יומני מרלין

אין לי מצב רוח לעשות כלום. גם לא לכתוב.
אני מסתגרת יותר ויותר בתוך עצמי
אז אני מכריחה את עצמי עכשיו לכתוב.
צריכה שיזיינו אותי טוב
לזיין לרכב בתשוקה
רוצה אורגזמה מרגיעה שתכניס מעט תקווה ללבי
אורגזמה שוטפת חושים
אורגזמה שתגיע כשאהיה מטורפת מתאווה
אורגזמה משליטה
אורגזמה כשאהיה קשורה
אורגזמה מלנשוך חזק חזק
אורגזמה של כאב משולב בהנאה

הולכת בהווה. הולכת באפלה. לא יודעת לאן
הלוואי ויכלתי להיות מישהי אחרת
איבדתי את עצמי

היקי. אני אוהבת לעשות. אני אוהבת שעושים לי.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שאכלו אותי ככה
בצוואר.
זה היה כל כך נעים.
הנשיכות. המציצות.
אוהבת לנשוך חזק
את הגוף

פעם מישהו אמר לי
״אולי תנשקי במקום לנשוך?״
ואני בכלל לא שמתי לב שנשכתי
כי נהנתי מזה כל כך
ואז נשכתי אותו שוב
ובאמצע נזכרתי והפסקתי ונישקתי
חצי נשיכה - חצי נשיקה

אוהבת שנושכים אותי חזק
בעיקר בצוואר
הצוואר שלי הוא אחד המקומות הרגישים בגוף שלי.
אני כל כך מתגרה רק מהנגיעה בצוואר
רק מהנגיעה והשאר זה תענוג צרוף

היקי בחזה
כשהייתי בצבא יצאתי עם בחור שעשה לי היקי בחזה
הוא נשך אותי חזק חזק וירד לי דם
נותר סימן כחול סגול שבועות
הסתכלתי על ההיקי שהמדים הסתירו וזה היה כל כך מדליק
כל פעם מחדש
חברות שלי הזדעזעו
מהדם שירד. מהסימן הכחול שנותר למזכרת
אבל אני אהבתי את הכאב
הכאב שהזכיר לי את תאוות הבשר
הכאב הנעים הזה

הייתי רטובה כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה
ועכשיו
אני עוד יותר

והיום אני קורעת את עצמי בעבודה וזה בדיוק מה שאני צריכה.
לעבוד ולא לעצור.
כשאני עוצרת העייפות מתפשטת בגופי והריקנות שבלבי יוצאת החוצה.
אני אוהבת את העבודה שלי וזו נקודת אור גדולה בחיים שלי.
אני עובדת בערבי חג ובכל חול המועד. מתי שרק אפשר.
פעם הייתי מתבאסת מזה שאין לי חופש ושאני צריכה לעבוד
אבל עכשיו זו מתנה. השנה חגי תשרי עשו עמי חסד.
הם חיבקו אותי אליהם. יומיים עבודה ויומיים חופש - חג או שבת
אני בטח לא היחידה שמרוצה ממה שקרה השנה אבל זה פשוט נהדר
 החגים לקחו ממני את זמן המחשבות שלי ואני מוותרת על הזמן הזה השנה בשמחה.
ופתאום הגיע הסתיו וטיפטף בהפתעה. בחג הנהדר סוכות. החג שמביא את הסתיו.
אמנם היום חם אבל הרגשתי טיפות השבוע
החורף מתקרב אליי ויש תקווה רחוקה
כבר שכחתי שהוא צריך להגיע
הוא לוחש לי בלילה באוזניים באוויר המתקרר, ברוח
שהגשם והקור בדרך אליי
והם יגיעו
אני רק צריכה להחזיק מעמד
ואני מנסה ואני נלחמת כל בוקר וכל לילה בתחושות
מכריחה את עצמי לקום ומכריחה את עצמי לישון

אז יצאתי
ושתיתי
הייתי חייבת אחרי מחשבות כאלה
והמחשבות הקודרות עברו
ופינו מקום לחורף שבפתח, לסתיו שעכשיו, לירח היפה והמלא
ללילה נעים
לבשתי שמלה שחורה סקסית
מוזיקה, אנשים, להזיז קצת את הגוף
וכבר הרגשתי טוב יותר
ואלכוהול משמח לבב אנוש
ולפרוק ככה את השחור שבי
עוזר
מבהיל אותי קצת מה שיוצא ממני
אבל טוב שזה יוצא
והרגשות נחשפו מעט
ואני יכולה לחזור לחשוב ולהתרפק
על זיכרונות שליטה
לדמיין ולפנטז

ואין דבר כזה מושלם
אני מנסה להיות ואולי בגלל זה אני מתפרקת מבפנים
אולי בגלל זה אבדו הכוחות
ואני רוצה להתחפר בתוך עצמי ולהיעלם

ולפעמים אני חושבת שאני פשוט רומנטית חסרת תקנה
רוצה מישהו מושלם. מישהו שיזיין אותי בתאווה ובתשוקה
שלא ישבע ממני
שירצה לממש בי את כל הפנטזיות הכי פרועות שיש
שירעיד אותי ויטריף אותי על עצמי
שיספק את היצר שלי שאני מרגישה כל הזמן מתרוצץ בי
מישהו שיקשור אותי ויענה את גופי בתשוקה
וירעיב אותי לאורגזמות
ויביא אותי לאורגזמות מטורפות
שאגנח חזק ואגמור ואגמור
מישהו שיהיה עדין ואגריסיבי איתי
רומנטיקה, יין, תשוקה, תאוות בשר, שטיח, ורדים, אגם, טבע, עצים,
התעלסויות בלתי נגמרות, נשיקות ארוכות שמותירות חוסר נשימה
שיאהב אותי על החיות שבי ועל העדינות שבי
אני נראית עדינה. אני עדינה. בקומתי הנמוכה ובפניי הצעירות
ומתחת לזה יש חיה.
חיה שהתפרעה שנים ומרגישה עכשיו בכלוב. בכלוב.. 😉

כשהייתי ילדה - הייתי רומנטית
התאהבתי באהבה הזו.
לא באביר על הסוס הלבן
אלא באהבת ובתשוקת הנפש
גיליתי את המיניות שלי בגיל עשר
והתאהבתי
ומאז אני מאוהבת
והיא שולטת בי מאז
 

טוב, זה לא היה קשה מדי.
זיינתי אותו כבר בסוף הדייט השני והייתי מרוצה.
השגתי את מה שרציתי והמשכתי הלאה.
אבל הוא נדלק עליי ולא הבין שזו הייתה המטרה שלי וחיזר אחריי בעקשנות.
והתייחסתי אליו כאל עוד זיון.
הייתי מאניקית? הייתי ביץ׳?
כנראה שכן. אבל הבהרתי לו מההתחלה מה קורה בינינו.
זה ממש לא אומר שזה היה בסדר אבל לא הייתי מוכנה לקשר ולא רציתי קשר ואני גרועה בלהיפרד ולגמור דברים.
אני טובה בלברוח. אני טובה בלהיעלם והוא לא נתן לי.
הוא עבד קשה. זה היה הוא שהוריד לאט לאט את החומות סביב הלב שלי.
הוא לא ויתר עליי. עד היום אני לא יודעת למה.
ולאט לאט התאהבתי בו. נלחמתי בזה. נלחמתי אבל הפסדתי.
יצאתי עם אחרים אבל אחרי חודשיים הבנתי שאני פוגעת בו ככה והפסקתי.
הייתי בצומת דרכים בחיים והוא היה שם. והוא תמך בי אפילו שלא רציתי ודחיתי אותו שוב ושוב.
מבחינה סטריאוטיפית - הוא היה ״האישה״ במערכת היחסים ואני ״הגבר״.
ואהבתי את זה. להיות ״הגבר״ במערכת היחסים.
אחד החלומות שלי שאף פעם לא יתממשו הוא להיות גבר.
שיהיה לי זין, שאזיין את מי שאני רוצה ולא אהיה אישה.
ולא אהיה שבויה ב״איך שאישה צריכה להתנהג״
ובסביבה שלי זה להכיר מישהו, להתחתן, לקנות בית ולגדל ילדים.
לעשות גם דברים אחרים אבל זה העיקר. זה מה שצריך לעשות בחיים.
אני מקבלת כל הזמן הערות מנשים ומגברים על הדרך שבה אני חיה.
איך אני כבר לא צעירה ועדיין אין לי ילדים?
אנשים מקובעים
כי כמה שהתקדמנו וכמה שאנחנו חיים בתקופה מתקדמת מאוד לנשים
אני עדיין מרגישה שאני חיה בעולם של גברים.
ואני אוהבת גברים.
ואני אישה מאוד נשית ואני אוהבת את זה שאני נשית
אבל עדיין -
הלוואי שהייתי גבר.

וככה המשכתי להיות איתו.
ואני עדיין איתו.
והוא זה שתמיד רוצה להתקדם במערכת היחסים ולעבור שלב ו״לביית״ אותי
ואני זו שמפחדת ממחויבות והוא זה שמקבל אותה בשמחה לחייו.
לפעמים אני חושבת איזה הפסד זה לבחורות אחרות.
הוא בדיוק מה שבחורה ״נורמטיבית״ רוצה.
בחור טוב, רציני, רוצה בית, ילדים ולחיות מחוץ לעיר. לגדל ילדים ולהיות שמח בחלקו.
איזה הפסד זה שהוא לא עם מישהי כזו.
כל כך הרבה בנות מחפשות בדיוק את זה
והוא נפל בדיוק על זו שלא רוצה את זה.
איך זה קרה?
בטוח שלא כל הנשים ככה אבל אני לא מכירה אותן.
לא יצא לי להיתקל במישהי שאין לה חלום כלשהו להיות במערכת יחסים אוהבת ולהביא ילדים לעולם
אני התאהבתי ונשארתי.
לא שיקרתי לו מההתחלה.
אמרתי לו שזה לא אני. הייתי כנה.
אבל אני אוהבת אותו. מאוד אוהבת אותו. אוהבת אותו ושונאת אותו.
וויתרתי על הרבה בגלל האהבה הזו.

ועכשיו שגיליתי את העולם המדהים של הבלס״ם
אני מתוסכלת
מתוסכלת מינית יותר ממה שהייתי
כי אני הרבה יותר מינית ממנו
וידעתי את זה אבל הדחקתי את זה לעצמי
ועכשיו כשאני כותבת על זה ונוכחה בזה יותר
זה נהיה יותר ויותר קשה
כי התסכול גובר
והכוס שלי צורח עליי ומתווכח כל הזמן עם הלב
ובא לי לבגוד. כל כך בא לי.
בא לי לטרוף מישהו ושיטרפו אותי
אז אני לא משתדלת לא להתקרב לגברים
כי אני לא אשלוט בעצמי אם מישהו יתקרב מדי

ניסיתי איתו כמה פעמים. ואני מנסה לפתות אותו הרבה
ולהציע דברים אבל הוא נבוך כל כך ואין עם מי לדבר
רוצה שיקשור אותי ויהיה אלים איתי אבל הוא יותר מדי עדין
לפעמים אני רוצה רק לרדת לו ולפעמים גם את זה לא בא לו
והוא אומר שהוא נמשך אליי
אבל לפעמים אני לא מאמינה לו
כי איך יש מצב בעולם הזה, בעולם שלמדתי בו משיחות, מספרים, מסרטים
שבחורה רוצה ומציעה את עצמה והבחור לא רוצה?
וגם החבר הקודם שלי היה ככה. שתי מערכות יחסים ארוכות (ארוכות יחסית)
וככה היה לי בשתיהן. התרגלתי שלא באמת רוצים אותי.
בחרתי לא טוב? אולי
ככה אני יודעת. ככה התמזל מזלי. יותר נכון - לא התמזל

ואני מרגישה עכשיו שאני עומדת על צוק גבוה ומתחתיי תהום עמוקה
אני לא רואה את הקרקעית
ודחיפה קלה תפיל אותי לשם
ואני רוצה ליפול
אין לי כוח

 

לפעמים אני מסתכלת עליו ומבינה למה אני איתו.
מסתכלת עליו ואוהבת אותו. מעריכה את הרגעים שאנחנו יחד.
וכיף לי איתו.
לפעמים אני מסתכלת ולא יודעת איך נכנסתי למערכת היחסים הזו.
איך התהפכתי ככה על עצמי
זה היה הוא
הוא עבד קשה. מאוד קשה.
יצאתי איתו כי הייתי בתקופה שהתחשק לי לצאת עם כל מי שהתחיל איתי.
רציתי לשנות את התבנית שלי ולנסות חוויות חדשות.
והוא היה כל כך שונה מהבחורים שיצאתי איתם.
כן. הוא חנון.
בפעם הראשונה שהוא ראה אותי ראו על העיניים שלו שהוא ממש נדלק עליי.
אבל הוא לא התחיל איתי.
אחר כך הוא הציע ואני התלבטתי אבל החלטתי ללכת על זה.
ויצאנו. והיה כיף.
דיברנו הרבה. זה לא קרה לי הרבה זמן.
ואז.. הוא קם להשתין. שתה הרבה בירה.
הסתכלתי עליו הולך. איזה תחת. וואו. רק רציתי לצבוט.
ופתאום הרגשתי בלב שלי משהו.
התעלמתי מזה.
הוא החזיר אותי הבייתה. ישבנו באוטו והתחלתי לנשק אותו.
אפשר לומר שהפתעתי אותו ושהבכתי אותו.
ניסיתי לפתות אותו והוא דחה אותי. אמר שזה מוקדם מדי.
זה עיצבן אותי.
ברור שזה רק הדליק אותי יותר. בחורה או לא בחורה?

 

הייתי בפאב לפני שבוע. הייתי איתו ועם החברים שלו. כולם ישבו וצחקו
ואני בהיתי לי באוויר. שקועה במחשבות
פתאום הרגשתי שמישהו מסתכל עליי וסובבתי את הראש.
העיניים שלי פגשו בעיניים שלו.
בחור חמוד. הוא היה נראה טוב והעיניים שלו...
הוא הסתכל עליי במבט חודר ועמוק. ישר לתוך העיניים שלי
הרגשתי שהוא מסתכל ישר לתוך הנשמה שלי ושהוא רואה אותי כמו שאני באמת.
במבט שלו הייתה תשוקה והייתה הבנה. הוא רצה אותי.
רציתי להתעופף ממקומי. לקום בלי שאף אחד שם לב וללכת אליו.
לשקוע בעיניו החומות ירוקות.
אבל הלב הכביד עליי ודקרתי אותו בעיניים שלי וסובבתי את הראש.
הרחקתי אותו שלא יתקרב אליי. הרחקתי אותו במבטי. זה היה מבט מגעיל.
הכאבתי לו וכואב לי על זה. אני עדיין נזכרת בעיניו
אם רק הייתי קמה ואומרת לו
אז לא הייתי כועסת על עצמי כל כך
אבל אני לא סומכת על עצמי. אני במצב שביר ומשתוקקת למגע ולזיון טוב
הוא היה נראה מבטיח
ואני שומרת על עצמי בקפדנות
פחדתי להמשיך לשקוע בעיניו אז סובבתי את הראש
איזה מגעילה אני
הרגעתי קצת את היצרים
אף אחד בשולחן לא שם לב לסערת הרגשות שלי
אף אחד לא שם לב שקרה משהו
והלכתי אחר כך לשירותים

קיוויתי שאראה אותו ועיניי חיפשו את עיניו
שאוכל להתנצל. ככה תירצתי לעצמי את החיפוש שלי אחריו.
מי יודע מה היה קורה אם הייתי רואה אותו
אני יודעת שרציתי להתנפל עליו ואולי הייתי עושה את זה
אבל לא ראיתי אותו

זרקתי לחבר שעשיתי את זה והוא אמר שזה בסדר להיות מאנייק לפעמים
אבל אני שונאת להיות כזו
ברור שיצא לי. אני לא תמימה אבל אני באמת שונאת את זה.
הייתי מאנייקית לבחור פעם. ממש מאנייקית כי רציתי לפגוע בו על אלה שפגעו בי
זה היה ישר אחרי שלושה בחורים שפגעו בי אחד אחרי השני
ועד היום לא סלחתי לעצמי

אני מתנצלת שדקרתי אותך בעיניים שלי
בחור בעל עיניים חומות ירוקות
 אבל אני גם ככה נזק
עדיף מישהי פחות מתוסבכת בתוך עצמה
שתהיה לך שנה טובה

אני משתדלת לא לתת ללילה לזלוג ליום.
היום לא הצלחתי.
היום התחיל ותחושה אפלה אופפת אותי.
אתמול לא הצלחתי להירדם מרוב המחשבות.
הן מלוות אותי עכשיו.
אני פועלת על אוטומט. מהרגע שיצאתי החוצה, אני רוצה לחזור למיטה ולשקוע בשינה נטולת מחשבות.
שינה שבדרך כלל באה לי רק ביום.
רוצה כמה שעות מנוחה מעצמי.