אבלות, עצבות, כאב, תהליכים.
לי ברור שחלק מהתהליך שאני אמורה לעבור הוא לזיין את הצורה של היצור האלוהי הזה שיושב לימיני, לפעמים מולי, הערב לשמאלי,
אחת לשבועיים כבר חצי שנה.
גם חלק מהתהליך שהוא צריך לעבור,
זה ברור לי,
כשם שברור לי שאני צריכה לשבת על הזין שלו,
לחבק את ראשו, להצמיד אותו אל החזה שלי,
להניע את האגן לאט לאט ואז מהר וחזק,
לסחוט ממנו, משנינו, את כל הטירוף שהצטבר.
כל כך רוצה להגיד לו
בוא,
רד על הברכיים
נווט את הפרצוף שלך אל בין רגלי
ומקד את כל החושים בכוס הפראי, המוכן שלי
תתרכז בלענג אותי,
רק בזה.
בדגדגן שלי בפה שלך,
באצבעות שלך בכוס שלי
וכשכל מה שנשמע יהיו זעקות העונג שלי,
לא יהיה אובדן וגעגוע,
וכשאתפוס לך חזק בשיער, אגמור לך בפה
וארעד כולי מעליך
לרגע
לשניינו
לא יהיו זוועה ואשמה, לא נזכור החמצה וכשלון.
יהיה רק הרגע הזה
המפרק
המרכיב
המכיל
התומך.
בוא כבר!