על מה אני אכתוב את הפוסט?
אני שואל את עצמי אבל כותב את אותה שאלה.
הרי אני חייב לכתוב משהו ולכן אני כותב כי עצם הכתיבה כבר תוציא ממני רעיון.
אני מסדר את הלפטופ שיצא מאיזון על הגב שלה. שיהיה ישר בדיוק מולי.
אם היא כבר מחזיקה את המחשב שלי על הגב שלה אז שתחזיק את הזין שלי בפה שלה.
לא זונה. לא אמרתי למצוץ. רק להחזיק בפה.
כלי קיבול. ותו לא. כמו מדף נח. מכירה את הוראות האחסנה במוצרים שאת קונה?
אז תחשבי שרשום עליו 'לאחסן במקום חמים ולח'.
מסדר לה את הראש מתחתיי.
אוקיי. איפה היינו. על מה אני כותב את הפוסט.
וממשיך לכתוב את השטויות האלה רק כדי לכתוב משהו.
כדי שהיא תדע שהשימוש שלה כחפץ לא היה לריק.
שבאמת היא היתה פרקטית. נעשה בה שימוש ממשי.
מעיף סטירה לחפץ הזה מתחתיי. תזהרי עם השיניים זונה.
התחלת למצוץ אתמול?
ושוב. רק להחזיק. שלא ארגיש את הלשון שלך עליו בפנים.
פוסט. על מה אני כותב את הפוסט.
אני שוב מיישר את הלטפופ על הגב שלה.
אפילו עם גב ישר את לא יכולה?
חסרת תועלת.
איפה היינו. פוסט. לכתוב פוסט.
הרי זה בנאלי לכתוב פוסט רק על היותה חפץ מתחתיי. כלי קיבול. מקום חמים ולח.
אז הנה פוסט...הנה אני מתחיל...
