הגענו איליו
ב 20.00 עם ארוחה קלילה שהכנתי שהייתה בה מנה בשרית אחת, בבקבוק יין ועוגת גבינה.
אני עם שמלת מיני שחורה,
כשאנחנו מגיעים, אנחנו מודיעים לו, בן זוגי נכנס ראשון, אני ממתינה ואז האדון קורא לי.
נכנסת ומחכה בכניסה, אדוני מגיע מחבק ואני טובעת בידיים הגדולות שלו,שמחבקות ועברות על גופי לודא שאני לבושה כפי שדרש.
"תחממי את האוכל ותערכי שולחן", אומר לי.
בן זוגי עסוק בלסדר ולארגן דברים אחרים שאין לי מושג מה הם ואני גם לא חושבת על כך.
האוכל חם, השולחן ערוך. הבית חשוך ורק הנרות שפיזרתי מאירים.
הוא קורא לנו לרגליו, נותן לנו מתנות סמליות לקשר מבחינתו. מסביר לנו מה הן אומרות מבחינתו ולמה הוא מצפה מכל אחד מאיתנו
מתיישבים לאכול, הוא בשולחן ואנחנו בשולחן נמוך לידו 😄 אני מגישה, נהנית לראות את אדוני נהנה מהאוכל המוגש לו,
אנחנו שותים ביחד מהיין הצונן והטעים שקניתי במיוחד ומשוחחים תוך כדי, לומדים להכיר עוד קצת.
עוברים לסלון, האדון מתרווח בספה, בן זוגי מפנק ומעסה את רגליו, בזמן שהוא שותה תה.
אני מפנקת אותו בכפיות של עוגת גבינה. הוא מתענג על כל ביס, כמו שיתענג מגופי לאחר מכן.
הוא מדבר אתנו והידיים שלו כבר מתחילות לבדוק אותי מתחת לשמלה, חודר עם אצבעותיו אל חור הישבן, מרגיש את הרטיבות שמבצבצת מבשרת לי שהגוף שלי מתחיל להתעורר, לצפות, הוא מעמיד אותי על ארבע, ישבן איליו הוא ממשיך לשוחח אתנו ותוך כדי שואל אם אני זוכרת כמה הצלפות מגיעות לי ומדוע, אני מהנהנת, השמלה למעלה הישבן מולו, -תִספרי -הוא אומר ו50 הצלפות כואבות מגיעות, כל כמה הצלפות הוא מלטף את פלחי ישבני מסביר, בודק שאני זוכרת למה מקבלת.
ישבני אדום, כמו שהוא אוהב ואני נושמת וסופגת את הכאב אלי.
"חכי לי בחדר השינה", אני שומעת אותו, "תחת למעלה".
נשכבת על המיטה וממתינה עם ישבן מורם כשהשמלה עדיין עלי. זרמים של ציפייה מתחילים להציף אותי.
לפתע אני שומעת את בן זוגי נאנק תחת ההצלפות שהוא הרוויח ביושר, את קול האדון אומר " תפנים את הכאב", מרגישה את קולו של בן זוגי נאבק בין פרוק הסשן לבין הכניעה והמעבר להתמודדות הבאה.
מגיע שקט, ההצלפות נמשכות עד לספירה השקטה והרגועה של בן זוגי, 30.
הם נכנסים לחדר, אני חולצת עצמי מהשמלה על פי הוראת של אדוני שמסביר לי שאת ה 50 הצלפות הנותרות הוא יטפטף עלי עם נר
במקור היו אמורות להיות 100, רק שאני חשבתי שה- 50 האחרות נעלמו אחרי שתיקנתי דרכי עוד באותו יום, אז חשבתי וטעיתי כי אדוני חושב אחרת.
נשימתי נעתקת לרגע, עוד לא חוויתי שעווה מטפטפת עלי, אינני יודעת למה לצפות.
ושוב אני גולשת למחשבות על המנעד שלו בין הקשיחות ואי הוויתורים לבין הרוך ויכולת התמידית להסביר ולהנחות, בלי לוותר על רצונו וסמכותו, מבלבל אותי ומצד שני עוטף ומאתגר.
למחשבותיי מפריעים האטבים האדומים שאדוני ובן זוגי מעטרים אותי בהם, פטמות, ירכיים, בשפתי הכוס.
הוא מתחיל לטפטף לאורך גבי 50 טיפות מנר אדום, כשבן זוגי סופר, מגע העור את הדונג שנוחת על גבי, כואב לשנייה, אחרי 20 הוא עושה הפסקה קלה ומוסיף אטבים לירכיי ולאזור המפשעה, הוא חוזר לטפטף, בן זוגי טועה בספירה וזוכה ב – 10 טיפות לעצמו.
גופו של אדוני, צמוד אלי, והוא מדבר איתי כל אותה העת, הוא מסיים את שתי הטיפות האחרונות קצת מעל ערוותי, "עכשיו את מסומנת מכל כיוון" הוא אומר.
האטבים מורדים אחד אחד ממני, לאט לאט, חלקם במשיכה כואבת חלקם מוצמדים לעוד שניה ביתר חוזקה ואז מורדים.
ראשונים יורדים האטבים מהפטמות שמזדקרות מרוב כאב כשאין עליהן שום עיטור.
המאלץ הודלק והוצמד לדגדגני, "אסור לך לגמור ללא רשות" אני שומעת את קולו כמו מתוך ערפל קל, אני לא ממש איתם, מרגישה שאני כולי בתוכי, מכונסת מצד אחד ומאד שם בשביל אדוני מצד שני, כל שאומר לי לעשות אני עושה.
אדוני מרוצה מיכולת ההכלה והספיגה שלנו והוא זקוק עכשיו לעינוגו שלו בעזרתנו
הייתי עליו, מתחתיו, על ארבע, זין בפה, בכוס, הפעם ויתר על הישבן לטובת פלאג שהוכנס לשם.
בן זוגי שם כל הזמן, מפנק אותו על פי הוראותיו.
ואני בעולם משלי.
הם שניהם מדברים ואני שותקת, מתענגת על גופו של אדוני שנותן לי לפנק ולענג אותו, נחדרת כשהוא מחליט לחדור, נושמת את כמות האוויר שהוא מחליט לספק לי, תוך כדי שהוא חודר, יונקת אותו כשהוא דורש שאאסוף את איברו בפי, פעם אני ופעם בן זוגי, עונה רק אם נדרשת, שניהם מבינים שאני בגופי ותאוותי שם, אך ראשי נעלם לו.
בלהט סוף הסשן אומר, בן זוגי לאדון כמה הוא נהנה לראות אותו מזיין אותי וכמה אני זקוקה לאדון וככה שיחה שכזו שאת חלקה אני לא שומעת בכלל.
כשהאדון גומר אנחנו שוכבים שלושתנו, מתלטפים, נחים, מסדירים נשימה, מדברים קצת, בעיקר הם...
ואז התלבשנו ועברנו לסלון לקפה, עוגה ולדבר....
לפני 9 שנים. 23 במאי 2015 בשעה 21:59