סרטן הגדי

עצירה פתאומית של הרכב ברמזור ופחית בירה מתגלגלת מתחת למושב קדימה. 

Eagle משהו. בירה לאגר. מהרהר בה שניה לפני שהרמזור מתחלף שוב. צריך להפסיק להציץ בפון בזמן נסיעה.

שבוע לפני נסעתי לאסוף מזרן שסטודנטית מסרה לי כחלק ממעבר דירה. שלי. חמוש בשני ראצ'טים מוודא בוויז שוב את הכתובת הנכונה. חתיכת חור. אם לא הסטודנטים אפשר היה לזרוק את העיר הזו לפח. כשבאתי לפה לראשונה לפני כעשור הדבר היחיד שקיבל אותי פנים בעיר הזחוחה הזו היה כדור שיח ענק ויבש שהתגלגל לו בכביש ממש כנגד עיניי. אני אז וגרושתי צחקנו. זה היה כל כך סמלי לעיר הזו מעבר לכל קריקטורה אפשרית.

עולה למעלה לכתובת והשותף שלה פותח לי את הדלת. הוא מברך אותי בפרצוף של 'קח ולך' ותוך דקה אני עם מזרן ענק על הידיים. מדדה במורד המדרגות. מגיע לרכב ומניח את המזרן על הגג לא לפני שהנחתי שמיכה עליו והדקתי עם חלונות הרכב.

אדם מבוגר ניגש אלי מהספסל מחוץ לבית האחרון בגוש. אתה צריך עזרה? הוא מחייך בשיניים סדוקות וחסרות. ואז אנחנו מחייכים אחד לשני. אני מכיר אותו. הוא היה עובד שלי לפני כעשור. איש תחזוקה של מחסני קירור ענקיים. מטפל באמוניה באופן אישי. קסום ככל שזה יישמע. לא זכרתי את השם שלו. הוא היה רוסי. ניצול של פריפיאט באוקראינה. כל הפנים מצולקות. החלק הימני העליון נראה שמעט מעוך כלפי פנימה. הפה עקום ועיין מרצדת. פריפיאט היתה העיר הקרובה ביותר לצ'רנוביל שרק יומיים אחרי השכילו הממשלה הרוסית להבין שצריך לפנות שם את האנשים.

הוא עוזר לי להרים את המזרן על גג הרכב ולקשור אותו עם הראצ'טים. אמרתי לו שאני מסתדר ועד עכשיו העברתי די לבד אז הכל בסדר. אבל הוא התעקש. התעניינתי במצבו והבנתי שהוא כבר 6 שנים מובטל. וגם גרוש לאחרונה. ומצב בריאותי שידע ימים טובים יותר. אז המפעל עדיין עובד... אני חצי מתעניין. מי נשאר את מי פיטרו... ההוא עדיין מנהל שם? 

חברו הקשיש לספסל מסתכל עלינו מרחוק. עוד ספסלי פרלמנט כאלה בעיר פריפריה. תכף הוא יחזור שלשם וימשיך כמו בכל ספסל פרלמנט לנהל את המדינה ולדחות את קיצו. מסיימים עם המזרן. ואני מודה לו שעזר לי וחסך לי המון זמן. אני יכול לשלם לך או משהן? מה פתאום... הכל בסדר... סע בזהירות... אנחנו נפרדים בלחיצת יד וחיוך כנה. הוא חוזר לאיטו לספסל הפרלמנט שלו. מה יש לו כבר לעשות. 6 שנים מובטל. לא מעסיקים אותו יותר. מעקם מבט, מוודא שוב קשירה ונכנס, לרכב. מסתכל עליו במראה האחורית עוד יושב שם עם החבר הקשיש ומדברים. 

נפרד מהעיר הזו סופית. שואל את עצמי מתי עוד יצא לי לחזור לפה באמת. בדרך עובר ליד מכולת עממית ומחליט לעצור. בכסף הקטן שיש לי הרכב אני קונה בירה קרה שמצאתי שם במקרר. Eagle משהו. ואז אני חושב. זה בקטנה. ממש בקטנה. אבל אם כבר לשבת שם בספסל.. כבר עדיף עם בירה. אז קניתי גם לחבר שלו בירה. 

הרמזור מתחלף לירוק ואני מתחיל לנסוע. הבירה נשארה ברכב. כבר רותחת מאז. הם כבר לא היו שם. נשארתי שם רבע שעה לחפש אותו אבל לא מצאתי. עוד סמליות מוזרה כשככה אני נפרד מהעיר הזו.

ראבאק... מה היה השם שלו... 

את סגר ראש השנה אנחנו מחליטים לעשות בבירה. ביחד. אני והקטנה שלי. 

מתכננים הכל ביחד. אלכוהול להביא מראש. הצעצועים במילא באוטו. מאיפה אפשר להזמין בכל זאת אוכל ופינוקים ומה בדיוק מציע לנו המלון היחיד אולי שהיה פתוח על כל אלה שהיו סגורים.

מסיים משמרת לילה לפנות בוקר ונוסע להגיד חג שמח לקידס. משם בדרך למעלה לבירה ללא דקת שינה היא מתקשרת אלי ואומרת לי שאמא רוצה שהיא תהיה איתה בארוחת ערב חג למרות שכבר קבענו ביחד. תחליט אתה דאדי בשבילי. 

להיות איתה? להיות איתך? אני לא רוצה לאכזב אותה. ולא אותך. אולי נוותר? 

תני לי דקה לחשוב ועוצר בשורש לקנות עוד קפה.

מתקשר אליה ועולה חזרה לכביש 1. תהיי איתה בארוחת החג. אני אחכה לך בחדר. אני אשן קצת כי בכל זאת... ותגיעי כשתגיעי מאוחר יותר. בסדר קטנה?

ומה אם יעצרו אותי בדרך? תגידי שאת בדרך  להדסה להיות עם סבתא. או משהו כזה.

 שדרות יפו ההומי אדם ביום יום ריקים ושוממים. עומד על פסי הרכבת הקלה ומסתכל מסביבי. איזה יופי. המלון כולו ריק מאדם ומתייר. לקחתי את החדר היחיד מבין שניים שנושק לשדרות יפו ולכיכר ציון. שקט ואין אף אדם ברחובות. אווירת חג. מתפשט ושוקל אם למזוג לעצמי מהיין שקניתי. לא. נפתח אותו ביחד. אני נכנס להתקלח. השעה כבר 1400. נכנס מתחת לשמיכה, מסניף כרית ונרדם. יודע שעושה את ערב החג לבד אבל היא תבוא לבטח יותר מאוחר. 

צלצול הטלפון מעיר אותי בחמש בערב. מתקשרים אלי מהקבלה. אתה ***? תרד למטה. יש לך פה משהו. Wtf? אני מתארגן על עצמי ויורד למטה. זר חמניות ענקי מחכה לי שם ואני המום. פעם ראשונה בחיי שאני מקבל זר.  פתק מוצמד אליו. סליחה שאני לא יכולה להיות איתך בערב חג. שחררתי ופינקתי את השליח ועליתי למעלה. עולה למעלה חזרה עם הזר ואפילו דמעה קטנה הופיעה על דש העין. מתי זה קרה לך לאחרונה. מה!? מנסה להשיג אותה אבל היא עסוקה כנראה עם המשפחה. שוקל אם לחזור לישון ושוב צלצול מהקבלה. מה עכשיו... יורד למטה ועוד שליח. ללא פתק אבל עם ארוחת המבורגרים אדומה ולבנה וגבינה. ואוו. שחיתות בערב חג. אני עולה למעלה ומאמציי להתקשר לקטנה שלי לא מצליחים. היא תבוא יותר מאוחר. 

אני חוזר לישון ולמזלי עם הסנפת הכרית מצליח שוב להרדם. בעשר וחצי בלילה... שקט מופתי בשדרות יפו... אווירת חג מסביב והיא נכנסת חרישית לתוך המיטה. 

אני אוהב שהיד שלי משאירה את חותמה על הירך הבתולית שלה. ועוד כמה מקומות. 

כמה שהתגעגעתי לזה. 

מבחינתי הסגר יכול להמשך...

תראי מה הבאתי לך קטנה...

 יאייי מה מה מה הבאת לי דאדי???

היא שוכבת על המיטה על בטנה ומכופפת את רגליה כמו הדמות האייקונים של אומה תורמן בספרות זולה. עם חיוך של ילדה סקרנית ומלא מחשבות זימה. מניח 3 חוברות של צביעה לידה והיא צועקת משמחה. אחת של מיני מאוס השניה של פרוזן... והשלישית שאיתה היא מתחילה לצייר.. היפה והחיה.. כמה סמלי. אני מחייך.

היא שולפת מהתיק שלה ערימה גדולה ולא מסודרת של טושים ועפרונות בצבעים. 

מתמקם מאחוריה במיטה ומסתכל עליה מציירת את בל ואת שמלתה הצהובה עם טוש שעוד רגע עשה את שלו. פושט את מכנסי הפיג'מה שלה ואת התחתונים שלה. 

היא מניחה את בל ואת החיה בצד ועוברת לצבוע את מיני מאוס. אני מכניס אצבע לכוס הרטוב שלה. 

עכשיו קטנה... את ממשיכה לצבוע ואסור לך לצאת מהקווים. מבינה קטנה?

אממ.. כן דאדי.. מסובבת אלי מבט מהורהר עם העיניים הגדולות שלה. 

ועוד משהו קטנה. אני מזיין אותך כל עוד את צובעת. מבינה? 

טופ דאדי. 

אני מתחיל לזיין אותה עם האצבעות ומגביר מהירות. קטנה מתחילה להאנק וברגע שהיא עוצרת לצבוע אני עוצר מזיין אותה.

מה אמרנו קטנה?

והיא ממשיכה לצייר ולצבוע את מיני מאוס ואז בשלב מסוים היא לא מצליחה להתרכז ויוצאת מהקווים בכוונה רק כדי שאמשיך לזיין אותה. 

אני עולה עליה ומחטיף הפלקה הגונה על הטוסיק שלה. היא לא מאזוכיסטית כמו שאני רגיל. לא נורא. זה יבוא לה. 

מה אמרנו קטנה?

היא מסובבת אלי את הראש עם העיניים הירוקות הגדולות שלה. 

לא לצאת מהקווים דאדי. 

נכון קטנה. לוקח את אחד העפרונות הלא שמישים ודוחף לה לחור של הטוסיק. מוסיף עוד אצבע וממשיך לזיין אותה חזק עם האצבעות.

מה הכנת קטנה? ציור למשרד של דאדי?

כןןן... 

אני מחייך ומכוון את הזין לתוכה.

את הפוסטים שלי קוראים בליווי הקטע המוזיקלי המצורף או לא קוראים בכלל. 

תלכו מפה ילדים שלי ואל תחזרו. גם לא בשבילי. 

לכו תגשימו את עצמכם במקום אחר. במדינה שאינה אוכלת יושביה.

יהונתן גפן אמר פעם... 'אני אוהב את הארץ ושונא את המדינה' ואני מסכים איתו. בדיעבד אני לפעמים חושב שכל הטיולים שאני עושה אתכם בארץ... כל המעיינות, החופים, המערות, והנגב הזה שאני כל כך אוהב.. זה כדי שתפרדו יפה מהארץ הזו. כי זה כל מה שנשאר בה. ים המלח, הגליל העליון, הכנרת והנגב. 

עשיתי כל מה שיכולתי להביא אתכם למקום שאתם היום. כדי שיתנו לכם את הכלים הכי טובים לצאת מהמקום הזה. ואל תחזרו. גם לא אלי. גם לא בחגים. אני אבוא אליכם.

אתם מבינים ילדים שלי... גישת החינוך שלי מאז ומעולם היתה אחרת. אני לא מתנצל על זה אבל מעולם לא ראיתי אתכם כ'ילדים'. אתם לא ילדים. אתם הילדים שלי אבל לא ילדים. אתם המבוגרים שאתם הולכים להיות. אני מאמין שהורה צריך לחנך את ילדיו לחיים של בלעדיו. ולא לאתרג אותו בקופסת עץ עם בד משי בתוכה. לפנק אותו ברמה של תלותיות יתר. אפילו בעודכם כתינוקות משכתי את הבקבוק כדי שתלמדו להחזיק אותו לבד. וכשרק יכולתם החזקתם. 

תסעו מפה. לאמריקה.. לאסיה... לאוסטרליה... ואני אבוא אליכם. אין לכם מה לחפש פה יותר. אני מסתכל על ההפגנות ויודע ששום דבר כבר לא יעזור. עדר הכבשים הזה ימשיכו להמשיל את הלא ראוי כי אולי הם חושבים שהוא הרע במיעוטו. וגם החלפתו כבר לא תשנה. משהו פה מקולקל מזמן. וכולנו יודעים שאין תקווה פה לעתיד טוב יותר לילדים שלנו וזה מה שיש.  הדור פה רק מתקלקל משנה לשנה. מגננות מתוסכלות ומרירות שמכלות את זעמן על חסרי ישע בני חודשים . אנסים פה זוכים להיות גיבורי תרבות ויקירי שרי התרבות. מערכת המשפט  בעד זכויות דווקא לאלה ששללו זכויות בסיסיות מאחרים. בעיקר מאחרות. זה מגעיל אותי ההחפצה הלאומית בחסות הרייטינג. משורת המחץ 'בנות חמות כמו עוגיות' ועד לחגיגות נוסח הבריחה של אקספרס של חצות מגיבורי איה נאפה. ממגזרי מיעוטים שקובעים לנו איך לחיות. בין אם הפרדה מגדרית במעיינות של הטבע ויריקות על נערות במכנס קצר מידי. האם באמת יהיה שינוי? אני גדול האופטימיים ברוח האדם אבל ריאלי כשמדובר בפח האשפה של המדינה הזו.

זה רק הולך ומחמיר ילדים שלי. תצאו מפה. אני אתגעגע אבל אושרכם חשוב מקיומכם ברדיוס נגיש וזמין אלי. אני רק כותב את זה פה אבל מטפטף לכם את זה כבר שנים. 

זוהי ארץ נוי אך אביונה. בשבעה ימי חג בשנה חלקנו מתחפשים לאוהבי הבריות שאנו אך מסוגלים לזרוק מהבית את אלה שבחרו בדרך חיים אחרת. שאר ימי השנה ימי סגריר וגשם.

פוסט פריקה. סביר שייכנס למגירה. 

סגור לתגובות. וזהו. פרסומות ותכף נחזור לפוסטים אחרים... 

או אוטובוס.

ואני חייב לציין שרמה כזו של שנאה גם בלי סיבה נראית לעין יכולה לחרמן.

תראי... מה אשמים כל הנוסעים באוטובוס ומצד שני בדרך כלל ויש תאונות שבהם מעורבים נהגי משאיות הם יוצאים בחיים. סגרנו על משאית?

חלאה!

תרדי למטה ותגידי לי את זה בפנים.

מה אתה למטה?!?! אתה דפוק?!

אני חלאה ועם קצת מזל גופה על כביש 1.

כביש 1 למה? לא 4? 

אמממ העיקרי שלי אחרי שעות העבודה לאחרונה זה 1. אני מחכה.

אתה חןצפן שאין דברים כאלה.

ותביאי לחלאה קפה.כמו שאני אוהב .

אני אביא לך בוקס.

רק לא בפנים.

אני בינתיים מסתכל סביבי ורואה בחצר הבית שידע ימי ועד בית טובים יותר, קוביה של דשא סינטטי וסביבו ספסלים. הפרלמט הקווקזי בטח ומחייך.

עוד יש תיבות דואר כאלה? ודש החיוך לא יורד מהפרצוף.

היא יורדת יחפה,ארוכת רגליים ועם מכנס קצר של בנים שרחב עליה ,חמוצת פנים ובלי הקפה. שיט. אני דווקא אוהב שהיא מכינה לי קפה. היא מכינה לי תמיד במן ספל ענקית של m&m שפעם הביאה איתה מלונדון. אני חושב שזה היה מלונדון.

היא נענמת מולי שגבה עם התיבות דואר הישנות.

תאמיני לי שהים זה הדבר הכי טוב בעיר שלך.

תשתוק חלאה. מה אתה רוצה?

וחשבתי אם לתת לה סטירה עכשיו או אחר כך.מבט אחד מסביב מאשר לי שאנחנו כרבע לבד שם. דש החיוך לא יורד לי מהפנים וזה רק מרגיז אותה יותר.

אני מרגיש לרגע כמו המפרי בוגרט. מה הוא היה עושה במצב כזה ועולה לי רק דבר אחד לראש.

אני יורד על בירכיי וחופן את הירכיים שלה כשאני מצמיד את הפה שלי למכנס שלה שבדיוק מחביא מאחורי פיסת הבד המיותרת הזו את התחתונים שלה ומאחוריו...רגע...פאק..היא ללא תחתונים.

ואני מנשק את הכוס החבוי שלה בזעם ולא נותן לה לצאת. היא נאנקת קלות ונשענת על תיבות הדואר. אני שומע את היד שלה נאחזת בפתח של אחד מהם. 

מוריד את המכנס שלה רק למעט צריך ודוחף את הלשון שלי לכוס שלה. 

בן של זונההה מה אתה חושב שאתה עושה ורציתי להגיד לה שלשם שינוי אולי פעם אחת תסתום כת הפה הגדול שלה אבל הלשון שלי היתה עסוקה. אני מדמיין את אחת השכנות הפולניות שיורדות וצופה מזועזעת בנעשה. כמו זאת של המערכון המיתולוגי של זהו זה. לך תסביר לילדה הזו מה זה 'זהו זה'.

אני מזיין אותה עם הלשון ורק חושב שפאקק אני צריך לעשות את זה ממש יותר. פעם בגלגול אחר הייתי ממש טוב בזה. הערה נרשמה. חודר בין השפתיים שלה פנימה ומעלה לכיוון הדגדגן. זוב ושוב. זה היה נרא הרבה אבל היא תופסת בשיער הכסוף ומושכת אותי החוצה. מסדירה נשימה ומרימה מכנס קצר ללא תחתונים בדיוק כשמישהו מתקרב לבניין.

חלאה! ועולה למעלה במדרגות יחפה ועם רגליים ארוכות. אממ.. היא עם הגב אליה ולא ראיתי אל הפרצוף החמוץ נשאר. ואז אני קורא לה..

אז סגרנו על משאית? 

וכולם כבר הלכו לישון קטנה?

כן כולם דאדי.

איפה הם נמצאים בדיוק קטנה.

אמא ישנה פה במיטה בחדר איתי. אחי ואחותי בחדר בסמוך אלינו. שני חדרים צמודים כזה.

מתי הם נרדמו קטנה?

אמממ חצי שעה כזה..לא יודעת.

לכי לחדר אמבטיה קטנה. תביאי איתך את הבקבוקי שמפו הקטנים האלה? תביאי אחד מהם. 

עכשיו דאדי?

עכשיו עכשיו קטנה. קומי. אני מחכה.

עשיתי דאדי.

תתפשטי. תשארי עם החולצה שעלייך. ללא תחתונים. ללא מכנס. מתחת לשמיכה. בשקט בשקט.

אני מפחדת שישמעו .

אם תהיי מספיק בשקט לא ישמעו. 

הורדתי דאדי.

יופי קטנה. תתחילי לאונן קטנה ותכניסי את השמפו הקטן הזה לכוס שלך. לאט לאט. בשקט בשקט. אני רוצה שיישאר שם בינתיים.

אני לא אוהבת כשאני לא לבד. אני מרגישה מגעילה וסוטה.

את לא לבד קטנה. את איתי. ואת עושה עם מישהו ובשביל מישהו.

אני עכשיו מכניסה. 

יופי קטנה. תראי לי.

זה כאב בהתחלה.

אמממ זה יכול להיתקע?

לא קטנה. את אוהבת את זה בתוכך?

כן דאדי. אני רגועה שהכוס מלא.

יופי קטנה.

אני רוצה בפנים כל הזמן.

ו....

מה קטנה

אני רוצה יותר גדול דאדי.

מחר קטנה אגיד לך איפה לקנות משהו. 

יאיייי :)  אני שמחה הדופק שלי מהיר כי אני יודעת שזה בפנים ואני אוהבת את זה.אבל הכוס שלי רטוב ואני מרגישה את זה רק קצת.

אני שמח לשמוע קטנה. מחר תמצאי זמן ותקני צעצוע.

אמיתי? אני מתביישת. אני לא יודעת איפה גם.

אני אגיד לך הכל מחר.

אף פעם לא היה לי. אני מפחדת . קצת.

הכל יהיה בסדר קטנה.

דאדי. הכל רטוב. אני מטפטפת.

תתחילי לאונן קטנה.

אני מפחדת דאדי.

ממה את מפחדת?

אני מפחדת שיש פה את הריח של הכוס שלי. או שרק אני מריחה.

כולם ישנים נכון קטנה?

הם נרדמו כן.

תאונני בשקט. ושוב את גומרת רק באישור שלי.

כן דאדי.

שתי אצבעות. לשפשף. לא להכניס. כן קטנה?

כן דאדי. בא לי לצעוק דאדי.

מה בא לך לצעוק קטנה?

שאני רוצה שתזיין אותי חזק. ולגנוח חזק. אף פעם לא הייתי ככה רטובה. הדגדגן שלי נפוח. דאדי אני יכולה לגמור? בזהירות?

יכולה קטנה. בשקט בשקט.

....

....

דאדי

מה קטנה?

גמרתי. רעדתי במיטה. אני רוצה לישון דאדי. אני נהיית neddy

:) לילה טוב קטנה.

זה או שהיא חייבת את הזין שלי בפה שלה ללילה שלם או את האגודל שלי. צוצי כזה או צוצי אחר. וידאתי רק שאין לה ריפלקס נשיכה בלילה במיוחד למקרה שאני אמממ נושם כבד. כן.

'כמה שתתן לי למצוץ לך אני רק פחות יחפור לך אז בכלל כדאי לך' ובאמת לפעמים קשה להכיל את מאות המסרונים שהיא שולחת לי והקטנה לא מבינה שדאדי עובד ולא זמין בכל רגע. 

נכון קטנה. אז תתאפקי עד שדאדי מתפנה לאשר לך פיפי.

תותי לא אוהבת לחכות. גם פופי לא. שדאדי יבדוק אותן היא לרגע יוצאת בואקום מהזין שלי . אני נשבע שקול היניקה נשמע למרחקים.

תותי ופופי ? לוקח לי רגע להבין מי זה מי.

כן. תותי ופופי מחכות שדאדי יבדוק אותן. אחת אחת. 

אני מלטף אותה בזמן שהיא עדיין מדגדגת את דאדי, איך שהיא קוראת לזה.

דאדי?...שוב יוצאת מהזין בקול יניקה ואני נאנק.

מה קטנה?

תותי ופופי רבות מי מהן תבדוק קודם. תותי רוצה קודם ופופי רוצה קודם. מה לעשות? והיא לרגע מייללת בקול ילדותי.

לדאדי יש מספיק אצבעות ואני אטפל בשתיהן בו זמנית.

והיא נרגעת. נשענת על הבטן שלי עם הזין בפה שלה. רק מחזיקה את הצוצי בפה. אני מלטף אותה דקות ארוכות. אני חושב שהקטנה נרדמה. מאד מקווה שאין לה ריפל...

אמרת משהו דאדי? היא שוב מוציאה את הראש ממנו בקול יניקה ומסתובבת אלי.

לא קטנה. יכולה לחזור לישון. ששש לילה טוב . תותי ופופי יחכו לפעם אחרת .

את הבלוג שלי קוראים קודם בלחיצת PLAY על הקטע הסאונד שמצורף.

נפרדים בחניון של תחנת הרכבת בדיוק כשאני מסדר את עצמי ומניח אצבע על השפתים ההדוקות שלה. זה נדמה שהיא מסתירה חיוך היתה רוצה להוציא אבל היא לחוצה קצת.

אם אין ברירה אבל ממש אין ברירה תדברי. למשל עם איש הבטחון אבל את לא מחליפה איתם מילים קטנה. זה לא שדה תעופה. מהנהנת אם ישאל אותך משהו. מבחינתי עד הבית את אילמת. 

עוד 7 תחנות.

היא מהנהנת ומלטפת ביד שלה את מסך הפון שלה כמו בובת מעבר. אני מוחה טיפה קטנה שנשארה על דש שפתיה ומעלים בשיער שלה. טיפה קטנה.

תכניסי אוויר. מהאף. עמוק . שוב פעם. הכל בסדר. את לא מוציאה מילה. את מראה לי שאת בולעת רק בוידאו מהבית. את משאירה את הכל בפה. זה יהיה לך קשה אבל אפשרי.

תתעסקי בדברים אחרים. תקראי את מה שהבאתי לך. תשמעי מוזיקה למרות שאני לא מבין למה את מאזינה לדבר הזה אבל זה עניין שלך.

זה ממש ממש קשה היא מסמסת לי מהקרון האחרון השקט כביכול של הרכבת.

עוד שש תחנות.

היא מחייכת בנימוס למישהו שבוחר לשבת לידה ומשאירה את הפה סגור. הדוק. מתאמצת שלא לבלוע. בוהה בחלון. מחזירה את הספר לתיק שלה.

את תחזיקי מעמד עד הבית קטנה. 

טובוש. עוד חמש תחנות.

מתי זה נכנס ללקסיקון שלנו כל הטובוש והבאסוש הזה אני תוהה ולא שואל אותה. אני אוהב איך שהיא מתלבשת. היא לובשת את השמלות הקצרות האלה שנראים כאילו קטנים עליה במידה אחת קטנטנה אבל יושב עליה מצוין ומבליט את מה שצריך וחושף את מה שצריך. מתפארת במידותיה. 

חושב אם לשמור על דממת אלחוט עד שתצלח את הנסיעה שלה הביתה או לתת לה משימות מסוימות בדרך לשם. להעסיק אותה קצת. 

ומה יקרה אם אשתעל? ומה יקרה אם אצחק מכל ההזוים פה ברכבת או מאחד מהם? או סתם יבוא מישהו שמכיר אותי כי נראה לי שראיתי מישהו שפעם למד איתי בקרון מקדימה.

עוד ארבע תחנות. אני די בטוחה שהקריין התבלבל בנסיעה של הרכבת. הוא הקריא עכשיו את תחנות שלא קשורות לפה.

ואני בוחר את המילים שלי בקפידה. לא בדיחות מיותרות. עם קרש בלי קשר בלי קשר עם קרש. ובכן זה יכול להיות מאד אמממ איך אומרים...sloppy slimy  ומזל שיש לך מגבונים בתיק וזה

אני מאמין שיהיה בסדר ונתמודד עם דבר כזה לכשיהיה. תתעסקי בשלך ואל תנעצי מבט באנשים.

זה מדגדג לי לבלוע וזהו. נראה לי שקצת בלעתי. לא יודעת. עוד שלוש תחנות . אתה יודע זה מעצבן שלא מנקים את השולחנות פה בין לבין? אולי רק בסיום היום או משהו כזה. ממש מלוכלך פה.

בואי נתחיל בחדר שלך בבית לפני שנכנס למתחם הציבורי כותב לה ומוחק. שולח את אחד האימוג'ים היחידים שאני עוד מכיר. 

שתי תחנות. שיגיע כבר. נו כבר......

וזה כבר מתחיל לדגדג לה. לבעור לה. זה מספיק. היא רוצה להגיע הביתה. משוטטת בפייסוש ובעוד רשת חברתית אחת יותר מידי ממה שאני צריך ולא אצטרף. אני אמרתי לך שאני oldschool.  היא בהרבה קבוצות של ddlg ושולחת לי כל מי ממים מגניבים ושנונים שהיא מוצאת. אני דווקא מת על זה. Dad's knees are my throne וכל מיני כאלה.

תחנה אחת ועוד קצת והביתה. היא קמה עם ראש מורכן שלא כהרגלה רק מהמבוכה. הפה שלה מלא ועמוס. עיני השקד החומות שלה משוטטות. היא שולחת לי סלפי תוך כדי הנסיעה ואני עוד שוקל אם לפרסם אחת מהן (באישורה מיותר לציין) כדי לגרוף קוראים. אבל זה לא מעניין אותי ככה. היא מציעה לי שמות לפוסט המדובר. משהו שמשחק על המילים של 'טעם של עוד' ואני חושב שזה קלישאתי עד כדי בנאליות  אבל מבטיח שאחשוב על זה. 

עשרים ושתיים דקות עוברות והמצלמה עובדת מולי על המסך . היא פוערת בזהירות פה מלא ופוערת שוב פה ריק . נבוכה . עכשיו עוד דבר אחד קטן.

תפתחי את התיק. מעטפה קטנה. זה נמצא שם תאמיני לי. הסלקתי את זה טוב טוב. אני מנתק את המצלמה. תקראי. את זוכרת מה לעשות נכון? ועוד דבר אחד.

אני ממש ממש גאה בך קטנה. 😄 ומוסיף אימוג'י שאני מכיר את משמעותו.

ואולי זה עניין לפוסט אחר. נוסיף תמונה אמממ לרשום jpg? + תמונה? אולי נכתוב תושמד. זה בטח יביא קוראים. לא מעניין. חזרתי לכתוב פה. עוד תחנה כזה. אחרי הרבה זמן. 

דיאלוג בין שני פיתומים שמדבבים בובות ששמעתי  מתוך הסדרה של מישל גונדרי " ילדותי" (גי'ם קארי).

"אני מסתתרת מעצמי כל הזמן. אני חושבת שזו הסיבה שהתחתנתי עם סקוט. לא רציתי להכיר את עצמי ובחרתי גבר שלא יכול להכיר אותי. הוא רצה ילדים. אני קיימת רק בשביל אנשים אחרים. קל להתקיים בשבילם כי אני לא יודעת איך להתקיים בשביל עצמי. אני לא יודעת איך לרצות. אני מעדיפה לדמם מתוך בובה מאשר לחיות מול המשפחה שלי. כך גדלתי. אנו משפחה שאוהבת מרחוק. אני טובה יותר מרחוק. אני מכוסה צלקות מקרוב. 

"את יודעת מה זה קינצוגי? זאת אומנות יפנית שנוצרת משבירה של משהו מיוחד והדבקתו מחדש בזהב. הצלקות שלך לא מעידות שאת שבורה. הן הוכחה שהחלמת. שבירה היא החלמה. קינצוגי".

מוקדש.