לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סקרנות מאוחרת

מה-יתרון העושה באשר הוא עמל?
את-הכול עשה, יפה בעיתו ...

החוויות שאנחנו עוברים, מביאות אותנו להבנה עמוקה יותר של עצמינו, כל אחד בנפרד ושנינו ביחד.
כל אחד מאיתנו עובר אותם אחרת....לא פשוט הענין הזה אבל אפשרי :)
וכאן אני כותבת את עצמי ועל עצמי...
לפני 7 שנים. 17 בדצמבר 2016 בשעה 7:40

'איזה כייף שיש לנו אותו"
הוא לוחש לי עוד לפני שהתעוררתי
זה הבוקר טוב שלו בימים האחרונים
כל האיברים בגופינו מתעוררים במחשבה הזו.
זה עונג גדול למצוא את עצמינו באמצע החיים אוהבים אותו
מטיילים במסלול קצת אחר שמעיף אותנו לכל מיני כיוונים.
מגלה לנו עוד חדרים מעניינים, ומספקים בניבכי החיים.
הצורך הזה שיצא מהמחבוא
מגדיל, מעשיר ומאשיר אותנו.
מבעיר תשוקות שמערבלות לנו מחדש את טעם החיים.
זו אהבה אחרת כזו שבה הכל אפשר
כי לכל אחד מאיתנו
להיות הוא עצמו במלאו מותר.
החיות הזו שנוצרה אחרי עבודה לא קלה של הכרה וקבלה, זורמת בעצמות לא מוכרות,
טילטולי קצוות מענגים גוף ונפש
החיות הזו שמעוררת כל פינה נידחה בגוף, היא מתנה.

ככה פשוט.

 

 

 

 

 

 

.

 

לפני 7 שנים. 16 בדצמבר 2016 בשעה 16:44
נכנסת למטבח
שוכחת את הכל 
הכל נמחק מפנה מקום
לאני נקייה מעצמי
רק הקליפה שלי נוכחת
לגמרי ה-ספייס שלי
מרחפת שם
וגם אם התנור 
יכאיב לי בחומו
או הסכין תינעץ בי כסיכה
אינני מרגישה
אני עפה בשלווה שקטה
הידיים עסוקות
העיניים מכוונות
הלב נותן הוראות
לאהוב את הבצק זה ללוש בעצמה 
לדבר אִתו באגרוף צפוף
ללטף, לעטוף בניילון
ולחמם...
התמונה הזו מעירה אותי בבת אחת
אני נוחתת
חזרה למחשבות
כמה הייתי רוצה להיות הבצק הזה בידיו
עכשיו! 

https://thecage.co.il/userpics/88409/normal_IMG_20161216_134059-01.jpg

שבת חמה מתחת לשמיכה  אנשושים :))

 

לפני 7 שנים. 14 בדצמבר 2016 בשעה 12:05



השיר הזה
ההוריקן הפנימי
שהרוח הסוערת בחוץ עושה לי
כל אלה גורמים לי לבעור
הזיות פרועות
פוערות עצמן למולי
לשניות מעטות אני מדמה אותך כאן
מאחורי
כשאני שרועה ופרושה
כמפה על השולחן
קר בחוץ ואוי כמה שחם בפנים
חנוכייה בוערת
תנזול עלי במגוון צבעים
הישבן שלי יחליף צבעים
של כחול ההתרגשות
אודם המבוכה
וסגול הסימנים שישארו עלי
אני שולחת לו מחשבות שובבות
והוא מגיב בצחוק משוחרר
הוא מאושר
מכך שכל מה שאני רוצה
זה לספוג את ממנו
כל טעמי הלביבה שהוא
את כל נוזלי האש שהוא מבעיר בי
לנשום אוויר על פי התווים
שהוא מנגן בי.

היום, אפילו המילים
לא מצליחות לבטא
את המדורה ששורפת אותי.

לפני 7 שנים. 11 בדצמבר 2016 בשעה 14:47
"אני כבר חסרת אוויר, בחיי, כל כך מתגעגעת,
לא מאמינה שעברו חודשים מאז שהידיים והעור שלך
נגעו בי, חבטו בי, חיבקו אותי.
מאז שיכולתי להריח ולהרגיש את הקול שלך.
מאז שהשפתיים שלי שתו כל חלקיק ממך.
מאז שטיפות קפואות ורותחות טופטפו עלי על ידך
תוך כדי שאתה בתוכי."

אני כותבת לו, עוד מייל שמצטרף לשורה ארוכה של מילים ואמירות
להודעות ומכתבים שנמסרים בעזרת יונת המייל האינטרנטית
וירטואליה היא נקראת לא?
איזה מזל שהיא קיימת בעיקר לתקופה הלא פשוטה הזו
יונה צחורה שכבר למדה את הדרך בעיניים עצומות
ממני אליו וממנו אלי
ואז אני שומעת את סיוון טלמור שרה את השיר הזה 
שבו היא מבקשת לשטוף מחשבות מלוכלכות במקלחת
ואני לעומתה רק רוצה ללכלך את המקלחת במחשבות



מגלגלת חגורה
וחושבת איך היא תורגש
על פ​לחי הישבן הבהירים שלי
שמזמן לא האדימו או סומנו
איך העצמה שלו תחרט בי
עם כל הצלפה
נזכרת ביד שלו שמכינה אותי
ועדיין מצליחה להפתיע אותי
בעצמת הרכות
שנמצאת גם בהצלפה כואבת.
החגורה הזו כמו האנטנה של הרכב
שהייתה מונחת בתוך הרכב
ותהיתי לעצמי אם זה שוט או סוג של קיין חדש
שמשווע לנחות עלי בקצב האהוב עליו​,

המוביל אורז את המדיח הניילון נצמד. בן זוגי ואני מסתכלים אחד על השני,
שנינו נזכרים בדיוק באותה סיטואציה
בה בן זוגי מצא עצמו מנויילן כמעט לחלוטין
ואנחנו מחייכים בהתרגשות,בלי מילים...
כל כך מתוקים הזכרונות 
משאירים את שביל הציפיה 
אדום ואוהב.
 

כל דבר ישר מקפיץ את דמותו​ מולי
המחשבות ישר נוסקות ליום בו הוא חוזר.

אני כבר ​מרשה לעצמי להכנס לעומק הזכרונות
כדי שכל תא בי יהיה ער ומוכן כיפליים בשבילו
והמחשבות שהוא עיצב, לכלך וניקה, שטף וחירר
תהיינה מוכנות לעוד​....

#עכשיו_מותר
לפני 7 שנים. 7 בדצמבר 2016 בשעה 17:06

 

בלילה לאחר ששבר את דממת האלחוט
ולאחר שניהלנו שיחת געגוע מלאה בעיקר בצחוק שלו
הוא שולח הודעה קולית וכותב שעלי להקשיב לה כשאני לבד.
אני מנסה להרדם כשהראש עסוק בלנחש את תוכנה.

בבוקר עם הקפה הראשון אני מקשיבה לו
מרוכזת, הלב דוהר,
הטון שלו שונה. הוא נותן הוראות.            
ובין לבין אני נזכרת כמה טוב הוא מכיר אותי.

אילוצי המרחק יצרו שיחות עומק.
מיילים ללא הגבלה,
כאלה שחשפו בפניו את המעט גבולות
שאני עדיין מדשדשת בהם מולו.
אני מופתעת ומתרגשת כמו ילדה קטנה מאורך ההודעה,
אין אצלו הרגל ושגרה.

במקומות בהם הוא יודע שאתקע
שהמורדת שבי תתעורר
הקול עובר לחיבוק מוחץ של הבנה
ללא ויתור על שום קמצוץ מהוראות הביצוע.
תוכי משתולל בי
כולי מחוייכת, קשיי הביצוע הופכים מישניים
ההתמקדות היא ברצון שלו
גם אם הוא פחות נוח לי, גם אם אני לא ממש אוהבת, גם אם זה לא ממש אני,
כמו שהוא אמר; "אני יודע שזה לא את, עכשיו את כן,"
אני הופכת לסוג של בובה על חוטים, או חבלים.                                                
מכוונת בשלט רחוק של הרצונות שלו, כשהקול שלו מכונן את ההפעלה שלי מעומק הרחם.
האגן אוסף ושומר בתוכו את השפתיים התחתונות שלי שנפערות ונותרות ללא כל התנגדות ומגננה.
הטון, הקול ומילים שיכולתי להרגיש שהוא בוחר בקפידה, דואג שלא יהיו לי פיתחי מילוט.

אני מקשיבה שוב ושוב במשך היום
כי בלילה יגיע שלב הביצוע.

כל מה שעור התוף שלי זוכר וכל מה שפועם לי בראש ובבטן זה;
הספירה לאחור החלה והוא מכין אותי
עבורו. שאהיה פעורה ומסורה לכולו,
שכל הגעגוע הזה יתפוצץ בתוכי

 

החנוכיה שנדליק השנה
תהיה לוהטת עד שורפת.

#ערב_טוב

 

לפני 7 שנים. 5 בדצמבר 2016 בשעה 10:04

ימים של
של דממה
שמהלכת עלי בחרדה
קלה
בדיוק כמו בימים
כשמחת ההתרגשות
למעלה גואה
ללא רצוני אני כותבת.
היד מקלידה
כדוריות דם אדומות
ובוערות
שהופכות למילים.
הטסיות מנחות
את השורות
והלבנות לא עוצרות
את השועטות.
האותיות נסחפות
בורידי
ממאנות להישאר
כקריש בעורקי
מניעות את אצבעותי
כאילו היו בובות על חוטים
שמוכרחות לצרוב מילים.
כוייה על מקלדת נחרכת
מנמיכה כמעה
את אש הנפש
הבוערת.

לפני 7 שנים. 1 בדצמבר 2016 בשעה 14:54

הודעה שלי, מלווה בציחקוקי מבוכה
ועדיין, אומרת הכל
{כי ככה הוא רוצה ואני למדתי להגיד למרות המכשולים}
אחכ שמה גם שיר
שיבין היטב למה ומדוע אני מחכה ומצפה

אני יודעת שאין לו זמן לכמות המילים שלי
אבל גם יודעת שהוא מתענג על כך 

אחרי הרבה שעות אני מקבלת הודעה
שמתחילה בצחוק הנפלא והסוחף שלו
כזה שמנזיל אותי ברגע
וזה מספיק לי
{עד הרגע הבא שיגיע הדחף לדבר ולכתוב לו}
גם כשבין צחוק לחיוך אני מבינה
שהוא לא הצליח להגיע עד סוף ההודעה
והוא קורא ושומע לפרקים
אבל גם פרקים גומרים בסוף לא?

והרעמים והברקים שסוף כל סוף הגיעו אלינו
לנקות את היובש
מרמזים לי שהחורף המאד רטוב שלנו קרב ובא

:)


לפני 7 שנים. 1 בדצמבר 2016 בשעה 11:29

תשוקה מעונבת
מרקדת בחוצות היוצר
מלחינה חשקים
מציירת דחפים

 

צִנעה תאֶבָה
להתססת שמרי החיים
להוסיף נוזלים 
בהתנגשות הגופים

 

תאווה חנוטה
בגלימת ממלכה
נקרעת ממני
לפיסות וגזרים

 

ערום גופי רוקד
בפיתולי נחש
נקשר כעניבת תשוקה
סביב נפש רעבה למגע

 

ענוות חיי המתבגרת
כותבת סונטה חרישית
על אש הפורצת
מקרעי יצר משתלח

https://thecage.co.il/userpics/88409/normal_%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%A7%D7%94%20%D7%91%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%91%D7%94.jpg

Hollywood Blvd.....

והגשם יענה וירפא כמעט הכל :)

לפני 7 שנים. 26 בנובמבר 2016 בשעה 12:38

המילים שלי יודעות
לצייר בי כאב
לחלחל את השמחה
הן יכולות
ללחוש לי צער
ולהזין מליבי רגעי אושר
הן חוו כבר צרחות אופוריה
הן שמעו תחינות השיגעון
הן מכירות
את הדרך לאחוז בגרוני
או כיצד נפשי מתכווצת
הן מאפשרות לי
את טיפטופי התשוקה
ואת נטיפי הקהות
אבל הן לא מגלות לליבי 
כיצד מתמודדים עם
שקט.

נותנת לקירות לדבר


https://thecage.co.il/userpics/88409/normal_IMG_2687.JPG

 

לפני 7 שנים. 25 בנובמבר 2016 בשעה 15:01

לכתוב מילים שיבטאו
את 
האור השורף שבתוכי
את
הסדק בצימאון שלי
שמבקש לרוות
עד טביעה
את הצורך, ההזקקות
למילה צורבת
הצלפה מחבקת
נשיכה אוהבת
לרעד מיתרי הקול שלך
שיוצר אצלי שיטפון.
אך האותיות
נמשכו אל הלהבות
והגיצים 
מתעקשים
ושומרים על האש
שלך....




שתגמר לה האש המאכלת
ותתלהט האש המאחדת

שבת שלום אנשים