ואני רוצה את זה גם

הלכתי לישון מאוחר וקמתי מאוחר.

שוב התהפכו לי השעות. אני יכולה להרשות לעצמי את זה. לא נכנסת למאבק על זה. יסתדר כשיסתדר או כשאחליט שזה מהותי ודחוף.

קופצת להורים. אין שם אף אחד. כבר צהריים. אני מכינה ארוחת בוקר פשוטה של פעם - פיתה, אבוקדו מהגינה, מלח, לימון ועגבנייה. דיאט קולה מהמקרר ולקינוח מעדן סויה שוקולד טעים. זה הרקע. באמת טעים ונעים אבל זה הרקע. באתי בשביל לרפרף בעיתון. זה זמן שקט. 

יש כמה כתבות שמעניינות אותי או פיסות מהן. נדיר. לפעמים עיתון שלם מרגיש סתמי או עיתון שלם עם כתבות מעצבנות / מעציבות. הפעם באופן יחסי אני בשפע.

אני מגיעה למדור המוסיקה. מזמן לא ביקרתי בו.

Radiohead ואני כבר תקופה ארוכה ממש, נמצאים ברומן חזק בו אני מגלה עוד ועוד רבדים ועוד ועוד ריגושים. המוסיקה מעיפה אותי למקומות האלו שאני רוצה עוד ועוד. הקליפים חכמים כמו המוסיקה. אני שמחה שיש בעולם שלי עושר כזה של אומנות מורכבת שנוגעת בנקודות.

כמו ב Burn the witch כמו בעוד אלף ואחד דברים שהם עושים באינטיליגנציה יוצאת דופן שבועטת את המחשבות שלהם יחד עם יצירה אדירה. החיבור בין המוסיקה שלהם לוידאו-ארטים שמשלבים הנפשות ושימושים במדיות מתקדמות בצורה כל כך מדוייקת וחכמה מפעים אותי.

עינב שיף מכיר את התוכן עליו הוא כותב הרבה יותר טוב ממני. דברים שמעניינים אותי, אני חוקרת, קוראת, לומדת וחווה ביכולות הזמן שלי.

היו לו ביקורות מעניינות על Radiohead, p j harvey ועוד כל מיני

גיליתי דברים חדשים ומבחינתי זה אחלה פתיח לסופש נפלא. יש מוסיקה חדשה לחקור ולהתענג עליה.

עכשיו רק צריך להסיט הצידה את רגשות האשם על סירוב לעזור לאחותי הקטנה (ולשים אותי במקום הראשון) והסופש יהיה נפלא