Noblesse Oblige

הוא הטיח אותי על הרצפה. לא לא - הטיח. ממש. תמיד הוא אימפולסיבי, אגרסיבי. תמיד אני ניטחת על משהו. אבל הלילה ירח מלא. בצעד חריג הושטתי יד לברך שלו והרמתי אליו מבט, אני בד"כ משפילה מבט כשאני.. טוב, שם למטה. הוא עצר וחיכה לשמוע אני רוצה. ואז, בצעד חריג בצורה חסרת תקדים עוד יותר, קמתי! פניתי ללכת ממנו והוא ניסה לאחוז בזרועי, התחמקתי ממנה ביעילות והוא צמצם את מבטו. כאילו הרגע הבין שכל פעם שניסה לתפוס אותי יכולתי בהחלט להתחמק, אך בחרתי לא לעשות זאת.

מרוב תדהמה הוא נתן לי קצת מרחב תמרון וסינן בחן כמעט ארסי "אני מקווה שמה שקמת לעשות היה שווה את זה".

חייכתי בלי להסתובב וניגשתי למחשב, הוא נותר נטוע במקומו בקצה השני של הסלון. שמתי את השיר הזה (שאתם אמורים לשים עכשיו גם, כן כן). הזדקפתי לאט, ובלי להסתובב אליו, אמרתי:

"אני רוצה שתזיין אותי כמו השיר הזה. כאילו אולי שהפעם תיקח את הזמן לקחת אותי לאט. אני רוצה שתזיין את.. את חתולת החלל שבי, שתוציא אותה החוצה לשחק. הגוף הוא רק מימד אחד של העונג שלי. אני רוצה שתזיין אותי בכאוס מחושב, תסכך את הליבה שלי, תפתה את איפה שהכוח שלי על עצמי שמור. תעשה את זה לאט ועמוק. חזק לא חייב להיות נמהר וחסר מעצורים, לא רוצה אותך כנוע ליצר שלך. באיפוק יש שליטה, אתה מבין..?"

שמעתי אותו מתחיל לנוע מאחורי לאט, שמעתי גם שהוא פורם את אבזם החגורה שלו. איי אם סו רויאלי פאקד, חשבתי. בלעתי רוק והגברתי ווליום ועצמתי עיניים והמשכתי.

"אני רוצה להרגיש אותך עמוק בכל ספירה שהיא אני, בכולי, בכולי באמת. רוצה להרגיש את הנשמה שלי יוצאת, חמה וכבדה, מבין השפתיים שלי. מבין שני זוגות השפתיים שלי, האמת. אני רוצה כל הלילה, ושירגיש כמו נצח-"

החגורה הקרה שלו מונחת סביב הצוואר שלי, ואני בפירוש קצת נבהלת, תגובה מאוד מאוד לא נפוצה אצלי. אבל הבהלה חומקת החוצה כשהסקרנות חומקת פנימה, ומשיכה קלה בצד אחד של החגורה רומזת לי להסתובב אליו. אני סבה על עקביי לאט ונופלת ישר לתוך העיניים המחייכות שלו. כמה אור נהיה בחדר, וכמה חם נהיה לי בפרצוף. אני נושמת לראשונה כאילו החזקתי את הנשימה זמן רב בלי ששמתי לב. הוא לא נגע בי עדיין, לא טרף. הוא רק בוהה מחוייך, סוקר אותי כאילו הוא רואה אותי בפעם הראשונה, בוחן אותי במבט שאין דרך אחרת להגדיר אותו חוץ מחושני בתכלית. והלב שלי האיץ.

"לא ידעתי שאת באה עם הפונקציה של להסמיק", הקול שלו נשפך לפתע צלול ורך על כל שריר בגוף שלי, ואיכשהו גרם לי להסמיק עוד יותר. "זוכרת שאמרתי מקודם שכדאי מאוד שזה יהיה שווה את זה?" הוא המשיך והצמיד אותי עם החגורה אליו, לתחתונים המלאים עד אפס מקום שלו, "אז צדקת, ומגיע לך פרס"

הגענו לדירתו מבושמים בפירוש. היא הייתה רחבת ידיים ומרוהטת ביעילות ותו לא, חוץ מהספריה שתפסה את כל קיר הסלון. מבטי התמגנט אליה. ברור, מלמלתי לעצמי, שלסופר תהיה ספריה ענקית בבית. בזמן שהוא הלך למטבח להכין סנגריה חמה, אני פניתי אליה בהילוך קל וראש קל מאלכוהול, טרפתי אותה בעיני.

לשביעות רצוני הברורה, לפתע תפס את מבטי עותק של התופת, מהקומדיה האלוהית של דאנטה.

שלפתי אותו מהמדף והלכתי נושכת שפתיים לכיוון המטבח, בדרכי נשמעו רק הגשם, רשרוש הדפים בין ידיי ונקישות עקביי. הוא הפנה אליי מבט שהפך ממחוייך למסוקרן ורעב כשראה איזה ספר הבאתי איתי. בחנתי אותו מכף רגל ועד ראש, בג'ינס ללא חולצה, קווי המתאר של השרירים שלו בולטים דרך העור הבהיר, עיניי התעכבו קלות על שעון העור הכבד על פרק ידו. הג'ינס נפל ברישול על עצמות האגן שלו, חושף גוף אתלטי ורחב, מדיף ניחוח חלבי שקורא לי לבוא לשתות ממנו, חמוש בכפתור מכנסיים פתוח אחד. הכל בו רך ורומנטי חוץ משעון היד הזה, גס ומנכ"ליסטי לפיו ידעתי שידיו יאכילו אותי כאב.

התחלתי להקריא את סיפורו של הגיבור, שקם ומוצא את עצמו בגהנום. לאט לאט המאזין הגבוה שלי זנח  את הסנגריה לאנחות והתפנה לבשל גם אותי על אש קטנה לאנחות. 

השעין אותי כנגד השיש ופקד עליי שלא משנה מה, לא אפסיק להקריא. הנהנתי בדממה לא אופיינית, השענתי את מרפקיי על האבן הקרה והמשכתי. הוא פישק אותי וטייל על הגרביונים שלי, על המתניים, כשהגיע אל בין רגליי קולי נמס כמו טבע בתשוקה שגאתה בי. הוא סטר לישבני חזק עד שעמדתי על קצות אצבעותיי וגער בי שהפסקתי להקריא. בלעתי רוק והמשכתי לספר על דרכו של הגיבור המסכן במעגלי הגהנום על עינוייהם וחוטאיהם, בעוד הוא משחק איתי, מתעכב על כל כפתור שלי ובוחן את תגובותיי. ריח היין החם מילא אותי, האדים שלו חיממו את העור שהוא חשף כשהסיר ממני במכה את שמלתי, משאיר אותי עם ביריות ועקבים.

התאמצתי להתרכז בקריאה וכמה שהתאמצתי יותר הוא התגרה בי יותר חזק, בנחישות ורגישות. משתרג סביבי כמו קוברה ענקי, לוחש אל בין רגליי, מעביר את לשונו במעלה השכמות שלי ואז מכבה את אש הסיר ביד אחת, לופת את גרוני בידו השניה ונצמד אליי מאחורה, גוהר מעליי באדנות. הרעם בחוץ שאג את כניעתי, הגשם את ייחומי. הוא תפס וצבט וסובב ונשך וליקק וסחט. מדי פעם נאנקתי מעונג, מדי פעם מכאב. על כל הפוגה נענשתי, על כל קריאה רהוטה קיבלתי ליטוף מעודד להמשיך. הקראתי בקול חנוק עד שהוא הניח את ידו על פי, מרגישה את קור רצועת העור של שעונו כנגד הלחי הבוערת שלי והספר כמעט צנח מידי.

וככה כשהתופת של דנטה כלואה בין ציפורניי הנאחזות בה נואשות, הוא רוקן אותי מעצמי ומילא אותי בו.

https://s23.postimg.org/3op1i4ji3/image.jpg

Was a gambler

אבל לא מההימורים היוקרתיים האלה, יותר כמו הימורים של אנשים שאין להם כמעט כלום גם ככה. 

נסדק בי משהו השבוע, עכשיו עם חוק מכונות ההימורים הזה שכולם מדברים עליו. הרגשתי כאילו מישהו ניער את הכלוב בו אני כולאת את הקשיים שלי וכל העורבים השחורים בו ברחו החוצה. 

ירחים רבים עברו מאז שהרהרתי בילדות שלי, שממנה אני באמת לא זוכרת הרבה. פסיכולוגית ששלחו אותי אליה בגיל העשרה עלתה איתי על התובנה שאין לי שום זכרונות מלפני גיל 12. מה המשפט הזה שאומרים על אנשים בלי עבר ובלי עתיד..? 

חלקים מרים, לעומת זאת, אני זוכרת כי איך אפשר לשכוח שהדאדי האמיתי שלי הימר את שכר הלימוד שלי לפני שידעתי מה זה שכר לימוד, שהוא עשה את החיים שלי קשים יותר לפני שהבנתי שהחיים יכולים להיות קשים. הדאדי האמיתי שלי עזב את הבית כשהייתי בת עשר, נשאר אצל דודים שלי במשך שנים ולא ניסה לעמוד על רגליו כדי לתת לי ולאחי בית שני.

מישהו פעם אמר לי שאשליית הפתיחות שאני מייצרת מסתירה את העובדה שאני לא מספרת כמעט כלום על עצמי, אף פעם. האמת שהוא צודק. 

ומדי פעם הגיע מישהו שפרם אותי בסבלנות, שאל שוב ושוב ושוב למרות שסירבתי, למרות שצחקתי והעברתי נושא, למרות שניסיתי לפתות אותו למרות שניסיתי שהבחוץ שלי יהיה הסחת דעת מהבפנים. אני יכולה לספור על יד אחת את כמות הגברים שסיפרתי להם על אבא שלי, על החיים שקרו מאז. וגם זה היה עם מבט קבור ברצפה כי אני מתביישת, כי יש דמעות שאני מראה לשולטים, אבל יש דמעות שאני לא.

דמעות זה משהו שאני מאפשרת לעצמי רק בשנים האחרונות. למדתי להיות עצמאית עוד לפני שידעתי שככה קוראים לזה. החיים לימדו אותי להיות חזקה אבל אף אחד לא לימד להיות רכה, כי למי היה זמן לשטויות כאלה כשהכל הוא מלחמת השרדות? אז היום להיות פגיעה עושה אותי כועסת. כי אני לא יודעת להגיד "פגעת בי", "אני עצובה", "הכאבת לי". אני יודעת רק לכעוס כי אני לא יודעת איך להיות חשופה.

המון דברים למדתי על עצמי, לא כולם יפים ולא בכולם אני גאה: אני צריכה שילחמו עליי, אבל במקום לבקש שישארו - אני פשוט מייצרת מלחמות. ואינני הודפת ביד רפה - אני הודפת בפאניקה כאחוזת אמוק. שיעופו לפני שזה נהיה עמוק מדי. והם בד"כ הולכים. ואני רוצה להיות אחרת, רוצה למצוא מקום בטוח להניח בו את המטען הזה. אני מסתכלת על אנשים אחרים ומקנאה בקלות בה הם חיים, אבל למזלי לפחות למדתי לזייף את הקלות הזו. וזה בפירוש עדיף מכלום. 

So my real daddy was a gambler, and i lost.

כשהכאוס הפנימי שלי פורץ החוצה יחף על גחלים דרך העקבים

כשפותחים לי את הכלוב והבושם, שנועד לטשטש את ריח הפרא, מתחלף בריח של אדמה לחה

אני מתמתחת, מזדקפת, הדופק עולה אבל ים שקט מחליף את סימני הסערה בעיני.

הסטירות שלו משאירות סימנים של מסקרה על הלחיים שלי וסימנים של יד חזקה מתחת לגבה השמאלית שלי.

אני צועקת אבל רק מבחוץ, נותנת לו להשתיק אותי בשקט שלו. 

אני ניטחת על הקירות ביתר קלות וביתר שאת כשאני ערומה

סימנים של חבלים על הידיים, סימנים של אזיקים, סימנים של האצבעות שלו שלפתו את הזרוע שלי בכוח. 

אני שונאת

שאני אוהבת את זה.

סימנים של ביסים סימטריים על השכמות שלי. השני תמיד מפחיד יותר מהראשון כי אני כבר יודעת כמה זה הולך לכאוב. 

סימנים שלי על הרצפה, השיער שהוא משך כדי לשלוף את עצמו מהגרון שלי, הרוק שנזל לי מהפה כשהוא עשה כן.

סימנים של שאריות כוחי על הקירות, לק אדום חרוט עמוק בטיח.

סימנים של ציפורניים על הגב שלו, סימנים של הדנא שלו מתחת להן

מסמנת טריטוריה בכאב שלי, בדמעות, ריר, הצרחות שלי שנדבקות לתקרה ונוזלות עלינו מלמעלה

מסמנת את הסדינים בנשיות שלי, מכתימה ומחתימה.

סימנים של הכנעה על הגרון שלי סימנים של בעלות על הישבן.

מעגל הולך ומתרחב של טירוף, כמו פרח שנפתח ואני לא מפחדת יותר לתת, לא מפחדת לקחת

לא מפחדת להשאיר סימנים, לא מפחדת שישארו עליי.

לא מפחדת מאינטימיות, לא מפחדת מעצמי, לא מפחדת מהמאניה, לא מהדכאון

לא מפחדת מהכוח שלי, ולכן גם לא מפחדת מהכוח שלכם.. 

סימנים של כוויה על השפה שלי מהשאכטה האחרונה מג'וינט שהוא הגיש לי לפה. 

סימנים של ביריות על הירכיים, סימנים של הקוקו בשיער השחור הלא נגמר שלי 

הגוף שלי הוא אלבום 

לכל סימן יש סיפור. 

https://s-media-cache-ak0.pinimg.com/736x/dc/0c/8b/dc0c8b3bd2e3379b908cc1eedae24358.jpg

תוריד אותי מהעקבים, ואז תוריד אותי על ארבע

תקשור אותי, בבקשה, לכוס יין ואז לפינה של החדר

תנשק את העיניים הגדולות שלי ואז תכסה אותן בסרט

יש סדר טבעי בעולם שלי - להתחיל מהבחוץ לבפנים, ומלמעלה... למטה.

תן לי לעמוד זקופה בחוץ, ואתן לך לראות כמה אני יודעת להתכופף בבית

תן לי בטחון ורק אח"כ מילת בטחון

כי אם מה ששלי הופך להיות שלך, עשה שמילת הבטחון תהיה שלי,

אחת שמתאימה לי. לי.

תן לי את מה שאני צריכה, כדי לתת לך את מה שאתה צריך

אם תכיל את כל מצבי הצבירה שלי, ממוצק עד נוזל על הרצפה

אני אכיל את כל מצבי הרוח שלך, מעצוב עד מכאיב על הספה

אז תקרע את הבגדים היפים שלי, ואז תקרע את הנשמה שמתחת

כי הרכבת הזו יורדת רק למטה, מותק.

https://img1.etsystatic.com/056/1/10882618/il_570xN.745169319_1jro.jpg

הוא מלטף אותי כמו חתולה, הראש שלי על ברכיו ואני ממצמצת לאט כל פעם שהוא מלטף את שיערי, מתחככת כנגד כף ידו כשהיא מלטפת את לחיי

"אני אוהב איך שהמבט שלך משתנה"

הוא אמר ואני הבטתי בו בשקט, מגרגרת

"איך שהמבט שלך הופך מכל כך חזק"

המשיך והוריד ידו לאחוז אותי מהצוואר, חזק

"לכל כך רך."

https://s-media-cache-ak0.pinimg.com/236x/9e/2a/84/9e2a84a6b6cabbeb6bc6aad512b5b4ae.jpg

כיף לה

לבחורה הבאה אחרי, שתזכה שהוא ינעץ בתוכה

כיף לה

שהוא ינעץ בה גם את המבט שעשה אותי חלשה בברכיים 

כיף לה

שתוכל לתבוע את שפתיו ואז תתבע גם את כל השאר

כיף לה

שתזכה לחבק את ברכיו כשהיא על שלה

כיף לה

שריחו ידבק לאפה כל היום אחרי שהייתה דבוקה אליו כל הלילה

כיף לה

שתזכה לקבל הרבה יותר ממנו, רק כי ביקשה לקבל ממנו הרבה פחות ממני. 

https://s-media-cache-ak0.pinimg.com/564x/d8/0d/e3/d80de32069b4008c4de215b31116836b.jpg

 בפעם הראשונה שראיתי אותו הוא עמד בידיים משולבות על החזה הרחב שלו עם סיגר בפה, מתחת לתספורת המארינס העיניים הירוקות שלו סרקו את הקהל במבט חתום.

קראו לו דן, אמריקאי שעשה עלייה להולי-לנד. דן היה מאבטח במועדון מתחת לדירה שלי. 1.90 של שרירים טבעיים כי למרות שהוא באונסר בסופשים באמצע השבוע הוא מדריך טיפוס צוקים במדבר. במבט ראשון הוא נראה אדיש, אפילו כשהתל אביביות המלאות בעצמן ובסיליקון היו ניגשות להתחיל איתו, הוא בקושי מצמץ לפני ששלח אותן לדרכן בלחיים סמוקות מהבושה שבדחיה. במבט שני קולטים מהר מאוד שזו ביישנות שקבורה היטב מתחת לזיפים ולחזות המרוחקת שלו. 

נופפתי ביד לאחד השומרים שהכרתי שיעזור לי לחצות את הקהל בכניסה לבניין. כשהתקרבתי לכניסה דן תפס אותי בפרק היד ומנע ממני לעבור. משכתי אותה בכוח בדיוק כשהשומרים האחרים צעקו לו באנגלית לתת לי לעבור. Next time you grab me like that אמרתי בסבר פנים חמורות והוא השפיל מבט והתחיל להתנצל כמו ילד אמריקאי נזוף, קטעתי אותו והמשכתי- you better buy me a drink first. הוא לא הספיק להרים את המבט המופתע שלו ואני כבר הייתי בתוך הבניין. 

בפעם הבאה שהגעתי הוא המשיך להיות אדיש ומרוחק אבל כבר ידע מי אני, מאיזו קומה אני, מה השם שלי ומה אני אוהבת לשתות. 

מבצע צוק איתן, סוף השבוע הראשון, השעה תשע בערב ואני יוצאת מהמונית לתוך החיוך של דן שבונה את מחסומי הכניסה בדיוק כשמתחילה אזעקה, אני מרגישה את הדם אוזל לי מהפנים ואת הרגליים שלי נטועות חזק מדי בתוך האספלט, נהג המונית מאחורי צועק לי לרוץ ואני שומעת אותו כאילו הוא במרחק קילומטרים ממני. הדבר היחיד שאני שומעת עכשיו זה את הספירה לאחור עד הפיצוץ, הרגל שרכשתי בלימודים בדרום. סופרת בלב והשרירים מאובנים. פתאום אני מרגיש יד מהירה מורידה ממני את התיק, תופסת לי את הזרוע ומושכת אותי בכוח לכניסה לבניין. מצמצתי והבנתי שדן הצמיד אותי עם הגב לקיר וחצץ ביני לבין הדלת, הלסת שלו נעולה בחוזקה. בבום הראשון זלגו לי דמעות, בבום השני כבר ישבתי על הרצפה עם הפנים קבורות בין הידיים והוא התכופף למטה גם כן, כמו תמונת ראי שלי. 60 שניות נמשכה הסיטואציה הזו. פקחתי עיניים ומצאתי אותו מחייך אליי בהקלה. בשקט הוא שאל אם אני בסדר, כשהנהנתי הוא אחז אותי מהכתפיים בכוח והקים אותי. הוא השאיר קצת את האחיזה שלו עליי ובהה בידיים שלו, עיקם טיפה את האף ואמר לי - i think i owe you a drink. מחיתי את הדמעות תו"כ שבהיתי בו המומה, הפאניקה הפכה להלם ההלם הפך לצחוק מתגלגל והוא שוב, כמו תמונת ראי התחיל לצחוק גם. זו הייתה פעם ראשונה שראיתי אותו ממש צוחק. השרירים המתוחים שלו עלו וירדו, נשמתי עמוק וככל שירדה החרדה, מטפס הצוקים הזה נראה לי פתאום כמו צוק שהייתי שמחה לטפס עליו בעצמי. לטפס עליו כל הדרך עד הפרצוף היפה שלו. 

הנחתי את הידיים שלי על הידיים שלו שאחזו בכתפיי והוא התקרב מעט, בדיוק בזמן כדי לשמוע אותי לוחשת שנראה לי שההפך, אני חייבת לו משקה. ושאני אשמח לפדות את החוב הזה היום אחרי המשמרת שלו.

כשהוא עלה אליי בשעות הקטנות של הלילה אני "במקרה" הייתי אחרי מקלחת ובשמלה צמודה שלא מאלצת אותי להיות עם חזיה. או צלעות.

This looks tight, הוא אמר והעביר יד חזקה ועדינה על מחוך השמלה, במעלה המותן ואז במורד הגב. You have no idea עניתי בחיוך ישר לתוך העיניים המשועשעות שלו. "דברי איתי בעברית, it turns me on" הוא ביקש בבליל שפות ואני הנהנתי. "גניחות זו השפה הבינלאומית השניה לא?" שאלתי במבט רציני וזו הייתה הפעם השניה הערב שהוא הצמיד אותי לקיר ונעל את הלסת. לוחש לי ש-אני עומדת לגלות.. 

האדישות שלו לא שרדה את הלילה, גם לא השמלה הצמודה שלי, הדבר היחיד שכן שרד זו כוס הוויסקי שמזגתי לו כשהוא עלה ונותרה מלאה ומיותמת על השולחן עד עשר בבוקר כשהוא שתה אותה בלגימה אחת בדרך החוצה. 

ככה נגמרו להם כמה חודשי פלירטוט בפיצוץ מהסרטים, תרתי משמע. 

בפעם הבאה שראיתי אותו- הוא כבר חיבק אותי, לקנאתן הלא סמויה בכלל של נערות המסיבות שעמדו בתור. 

 http://41.media.tumblr.com/9aa6d175b05478d6c64bd57bcc57bb2a/tumblr_nwxxzfSLcp1s3wg09o2_1280.jpg

בא לי מישהו ש

ישים עליי כתר 

של נסיכה

ואח"כ יקשור אותי 

ירק עליי,

יכה אותי, 

ישתין עליי ואז

יגרור אותי למיטה

ידפוק לי את הצורה

יגיע עד הנשמה

ורק יקפיד כל הזמן

שהכתר לא יפול 

If you'll treat me like a princess 

I'll treat you like a porn star

אבל בנתיים מתאזרת ומתנזרת בסבלנות.