חכי לי בעירום מלא. עם כיסוי העיניים עלייך בחדר השינה. התיק צעצועים שיהיה בחוץ. תקראי לי כשאת מוכנה.
כן אדוני.
נקודת פתיחה. אני רוכן מאחוריה. ומוציא מהתיק שהבאתי עימי את גליל הניילון השחור. זוג מספריים שגם אותם הכינותי מראש אני מניח בשקט על השידה. משחרר רצועה קטנה של הניילון. ואז שקט רועש. הנשימות שלה סואנות. זה כיף אחר לעשות את זה עם טרייה. הכל חדש. נוצץ. מסנוור. מפחיד. עלטה בחדר. גם בלי כיסוי העיניים היא לא היתה רואה כלום. ממשיך לרשרש בניילון והיא מתפקעת. חולת שליטה שהיא. פסיכית של קונטרול. חייבת לדעת הכל. ואני נהנה כל כך כשהיא מתפתלת עם חוסר הידיעה הזה. חוסר הוודאות שמכרסם בחומות שביצרה סביבה. מתחיל ללפף את הניילון סביבה. הנשימות שלה נוסקות. כמו שאון של מטוס ממריא. ואני מתמוגג. 'מבזבז' את כל הניילון עליה. לשמחתי אני מביא אותם בצבע שחור אז גם נראים נהדר. עליה. משאיר רק את הראש שלה מחוץ לניילון. הידיים צמודות לגוף. חוסר תנועה מוחלט. חוסר אונים ממכר. מסובב אותה עם הגב למיטה. נשיקה אחת לעורפה. אחת על לחיה ואחת על שפתיה.
סומכת עלי זונה?!
אבל אני לא מחכה ממש לתשובה ודוחף אותה למיטה. אנקת בהלה קצרה נשמעת. והנשימות ממשיכות לנסוק. מתקרב לראש ומסדר שוב את כיסוי העיניים עליה. הפעם עם המספריים ביד. הכל חדש ועטוף באריזת צלופן. קרוב מספיק. זיפ זיפ מרשרש עם המספריים.
יודעת מה זה זונה?
אבל הפעם היא מנחשת.
מעביר את הלהב על העור שלה. עם המפרשים פתוחים.
סוטר על פרצופה. אבל התחינות שלה גם לא שוות איזכור פה בפוסט. אולי נגזור תלתל אחד. למי זה משנה. וגם עם הכיסוי עיניים אני מבטיח שהיא שומעת את הזחיחות שלי. תלתל אחד. ושולח זוג מפרשים לאחד מהם. לחתוך או לא לחתוך. זו השאלה. חסרת אונים. אני אעשה בך מה שאני רוצה. את לא יכולה לעשות כלום. הלכה השליטה למעשה.
אני עונד קולר לצוואה. ואז פורץ ציר כניסה דרך הניילון לכוס שלה. וזו לא הזיעה העוטפת. הכלבה באמת רטובה עד לשד עצמותיה. מכניס את הסטיספייר ומחדיר לכוס השוקק שלה. ואז קושר חבל בין הלולאה בסטיספייר ללולאה בקולר שלה. ומלפנים ומאחור. כך שהוא נשאר עמוק בפנים ולא יצא מאליו. שיישאר בפנים.
הלכתי להכין קפה זונה. אל תלכי לשום מקום. היה נדמה לי שאמרה לי משהו. לא משנה. תכף אשוב מומי.
