סרטן הגדי

את סגר ראש השנה אנחנו מחליטים לעשות בבירה. ביחד. אני והקטנה שלי. 

מתכננים הכל ביחד. אלכוהול להביא מראש. הצעצועים במילא באוטו. מאיפה אפשר להזמין בכל זאת אוכל ופינוקים ומה בדיוק מציע לנו המלון היחיד אולי שהיה פתוח על כל אלה שהיו סגורים.

מסיים משמרת לילה לפנות בוקר ונוסע להגיד חג שמח לקידס. משם בדרך למעלה לבירה ללא דקת שינה היא מתקשרת אלי ואומרת לי שאמא רוצה שהיא תהיה איתה בארוחת ערב חג למרות שכבר קבענו ביחד. תחליט אתה דאדי בשבילי. 

להיות איתה? להיות איתך? אני לא רוצה לאכזב אותה. ולא אותך. אולי נוותר? 

תני לי דקה לחשוב ועוצר בשורש לקנות עוד קפה.

מתקשר אליה ועולה חזרה לכביש 1. תהיי איתה בארוחת החג. אני אחכה לך בחדר. אני אשן קצת כי בכל זאת... ותגיעי כשתגיעי מאוחר יותר. בסדר קטנה?

ומה אם יעצרו אותי בדרך? תגידי שאת בדרך  להדסה להיות עם סבתא. או משהו כזה.

 שדרות יפו ההומי אדם ביום יום ריקים ושוממים. עומד על פסי הרכבת הקלה ומסתכל מסביבי. איזה יופי. המלון כולו ריק מאדם ומתייר. לקחתי את החדר היחיד מבין שניים שנושק לשדרות יפו ולכיכר ציון. שקט ואין אף אדם ברחובות. אווירת חג. מתפשט ושוקל אם למזוג לעצמי מהיין שקניתי. לא. נפתח אותו ביחד. אני נכנס להתקלח. השעה כבר 1400. נכנס מתחת לשמיכה, מסניף כרית ונרדם. יודע שעושה את ערב החג לבד אבל היא תבוא לבטח יותר מאוחר. 

צלצול הטלפון מעיר אותי בחמש בערב. מתקשרים אלי מהקבלה. אתה ***? תרד למטה. יש לך פה משהו. Wtf? אני מתארגן על עצמי ויורד למטה. זר חמניות ענקי מחכה לי שם ואני המום. פעם ראשונה בחיי שאני מקבל זר.  פתק מוצמד אליו. סליחה שאני לא יכולה להיות איתך בערב חג. שחררתי ופינקתי את השליח ועליתי למעלה. עולה למעלה חזרה עם הזר ואפילו דמעה קטנה הופיעה על דש העין. מתי זה קרה לך לאחרונה. מה!? מנסה להשיג אותה אבל היא עסוקה כנראה עם המשפחה. שוקל אם לחזור לישון ושוב צלצול מהקבלה. מה עכשיו... יורד למטה ועוד שליח. ללא פתק אבל עם ארוחת המבורגרים אדומה ולבנה וגבינה. ואוו. שחיתות בערב חג. אני עולה למעלה ומאמציי להתקשר לקטנה שלי לא מצליחים. היא תבוא יותר מאוחר. 

אני חוזר לישון ולמזלי עם הסנפת הכרית מצליח שוב להרדם. בעשר וחצי בלילה... שקט מופתי בשדרות יפו... אווירת חג מסביב והיא נכנסת חרישית לתוך המיטה.