סרטן הגדי

בעוד שאנחנו היהודים בחרנו ב'הנצחת השואה' כמפעל חיים, הנאצים בחרו בהשמדת היהודים כמפעל חיים.
הדבר שהכי זעזע אותי הוא לא הכמות. לא המספרים.לא הדרכים. לא התאי גזים. לא הסיפורים. לא העדויות. לא התמונות. לא המוזיאונים.
הדבר שהכי זעזע אותי הוא הפשטות שבהשמדה.

בן אדם קם בבוקר. מתלבש. מעיר את הילדים לבית ספר. מכין להם מיץ תפוזים. מתעלס עם אשתו בבוקר לפני שיוצא מהבית. לוגם את הקפה שהיא הכינה לו וזורק לה בדיחה פרטית בינהם שרק הם מבינים. בודק את השעון. יש לו עוד זמן. קורא את העתון של הבוקר. גונב חתיכה מהאומלט של הגדול. מנשק את כולם ויוצא לעבודה במחנה עבודה אושוויץ.
-אבא. תזכיר לי במה אתה עובד?
-אני הורג יהודים.

ישיבת הנהלה בסיום יום עבודה.
הנוכחים: מפקד המחנה-רודולף פרנץ הס. אחראי המשמרת. נציג ה-SS. קצין מודיעין. רופא המחנה-מנגלה.איש האחזקה.מהנדס.לכל אחד מהם מצורף סגן. קצינה זוטרה היא הקלדנית.
בהתחלה קצין המודיעין מדווח לנוכחים על אירועי הקרבות של היום. איפה ניצחנו. איפה הפסדנו.
אחראי המשמרת מדווח על כמה עשרות חולי שפחת בבלוק 17. הוא מדווח על 12 יהודים שהיה צורך להרוג אותם לאחר שסירבו להוציא את הגופות מהתאים. שניים נוספים נהרגו בגלל שהקיאו.
מנגלה מבקש לקבל את התאומים מביתן 23 לניסויים לטובת האנושות.
המהנדס מראה לכולם את מפת המחנה ומבקש היתר לבנות עוד 2 משרפות לפחות כדי לעמוד בקצב ההשמדה של תאי הגזים.
סגן מפקד המחנה מצביע על מקום מסויים ביער הסמוך ומצווה על איש האחזקה לארגן קבר אחים נוסף. הוא מדגיש שהוא רוצה שהקבר האחים הבא יהיה רחוק יותר ממבנה המגורים של הסוהרים. הריח מפריע להם לישון.

וכך פחות או יותר מתנהלת ישיבה שטנית שכל עניינה הוא השמדת יהודים. במפעל הסמוך מייצרים נשק. באחד אחר מערבה מפה מייצרים תרופות ותחבושות. פה אנחנו משמידים יהודים.

וכך מתנהלת לה השיטה. המפעל. העבודה. אלה לא המספרים. זאת לא הכמות. לא גם שיטות ההשמדה המזוויעות. זאת הפרקטיקה.הפשטות. שם יש פס ייצור של קונפיטורות ופה יש פס ייצור של מוות.

אותו עובד חוזר אחרי יום העבודה הביתה. הילדים רצים אליו כבר החצר. הוא מנשק אותם.
אשתו מתקרבת אף היא ומדביקה נשיקה רטובה.
-איך היה בעבודה יקירי?
-מתיש. כרגיל.
-האוכל כבר מוכן.
-אבא אבא...כמה יהודים הרגת היום??
-לפחות עשרים במו ידיי. אם תהיה ילד טוב היום אולי שבוע הבא תבוא לבקר בעבודה של אבא.רוצה?
-בטחחח!

הוא נכנס הביתה. עייף מהרגיל. אוכל. מכין עם הילדים את שיעורי הבית. שומע רדיו. שוכב עם אשתו והולך לישון מוקדם. מחר עוד יום עבודה.