יומני מרלין

בבוקר לא יכלתי להתאפק
הייתי חייבת לאונן
חייבת לענג את עצמי
לא יכלתי לצאת מהבית לפני
הייתי כל כך רטובה
כל כך חרמנית
התאווה שטפה אותי
נגעתי בכוס שלי באצבעותי
מגע נעים
ואז הכוס התחמם ממגעי
ורציתי לשון קרה שתרגיע אותו
ותקרר אותי
או בעצם
תשרוף אותי
ורציתי שיקשרו אותי חזק ולא אוכל לזוז
קשירה חזקה
אובדן שליטה
חוסר אונים
תלות מוחלטת בקושר
ודמיינתי את זה
את הקשירה של הידיים לצדדים
הגוף שלי רטט

השתפשפתי
גנחתי
גנחתי בקול כמו שאני אוהבת
והאורגזמה שבאה עם הגניחות הייתה עוצמתית יותר

שוכבת על הספה
מסביבי החדר חשוך ושחור
גם בחוץ חשוך ושקט
השחור שבחוץ מתמזג עם השחור שבפנים

דווקא חשבתי שאצליח להירדם בלילה
אולי בגלל שהתשתי את הגוף שלי עם אלכוהול אתמול
אבל לא
אני ערנית כמו פנתר

אז אתמול יצאתי עם החברה לשעבר של חבר שלו
היא סיפרה לי על הקשר שלהם
ואני חשבתי על הקשר שלי
היא אמרה שהוא לא יזם סקס, שהיא חושבת שהוא לא אוהב
סקס, שהוא גיי, שהוא פשוט לא עושה לה את זה
ואני חשבתי עליו ועל זה שהוא משתדל
עשיתי איתו כמה שיחות והוא משתדל
יותר מבעבר אבל עדיין
זה לא מספיק לי
חשבתי איך יכול להיות שגם הוא כזה?
מה? נפלנו על גברים שמשחקים אותה גברים
אבל לא באמת חרמנים ורוצים סקס?
איך זה ייתכן?
מה קורה כאן?
וזה הרגיש כל כך טוב לשמוע על הגבר הזה
שאני מכירה והוא בחור מקסים
וזה לא קשור
אבל איזה בזבוז

אבל הרגשתי פחות לבד ככה
שאר הסיפורים זה תמיד הוא רוצה יותר ואני לא רוצה בכלל
וזה עזר לי (פלוס ארבעה שוטים) להיפתח קצת
אמרתי לה שאני בדיכאון מאז שהסערה נכנסה לחיי
וטרפה לי את הקלפים
אמרתי לה שרע לי. שאני בודדה.
שאני אבודה. שאני לא יודעת מה לעשות
היא חיבקה אותי
זה היה טוב החיבוק הזה
החיבוקים האלה

אמרתי לה קצת. לא את הכל
עדיין שמרתי על שליטה עם כל האלכוהול הזה
ידעתי מה אני מוכנה לומר ומה לא


היה נהדר להיות ככה
עם חברה אחת
לשתות כמו שרציתי
לשבת בפאב באוויר הנהדר של הלילה
ולהסתכל על בנים
פשוט להסתכל בלי בעיה
זה היה כיף

והתחיל איתי מישהו. כן.
איזה כיף זה היה. האמת? התגעגעתי לזה
והוא היה חמוד
ואמרתי לו שהוא חמוד אבל אני במערכת יחסים
אז הוא אמר לי ״מערכת יחסים מקרטעת״
ואני חושבת שראו עליי את ההתפרקות בעיניים
כי זה היה ערב שלא הייתי צריכה להסתיר את זה
וזה היה משחרר

תקרע את שמלתי מעליי
תשרוט אותי
תגרור אותי
תקשור אותי
תזיין אותי
תיגע בי
תנשך אותי
תנשך אותי חזק בצוואר
תמשוך חזק את ידיי לאחור
תכאיב לי
תצליף בי
תרד לי
תענג אותי
תתפוס אותי
עטוף את שדיי בידייך
תצבוט את פטמותיי
לקק את כל גופי
תאכל אותי
תשתה אותי
תטרוף אותי

יצאתי אתמול עם חברה. יצאנו כדי לשתות
היא חזרה מתאילנד ואמרה שהקיבולת שלה לאלכוהול עלתה
אמרתי לה שגם שלי כי אני מסיימת בקבוקי יין בבית
פעם אלכוהול היה עולה לי ישר לראש
היום זה כבר לא ככה
אז שתיתי הרבה אתמול. השתכרתי למוות
אני חושבת שעשיתי איזה שמונה או עשרה שוטים אתמול
וזה לא כולל את הבירה
אחרי שלושה שוטים היא אמרה שהיא כבר שיכורה
אבל אני לא הרגשתי כלום
אז הזמנו עוד ואני שתיתי גם את השוטים שלה
אז כן, הגזמתי אתמול
שתיתי כדי לברוח
שתיתי כדי לשכוח
וגם אחרי שהתחלתי להרגיש הפוכה
שתיתי
וגם אחרי שדיברתי עם החברה וראיתי ארבע עיניים מולי 😉
גם אז שתיתי
הניסיון להרעיל את עצמי עם אלכוהול לא עבד
הקאתי אחר כך ובבוקר את נשמתי, כמה פעמים
ואז ישנתי. ישנתי עד ארבע בצהריים.
שנים לא ישנתי ככה. כל כך הרבה וכמעט כל היום
אבל הייתי צריכה את זה
כשסוף סוף נרדמתי זו הייתה פשוט מנוחה לגוף
וקמתי כמו חדשה

דיברתי איתה. אמרתי לה שאני צריכה לשתות כדי לדבר
ושתיתי וככה היה קל יותר להיפתח
הייתי חייבת כבר
לומר בקול רם, להוציא את זה
כנראה עוד קריאת עזרה
אני מרגישה קצת יותר טוב

התחלתי לכתוב כי אין לי באמת עם מי לדבר
וככה אני מדברת עם עצמי
יש לי חברה טובה. הכי טובה.
היא ידעה עליי הכל. היא לא שופטת
וכל כך קל לי להיות איתה לגמרי אני
אבל עכשיו היא לא יכולה להיות שם בשבילי
ואני מתגעגעת אליה כל כך
היא הבן אדם שמכיר אותי הכי בעולם
יותר מכולם
מה שבחיים לא אגיד לאף אחד - אגיד לה
ואין לה מושג מה קורה לי עכשיו
היא לא יודעת על הבור שאני נמצאת בו
ואני כל כך צריכה אותה עכשיו

היא מקבלת אותי על כל המיניות שבי
אולי זה בגלל שהיא לא כל כך מינית
אנחנו די הפוכות ביצרים שלנו
די הפוכות ברוב תחומי החיים
ועדיין היא כל כך מבינה תמיד

רוב הבנות שהכרתי בחיים לא קיבלו אותי ככה
 בשלב מסוים בחיים הבנתי שאני לא יכולה
להיות אני באמת ליד בנות
הן הרבה יותר מקובעות מאשר בנים
הן צרות עין, הן רכלניות
הן הרבה יותר סגורות בענייני הגוף
בדרך כלל הגבר רוצה להזדיין יותר מהן
הוא זה שרוצה יותר
ולא היה לי באמת עם מי לחלוק את היצר שלי
את החמימות בין הרגליים, את הדופק הגובר,
את התשוקה שממסטלת ומשכיחה את כל השאר,
את תאוות הגוף לגוף אחר, את תאוות הבשר
את העובדה שאני רוצה להרגיש גוף כנגד הגוף שלי
עכשיו
ולא אכפת לי אם זה נראה לא טוב
ולא אכפת לי איך זה נראה
הגוף דורש ורוצה גבר ואני לא הגבלתי אז את עצמי

הן די נבהלו מהמילים המעטות שאמרתי
זה שאני פלרטטנית ומשדרת סקס הבהיל אותן
ועם בנים קל יותר
כיף יותר לדבר על זה פתוח בלי כל המשקל שנשים שמו על זה

ומשיחות על סקס בדרך כלל מגיעים לסקס
וזו לא באמת בעיה
זה מדליק אותי
ועכשיו אני בכלל לא יכולה ממש לדבר על זה עם גבר
אני לא יכולה עם אף אחד
אני יכולה רק לכתוב
אז אני זורקת לכאן כל מיני סיטואציות ומחשבות שהיו לי

ואני מוצאת את עצמי בשנה האחרונה,
מאז המשבר, חושבת יותר ויותר על הפעמים
שהיה לי אפשרות לסקס ולא הלכתי על זה
והיו פעמים כאלה
ואני מתחרטת עליהן עכשיו
תחושת פספוס, נראה לי
אולי תחושת החמצה על סקס לא ממומש
אפילו - ובעיקר - אם מדובר בבנים שלא נמשכתי אליהם בזמנו
ועכשיו, בדיעבד, אני רואה את הקסם שבם
ומצטערת שלא יצא לי לטעום אותו
אומנם חגגתי אבל לטעמי לא מספיק
מצד שני בדרך כלל אני חושבת שלא עשיתי מספיק
אז זה לא מפתיע

בלילה הוא מחבק אותי חזק
הוא מבקש ממני להסתובב ומחבק אותי מאחור. כפיות.
הוא עוטף אותי וזרועותיו מכסות את כולי.
אני נעלמת בגופו החם ומרגישה חמימות.
מרגישה אהבה.

הוא אמר לי בשבוע שעבר שהוא אוהב אותי.
שאלתי אותו - ״למה?״
אז הוא ענה - ״כי כיף לי איתך״
ןוחשבתי על התשובה הזו.
חשבתי על זה שלי לא כיף עם עצמי.
זה קשור אליו אבל בעיקר קשור אליי

אני קוראת את הפוסטים הישנים ומופתעת
לא מאמינה שככה כתבתי
שככה הרגשתי ושהמילים פשוט יצאו מלבי בלי לחשוב בכלל
כמו שקורה עכשיו
מופתעת שנפתחתי ככה
אמנם בפני חבר אחד בלבד ובפני הרבה זרים
ועדיין זה קשה

אף פעם לא אמרתי הרבה ממה שאני באמת מרגישה
אני מעדיפה הרבה פעמים לא לדבר
אני בן אדם שקט
אני אוהבת להקשיב
לשמוע אנשים מתארים את חייהם דרך העיניים שלהם
זה מרתק אותי
כל אדם ועולמו

אז נכון אני קצת ביישנית, אבל כשאני עם גברים משהו משתנה בי.
אני לא יודעת איך להסביר את זה.
זה כאילו שהמיניות שלי שוטפת אותי ומשתלטת
ממלאה אותי אנרגיה
ואני עושה עיניים בלי לשים לב

ראיתי את הסרט ״בושה״.
שמעתי שזה על אדם מכור למין וידעתי שאראה אותו. לבד. בלעדיו.
לא אהיה מסוגלת ליהנות לגמרי מסרט שעוסק ממש בסקס איתו.
האווירה של הסרט איטית ויש בזה משהו מדהים בעיני
אבל לו יש פתיל קצר כשמדובר בסרטים (ובתורים).
אהבתי את הסרט. אפילו היתה מעט הקלה.
צרת רבים זה תמיד חצי נחמה
לראות אותו ככה. עסוק כל כך במיניות שלו עשה לי משהו.
חוץ מזה שזה סרט סקסי ומחרמן, גם היה נחמד לשקוע בצרות של אחר לשעה וחצי.
ובעיקר בעיקר מכיוון שזה צרות שאני יכולה להזדהות איתם
בצורה מסוימת

אני עומדת עכשיו בפני פרשת דרכים.
כל החלטה שאעשה תהיה קשה וכואבת.
אבל אני לא בוחרת עכשיו בשום דרך.
אני לא במצב להחליט החלטות גדולות עכשיו.
או בכלל.
הפכתי אדישה.
לא הכרתי את התכונה הזו בי. אדישה זה ההפך ממני.
יש לי רגשות חזקים של אהבה או כעס לדברים.
אני מאוד רגישה. דברים משפיעים עלי ומטרידים את מנוחתי.
אבל עכשיו אני מגלה שזו הדרך שלי להתמודד
עם מי שאני עכשיו.

אני כן ביקורתית כלפי עצמי. אני מבקרת קשוחה ואני לא מרוצה.
שיחות ומעשים עוברים שוב בפילטרים כדי לנסות ללמוד
להשתפר.
אני סלחנית כלפי התגובה שלי עכשיו.
אני צריכה לקום ולעזור לעצמי. אני יודעת.
אבל עד שאהיה מסוגלת לעשות את זה אני סולחת
 
אני מבקרת את עצמי כל הזמן חוץ מיום אחד בשנה
ביום ההולדת שלי
זה היום הכי מאושר בשבילי כל שנה 😄
אני מרגישה ביום הזה המון אהבה שעוטפת אותי
ברכות כל היום.
אני מרגישה שהיקום איתי ביום הזה.
מזג האוויר. השמש. העננים. הגשם. האנשים.
הכל איתי.

האהבה הזו מרגשת אותי תמיד.
היא ממלאה אותי.
נותנת לי אנרגיה ואני מקבלת אותה לתוכי
ועוברת את כל היום בחיוך, בשמחה
ובלי ענן אפור, שבדרך כלל מרחף מעליי

יש לי עוד מעט יום הולדת.
אוקטובר הוא תמיד חודש מרגש כי אני מצפה לו ועוד יותר לסופו
השנה, החודש, עכשיו
אני מקווה שגם השנה יהיה זה יום מלא אושר ושמחה
כי אני צריכה יום כזה
יום חופש מעצמי, מהמחשבות
בלי ביקורת עצמית
ובלי עננים שחורים ומאיימים



ו

היורה הגיע 😄
התעוררתי מנקישות על החלון ומרעש וממש לא חשבתי שזה גשם
אבל זה היה גשם שוטף
גשם רציני
גשם מפתיע אחרי הקיץ שהיה אתמול
ישבתי על הספה
והבטתי בגשם הנפלא
ששוטף את הכל
בריח הנעים
בתחילת החורף
בתקווה
בחיוך

אז התלבשתי יפה. התאפרתי. מחשוף עמוק.
ויצאתי.
הוא אמר שאני נראית סקסית.
פעם הרגשתי ככה. אבל עכשיו אני לא מרגישה כלום.

טוב זה פתח בי משהו.
החבר הראשון שהיה לי (בכיתה ד׳) נפרד ממני
ולמחרת הפך לחבר של החברה הכי טובה שלי.
החבר הראשון הרציני שהיה לי בגד בי.
הייתי ילדה די תמימה
ועדיין חזיתי שזה יקרה.
נשבעתי לעצמי אז שאני בחיים לא אבגוד.
הכאב היה חזק כל כך.
זה קרע לי את הלב ומאז לא החלמתי.
הבטחתי לעצמי שלא אעביר מישהו דבר כזה.
שנפרדים ולא בוגדים.
ועכשיו אני מבינה כמה הייתי תמימה אז
ולא מבינה איך לא ראיתי את זה קורה.
ואיך נתתי את כל הלב שלי במתנה
ולא שמרתי על עצמי.
אבל התובנה הזו לא חדרה אלי.
המשכתי ככה. להתאהב עד כלות הנשימה ולהיפגע.
אני חושבת שלא הפסקתי לאהוב אותם.
אני עדיין אוהבת.
גם את אלה שפגעו בי.
ופיתחתי חומה וניסיתי להעמיק אותה ולבצר אותה
אבל היו חורים שאי אפשר לסתום

סקס
לא עמדתי בפני גברים
רק רציתי סקס. ושהשאר יבוא אחר כך.
רק לספק את התאווה שמתרוצצת בגופי.
להתענג שוב ושוב על עינוגי הגוף.
וככה חייתי. והיה לי טוב עם זה.
רק לזיין וזהו.
ולא היה איכפת לי מה חשבו עליי. לי היה טוב.
והכרתי אותו.
ואני איתו.

פגשתי לפני חודשיים בחור שהזדיינתי איתו כמה פעמים שוות ביותר.
התאהבתי בו מעל הראש.
ידעתי שאנחנו לא מתאימים אבל הוא ניגן ושר לי בגיטרה,
עשה לי תה בפיינג'ן, הסתכל עליי בעיניים המדהימות שלו
ואמר לי שאני יפה.
והסקס. אויי הסקס....
אווווווווווווויייייייווו
ורציתי.
כל כך רציתי. ולא עשיתי כלום.
קשה לי עדיין לכתוב על הפגישה
אולי בהמשך.

לקח לי חודשיים לכתוב על הפגישה הזו שעירערה אותי
ולא בגדתי.
ומאז אני מרגישה כעס עצום על עצמי.
רק נשיקה אחת.
נשיקה ואף אחד לא היה יודע.
פרידה בנשיקה. .״נשיקה אחרונה״, כמו שהוא אמר
אבל לא עשיתי כלום.
ואני מרגישה חרא כי לא עשיתי
ועוד יותר חרא כי אני מצטערת שלא עשיתי

גם הוא בגד בי.
הנוכחי.
זה בטח לא נחשב לאנשים בגידה. אבל מבחינתי זה כן.
מבחינתי מחויבות זה ויתור מסוים. ויתור על האפשרות לגעת במישהו אחר.
והוא נגע. מישש לחשפנית את השדיים. במסיבת רווקים.
כן. אני יודעת. מסיבת רווקים.
אבל אני נפגעתי עד נשמתי.
אני, לפי המחויבות, לא יכולה לגעת בגבר אז למה שהוא ייגע בגלל מוסכמת מסיבת הרווקים?
העובדה היא שאני אישה ולא אגיע למסיבת רווקות עם חשפן
וגם אם זה קורה לבנות מסוימות זאת לא ממש מוסכמה חברתית מצד החברה
וזה פשוט לא אותה החוויה אצל נשים
אין את אותה אחווה הזו שיש לגברים.

ועוד בשדיים.
איבר הגוף שלי שאני הכי מתגאה בו.

נעלבתי כל כך.
לא נתתי לו לגעת בי
ומלא זמן עבר עד שנתתי לו
לגעת בשדיים שלי שוב

ורציתי לקום וללכת. לעזוב. כי הוא שבר את הדבר הכי חזק מבחינתי.
וובטח הרבה יחשבו שאני מגזימה
אבל הוויתור הזה. לא לגעת יותר בגבר.
וכן לגעת רק בגבר אחד. רק באחד.
בצורה הזו.
זה הדבר הכי קשה שנאלצתי לעשות בחיים.
לשים את התשוקה שלי מאחורי שער ובריח.
להרגיע את ההורמונים שמתרוצצים ומטריפים אותי על דעתי.

ולא עזבתי.
הייתי חלשה.

איבדתי את עצמי. ואני כבר לא יודעת מי אני.