סרטן הגדי

הקטנה כבר בשלבי גמילה אז קנינו לה מתנה לכבוד המאורע. חיזוקים חיוביים. קנינו לה ערכת רופא. לפעמים זה טוב לשחרר אותם ככה בחנות צעצועים גדולה. הם נמשכים רק לדברים שהם אוהבים. כך אפשר יותר לקלוע לטעמם. הרי בימי הולדת קונים מה שהם רוצים לא מה שהם צריכים. אבל דווקא הגדול נמשך לערכת רופא. מהצד של הרופא. נידבתי את עצמי להיות החולה הראשון שלו ואז הצבעתי על שריטה שקבלתי על המצח מהתקלות של אין לי מושג מה.
הוא בחן את השריטה בססטוסקופ ואמר לי שהוא יתן לי תרופה. הוא לקח מזרק מאותה ערכה וציווה עלי לבלוע את התרופה. ואחרי זה הוא אמר לי :
"אבל אבא , זה רק בכאילו. אם באמת כואב לך , לך לרופא אמיתי שיתן לך תרופה אמיתית.".
וכך עוד תבונה חדשה נפלה לי על הראש כמו התפוח של גליליאו ודאגה חדשה כמו חבורה צמחה במקומה.
מתי שהוא הם מגיעים לגיל שזה כבר לא עובד עליהם. הם משחקים איתה במשחקי מוחות האלה ויודעים טוב מאד מה התפקיד המצופה מהם. הם נהנים למלא אותו בשמחה מפני שזה גורם להורים שלהם לחייך ולרוות נחת וכך לצ'פר אותם יותר. אבל הם לא ממש מאמינים לנו.
הקטנים האלה נותנים לנו כל הזמן תזכורות. 'אתם יותר מידי מתייחסים אלינו כמו אל תינוקות.'.
הזכיר לי סצינה מ'תראו מי שמדבר' כאשר הסבתא עושה לתינוק פרצופים וקוצ'י מוצ'י ואז התינוק בדיבובו של ברוס וויליס אומר לעצמו: 'עכשיו זה סופי. סבתא משוגעת.היא בטח השתגעה לגמרי אם היא חושבת שאני קונה את זה'.
אנחנו מנסים כל הזמן לגונן עליהם מפני העולם האכזרי הזה. החיים האלה בהחלט לא פיקניק אבל אין סיבה שבעולם שאתם צריכים לדעת את זה בגיל 4.
כשהם תינוקות אנחנו מדברים עברית כי בוודאי הם לא מבינים ובכל זאת צריך לפעמים לדבר עליהם מאחורי הגב. כדי לתאם גרסאות. לתאם שיטות חינוך. עמדות. עניינים שבשגרה שקשורים אליהם. הרי הם לא מבינים.
אחרי זה עוברים לאנגלית כאשר הם כבר שולטים בעברית. אנגלית הם לא מבינים בוודאי.
אבל הם כן מבינים. הכל. הם מבינים ניואנסים. הם מבינים כעסים ומריבות. ויכוחים ודציבלים גבוהים. הם מבינים אכזבות ומפלות. הם יודעים מה עושה לנו טוב ומה לא.
כל אותו זמן שחשבנו שאנחנו אלה שעושים להם סשן מנטאלי ע"י פסיכולוגיה הפוכה, בעצם הם היו אלה שעשו את זה לנו.
אני מסתכל עליו וחושב לעצמי ראבאק. ילד חכם שכמוך. אני כבר לא יכול לעבוד עליך יותר. אני צריך להתאמץ הרבה הרבה יותר. מחייך לעצמי ואליו. ילד חכם שלי.
'אני יודע אבא' הוא עונה לי כאילו קרא את מה שחשבתי. לא יכול להיות.אין מצב.
'מה אתה יודע'?
ואז הוא ממשיך להתל בי. זרק משהו לאוויר. נותן לי להתבשל בזה אך לפני שהגעתי למסקנה כזו או אחרת הוא פשוט מעביר נושא.
'אבא אתה יודע...כשחולמים אז אין גבולות. אפשר לחלום על כל דבר.כל מה שאתה רוצה'.
אני מעביר מבט לאמא שלו.
'תראי. בגילו המוקדם הוא כבר ראה את E.T ואת פארק היורה. מצב שאני מראה לו את INCEPTION?'