם
רק חושבת על התחתונים הרטובים ועל הכוס הלוהט
אני כל כך רוצה קוויקי עכשיו
משהו מטורף שאירדם ישר אחריו
לישון
פשוט להירדם לפעמים
בלי החרמנות שרודפת אותי

לפני 11 שנים. 5 בדצמבר 2012 בשעה 7:43

אנחנו הולכים בכיוונים שונים
אתה רוצה ״להתקדם״
אתה רוצה לבנות בית ומשפחה כמו האחים שלך
אתה רוצה לחיות חיי שגרה בורגניים
אני רוצה סקס
הרבה סקס
אני רוצה שיקשרו אותי
אני רוצה להיות שפחה
אני רוצה להיות מלכה
וזה לא יקרה איתך
אני רוצה ליהנות מההווה ולא מרגישה שאני צריכה להתקדם לשום מקום
אני הולכת בקצב שלי
ולא מרגישה שאני צריכה להתאים את חיי לאחרים

מה יהיה איתנו אהובי?
האהבה שלנו חזקה
אבל כמה היא עוד יכולה להחזיק מעמד ככה?


לפני 11 שנים. 4 בדצמבר 2012 בשעה 22:52

איך פספסנו אחד את השני
אני ואתה
התזמון שלנו היה לא טוב
זה התחיל מדהים
וזה נגמר כל כך רע
התקופה הייתה מלאה בסימני שאלה, בבלבול
שנינו היינו אבודים
שנינו היינו דומים בחוסר האונים שלנו
לא הצלחנו לעזור לעצמנו
לא ידענו להיות שם אחד בשביל השני
היינו חלשים
והתפספסנו
היית יכול להמשיך לספק אותי, כמו שסיפקת
להעריץ את הגוף שלי
לממש איתי פנטזיות
להגשים לי חלומות מתוקים
ולקרוא לי ״נסיכה שלי״
אבל לא ידעת מה לעשות
לא ידעת כלום
וגם אני לא
ושקענו עמוק יותר ויותר
בצער שלנו
וזה נגמר


לפני 11 שנים. 28 בנובמבר 2012 בשעה 18:47

אחרי שהאקס המיתולוגי עלה בטיפול
אני חושבת עליו יותר
יש לי תקופות שאני לא חושבת עליו ויש תקופות שאני חושבת עליו הרבה
אתמול דפדפתי באלבום הקטן שלי
בתמונה הוא עומד מול המצלמה רציני
לא מחויך כאילו הוא יודע שככה אני צריכה לזכור אותו
צילמתי אותו עוד לפני שידעתי שיהיה משהו בינינו
כשהיינו ידידים
הוא היה הידיד הראשון שלי, הוא היה הראשון שלי
הוא היה הגבר הראשון שראה אותי עירומה
ולהתפשט מולו או יותר נכון כשהוא הפשיט אותי
זה היה טבעי ובכלל לא התביישתי
כשהוא נגע בי בפעם הראשונה נגיעה מעבר לידידות
רעדתי
הוא לא עשה יותר מדי רק ליטף אותי בעורף ובצוואר
ואני הצטמררתי למגעו
ומאז רק רציתי שיגע בי
רק להרגיש אותו
לא משנה איך
התשוקה השתלטה עליי
איתו הרגשתי את תאוות הבשר
לא נמשכתי ככה בטירוף הזה לאף אחד אחר
התאהבתי בו
נואשות
הייתי עושה בשבילו הכל והוא ידע את זה
והוא ניצל את זה
והוא דיבר עליי ואמר דברים מגעילים
אני לא יודעת מה כי חסכו ממני אותם
פעמים רבות חשבתי על זה ורציתי לדעת
והסקרנות פיעפעה בי
אבל לא הסכימו לומר לי ואמרו לי שעדיף שלא אדע
אחרי שהכל נגמר ראיתי אותו כמה פעמים וברחתי משם
הוא בטח קלט אותי
פעם אחת הייתי קרובה לראות אותו בפאב
חבר שלו אמר לי שהוא שם
ואז אמר לי שאני רועדת
ואני ברחתי משם כל עוד נפשי בי
לא הייתי מסוגלת לעמוד מולו ובפניו
לא הייתי חזקה מספיק ואני חושבת שאני עדיין לא
אפילו שעברו הרבה שנים מאז
עזבתי את העיר האהובה שלי בגלל הרבה סיבות
הסיבה העיקרית הייתה כדי שלא אראה אותו יותר
זה כאב מדי
לא היינו חברים אבל הוא האקס המיתולוגי שלי
היו לי שני חברים והנוכחי
היו לי בחורים של סקס שבחלקם התאהבתי ובחלקם לא
אבל מה שהיה לי איתו לא היה לי

הייתי צעירה אז והוא פתח אותי לעולם התשוקה
הוא היה כל כך כריזמטי, כל כך גבר
הגבר של חיי
לפני שהכל התחיל איתו כל כך רציתי כבר להיגאל מבתוליי
היה פער עצום בין הגוף שלי שרצה כבר לשכב עם מישהו
לבין הנפש הביישנית שלי שבקושי תיקשרה עם בנים
ואז הכל התפרץ איתו
רציתי לאכול אותו והגוף שלו הטריף אותי
הוא היה נוגע בי ומטריף את דעתי עליי
רק חשבתי עליו ונגעתי בעצמי
אני יודעת שזה כנראה קשור לטירוף שאחז בי איתו
אבל זה לא משנה את העובדה שאהבתי אותו
שרציתי אותו כל הזמן
ששקעתי כשזה נגמר
וחשבתי שהתגברתי עליו
תמיד הוא היה הנקודה הכי רגישה בי
רוב האנשים שמכירים אותי לא יודעים עליו
גם הנוכחי שלי
זה מקום פגיע בי

ואז הפסיכולוג שלי הפתיע אותי ואמר לי שלא התגברתי עליו
חשבתי שהזמן עשה את שלו
אבל כנראה שהזמן הוא לא תמיד התרופה הכי טובה
הוא שאל אם הייתי איתו, הייתי רוצה בית וילדים
ולא ידעתי מה לענות לו
לא חשבתי על זה
לא חשבתי עליו ככה
רק חשבתי על זה שאני מתה שהוא יזיין אותי
שאני מתה לרדת לו ושהוא יירד לי
שאני מתה לגעת בו ולחוש את גופו
שאני רוצה את התשוקה הזו
לספק את הגוף
יש דברים שסיגלתי לעצמי והפכו לחלק ממני בגללו
וככה הוא תמיד איתי
גם שהוא רחוק כל כך
ובטח לא תוהה מה עלה בגורלי
מעניין אם הוא חיפש אותי פעם
זאת סקרנות בריאה שיש לכל אדם ברגע שעמום
אני לא חושבת על זה יותר מדי כי זה סתם מזוכיזם
והיה לי מזה מספיק איתו
השם שלו הולך איתי כשאני שומעת אחרים בשם הזה
ויצאתי עם עוד שניים בשם כזה
הייתי חייבת
רק כדי לומר שוב את שמו
האקס המיתולוגי שלי

לפני 12 שנים. 27 בנובמבר 2012 בשעה 0:46

שוב אני לא נרדמת
שוב ניסיתי לעייף את עצמי והצלחתי ונרדמתי בסלון
אבל במיטה התעוררתי לגמרי
שוב השעה הזו על המסך
שוב אני נוגעת בעצמי
שוב אני בחוסר וודאות על עצמי
שוב עצובה

לפני 12 שנים. 25 בנובמבר 2012 בשעה 22:45

הפגישה הזוגית מתקרבת
עד עכשיו זה הלחיץ אותי והפחיד אותי
עכשיו אני רגועה
אני יודעת שזה הצעד הנכון לעשות עכשיו
ואני מרגישה שהחלטתי נכון. וזה קשה נורא אבל זה הדבר הנכון לעשות.
אני מרגישה שהתחזקתי קצת בשבועיים האחרונים.
בעיקר בזכות הפסיכולוג שלי. בעיקר כי קיבלתי הבזקים לעבר, למי שהייתי פעם
ציפור חופשייה ומאושרת.
מעניין אותי מאוד מה יהיה שם. איך זה פגישה זוגית.
אני סקרנית.
הוא ישר הסכים לבוא
חיפשתי את הרגע הנכון
דאגתי לתנאים
וישבתי עם פתק מה לומר
התייעצתי עם הפסיכולוג ואחר כך כתבתי את מה שהוא אמר
כשאני לחוצה בורחות לי המילים
וזה היה חייב להיות מנוסח נכון
הקראתי מהפתק אבל עשיתי את זה בדיסקרטיות
והוא לא שם לב אליו.
הרגשתי הקלה אחר כך
הוא אמר כן. הוא אמר שאף פעם לא היה בטיפול
הוא אמר פגישה אחת? אני אמרתי נלך לפגישה ונראה מה יהיה
וזהו. זה הוחלט

התאפקתי מלרשום כאן
אני מרגישה שנהייתי משעממת לקוראי הבלוג
מעצם היות הבלוג בלוג הכלוב זה מתבקש שאכתוב על זה
ובהתחלה כתבתי על המיניות שבי והייתי צריכה לפרוק הכל
ועכשיו אני כותבת על זה פחות
אני רוצה להמשיך לכתוב על פנטזיות ואיברי גוף
אבל היצירתיות שבי דעכה
אני שקועה במצב הזה
אוהבת את האיש שאיתי ורוצה לחיות איתו
ושונאת את עצמי
וסובלת מחוסר הסקס. כואבת מזה. על זה
ולא רוצה לוותר על חוויות מרגשות ומיניות
ואי אפשר לקבל את שני הדברים יחד
צריך לבחור ואני פשוט לא מצליחה
כשהתחלנו להיות יחד ראיתי שהסקס לא הכי טוב שהיה לי
ושהיה לי יותר טוב ממנו. ולא פעם אחת.
אבל התאהבתי והחלטתי לאמץ את האהבה
אולי כי לא האמנתי שבאמת מישהו אוהב אותי ככה
ורציתי לדעת איך זה מרגיש
אולי כי הייתי זקוקה לחום
אז ויתרתי. ביודעין, אני מודה
 חשבתי שזה ייגמר מתישהו ולא תיארתי לעצמי שהוא יהיה
הקשר הכי ארוך שהיה לי אי פעם
ויתרתי על סקס מטורף בגלל האהבה
ויתרתי על מישהו מיני לפחות כמוני או יותר
 וזה הפריע לי מאוד כל השנים.
גם הפעם אני רציתי יותר והוא פחות אבל אהבתי כל כך והוא אותי
וזה מה שמחזיק אותנו יחד

אני כותבת כי אני חייבת
אני לא יכולה לכתוב על נייר מחשש שמישהו יקרא את זה
אני חייבת להוציא החוצה את כל הרגש וזו הבמה שיש לי
מישהו פעם כתב לי למה אני מפרסמת ולא כותבת ושומרת לעצמי
אז אני יכולה לכתוב שזה פשוט קל יותר לקרוא את עצמי אחר כך
וזה נכון
אבל אני צריכה גם קהל. ואני לא מתביישת את זה
לרוב, אני שונאת קהל ושונאת להיות במרכז העניינים
אבל כאן שאני פותחת את הנפש אני צריכה תמיכה כלשהי

הייתי ממשיכה לחיות ככה. אני והוא. והכלב
אוהבת אבל לא מסופקת
חיה יחד איתו. ביחד אבל עדיין עם שברי חלקים שלי
חיה בעצמאות ובחופש שאני מנסה לקחת כשהוא משחרר
אבל אז הוא התחיל לדבר איתי על ילדים ועל בית בצפון
ועל משק חקלאי ועל משכנתה
ואני כל כך נלחצתי ורציתי לקום וללכת
ובתחושה הזו אני חיה
והוא הלחיץ אותי כל כך
הרגשתי שהכל סוגר עליי
ומאז התסכול המיני שלף את ראשו מן המגירה הנסתרת
ונהיה לי קשה כל כך להסתפק בזיון פעם בשבוע
( אני ממש מתביישת לכתוב את זה)
והתשוקה שבי התעוררה לסקס
ומאז האהבה פשוט לא יכולה להכיל בתוכה יותר את חוסר הסיפוק המיני
ואני עוצרת את עצמי מלעשות עיניים לבחורים שאני מפשיטה בעיניים
חיי התהפכו אז 

לפני 12 שנים. 21 בנובמבר 2012 בשעה 19:17

הפסיכולוג שאל אותי אם חשבתי על גברים אחרים
אמרתי לו שברור
חשבתי
ואני חושבת על זה כל הזמן
אני רואה גברים ומדמיינת אותם במיטה
מפשיטה אותם
וחושבת מה הייתי עושה להם
איך הייתי עושה אותם
ומתפרעת ומשתוללת עליהם
ולא נותנת להם לנשום
נושכת אותם חזק, שורטת אותם
קושרת אותם
רוכבת עליהם
גונחת ונאנחת
משחררת עליהם את התשוקה המטורפת שבי

כתבתי כבר שבגדו בי
כתבתי שזה שבר אותי
כתבתי שזה קרה יותר מפעם אחת
ושנשבעתי לעצמי שאני לא אעשה את זה
במצב שאני נמצאת בו זה קשה
כי המין משתלט על חיי
כי אני לא מסופקת
כי אני מנצלת כל הזדמנות שיש לי כדי לענג את עצמי
כי כבר ויתרתי על דברים אחרים רק מכיוון שהייתה לי אפשרות לאונן כמו שצריך

וכי זה כל כך מפתה
להזדיין כמו שצריך
כי זה הסם שלי
אבל לא בגדתי
גם כשהייתי קרובה לזה, יותר נכונה למחשבה על זה
ולא הייתי צריכה הרבה כדי שהמחשבה תהפוך למציאות
ואז כשהבחור ההורס עם הגבות הבלונדיניות והזקן הג׳ינג׳י
אמר ״נשיקה אחרונה״
אמרתי לו
לא
וזה אחד הלואים הקשים שאמרתי בחיי

אבל זה לא פייר
כלפיו וכלפיי הקשר שלנו
כי לא אוכל לחיות עם עצמי אחר כך
אז אני אוכלת את עצמי מבפנים
ורטובה כל הזמן
ומשתוקקת לחדירה עמוקה

אבל לא
לא גברים יקרים
אני רוצה אותכם אבל יש לי איש עכשיו
ואני אוהבת אותו
למרות הכל
למרות המין שחסר בצורה עמוקה וכואבת

ואז אני מבינה כמה אני אוהבת אותו
כשאני מוותרת על משהו כל כך מהותי בחיי

רוצה גברים אחרים
ובגלל זה אני מתרחקת מכם
כי אני לא סומכת על עצמי איתכם
כי אני לא יודעת אם אצליח לשלוט ביצר שלי
ולומר לא הפעם
לשלוט בגוף המשתוקק
ושהראש שלי ידבר במקום הגוף שלי

אני כל כך רוצה סקס
אי אפשר להעביר את הרצון במילים
אני מרגישה אותו בי
הוא חזק
הרצון המטורף הזה
ואני מרסנת אותו חזק חזק
חזק

לפני 12 שנים. 21 בנובמבר 2012 בשעה 18:59

חברה מהעבודה רצתה שאחכה איתה למונית
אבל לא חיכיתי.
חוץ מזה שאני אוהבת את הנסיעות האלה ברביעי בערב
באוטובוס, במושב האחורי
אני והמוזיקה שלי
אני והמחשבות שלי
אני והזמן איכות שלי עם עצמי
אני לא מפחדת
היא חרדתית. היא מפחדת מטילים, מפיגוע
אני לא מפחדת
פעם פחדתי
עברתי את זה
מה שצריך לקרות יקרה
אין לי דרך לשלוט בזה
יכולה לקרות גם תאונת דרכים
אי אפשר לדעת
אי אפשר להיות בטוח בשום דבר בחיים האלה
במיוחד במדינה הקטנטונת הזו

אני לא מפחדת גם אם יקרה לי משהו
זה לא שטוב לי עכשיו ואני חוששת לחיי
אני עומדת בפני תקופה קשה
ונמצאת בתקופה לא קשה פחות כבר די הרבה זמן
יצא מהמצב הזה משהו טוב
אני לא מפחדת
גם כשהיו טילים ורצתי למרחב המוגן
גם כשהיו אזעקות
גם כשראיתי את יירוט הטילים
אני לא מפחדת עליי
אני מפחדת על החיילים
אני מפחדת על תושבי הדרום
אבל לא עליי
זה משחרר

פעם הייתי מחכה איתה
כי היא ביקשה
פעם הייתי מוותרת על עצמי ועל הרצונות שלי
הייתי עושה מה שהאחר היה רוצה
כדי להיות שם בשבילו
כדי שלא יהיה לבד
כדי למצוא חן בעינייו ולהתחבב עליו
עכשיו אני משתדלת לא לעשות את זה
וללכת עם התחושות הפנימיות שלי
וזה נחמד

נחמד כשאין פחד

לפני 12 שנים. 20 בנובמבר 2012 בשעה 22:34

והייתה פגישה טובה. ממש טובה.
אני אוהבת ללכת לפסיכולוג.
להיות לגמרי כנה. לומר הכל.
והעיקר לא לחשוב ופשוט לדבר.
זה כיף לגלות דברים על עצמי.
על הבן אדם שאני.
אני לומדת המון ואני מנסה להשתפר באמצעות ההכרה העצמית
ואולי גם לקבל את עצמי יותר.
בעקבות הפריצת דרך שעשינו בשבוע שעבר אני מרגישה שעלינו על הדרך הנכונה.
ובאתי במטרה לדבר על הדברים שהכי מפריעים לי.
הראשון כמובן זה סקס.
ישבתי מולו ואמרתי לו הכל.
אמרתי לו שאני משתגעת מהמחסור במין. זה משפיע עליי כל כך.
אני מנסה למלא את החסר בדברים אחרים אבל זה לא עוזר.
אני חושבת שזו גם הסיבה לזה שאני עצבנית כל כך.
הרגשתי שהצלחנו לעשות קצת סדר ולהעמיד את שני הצדדים זה מול זה.
בצורה ברורה. ופתאום נעשה לי כל כך קל כשזה ברור ועומד לי מול העיניים.

אמרתי לו שאני רוצה להיות גבר.
כשהייתי צעירה יותר קיוויתי שמשהו יקרה וזה ישתנה באורח פלא
אחר כך הבנתי שזה לא יקרה
ומאז שנאתי את היותי אישה
התחברתי לנשיות שבי אבל תמיד זה היה חסר
והוא פשוט אמר לי שאני לא צריכה לרצות להיות גבר
שאני צריכה לאהוב את זה שאני אישה
כי אני יכולה ליהנות מזה כל כך
בעיקר בסקס

ופתאום כשדיברנו על זה, הרגשתי שמשקל רב יורד ממני
אני לא אהיה גבר
זה לא יקרה
זה שאני חיה בעולם של גברים, בעולם שוביניסטי
זה עובדה
כמו הרבה דברים בחיים שלמדתי להתמודד איתם
אני צריכה לקבל את זה כמו שזה ולהיות אני
אישה שלא מקבלת את תכתיבי החברה ״קח לך אישה ובנה לה בית״
לקנן ולעשות ילדים
כי זה פשוט לא אני
ולהפסיק להילחם בזה
ולקבל אותי כי ככה אני
ורק אני קמה בבוקר ומסתכלת על עצמי במראה
ובחרתי בחיים
אז אני צריכה לחיות אותם
לחיות אותם כמו שאני

ואני יודעת שהמאבק מול החברה השמרנית והקשה בארץ
יהיה לא קל
אבל עשיתי את זה כבר פעם
ואני יכולה לעשות את זה שוב
הרגשתי שהכוחות שהיו בי ונשכחו ממני עם השנים
חזרו והם שלי אפילו שלא השתמשתי בהם הרבה זמן
וכמו שאז לא הקשבתי למה שאמרו לי
שאני צריכה למצוא גבר
ושאני אגמור רווקה זקנה
ושלא יישארו גברים
ו״נו.. מה קורה איתך?״
ופשוט נהניתי ממה שהחיים הציעו, מהחופש, מהסקס, מהגברים
ככה גם היום אני צריכה להפסיק להקשיב

הלחץ עליי מטורף
הוא מגיע מכל מקום
ממנו, מהמשפחה שלו, מהחברות שלי שלא מבינות, מהחברים שלו,
מאימא שלי, מאחותי, מהמשפחה המורחבת, מאנשים בעבודה
ומסתם מכרים או עוברי אורח בחיי

הלחץ הזה שחק אותי עד תום
הוא ייאש אותי ואיבדתי את עצמי
ואת שמחת החיים שהייתה לי
התרחקתי מכולם
אין לי אנשים קרובים אליי
וזה קשה
קשה לחיות ככה
כל כך לבד
אבל זה אני
זה המחיר שנגזר עליי לשלם
ואני לא יכולה להיות משהו שאני לא
ניסיתי. ניסיתי כל כך.
וזה הפך אותי לאומללה

מאתמול אני אומרת לא ללחץ
עד כאן
הגיעו מים עד נפש
אני אני וזהו
גם אם אחיה את חיי בבדידות
לפחות אהיה אמיתית עם הבן אדם האחד בחיים
שאני חייבת לו דין וחשבון -
אני

 

לפני 12 שנים. 20 בנובמבר 2012 בשעה 11:19

אז עבר שבוע מלא מחשבות וגם מלא בחוסר מחשבות
ושקעתי בעצמי והנה אני שוב כאן
הייתה לי פגישה טובה עם הפסיכולוג בשבוע שעבר
וגם השבוע היא הייתה טובה
אני אוהבת ללכת לפסיכולוג ולדבר
זאת הבמה שאני הכי אמיתית בה
וזה חסר לי
זאת הרגשה נהדרת לומר הכל
שלא שופטים אותי
ואני גם אוהבת להגיע לתובנות על הבן אדם שאני
ושם אני הכי מרגישה שאני חיה
כי שם אני אני
ואני מדברת על החיים שלי
ואני חיה שם באמת

בפגישה הקודמת סוף סוף הרגשתי שהתקדמנו
והשבוע הרגשתי את זה
השחור עדיין עוטף אותי
אבל הייתה הקלה כלשהי בשחור

ועכשיו אני מוכנה ללכת לייעוץ זוגי
לא הייתי מוכנה לזה
והכנתי את עצמי לזה הרבה זמן
וזה הגיע
אני אדבר איתו השבוע
הדחייה נגמרה
וההתחמקות מזה תיעלם
ואני אתמודד
עכשיו כשהוצאתי את מה שישב לי על הכתפיים
ואני יכולה לדבר איתו בפגישה בעדינות
ולא להפיל עליו הכל בבום