סקרנות מאוחרת

לפעמים
בא לי סקס לנטוף
להרגיש איך כל הגוף
הופך לתאים של תאווה
פוערים כוס ופה
משפריצים בכמיהה
מיצים של תשוקה
שמטביעים את המוח
ומוחקים מחשבות.
מפיצים פרומונים עוקצניים
של צורך
קפה סמיך של ערפול חושים
ימָזג ללב
ויותיר אותי נחשקת
ופעורה לעוד
צורך טהור
של לכלוך הקדושה
במעשה אהבה.

יום ראשון מגיע, לפעמים שני, לפעמים כל יום :)
ואתו מתחילות המחשבות הרוצות, המבקשות, המתגעגעות, הזקוקות לעוד ויותר ממך.
אולי זו סופה של ערגה, של געגוע עצום אליך
אין לי ספק שיש בי בור שהוא שלך והוא לא מתמלא,
האם הוא בכלל יכול?
אתה כל הזמן יוצק וממלא, מדשן ומטפל.
ובימים שאתה לא, הבור הזה זועק כאילו לא השארת מספיק מים ואוכל ואהבה לימים שאינך.
ואני בכלל רוצה שזה יהיה הפוך שאני אספק את השוחה הזו אצלך,
שאני אגרום לך עונג וסיפוק, שאפנק ואעניק.
אולי זה בעצם מה שאני עושה בעצם הרעב המתמיד אליך?
בעצם הרצון הגדול והלא שבע בך וממך?
אולי הלמידה שלי את הרצונות שלך בי וממני הם העונג, הסיפוק והנתינה שלי לך?
ההתמסרות הזו שהיא הרצון להיות לך גובר כל הזמן על הרצון להבין או לדעת ?
מילה אחת ממך כתובה או נאמרת, מבט, חיוך,
מסירים כל מכשול ומשרישים בי אותך, את הידיעה,
את ההתרגשות שאתה האדון שלי.

ערב מרגש שיהיה 

בבוקר דברנו אותך ועלייך, חשבנו עלייך בקול. (זו כבר כמעט רוטינה של כל בוקר)
אתה כבר יודע שהוא יותר מדבר ממני.
חשבתי לעצמי שאין צורך לבקש מאיתנו מחשבות עליך וכמיהה לנוכחות שלך, הם כבר מובנים בתוכינו.
ובכל זאת ברכת השבת שלום שלך, בתוספת הערב האחר באמצע השבוע, הגבירו את הרצון, את הגעגוע את הרגש.
בשבת שוחחנו על כמה כייף וטוב שזה אתה שאספת אותנו אליך ובכלל בלי הרבה מילים
אתה כל פעם מוביל אותנו עמוק יותר לתוכך, למקום בו אתה רוצה אותנו.  
מזיז, משנה, מגוון ומגלה לנו את הדרך בה אתה רוצה אותנו.

בחרת בנו ואנחנו גאים ומאושרים שאתה ממשיך לבחור בנו כל פעם מחדש, כל יום וכל שבוע.
גם כשאני קצת טובעת בגל קטן של אי הבנה, גם כשהבהלה או חרדה מטופשת גורמת לי מעידות, פיק בירכיים שכזה,
אתה שם מחכה שאבין שהכל בסדר, שאתה כאן להשאר האדון שלי, שלו, שלנו.

כל שאני צריכה זה להיזכר במקומי, שאני כל כך אוהבת אצלך, זהו, פשוט לא? :)
להזכר ברשת הביטחון שטווית מהשניה הראשונה בה הכרנו, רשת שהחורים בה מצטמצמים מיום ליום,
רשת שרק הופכת לערסל גדול ומחבק, רשת שאתה אורג מסביב לנו כדי שנדע, נבין ונרגיש את מקומינו בחיים שלך.
הדרך שלך ללמד אותנו מפתיעה, מאתגרת ומחייכת אותי כל פעם.
יש לך את דרכך מולו, ויש לך את העמידה שלך מולי או יותר נכון מעלינו.
אתה מלמד, מחנך וזה מרגש ומפתיע שוב ושוב ושוב. 

אתה מזמין אותנו אליך לערב רגוע, של חיבוק, קפה או וויסקי וטלוויזיה.
מרכיב בנו עוד חלקיק מהפאזל שהוא אתה.
מצמיד אותי לעורק הראשי שלך שאבין שאתה חלק ממני גם כשאתה לא לידי ושאני אחד החלקיקים שמסעירים לך את הזרימה בגוף.
חלקיק עם מקום ותפקיד שהוא שלי - "שמור רק לך"- אמרת לי לא מזמן.
אתה מקרב אותו אליך, מחבק חזק וממשיך לדבר, והגוף שלך מרגיש הכי נינוח בעולם. כאילו ככה כשאנחנו צמודים אליך ,
כשאנחנו הופכים להיות חלק מהגוף שלך, הכי נעים ונכון לך לשוחח איתנו.

אתה מדבר ואני מרגישה את המילים
הן זורמות לך בעורק הראשי ורוטטות לי בשפתיים.
הויברציות הללו של השקט שאתה מחבר סביבי מרפות לי כל כיווץ או מתח בגוף ואני הופכת ממוצק לנוזל.

והנוזל הזה מנסה להגיע אליך בכל דרך אפשרית, מלמד אותי דרכים שלא ידעתי שקיימות, או שאני מסוגלת להן.

האביב כאן :)

*מהי אינטימיות ?

*האם לדעתכם לחלוק (שונה בעקבות brave girl)  על ידי למשל;

כתיבת האינטימיות במרחב הוירטואלי, פוגעת, או/ו הורסת אותה?

פוגמת בעצם האינטימיות?

או אולי מבטלת את משמעות האינטימיות?

שתי הגדרות מהעולם החיצון :)
על פי יונינה לשם:
"אינטימיות בהגדרה מילונית הינה קרבה, דיסקרטיות, נכונות לחשוף חלקים פנימיים ופגיעים, ואם ניקח את פירוש צליל המילה intimacy   נוכל לראות אף את "In to me" "

וגם זה; "פירוש המילה אינטימיות מלטינית זה  אינטימוס=חלוקה בפחדים. לחשוף את הקישקע, את במקומות הכי פרטיים בנשמה שלנו. "
ויש עוד ...

שבוע טוב שיהיה והרבה תודה מראש לאלה שיעזרו לי לגבש דעה עצמאית לגבי המושג האינטימי הזה :)

ואולי לא ממש תאהבי שהחלטתי
להושיב אותך על כיסא ולהרים {רק פעם אחת מבטיחה}
אבל אני חוגגת לך ואיתך את מי שאת
את הלב הזה שלך .
ואת שאר הדברים שרציתי לאחל לך כאן :) 
יגידו בדיוק רב המילים של

לא תפסיקי לקוות 
איך תצליחי לשנות 
את עצמך, לכסות בקולות אחרים 
כאילו אין איזה דבר 
שאת רוצה 

את יודעת זה מזמן 
כשהיית ילדה 
שיחקת אחת 
שלא צריכה ולא אכפת לה 
מאף אחד 
מאף אחד 

את רוצה לשיר את השיר 
שיביא לך אהבה 
להילחם במה שמפחיד אותך 
תהיי חזקה 
לבטא את השמחה שבך שנדחקה 

זה מאז וזה עכשיו 
את יודעת מה חסר 
ותגלי איך 
להביא את זה עכשיו 
בשבילך 
בשבילך 

את רוצה לשיר את השיר 
שיביא לך אהבה 
להילחם במה שמפחיד אותך 
תהיי חזקה 
לבטא את השמחה שבך נדחקה 
כאילו אין איזה דבר שאת רוצה 

מזל מלא אהבה וטוב }}{{

בימים כאלה של שקט
ימים שבהם אני ללא נשימה
שוחה במים עמוקים
ללא חוף
אני חוזרת למילים שנאמרו
ממש לפני כמה ימים
לרגשות שנשפכו ממני
לאלה שאספת בנחישות ועדינות
לפני ימים ספורים
למילים שנכתבו לפני יומיים
חודש, חודשיים, ואפילו חצי שנה.
מנסה למצוא בהם את המילה
שכל כך חסרה לי היום
קוראת, מחייכת, מתרגשת
לוקחת נשימה עמוקה
מהתחושות שבמילים
אוויר שמאפשר לי להמשיך
ולשחות גם כשהחוף מטושטש לי
בעיניים
כי עמוק בראש אני יודעת
שהגלים שסוערים כרגע
ולא מאפשרים לי להגיע לחוף

ירגעו.

ואתה תשב שם מחייך, ידיים מושטות;
"המקום שלך אצלי מחכה לך" תגיד לי
כשאצטנף שם חסרת אוויר
ומותשת משמחה.
זה רק הצונאמי שבלב
שהפריע לי לראות.
הסעיר רגשות ובלבל מחשבות
"אני כאן, גם כשאני לא"
אני שומעת לחישות שלך
"רק להרגיש, לא לחשוב, לאהוב מבלי לדעת"
בכל פעם אתה מהדק אותך בי יותר ויותר
רק אהבה, ביטחון וטוב אתה נותן ואני מקבלת
נטעת עצמך בכולי ואני לך בגאווה ואהבה מתמסרת.

אז למה חרדת נטישה אותי לא נוטשת :)

אני לא סובלת אותי בימים שכאלה

במרחק נגיעה
השקט מאתגר
במרחק נשימה
האוויר אוזל מהר
במרחק טעימה
הרעב פה גדול פוער
במרחק פעימה
הצורך בוער
במרחק הסנפה
הלב מנסה להתבגר
במרחק של פסיעה
אני רוצה יותר.

אז אני רוצה
והדממה את השקט
שננטע בי, מפריעה
עושה בי מחשבות
מגלגלת בתוכי
טרדות מיותרות
מפריעה לי להיות
בתוך הרגש היפה והנקי
שכל פעם מחדש אתה יוצק לתוכי
והמילים נכתבות
ולי מסבירות
שאני כאן בגלל הרגשות והעצמות,
שאתה בונה בי
ומבקש ממני לזכור אותם
בזמני אי השקט והשלווה

אני משתדלת לפסוע חרש בשביליך
יודעת כי הדרך רבה
אבל אתה לי ארץ.

אני יודעת שאתה שומר עלי :)

#חזרתי לגן :)
שבוע מצויין שיהיה פה!

כמה טוב שבאת הביתה

שנים שלא חוויתי כזו הפתעה מתוקה.

אחד הערבים שלא אשכח כל כך מהר 

אם בכלל.

הוא מצליח להוציא ממני

מה שלא האמנתי שאצליח אי פעם.

"דברי" הוא אומר "עכשיו אני רוצה לשמוע לא רק לקרא"

ואני אומרת, כמעט ללא שום עכבה.

רוצה כלכך להרגיש את השמחה והעונג שלו ממני, מההצלחה שלי להעביר לו בכל דרך תקשורת את מה שאני מרגישה אליו.

"ועכשיו אני רוצה להרגיש" הוא ממשיך

"עכשיו תתבטאי עם כל הגוף לא רק עם הכוס".

ומה שהלך שם הלב שלי בקושי מסוגל להכיל, אז הוא יצא לתעופה קלה.

תכף ישוב :)

והוא המתין בהתרגשות לתורו.

בוקר מאד טוב 

בשיא הפשטות כמה טוב שבאת ועכשיו

יש הרבה להשלים ...:))

אני מבקשת ממנו
ותוהה לעצמי ואפילו בקול כתוב
אם זה בכלל יאה שכלבה קטנה ושובבה תבקש תמונה מהאדון שלה שרחוק ממנה
הוא עונה עם החיוך המרטיב שלו
ואני מבינה שאני צריכה לכתוב מה אעשה בתמונה הזו
אז אני כותבת לו:
האם אתה לובש כל בוקר ג'ינס וחולצה מכופתרת?
כזו שכשאני בדמיוני, אפגוש אותך בסוף היום העמוס, או אולי באמצע
אפרום כפתור אחר כפתור מהצוואר הסקסי שלך שמתגעגע לשפתיים שלי
וארד עם כל כפתור, אצבע, שפתיים ולשון, אטעם, אחוש ואסניף
ואז אגיע אל כפתור הג'ינס,
אשאר עם לשוני באגם הטבור שלך ואפתח רק את הרוכסן.
אבקש רשות ואגמע את כל הזין היפה שלך שכבר יהיה מתוח ומוכן עבורי
טיפות הדמעות שיטפטפו ממנו לקראתי הן דמעות געגוע וחוסר ממני,
והוא לא יסכים לצאת מפי עד שאתה תתענג מספיק ותחליט אם והיכן אתה רוצה לגמור
ואני על בירכי נמצאת בדיוק במקום שלי, מחכה....

אז אפשר
בבקשה?