ראש השבט מספר...

הלכנו וחצינו את היער,את עם קולרי לצווארך,עירומה מתחת לשמלה הכחולה הפרחונית,באמצע היער פתחתי כפתוריי שמלתך, שנעה עם הרוח ועם תנועת גופך,היער מכוסה ברקפות ורודות אדומות,בירוק העשב,ונקודות האדומות של הנוריות בין הסלעים.
יצאנו לגבעה ירוקה מנוקדת בפרחי הבר שם הסרתי ממך שמלתך,והלכת אחרי עירומה,רק קולרי עליך.
הלכנו והיינו שם והעולם היה במקום אחר,הובלתי אותך בקולר בעקבותיי,את הלכת והרגשת את משב הרוח הלוטף גופך,את ריח האוויר הבשום של פריחה.
באת ליום שהוא רק שלי ושלך,לא היה דבר שחצץ בינינו,התלטפנו,הזדיינו,חיבקנו נגעתי הצלפתי בישבנך הנפלא,את גנחת אהבת רצית עוד ועוד, שלא יגמר.
אהבתי את התמסרותך את התשוקות שלך את גופך שמגיב לכל מגע,מתרגש מתפתל תחת ידי רוצה עוד ועוד,כולך רטובה,כל הזמן,ברגע בו רציתי בך היית מוכנה,כפי שרציתי,איך שרציתי, היית שלי כולך.
הכרתי לך את מערתי,את מסתורי העבר,את מגע הסלע הלבן הלח בגופך.
עברתי על גופך,למדתי אותו,שיחקתי בו ,למדתי לנגן עליו להניע אותך לרצוני,להרגיש את אנחות תשוקותיך,רצונך לענג את אדונך,רצונך לתת הכול ,כול מה שיש לך ובך.
לקחתי,ואהבתי זאת,גופך הלבן הבהיק במערה,שערך הבהיר בלט בחשכת המערה,ונעת שם לרצוני,בובת אהבתי,אישה שלי שפחתי אהובתי..