לפני שבוע. 25 במרץ 2025 בשעה 19:58
אני כמו סערה מהסוג שאם אתה לא מצויד אליה - הלך עליך. סערה שמחריבה גשרים, ששועטת בכל הכוח לשומקום, סוערת על חלשים. אני סערה שהורסת כאינסטינקט, עוקרת והופכת כל מה, ומי, שלא נטוע היטב, רגליים מחופרות באדמתו.
ועל כל זנב של סערה כזו יושבים רודפי סערות. כל מיני כובשי פסגות, מחפשי ריגושים וסכנה. תמיד רואה אותם בפריפריה של העין, אבל לא אותם אני רוצה. אני רוצה משהו כל כך הרבה יותר גדול מהם..
אני סערה שמחפשת עין. מישהו שלוחש לרוח. עוגן לכאוס שיהיה חזק מספיק לתת לו לסעור עד. בלי לאבד אחיזה, ובלי נזקי היקפי של הריסות ולבבות שבורים.
ועד אז
ככה אני.
