סרטן הגדי

אין לי חוץ ממך כלום
לצאת ביחד למרכז המסחרי
להתבונן בחלונות המטופחים
למתנ"ס שליד המזבלה לקחת את הילדים
לים לרדת, להסתכל בגלים.
רוח לא עולה כסף, גם לא חלומות
רק שהרוח תקרר אותי ואין לי כסף לתרופות
וחלומות הילדים לא יאכלו.

המפעל נסגר
הבנק סגר
הכח נגמר
והלב נשבר
אין לי חוץ ממך כלום

בואי אחבק אותך, נתנשק
נשים את הילדים אצל אמא שלך
ונתעלס בשירותים של הקולנוע
או של המרכז המסחרי החדש
כי הארץ מתפתחת כמו הזין שלי
כשאני מחבק אותך ואחר כך דועך

המפעל נסגר
הבנק סגר
הכח נגמר
והלב נשבר
אין לי חוץ ממך כלום










רמי קלינשטיין
מילים: איתן גלס
לחן: רמי קלינשטיין

"מה את חושבת שאת עושה?"
רותם הסתובבה עם חצי פנים ועם כיפה שעדיין קבורה בפיה. עיניה החומות כעיני כלבלב מסכן בגשם.
נטלי סגרה את הדלת מאחוריה והביטה בה חצי המומה חצי משועשעת. היא התקרבה אליה והסירה את העליונית שלבשה. חיוך שאינו משתמע התפשט על פניה. שתי גומות הציצו על לחייה ועיניים בורקות וזוממות.
"אז מצאת את האוצר מה?,,,"
רותם הכניסה כמה שיותר זין לפה שלה. אולי כדי להבטיח שנטלי לא תגנוב לה אותו. כרגע היא תפסה את הזין קודם ובהנחה שכל הקודם זוכה, הזין כרגע שייך לה.
[b]
נטלי רכנה לצידה וחייכה בהבנה אליה.
"הזין שלו פשוט דרש את זה" אמרה רותם בין ליקוק ומציצה.
"מי כמוני מבינה את זה."
"הוא לא היה אמור כבר להתעורר מזה"?
"הוא ישן כמו מת. שום דבר לא מעיר אותו. את לא צריכה לדאוג לגבי זה.".
רותם החזיקה בידה הקטנה את הזין הגדול ועיטרה אותו בנשיקות לשון רטובות מעל עבר.
"פעם אפילו נשכתי לו את הזין והוא לא התעורר. חשבתי שהוא עושה את עצמו."
אבל רותם כבר בקושי הקשיבה לה. היא היתה עסוקה בלמצוץ ולנשק את הזין המפלצתי של אבא של נטלי. היא לא ידעה אם היא יותר מענגת את האבא או בעצם את עצמה. המחשבה אמנם הרטיבה אותה.
"אני יכולה גם? הזין יותר שלי מאשר שלך את יודעת."
"לא. עוד לא סיימתי איתו. בעצם עוד לא התחלתי איתו".
שתיהן צחקו והציצו לעיניו הישנות של אבא.
נטלי מצאה מקום ובלעה בשלמות את אחת הביצים הענקיות והנפוחות שלו. חושבת לעצמה כמה שפיך כבר נאגר שם בפנים. מת להתרוקן. להוציא את הכל.מסתכלת על אבא מלמטה כאשר הביצים מכסות את פניה ומשאירות רק את שתי עיניה מציצות.
נהמה קטנה נשמעה למעלה אך הבנות במקום להיבהל או להפסיק רק הגבירו את הקצב.
רותם ניסתה להכניס יותר זין לפה ובקושי הצליחה. היא התביישה לבקש עזרה. רק 10 ס"מ היא הצליחה להכניס מכל הגודל הזה לפניה.
נטלי נישקה לאבא את הירכיים ואת הביצים לסירוגין. לאט לאט. בעדינות. בסבלנות מרשימה. באהבה גדולה. בהתמסרות ללא גבולות.
"אני יכולה להראות לך" שאלה נטלי את רותם וזו הגישה לה כלאחר כבוד את הזין מיד קטנה ליד קטנה.
נטלי לא איבדה רגע ובמקצועיות מפתיעה דחפה לעצמה את כל הזין לפה עד כדי חנק. ניסתה להכניס הכל. הזין אוסיף והמשיך לגדול ולהתנפח בתוך פיה. היא דחפה את הזין עד עמקי גרונה. רותם רכנה מהצד והביטה בה מאוהבת בה על סגולותיה ועל מקצועיותה. רטיבותה זעקו לה 'אני רוצה גם'.
"וככה עושים את זה" אמרה לה נטלי כשהיא עוד שולפת את הזין הארוך מפיה. עיניה מוצפות דמעות ושתי עיניים חביבות כבר מביטות בשתיהן מלמעלה.
"אני יכולה גם"? שאלה אותה רותם בעיניים מתחננות.
"כן, כמובן". והגישה לה את הזין.
רותם הכניסה את הזין העצום בעדינות לתוך פיה ואז גם היא שמה לב שעיניו המסבירות פנים של האבא מסתכלות עליה.
"בוקר טוב קטנות".

נכתב לפני מספר שנים ונקרא באחד מטקסי הזכרון. פורסם לראשונה לפני שנתיים.

אני האחיין הכי צעיר שעוד זוכר את אבי בחיים.
אני זוכר אותו משחק איתי ועם אחי הצעיר בגיטרה.
מחביא הפתעה קטנה באחת מידיו ואיכשהוא היא תמיד הייתה עוברת ליד השניה.
אני זוכר לונה פארק שלם שהיה מעביר אותי כשישבתי לו על הכתפיים.
אני זוכר איך היה מגניב לכלב זאב שלו , בוגי, ממטעמי השולחן , מתחת לשולחן.
סבתא שלי, אמו, שנפטרה לפני 7 שנים ,מעולם לא ידעה.
אני זוכר שהכלב הזה לא מש ממנו. ואהב את אבי כמו שרק כלבים יודעים לאהוב.
אני זוכר אותו מקשיב שעות ליהודית רביץ. הזמרת שהעריץ.
וזה בערך כל מה שאני זוכר ממנו.
כשהוא הלך הייתי בן ארבע.
הזמן לא עושה הנחות. הזמן לא באמת מרפא פצעים. הזמן לא מכהה זכרונות.
לפעמים אני מרשה לעצמי לחטוא במחשבות על חיים אחרים. על מה היה קורה היום אם אבי היה איתנו. איפה הוא היה היום, ואיפה אנחנו.
אני בוחר לחשוב שהיה בוחר לחיות במושב.
היה מגדל המון חיות בבית . הוא בטח היה הופך להיות הדוד המגניב שכולם באים לבקר.
הוא היה מלמד אותי לנגן בגיטרה. היה נותן לי גור כלבים ומלמד אותי לטפל בו. הוא היה מצליח לשכנע את אבא שלי.
אני בוחר לחשוב שאם היה חי היום בטח היו לו לפחות ארבעה ילדים והיינו הופכים להיות משפחה גדולה עם המון ילדים ואחיינים ובני דודים.
המון מתנות לימי הולדת. המון ארועים.
בארוחות משפחתיות בטח היינו משאילים שולחן וכיסאות מהשכנים.
הייתי בטח מבקש מאבי שילמד אותי לרקוד ואיך להתחיל עם בנות.
וזה מה שנשאר לי . המחשבות הקטנות האלו. המחשבות האלו, זה וכמה זכרונות בודדים שלי מאבי.
בוגי לא זז ממיטתו של אבי שלא חזר אליו. בוגי לא שתה ולא אכל. הוא רבץ ליד המיטה. לפעמים חיפש אותו בשדות אבל אבי לא חזר.
בוגי נפטר שבוע בלבד אחרי אבי. הוא נפטר ליד המיטה שלו. אמרו לי שהוא נפטר ממחלה. אני יודע שהוא נפטר משברון לב.

הדס הגיעה למשמרת חייכנית מהרגיל. רבע שעה לפני תחילת המשמרת. יש לה אפילו עוד זמן מעבר לסיגריה של לפני העבודה. להתענג על הרגע. אין כמו משמרת יום שישי בבוקר. אין על הלקוח הישראלי המצוי כדי שתרגישי מושפלת במיטבך. כבר בדרך לבית קפה תמר היא צפתה בפורנו באייפון שלה. גאנג באנג עם לפחות עשרה כושים. אולי עשרים.רק כדי להכנס למוד הנכון.
היא מחליפה מבטי זימה עם אחראית המשמרת הסוררת שלה ומציצה על הבוס שנמצא כהרגלו במקום הקבוע שלו בפינה של הבית קפה. פינה שצופה לשולחנות שנמצאות מחוץ למתחם המקורה.
הדס ניגשת לתא ההלבשה ומתחילה לפשוט את בגדיה. טומנת אותם בלוקר שלה ולובשת את מדי העבודה. סינר שחור קטן שמסתיר בקושי את ערוותה. למותניה היא קושרת את פאוץ' המזומנים שלה.
יום שישי זה התור שלה לשרת את הלקוחות שיושבים מחוץ למתחם המקורה של בית הקפה. מדובר רק על תריסר שולחנות שמתוחמות בגדר נמוכה.רק למראית עין. כך שכולם יוכלו לראות ולהכנס. היא מדליקה סיגריה ותופסת כסא ליד עמדת הברמן קפה. מעשנת ומסתכלת על הלקוחות שלה. כבר חצי שנה שהיא שם. החיוך מתפשט לה בפנים. היא גם נהנית מהעבודה ומההשפלה שהיא מביאה עימה וגם הטיפים מאד נדיבים. היא עושה לפעמים ביום מה שכל מלצרית תל אביבית אחרת עושה בחודש. בחודשים מסויימים היא מביאה אף משכורת יותר גבוהה משל אחיה הגדול שעובד במשרת מנהל בקוקה קולה בבני ברק.
עוד שאכטה אחרונה. מתיחת שרירים. החיוך התמים שלה מתפשט מאוזן לאוזן.היא מכבה את הסיגריה. זהו. הדס מוכנה.
היא ניגשת לאחראית המשמרת, נוגה שמיד בודקת שפטמותיה זקורות והיא ריחנית ונקייה כמתבקש. מעבירה אצבע חטטנית בין רגליה ובודקת את רטיבותה.
"יופי. עכשיו זנזונת לכי תשרתי קודם את 24 ואת 19. הלקוחות הקבועים אבל את זה את כבר יודעת.קדימה קטנה".
הדס מפזזת לה עירומה בין השולחנות כשרק הפאוצ' והסינר השחור הקטן מעטר את ערוותה.
מתקרבת לשולחן 24 ורוכנת על בירכיה.
"בוקר טוב אדוני."
"בוקר טוב זנזונת יפה."
היא נכנסת מתחת לשולחנו ושולפת את איברו.
"בשבילך כרגיל? תרצה אולי לנסות את הקוראסון שקדים שלנו במקום? אנחנו מכינים אותו אצלנו."
מתחילה למצוץ לו את הזין בין משפט למשפט.
"לא אוהב שינויים. שהקפה יהיה רותח הפעם.לא כמו פעם שעברה."
ולהדס אין זמן. יש לה כבר עוד 3 לקוחות שממתינים לה .היא לא יכולה לבזבז עליו יותר מחמש דקות. היא נעה בין התענוג להתענג על הזין העבה והטעים שלו לבין הצורך לסיים אותו מהר ולשרת את הלקוח הבא. המוטו שלה הוא המוטו של קופת חולים. זה מה שהיא תמיד עונה ללקוחות שמחכים לה יותר מידי. 'סבלנות. אני נותנת את מלוא תשומת הלב ללקוח. כשיגיע תורך גם אתה תקבל את מלוא תשומת הלב שלי. תודה'. והמשפט הזה תמיד עובד. תמיד. כאשר היא גם מוסיפה את החיוך הכובש והמנומס שלה גם אחרוני העצבנים והממהרים שותקים וממשיכים בשלהם.
תוך דקותיים היא מגמירה את הלקוח שלה. לשה את הביצים בתנועה הנכונה. יודעת איך למצוץ אותו נכון. כמו כל מלצרית מנוסה, היא מכירה את השגעונות של הלקוחות הקבועים שלה ויודעת מה עושה להם טוב ומה ישפר לה את הטיפים. חוץ מזה שהיא נהנית מזה אבל זה בונוס קטן שהם לא צריכים לדעת. אולי.
היא שואבת ומלקקת את אחרוני הטיפות. מנקה. מסדרת. מארגנת את הזין חזרה במקום. קמה חזרה על רגליה.
"ואוו אדוני." היא יודעת היטב כמו כל מלצרית לפלרטט עם לקוחותיה כדי שיהיו מרוצים. "מה אכלת בבוקר?? זה היה טעים בצורה יוצאת דופן. מה אכלת לפני שהגעת לפה?" קרצה לו והמשיכה הלאה. לא לפני שסחטה ממנו חיוך זימתי משלו. הדס מרוצה. היא יודעת את העבודה.
כשהיא מתרחקת מהאדון לטובת שולחן 19 היא מקבלת על עכוזיה סטירה הגונה מהלקוח הראשון שלה ועוד סטירה אלמונית משולחן 13. היא כלל לא טרחה להסתובב ולבדוק. היא ידעה תמיד לזהות אם הסטירה שחטפה זה מגבר או מאשה וזה משולחן 13 היה בהחלט של גבר. כמה עוצמה הונחת על ישבנה. היא הרגישה צורך ללטף אותו ולהרגיע אותו. הישבן שלה הרי לשירות כל הלקוחות.
בשולחן 19 חיכו לה שני אנשי עסקים. גם מאלה הקבועים. היא קראה להם אריק ובנץ. לא שהאריק הזכיר את אריק אבל בנץ בהחלט הזכיר את בנץ.הכלים כבר היו שלופים, מוכנים ומזומנים. חור התחת שלה כבר היה מוכן. מלצרית מנוסה שכמוה. היא התיישבה בעדינות על הזין של בנץ ורכנה לעבר מפשעתו של אריק שברך אותה בסטירת בוקר טוב מצלצלת.
"תודה אדוני". השיבה לו בחיוך. היא נזכרת באדון אחד שסטר לה כך שהשאיר לה סימן אדום על פניה. לא שהיה אכפת לה אבל לקוחות לא אוהבים לראות סימנים שהשאירו לקוחות אחרים. מניסיון כך למדה. לכן את החדשים הקפידה להזהיר לא להשאיר סימנים. גודל הטיפים הוא מה שקובע. היא התחילה למצוץ את הזין של אריק ולא טרחה כלל לקום או להתנדנד על הזין של בנץ. היא אהבה להרגיש את הזין שלו עמוק בתוכה. לא אהבה את היוצא ונכנס. פשוט אהבה את תחושת הזין בתוכה. לא תמיד צריך לדפוק, היא נדבה טיפ משלה ללקוחותיה.
כעבור 4 דקות בדיוק היא כבר לקחה מאריץ ובנץ את הזמנתם ומיהרה ללקוח הממתין בשולחן 13 כשבדרך היא ראתה זוג עם ילד כבן 12 מתיישב על השולחן מאחוריה. מתמקם.
ואוו.זאת הולכת להיות משמרת מעניינת , חייכה לעצמה.
היא הסתובבה ופנתה ללקוח שישב על שולחן 13. זהות הלקוח הפתיעה אותה. למרות עוצמת המכה מלפני כמה דקות, הלקוח בשולחן 13 היתה לקוחה.

רותם עושה שיעורים אצל חברתה נטלי אצלה בסלון. אחת מול אחת על השולחן הנמוך. יושבות על הרצפה. פנים מול פנים. אביה של נטלי נרדם על הספה. מה הוא עושה בשעה זו בבית בכלל. הן מצחקקות כבנות העשרה שהן. מחליפות חיוכים ספק תמימים. איזה פאדיחות.
איזה טמבל. ערוץ ה-MTV מתנגן לצידן על ווליום נמוך. הן מחכות לקליפ החדש של ליידי גאגא. מעניין מה היא תעשה הפעם.נטלי יותר בשלה מרותם. יותר מעוצבת. יותר מלאה במקומות הנכונים. היא גדלה בעוד מספר בחזיה. בסוף היה תהיה ממש כמו אמא שלה. נשית יותר. בוגרת יותר לגילה. רותם נשארה ה-טום בוי שהיתה. היא יכולה עוד שנה לסחוב ללא חזיה ואף אחד לא ישיב לב. היא מקנאה בה. היא אוהבת אותה כאילו היא אחותה אבל היא מקנאה בה.בזה אין ספק.
מבט אחד לצד ימין והיא מגלה שאבא של נטלי הישן הרים רגל אחת על מסעד הספה ורגל שניה נשארה על הרצפה.רווח גדול נוצר בין רגל לרגל. הבוקסר שלו די פתוחים לרווחה וחבילה מסתורית ואימתנית מציצה לה החוצה. היא פוערת את עיניה וחוזרת בחוסר חשק אל המחברת ואל המסך הגדול. מציצה לעבר נטלי כדי לוודא שלא זיהתה כמוה את ההפתעה.
רוצה להוסיף להסתכל אך לא יכולה. ממשיכה לעבוד על שיעוריה. היא מתקשה להתרכז עקב הממצאים.
"אווווף....שכחתי..." פולטת לעברה נטלי.
"מה קרה?" משיבה לה רותם.
"אני צריכה לאסוף משהו מהדואר לפני שייסגר. אחרת אמא הורגת אותי. את באה?"
רותם קפצה על ההזדמנות ולא תכננה לפספס.
"אמממ....לא בא לי. אני אחכה לך פה. אקליט לשנינו את גאגא אם יהיה".
"את בטוחה??? זה ממש קרוב. 10 דקות ואני פה חזרה".
"אני אחכה פה."
נטלי קופצת ממקומה , שולפת את המעטפה מהשידה הקרובה לדלת ויוצאת החוצה.
רותם ניצחה. היא לא האמינה. ממש לפי הזמנה. מישהו שם הקשיב לי. רציתי רק כמה דקות לבד. רותם לא מתכוונת לאבד ולו רגע אחד.
היא מתקרבת לאביה של נטלי שנוחר לה מול הפרצוף. היא מצאה שהפנים שלו לא משנות לה. לא הזהות. לא איך שהוא נראה. זה הזין החצוף שמציץ לו החוצה, זה מה שמעניין אותה. לראות את הדבר האמיתי. ולא אחד מהסרטים של אחיה הגדול או של הבנים מהכיתה שלה. הפצפוניים שבקושי עומדים. לראות אחד אמיתי. גדול. אחד כזה שיודע לתפקד.
היא מתקרבת ורוכנת לרגליו של אביה של נטלי. שעון אחורה. ישן עמוק. רגל אחת על הרצפה ורגל אחרת על הספה.
הזין הענק שלו כמו נחש ישן שוכב לו בשקט על הירך כאשר שתי ביצים גדולות שומרות עליו.
ואוו.אם זה ישן מעניין מה זה ער. היא מוצאת את עצמה מלקקת את שפתיה מבלי לדעת למה.
מביטה אחורה לעבר הדלת. אולי אלך לסגור. מה אני עושה בעצם. אני רק מסתכלת. אני לא חשפתי. הוא חשף. אני רק מסתכלת. למה אלוהים נתן עיניים. כדי שאסתכל לא? אני רק מסתכלת. היא בוחנת מקרוב את הזין הרדום של אביה של נטלי. מקרבת יותר ויותר את פניה. כמו טכנאית מעבדה. אם היה מיקרוסקופ גם היית מסתכלת דרכו נכון? חוקרת את הזין. אולי לא יהיו הזדמנויות כאלה בקרוב. בהחלט זין מרשים לכל הדעות. פי אלף יותר מהכלים הנבובים של הבנים בכיתה.
היא במרחק של פחות מעשרה ס"מ בלבד מהזין. בוחנת מקרוב את העטרה. את הביצים הנפוחות. את חור הפליטה שעל העטרה. בכזו סקרנות וסבלנות שלא היתה מביישת צלם של נשיונל. לגעת לא לגעת. היא שולחת יד ושוב מציצה לעבר עיניו של האבא. היא כבר במרחק של נגיעת לשון. יכולה להסניף את הזין. היא מריחה את עצמה. לא מזהה מאיפה לרגע. זה הריר מסביב לשפתיים. נכון. היא מנגבת את שפתיה. טעיתי. לא השפתיים האלה. רותם מחייכת לעצמה. לגעת לא לגעת. מה כבר יקרה? אני הרי במעמד שלא יקרה לי כלום. הוא ישן כל כך עמוק שאין סיכוי שיתעורר.
היא שולחת יד מהוססת ושוב מציצה לעבר עיניו של האבא. היא מלטפת באצבע דקה את העטרה של הזין ושוב בודקת את סביבתה. לגעת לא לגעת. לגעת לא לגעת. לדעת לא לדעת.
מוסיפה ללטף באצבע קטנה את הזין ואת הכיפה שלו. מגלה שהזין מחזיר אליה חיבה למרות שהבעלים עוד ישן. איך זה יכול להיות. הזין מתחיל להזדקף ולהתנפח. לרגע אחד היא נבהלת אבל רק לרגע אחד. עכשיו היא רטובה עוד יותר ממקודם. כנראה היא בשלה יותר מכפי שחשבה. מסתבר. לגעת לא לגעת. הזין מוסיף לגדול להתרחב ולהתנפח אבל נראה לה כמאותת: יחס גורר יחס. את רוצה שאמשיך להתנפח? המשיכי לגעת.
רותם מחזיקה בידה הקטנה את הזין העבה הזקוף שניצב לפניה. לטיפה קטנה עם הלשון. מה יקרה. כלום. מביטה. הוא עוד ישן. הטמבל. ואז בחרמנות בלתי נלאית שולחת לשון חצופה ומעטרת קישוט דביק על עטרת הזין.לגעת לא לגעת. היא בהחלט נוגעת.מנסה לא להחזיק חזק מידי. עדיף לה שלא יתעורר. שימשיך כמה שזה רק יכול להמשיך. זה מגניב לה. כיף לה שהיא מופתעת מעצמה. ואז שולחת את פיה ובפישוק שפתיים שלא היתה מביישת אף רופא שיניים מחליטה לבלוע את הכיפה ולטעום ויהי מה. היא טועמת בחשק רב את הזין של האבא וחושבת לעצמה שהיא יכולה להמשיך יום שלם. בוחנת אותו. חוקרת. נדרכת. איזה יפה הוא. בניגוד מוחלט לבעלים שלו. היא מוסיפה עוד טעימה אחת. כיף כמו גלידה. כמו סוכריה על מקל. כזו קטנה מתחת לרגליו של האבא. וכל הכוח כעת בתוך פיה. איזו תחושת אופוריה נהדרת ונפלאה.מוסיפה ללקק את הזין ושוכחת מכל היתר. מלקקת בעדינות. נזהרת עם שיניה ושפתייה. היא מתה לתת לו כזה ביס עסיסי. עוד טעימה ועוד אחת. ממש כמו שילדים אוכלים גלידה.לגעת לא לגעת. איזה יופי. היא כבר שוכחת את מי שלפניה מאחוריה וצדדיה. רק היא שם והזין היפה שלה. אפשר לצאת איתו? רק איתו. לא עם הבעלים. תן לי פגישה איתו שעה ביום. טוב. אולי שעתיים. מוסיפה עוד טעימה ועוד טעימה.שומעת קול אבל בשניה הראשונה לא יודעת אם הקול בא מצדדיה , מעליה או מאחוריה.
"מה את חושבת שאת עושה?"

אחד מהדברים שאתה יכול לשכוח מהם כשאתה נשוי עם ילדים זה הלילה. או בעצם ויותר חשוב, לקום יקיצה טבעית בבוקר.
אין יותר. נגמר. כבר במהלך חודשי ההריון של האשה אתה נפרד מהבוקר שאתה הכרת ואתה מקלל את הבוקר החדש. הבוקר של שעות השש בבוקר. ואני כמובן מדבר על בוקר של שבת ראבאק. לא של ימי חול ועבודה.
אם יש סיבה לקנא לפעמים ברווקים זו הפריבילגיה הזו. הם ישנים ויכולים לישון עד שהקיבה שלהם או השלפוחית שלהם תעיר אותם.
נכון. אתם בוודאי תייעצו לי לעשות תורנויות עם האשה. שבת אחת היא ואז שבת אחרת שוב היא. ואולי פעם בחודש היא תתן לך עוד חצי שעה ותשלח את אחד הילדים להעיר אותך.
אם אני חוזר מיציאה ביום שישי או סתם הולך לישון אחרי השעה 4 או חמש אני רוצה להתעורר לא לפני עשר. לא אני ולא האשה.ללא תורנויות. שליטה לא שליטה האשה עובדת יותר קשה כך שאם למישהו בבית מגיע לישון יותר זו היא. נשים לרגע את השליטה בצד. תכלס. ולא בגלל. לא כי מגיע. כי אני רוצה לתת.
אז אני מנסה לחפש פתרונות שיעבדו בשביל שנינו. לילדים יש מן שעון פנימי שכזה שלא משאיר אותם ישנים אחרי השעה שבע ולא משנה מה תעשה.
בהתחלה ניסינו להשכיב אותם מאוחר. יום שישי בערב אנחנו מרשים להם קצת להתפנק. לא יותר מידי. אולי זה יעזור והם יתעוררו גם מאוחר. זה לא עזר. לילדים יש מן מנגנון ושעון פנימי שמעיר אותם מוקדם. לא יותר משבע בבוקר. השיטה נכשלה.
ניסוי וטעייה כבר אמרנו. בשבת לאחר מכן השיטה היתה אחרת. ניסינו להחשיך את הבית.
הגפנו את התריסים. סגרנו חלונות. לא נתנו לחריץ להיות פתוח. כדי שבבוקר שום אור לא ייכנס. לשכנע אותם בשבת בבוקר שעוד לילה. אולי יתנו לנו לישון עוד שעה שעתיים.
גם שיטה זו נכשלה. ברגע והם מתעוררים שום דבר לא יחזיר אותם לישון.

אתה רואה את זה בכל מקום. ממש מגיפה. חשוכת מרפא כנראה.החיוכים המאולצים. הלחישות הפזיזות. המבטים המלאכותיים. העיניים המבריקות. קימוטי אף. ריכולים מאחורי הגב. הקנאה המחלחלת. החור השחור שנפער. האימה. הוו האימה. חיינו הפכו לפלסטיים כמו הבעות פרצופינו.
כל שנה לקראת יום הזכרון זה בא ומציף אותי. כל שנה אני מוצא את עצמי בודק שוב ולא מגיע לשום מסקנה חדשה. חוקר את אותם ערכים של אז למול המציאות של היום. נופל על פניי בכל פעם מחדש.

בסדרה 'אבודים' הכה ידועה לשמצה (ומי שהפסיד ממש לא הפסיד כלום) סופר על אנשים אבודים. כאלה שמצאו את עצמם על האי מכל מיני סיבות. האי עצמו היה רדוף באופן שהיה יכול למלא עוד 3 עונות של 'תיקים באפילה'. אבל עיקר העניין היה האנשים שבו. אלה שעשו אותו. אלה שהלכו בו לאיבוד.
אם יש משהו שלא אהבתי בסדרה זה השטחיות של הדמויות עד כדי קריקטורה. לא היו חברויות אמת. לא היתה נאמנות. אמונה. אמת. כל הדמויות היו מניפולטיפיות עד רמת האבסורד. הסדרה היתה למיקרוקוסמוס על החברה שלנו פה כאשר האי ייצג כמובן את העולם שלנו והדמויות ייצגו אותנו.
פרויד תיאר את האדם כקרחון כשאחוז קטן ממנו צף מעל לפני הם בעוד ש-90% ממנו נמצא מתחתיו. את הדימוי המדוייק תוכלו לראות בתמונת הפרופיל של יולי.
עם הזמן הערכים עליהם גדלנו ועליהם גדלו הורינו נבלו וקמלו. הסתפקנו לרב במה שנגלה לעין ולא מה שנחבא מתחת. הפכנו לשטוחים כמו הדמויות שאנחנו אוהבים לראות. ב'אבודים' או בכל סדרה אחרת. לא חקרנו פנימה. לא ניסינו להבין את הנפש ואת העומק של האדם שאנחנו מדברים איתו. לא שאלנו שאלות. לא פתרנו ולא השבנו. לרב הוצאנו את זה מהאוזן השנייה. התקשרנו בחגים אך נפגשנו בהלוויות.
כשירדתי לשורש הנקודה ידעתי שאני לא באמת יכול לכעוס על אנשים כל עוד אני לא באמת מבין אותם. אני לא יכול להניח. אני לא באמת יכול להבין. אני לא יכול לפתור במקומם. לענות במקומם.לדעת במקומם.
אמש בראיון של חיים 'מדבר עם הידיים' הכט עם סבו של גלעד שליט הסביר האחרון שהזעקות שלהם לא צריכות להימדד בטונים ודציבלים. העוצמה שבשקט. העיניים מדברות. מבקשות. בוכות.
בימים כאלה שלאנשים יש 1000 ואף 5000 חברים בפייסבוק אני מוצא את עצמי מוחק מהרשימה כמה מה-150 הבודדים שלי. מי מהם באמת חבר. עם מי מהם אני באמת בקשר. במי מהם אני באמת מתעניין.
זה מוזר. אבל אני חושב שכמה שיש לאדם בפייסבוק יותר חברים-כך הוא יותר בודד.
לא לחינם כנראה קראו לסדרה אבודים. כשניסינו לחפש את האחר אך במבט פלסטי ומלאכותי, בדרך אבדנו את עצמנו.

הוא בטח כבר מתחרפן ומוציא את האגרסיות שלו עלינו ועל דברים שקורים לו.
קשה להאשים אותו את הנסיך הקטן הזה.
הוא אח בכור לאחות בלונדה אבל ג'ינג'ית באופייה.
והיא עושה לו את המוות.
היא כל כך מתה עליו שזה פשוט מדהים.
הם כמובן רבים כמו כל אח ואחות אבל ריבים מינוריים. רב הזמן הם דואגים אחד לשני.
לפעמים אני אומר לאשתי שאנחנו משמינים מהתמוגגות ומנחת.
אם אתן לה 2 ביסקוויטים בלי להגיד לה אחד היא תתן לאחיה.
אם הקטנה לא מצליחה לעלות על הכסא, אחיה הגדול יבין למה ומבלי לתת לנו הנחיות הוא ירים משם את התיק של אמא וירחיק אותו מהשולחן.
אם אתן להם במכונית בקבוק שתיה אחד הם לא יסיימו אותו אלא ידאגו שגם לשני יש.ואם אין לשני הם ישאירו.
לפעמים אני חושב שהוא יותר מידי בוגר לגילו. אמי מזהירה אותי שהוא רק ילד. לאן הוא ממהר. הוא כל כך אחראי ובוגר לגילו. האינטיליגנציה הרגשית שלו בשמיים.
ועדיין היא עושה לו את המוות.
היא מחקה אותו בכל דבר שהוא עושה. כל דבר. כל דבר.
כשהוא לוקח אותה מהגן ועולה על מעקה אבנים היא תעלה אחריו. הוא ירים ענף. היא תמצא גם ותרים אחריו.
היא רואה טלוויזיה רק כשהוא רואה.
היא הולכת לחדר המשחקים רק אחריו.
מבקשת פרי רק אחריו.
הוא צוחק והיא בלי להבין למה צוחקת אחריו.
אני מסתכל עליה ורואה איך היא מתה עליו ותעשה הכל בשבילו. מתבוננת בערגה ובהערצה עיוורת על אחיה.
היא למדה לשיר את התוכניות שהוא אוהב.
היא למדה לרקוד כמוהו.
כמובן שיש הבדלים בינהם. לו יש אולי אינטיליגנציה רגשית גבוהה אבל היא מאד נבונה. יש ילדים כאלה שנולדים עם זה. מן חוכמת חיים. חוכמת רחוב אם תרצו. היא יודעת להסתדר. להשיג את מה שהיא רוצה בכל הדרכים שניתנו לה. הרבה יותר מניפולטיבית ממנו. יותר דעתנית. יותר דומיננטית. יותר עצמאית. פחות מפחדת. נו מה. קופי פייסט של אמא.
ועדיין מחקה אותו. היא משגעת אותו. מוציאה לו את המיץ לפעמים.
בערב כשהם כבר במיטות עוד לפני שנרדמו, הוא קם כדי לקחת לבד כוס מים שכמובן מחכה להם על השידה. היא קמה אחריו. הוא רוצה לשתות. גם היא.
הוא רוצה לקרוא ספר לקרוא במיטה. סיפור לקרוא לבד. אחרי הסיפור המסורתי שלפני השינה. גם היא רוצה.
פעם אחת כשטיילנו הוא הלך לצד כדי להשקות את העץ. הפשיל מכנס ותחתונים והתחיל להשתין.
היא התקרבה אליו. הסתכלה ובחנה את מעשיו.
לאחר מכן הרימה את חולצתה, קרבה את האגן ועשתה את עצמה משתינה כמוהו.
מסכן. אפשר באמת להתרגז כשיש מישהו מאחוריך שמעתיק ממך הכל. מן צל שכזה. עושה כל דבר שאתה עושה. אבל הכל. אני מוצא אותו מתרגז לפעמים על שטויות ושואל את עצמי בעיקר אם אלה עצבים ממנה או מדברים אחרים.
לפני השיפוץ בבית החדר שלהם עוצב כך שהמיטות שלהם ביו ב'ריש'. ראש לצד ראש. היא לא נתנה לו לישון המסכן. התיישבה מעל ראשו ופטפטה לתוך הלילה. החלטנו כמובן על 'הפרד ומשול'. שניהם כמובן באותו חדר אבל מיטה מול מיטה. לא צמוד. זה כמובן עזר.
יש דברים כנראה שאי אפשר לעשות דבר לגביהם. ולפעמים טוב שכך.
לא נוכל להגיד לה להפסיק. זה לא יפה לחקות את אחיה? הרי ברור שהוא דמות ראויה להערצה וכבר מגלה תכונות של מנהיג. מאחר והוא הילד היחיד בגן שכבר יודע לקרוא (בזכותי!!!) ובעל דעה על כל דבר הוא כבר נחשב שם לחכם השבט. כזה שכולם שואלים את דעתו.
בגן המשחקים קבוצת הילדים בגילו עושה אחריו את מה שהוא עושה. מטפסת אחריו על אותם מתקנים. הוא ממציא להם משחקים. חם קר. ים יבשה. חפש את המטמון. רכבת. כאלה...
הוא כנראה עושה את זה לעצמו. הוא לא יודע שהוא דמות נערצת שילדים בני גילו ובוודאי קטנים ממנו מחקים אותה. לבטח אחותו הקטנה. הוא לא יודע שהוא מנהיג קטן. הוא גורם לילדים מסביבו לעשות אחריו וכרצונו. הוא לא יודע שהוא באישיותו הכובשת ובחוכמתו הנדירה לגילו גורם לילדים לחקות אותו.
מסכן ממש.

מה זה עזר לי השקט הזה.
ההמתנה לבאות.
הציפיה.
הרוגע והשלווה.
ישיבה על כורסא רכה.
רביצה במרפסת.
דגירה על השמרים.
הדלקת סיגריה.
מה זה עזר לי החוסר במרפקים.
הסבלנות.
האיפוק והאצילות.
לדגור על ביצים.
לשבת בחוסר מעש.
לחכות. להמתין.
מה זה עזר לי המזל סרטן הזה.
האופטמיות הזאת.
האי אכפתיות.
השיממון הזה.
הזהירות.
אי לקיחת סיכונים.
להמתין לטלפונים.
להקשיב ולהוציא מהאוזן השניה.
לדעת ובכל זאת להתעלם.
להיות מודע ולהתכחש.
לרצות ולא לדעת בדיוק מה.
לראות את הפתרון ולא להפנים.
לדעת שבכל זאת יהיה בסדר.
לחכות למשיח.
מה עזרו לי השלדים בארון.
השדים בנפש.
הזאב שמאחורי המסכה.
המפלצות שבפנים.
הזומבים שקברת.
העבר ששב מן המתים.
מה עזר לי הכשרון הזה,
האי עשייה הזו.
חוסר התועלת.
המנוחה .
השקט האינסופי.
מה עזר לי הטווח הארוך?

אתה חייב להילחם על כל יום.
על שעה דקה ורגע.
אתה חייב לתקוף ולא לתת לזה להתאושש.
אם לא לאף אחד אחר.
אתה חייב את זה לעצמך.

מה כל כך מבורך בשגרה הזו??
אתה קם ועושה את אותם דברים שוב ושוב ושוב. זה לא נגמר. גידול ילדים זה מרתון של עשרים שנה לפחות. השנים הראשונות הן הכי קשות. כבר אחרי שנה שנתיים אתה מבקש מחליף. אבל זה לא מרוץ שליחים. זה מרתון.
להעיר, להלביש, להכין אוכל, לחתל, להחליף, לשטוף פנים, לצחצח שיניים, לפזר לגנים, כביסות ,כלים, ניקיונות וסדר, עבודה, לאסוף מהגנים, חוגים, ארוחת ערב, מקלחות, צחצוח שיניים, להקריא סיפור, להשכיב לישון, כביסות, הכנסה והוצאת מכונה, שוב כלים.שוב ושוב ושוב.
הילדים שלי ב-19:30 כבר במיטות. עוד חצי שעה של 'תביא לי מים, כואבת לי הבטן/אצבע/פופיק, עוד סיפור וכיו"ב אבל בשעה 20:00 שקט. הילדים ישנים. הסיבה היא כמובן שיישאר לנו משהו מהערב הזה. מהיום הזה. מהשגרה הכל כך פאקינג מבורכת הזו.
חינוך זה ניסוי וטעייה. אתה לומד עם הזמן כל מיני דברים קטנים. למשל. בבוקר זה הכי נורא מאחר ולוח הזמנים שלך/שלכם מתנגש בזה של הילד. אתם צריכים עוד חצי שעה לצאת מהבית אבל הוא רוצה להתלבש בכיף. הוא לא ממהר ללכת לגוב האריות הזה שקרוי גן. אז מתחילים לזרז וכמובן להתעצבן בגלל שהילד לא ממהר כמוך. מצאתי שעדיף להתעורר חצי שעה קודם. מצאתי את העשר דקות זומבי שאני צריך בבוקר. לשבת מול המחשב עם הקפה ולהתעדכן בחדשות.
דבר נוסף שאתה לומד עם הזמן ששגרה עבור ילדים זה ערך עליון. השגרה פותרת לך הרבה מאד בעיות. כאשר הם כבר אוכלים ארוחת ערב הם יודעים שלאחר מכן הולכים למקלחת , סיפור ולישון. הראש שלהם כבר מכין אותם לשינה. כמו שאר בני האדם הם לא אוהבים יותר מידי שינויים. ברגע שהם יודעים מראש מה מצפה מהם החיים יותר קלים לכולכם.
לפעמים אתה מרגיש כמו רובוט. אתה צריך את הזמן הזה בשבילך ובשבילכם כדי לזכור שפעם היית מישהו לפני תפקיד הבעל והאבא. סקס אמיתי הוא אף פעם לא סקס כשהילדים בבית. רק כשאתה מוצא להם סידור הסקס יכול להיות סקס. סקס כשהילדים בבית הוא סקס של הורים. סקס ללא ילדים בבית הוא סקס של זוג.לא שקט. בוטה. חייתי וזנותי במובן הרחב של המילה.
כשאני פוגש זוגות צעירים של אחרי החתונה אני מציע להם לא להביא ילדים בשנה הקרובה. זה תלוי כמובן כמה זמן הם הכירו לפני החתונה אבל העצה שלי היא שלפחות את השנה הראשונה של הנישואין יקדישו לזוגיות. לפני בואה של אותה שגרה כל כך מבורכת.
בסופו של דבר הילדים יעזבו את הבית. ואתה תשאר לבד עם האשה. מבוגר יותר. דלתות שפעם היו פתוחות היום כבר סגורות אחרי שילדים עוזבים את הבית.אתה בוחן את חיי הנישואים של ההורים שלך ואתה רואה איך השגרה הרסה אותם. הם לא הקפידו לשמר את מה שהיה בינהם. אם היה.
ושוב פעם כמו בעבר הבדסמ כתיבול נהדר לחיים מציל אותך ואתכם. האנשים, המסיבות, הסיפורים, התפקידים הקטנים, התפקידים הגדולים, הצעצועים והמשחקים, הסיפורים והבלוגים. איזה תיבול נפלא כדי לשכוח לזמן מה את אותה שגרה.מבורכת עלאק.