לפני 8 שנים. 20 באוגוסט 2016 בשעה 10:29
שמתי את הדיסק שכשיצא אמרו עליו שהוא הדיסק הסקסי של השנה. אני אוהבת אותו. אני חושבת ששמעתי בערך 3 צלילים, בערך עד שטיפסתי למיטה
משם, מי שמעה בכלל מוסיקה?
לעזאזל, איזה דיסוננס פנימי יש בי
הגוף האלוהי שלך, הפנים הכל כך יפות שלך, הגמישות שלך (בדברים מסויימים) האיך שאתה נוגע בי, הנשיקות איתך
את הנשיקות אני זוקפת לזכותי (:
כמה דיברנו עליהן. איזה מהפך מטורף עברת בין המקום ממנו אתה מגיע עם הדיעות שלך לגבי נשיקות וכמה שאנחנו מתנשקים עכשיו.
במפגש האחרון הרף עלה עוד יותר.
נשיקות רכות שממיסות אותי, נשיקות סוערות מלאות תשוקה והנשיקות הצידיות שנראה לי שהתחילו מאיזו תנועה שקלטת (קלטנו שנינו במקריות) שמדליקה וממיסה אותי באחת ואתה מנצל את המידע הזה מאז שהוא התגלה, לפי דעתי כשישבנו על הספסל ליד הים, באותו ערב ראשוני שנוצר בנינו מגע סוער.
נראה לי ששנינו מרגישים כל כך בנוח יחד.
אני אף פעם לא חושבת "איך אני נראית" איתך. אני פשוט אני.
אף פעם אין לי בעיה לעשות פיפי ליד אנשים שאני נמצאת איתם בקשר אינטימי ובכל זאת, איתך זה מרגיש נוח מהרגיל, מהפעם הראשונה בה ישנת אצלי.
בפעם הזו, כשלחלק מהזמן נרדמת חצי מחבק אותי, כשאני שכבתי על הגב, הראש שלך נשען על שלי ואנחנו סוג של פנים אל פנים. חשבתי כמה אינטימיות צריך להרגיש עם מישהו כדי להיות כל כך קרוב. עם רוב האנשים אני מניחה שאני אעדיף לא להיות פנים אל פנים ככה. אני שוכבת ומהרהרת, מקשיבה לך, עייפה. מרגישה אותך. מלטפת את ההרים והשפלות של השרירים שלך שלא נגמרים.
אני לא מגיעה מעבר לישבן שלך. בשביל להגיע לחצי הזה של הגוף שלך, אני אצטרך להדרים עם כל הגוף.
יתרונות וחסרונות של גובה
כמו גם שאצטרך למצוא פתרון יצרתי ללהתכרבל איתך שעושה כל כך נעים וללישון. זה לא הולך יחד.
אתה ענקי ומהפעם הבאה נראה לי שיהיה חכם יותר לנתב לך כמות שמיכות שתכסה את כולך ואחת בשבילי שאוכל להתהפך ולהסתובב איתך בשלווה מבלי לשנות את הקונסטרוקציה.
בכלל, אתה כל כך גדול שנראה לי שבזמן ההירדמות, אתה תזוז לצד אחד של המיטה ואני לשני. כשאתה בפחות מהצד השני, אין לי מקום.
איזה מזל שקניתי מיטה גדולה מהממוצע!!
גם כשאתה נרדם באמצע ומתהפך קצת אלי, למגע שמתוך שינה, אם זה במנח בו אני יכולה להירדם, הגודל שלך מוחץ אותי. מספיק שרק חלק קטן מהיד-מרפק שלך מונח על היד שלי ואני לא יכולה לזוז, שלא לדבר על זה שאחרי כלום זמן, כשמישהו מאיתנו זז לשבריר שנייה, התעוררתי עם יד רדומה, מלאת נמלים רצות.
אתה מזכיר לי את האהוב מהארץ הדרומית. משהו בפשטות של שניכם מקסים וממגנט אותי.
כמה אני נהנית להתבונן בשניכם. גם בדוגמן הדכאוני לא הצלחתי להפסיק להסתכל.
אתם כל כך יפים שזה גורם לי להחסרת פעימת לב יחד עם גריפת אוויר חזקה, מדי פעם כשאני חושבת עליכם.
בהתארגנות הקצרה של הבוקר, כשהיית ליד הכיור של המקלחת, מכנסיים אופנתיים שמבליטים לך את התחת הסקסי שלך והרגליים הלא נגמרות, גוף עליון חשוף, גוף שגם לא נגמר, שרירים מעוצבים מעבודה
ולרגע, לרגע התבוננתי ונפעמתי. פשוט וואו.
ויש עוד מיליון דברים שמקסימים אותי ונעימים לי
ואמרת בקול רם במפגש האחרון וגם מבלי שהיית אומר, אני מרגישה - אתה משתדל את ההכי שאתה יכול
ויחד עם זה
זה לא בריא. התקשורת בנינו מעיקה לי ברמה הנפשית והרגשית חלקים ניכרים מהזמן.
כשאנחנו ביחד, זה הזמן היחיד שאני קרובה להנאה של מאה אחוז. ככל שמתרחקים ממפגש מציאותי אל הטלפון ומשם מתדרדרים להודעות כתובות ומשם מתדרדים לחוסר תקשורת או תקשורת מינימליסטית שעושה לי תחושה של סימון V בריבוע המתאים, קשה לי איתך.
אני מרגישה שאני צריכה להתקדם למקומות אליהם אני חולמת להגיע.
קשר בריא, תומך לשני הכיוונים, מלא בשמחת חיים והנאה ועניין
איתך כרגע קשה לי לדמיין את זה קורה.
אתה סגור, נפתח כל כך לאט וכל כך שונה מכל מי שהכרתי עד היום, שאני לא מצליחה לקרוא אותך. אני קוראת רק חלקים
אני מרגישה מבוגרת מספיק בשביל שלא יהיה לי את הזמן לייצר איתך מערכת יחסים שאני יודעת שלא תוביל לשום מקום פרט להמון זכרונות קסומים
אני רוצה את הצעד הבא בחיים שלי
אני ממש רוצה להכיר את המיוחד שלי.
כרגע אני אסתפק בך בתקווה שזה זמני, קצר ואכיר בקרוב מישהו או שמשהו מהפכני ישתנה בנינו
זו תקופה קשה עבורי. אני מלאת מתח. סיטואציות דוחות עם אנשים מולי או פשוט לא מתאימות. חוסר כבוד זה משהו שאני מרגישה שקורה הרבה מולי לאחרונה.
מהקולגה שאני בקושי מכירה וחשבתי שהוא נחמד באופן יוצא מהרגיל עד שמהר מאד גיליתי שהוא בכלל לא נחמד ובעצם מכוון לנתיב מסויים דרך מילים בוטות ודוחות שלא היה להן מקום והגעילו אותי. גם התאכזבתי מלראות את הצד הכל כך מכוער שלו. הרגשתי מושפלת ביני לביני על התום לב שיש בי. איך נפלתי בפח התמימות בו חשבתי שהאדם הזה באמת רוצה לעזור לי מתוך ליבו הגדול ולגלות תוך כלום זמן שהוא בעצם מפלרטט איתי בבוטות דוחה.
הגבר אתמול ליד השוק שתוך כדי שהוא עלה על האופניים שאל לשלומי (משפט שאורך 2 וחצי שניות) ותוך כדי העיניים שלו נדדו לחזה שלי (ועוד הייתי עם שמלה שנסגרת בצוואר) איך הספקת כל כך מהר להגיע לשם? חוסר שליטה עצמית ברמה כזו גם דוחה אותי.
אפילו לא עניתי לו. התעלמתי והמשכתי הלאה. אבל הקטנות האלו מעיקות לי
כמו גם אנשים שכבר לא בחיי ומדי פעם משמיעים קול. אני חושבת שאני מעדיפה שקט מאשר תזכורות לקיומכם בשלב הזה. אם התזכורת לא מובילה למקום מקדם, אני מעדיפה בהחלט את השקט. גם ככה רועש לי.
הלחץ בעבודה, לקוחות שמתקשרים בשעות לא הגיוניות (שישי אחרי הצהריים. WTF????) ועוד כל מיני. חיים. תקופה שמתישה.
וגם אתה- מרומם את גופי ואת נפשי ומפיל את הנפש שלי בלי הרף.
אני רוצה להכיר את האיש הנכון עבורי.
אני רוצה לשמוע איתך גבריאל בלחסן ושתעריך ותתרגש איתי מהמילים. שאחרי לילה של סקס סוער, בהמרחות של הבוקר, תחבק ותנשק אותי ותזכר בהופעה או תערוכה שיהיה ממש כייף ללכת לראות ותשאל אם בא לי
אני רוצה אהבה
אני רוצה זוגיות
אני רוצה גם הקלה והרפיה
