סרטן הגדי

כאילו הטיזינג לא היה חסר לי מספיק. את שולחת לי תמונת שדיים שלא מוביל וקורצת שהם מחכים לי. כמו כל השאר. 

הרעב לבשר היה שם עם ההמראה. זה אף פעם לא מספיק. וכן. קניתי מתנה. לא לך. לילדה שבך.

ואתמול 5 שעות רצוף שרק אילוצי החיים האחרים שלנו גדעו. ויימשכו מאותה נקודה ביום אחר. 

וזה היה טוב. כל כך טוב. תחושת הסיפוק ההדדית הזאת. הנוכחת. למדת לפשק מולי הרבה מעבר לרגליים שלך. למדת להצהיר בגאון את מה שהיית לוחשת בחדרי חדרים. שאת רוצה. שאקח כשאחזור. שאזיין. שארמוס. שאסשן. שאאנוס.

My simple thing.  איזה דבר את. העפנו את הגינונים מהחלון. את החולין. את השגרה. את המסורות הקטנות. ללא רעשי רקע. ללא רעשים בכלל. הכל נעלם שם .כל מה שהוא מעבר לגבול גזרה של המיטה. כל מה שהוא לא בתדר של הגניחות והאנחות שלנו.שום דבר לא משנה. שם זאת הארץ שלנו. הארץ המובטחת לא פחות. ויכולה לטעות בערבה איילה קטנה שלי. העיקר ששורשיי כבר עמוק בתוכך.