סרטן הגדי

עינב לא יודעה איפה לקבור את עצמה.
היא זכרה את האירוע. היא זכרה את המשתתפים.היו עוד ארבעה לא שלא צולמו באותו רגע. משום מה היא לא זכרה את הצלם. היא לא זכרה שצילמו בכלל.
רעד פנימי עבר בין רגליה. השלפוחית שלה מלאה שהיא עומדת להתפוצץ.היא לא מסוגלת לזוז ולא להרים את הראש. צמרמורת.
כל העיניים הופנו אליה בבת אחת.
לפתע אפילו הגניחות הרמות נשמעו לה מבעד לשיקופית. היא זכרה את הכל. כל רגע. כל נוזל. כל טיפה.
"תמיד ידעתי שאת זבל" אמרה שיר ,ישבה כסא לידה וירקה בפרצופה.
עינב לא ידעה אם לענות, לצרוח על עופר או לברוח. מצד אחד היא רצתה שהאדמה תבלע אותה ומצד שני היא מצאה פורקן מסוים בדיוק באותו מקום.
"בואי הנה שפחת כיתה". קרא לעברה עופר.
עינב קמה בשקט צורם. התקרבה אליו בראש מורכן אך בגאווה מסויימת. היא שנאה אותו הרגע אבל איכשהוא נהנתה מזה.
היא העיזה והסתכלה עליו עמוק בעיניים. מייד חטפה סטירה הגונה שהדהדה ברחבי הכיתה ואילצה אותה להרכין חזרה את ראשה.
"זאת רק שיקופית אחת זונה. שיקופית אחת מתוך כ-23 סרטונים שאורך כל אחד מהם הוא כ-3 דקות. ואת כולם אני הולך להפיץ ביוטיוב.רוצה להמליץ לי על אתר אחר זונה?"
אתה לא תעיז! אני אתבע אותך! אתה תלך לכלא! תעזבו אותי! התחרפנתם לגמרי?! חשבה אולי למאית השניה לצעוק לעופר .
"לא עופר" זה כל מה שיצא לה מהפה ושוב אותה סטירה הגונה ומרכינה מהצד השני של הלחי.
עינב לא זזה. היא קבלה בהכנעה ובאהבה גדולה את הסטירה שהגיעה לה ומיד תיקנה.
"לא אדוני".אם רק היתה מתרכזת. אולי זה הלחץ בשלפוחית שלה שמדבר ממנה וגורם לה לעשות שטויות.
זעם נכבש. טמפרמנטיות נשכחה ופה גדול שנמצא אילם. עינב נשאבה לתוך הפנטזיה שלה ושכחה מכל היגיון אפשרי.היא מצאה את עצמה לא פעם כותבת על הפנטזיות המשפילות שלה ונרטבת תוך כדי כתיבה.
"תתפשטי זונה" קרא לעברה אודי. אחד הסטודנטים.
"לא.היא לא תתפשט." עצר אותו עופר. אותו ואת ההתלהבות שלו.
"יש עוד שלוש שעות. אנחנו הולכים להנות מכל רגע נכון שפחת כיתה?" אמר וסטר על הג'ינס ששמר כרגע על ישבנה.
עינב לא היתה שם. היא היתה במקומות אחרים. היא מדמיינת שהיא עירומה בקניון מלא אנשים. היא מדמיינת את עופר שותה קפה והיא למרגלותיו בבית קפה של אחת הרשתות. היא מדמיינת את עצמה עם עופר מטיילים ברומא כשהיא עם רצועה על ארבע.
"היא צריכה לעשות משהו לפני שהיא מתפשטת." גיחך בבוז עופר מאחוריה.
משהו בטון שלו גרם לה לרצות להתמסר לחלוטין. זהו. היא שם.
"שפחה. תעלי על השולחן" ציווה עליה.
עינב עולה על שולחן המרצה ומשפילה את מבטה.
"תסתכלי על החברים שלך שפחת כיתה!" התרה בפניה. עינב לא רצתה לאכזב אותו.
ועינב הביטה בהשפלה גמורה בחברים שלה לספסל הלימודים שלועגים לה בעיניים צמאות להתעללות בנפשה יותר מאשר בגופה.
"עכשיו שפחת כיתה..." הסתובב אליה והביט בה.
..."תתחילי להשתין.על עצמך".