אושר הוא רגע קטן של חסד

אני לא יכול לכתוב את כל השיחה שהתרחשה בינינו מטעמים מובנים.
נאמרו שם דברים אישיים אחד לשני. ובכל זאת הנה חלק מתמליל השיחה, הסוף שלה.

אחרי שדיברנו איזה חצי שעה בטלפון עברתי לשכב על המיטה
והרגשתי איך אני נרדם לאט לאט. הקול שלי עבר דרך הטלפון
אך כמעט לא נשמע מרוב שהייתי עייף. זה היה דומה יותר למילמולים.

היא: "אתה עייף"
אני: "כן, מאוד"
היא: (מחייכת על הקו השני)
"אז תנתק ונדבר אחר כך"
אני: "אני לא יכול לנתק"
היא: "למה לא?"
אני: "כי...מוזר...אני לא זוכר שהתקשרתי אלייך...או את אליי"
היא: "אז איך אני מדברת איתך?"
אני: "אני לא יודע. לא שמעתי צילצול והפלאפון לא אצלי, אני בטוח"
היא: "כן, ממש... (בקול לא מאמין)
אתה הולך להירדם אז אתה לא זוכר...בכל זאת אני כאן מדברת איתך"
אני: "לא, לא אני בטוח"

בשלב אני עוד שנייה עוצם את העיניים ובשארית כוחותיי אני ממלמל:
"זרקי מספר"
היא: "X"
אני: "טוב, אז בפעם הבאה כשנדבר אני אשאל אותך
איזה מספר זה היה וכך אדע אם באמת דיברנו"

את המשפט האחרון לא הספקתי להגיד.
נרדמתי...

והתעוררתי לפני שאמרתי אותו.

שכבתי על המיטה, היד שלי למעלה ליד האוזן כמו מדברת בפלאפון
אך הפלאפון לא היה שם. גם קול לא הוצאתי. לא אמרתי אף מילה.

המספר שהיא אמרה לי עדיין מהדהד בראשי...

הדף הזה חלק אבל נכתב בו הרבה.
יש דברים שאי אפשר להכניס למילים.

מבחן הדיו המפורסם. (INKBLOT)

PHD Certified

http://web.tickle.com/tests/inkblot



התוצאה שלי:


Tom, your subconscious mind is driven most by Love

Your instinct to love and be loved is rooted very deeply in your subconscious and
affects most of the decisions you make in life — whether you are aware of it or not.

You inspire people to experience their true feelings of love and act kindly towards
others. You also value your personal relationships more than most people.

Your unique capacity to love may be greater than those around you, which means you
may have more to give in relationships than your friends or romantic partners do.

Your psyche is very rich; the more you learn about it, the more you will understand who
you really are.

הייתה פעם סדרה בשם "מר קו".

למי שלא זוכר, הנה תזכורת:



http://www.tvclassic.net/programs/lalinea/lalinea.html







הוא מזכיר בהתנהגותו את הישראלי המצוי.
והנה כל הפרקים לצפייה אונליין. תענוג.


http://www.tv5.org/TV5Site/la_linea/index.php?numero=4

בלילה בצאט מישהי שאלה לשלומי
אמרתי לה שזה תלוי בירח.
מתוך אינסטינקט.
כי על זה חשבתי באותו רגע.
מה הירח יגיד?

זה באמת תלוי בירח.
לא משנה מה קורה על כדור הארץ, הוא נמצא שם משקיף.
נתון למערכת חוקים ולסדר משלו, כמו לא נוגע לנו ולבעיותינו.
"תעשו אתם שם למטה מה שאתם רוצים. זו הפינה השקטה שלי שם למעלה"

לפעמים הוא משרה מצב רוח טוב, ולפעמים הוא נראה לי משעמם.
לפעמים מוזר ולפעמים נראה כממתין למשהו.
לפעמים מכעיס ולפעמים מרגיע.

הירח לא מעביר לי רגשות.
אני רק מקבל דרכו שיקוף למה שאני באמת מרגיש.
כמו להסתכל במראה ולראות איך אני נראה.

אני מסתכל על הירח ואז מרגיש...משהו.

ומה קורה בבוקר?
זה כבר סיפור אחר...

אתמול הייתי בבית של סבתי ז"ל. מצד האמא.
היה צריך לתקן משהו אז קפצתי לשם.
מעל לשנתיים שלא הייתי שם. (הדירה מושכרת)
הבעלים של הדירה לא היו. רק הילדים הקטנים נשארו לבדם בבית.

הרהיטים אחרים אבל הבית אותו הבית.
פה הסלון, פה המטבח, החדר שינה, המרפסת.
אותם קירות אילמים שעכשיו החדר מעוצב בהם אחרת.
"אבל אני מזהה אותכם מגילגול קודם, לא תצליחו לשטות בי",
כך רציתי לומר לקירות.

אחרי שסיימתי לתקן
לא ידעתי אם אני רוצה להישאר או ללכת.

מצד אחד לשבת ולספוג את כל הזכרונות, ויש הרבה.
מצד שני זה יותר מדי עומס עבורי, ובשביל מה? הרי דברים לא יחזרו לקדמותם
סבתא שלי לא תחזור והרגעים והשיחות שלי איתה בכל פינה בבית גם הן לא יחזרו.
גם הילדות שלי לא תחזור וזווית הראייה שלי השתנתה ועוד תשתנה שוב ושוב.

להיקשר למשהו או מישהו זה להתרגל אליו. למיקום שלו בחייך וההשפעה שלו עליך
(לטוב ולרע). והבית הזה היה חסר לי ועד אתמול לא ידעתי עד כמה.
וגם היא חסרה. מאוד.

הזמן תמיד רץ
הוא לא עוצר אף פעם.
גם כשאנחנו נחים - הוא רץ.

ולמרות הכל,
הייתה הרגשה טובה לבקר שם שוב.
מוזרה אבל טובה.

אני חושב שההרגשה הטובה קשורה להמשכיות.
רגשות מהעבר נולדים מחדש - דרך אנשים אחרים וחדשים.
ממשיכים הלאה - מי יודע מה יקרה בעתיד.

אני לא מתחבר למדיטציות של רוגע ושלווה.
יש בי משהו פנימי שלא נותן לי להתנתק מהדברים סביבי
ומהרגשות היצריים.

אבל לפעמים אני מוצא את עצמי נשכב על המיטה,
עוצם את העיניים ומעמידפני מת. משתדל לא להזיז
שום איבר מגופי.

ואז כשנמאס לי למות אני קם ומרגיש REBORN.
כל מה שהטריד אותי לפני עדיין מטריד אותי אבל פחות.
הרי כבר מתתי. מה כבר יכול לקרות?

להעמיד פני מת.
זו המדיטציה שלי.

-------------

אנשים בחייהם חושבים ומתעסקים במוות שלהם הרבה.
מעניין אם המתים חושבים הרבה על החיים.

אני אוהב אירוניה.
מעדיף אותה חיובית כשהתוצאה הסופית היא לטובתי.

אך גם אם היא תהיה שלילית,
והיא תופעל ישירות עליי ונגדי.
גם אם היא תדרוך עליי, תדכא אותי ואולי אפילו תקפד את חיי,
לא אוכל שלא לחייך רגע לפני מותי.
כי אני אוהב אותה.

אירוניה היא ההפתעה הכי גדולה שיש.
סתירה פנימית ונטולת כל הגיון.
בניגוד גמור לקו העלילה ולמה שצריך לקרות בפועל.
אבל זה קורה, וזה פה.

לא סתם אומרים שהחיים מלאי הפתעות.
כי להיות מופתע כל פעם מחדש - זה לחיות את החיים.

אני מאמין בצירופי מקרים וגם בגורל(ייעוד)
איך מבדילים מתי זה מה?


אני תוהה כמה מבין האנשים שפגשתי פה
הם צירופי מקרים וכמה הם גורל...

כמה באו במקרה וכמה באו כדי לתת
או להכניס משהו אל תוך חיי כמתוכנן?
(ואז להישאר או לעזוב)

זה לא היום שלי.
ישנן כמה אי-הבנות ביני לבין אנשים.
משפטים שמובנים לא נכון. זה קורה.

בכלל, רצוי שהיום אני פשוט אסתום את הפה ויותר אקשיב.
אתן ליום הלא משהו הזה לחלוף ולעבור מעליי
ומחר הדברים אני מקווה כבר יחזרו למסלולם.


בא לי לפרוק את כל הג'יפה הזאת מעליי.

זהו.
הראשונה שתשוחח איתי אחרי הפוסט הזה - אני נכנס בה. ככה כי בא לי.
בלי סיבה, בלי משחק מקדים, בלי הכנה מראש. את הדלי על הראש היא תקבל.

השניה תקבל את האפטרקייר של הראשונה.

בשלישית אני כבר אשתוק והיא לא תקבל כלום,
גם אם היא תתחנן ותעשה פוצי מוצי.

ואני לא כועס כלל.
רק הג'יפה הזאת מכבידה עליי.

אני רוצה להיות שוב מובן...ואנושי.