סקרנות מאוחרת

אנחנו מתכתבים, יותר נכון, אני כותבת הרבה ואתה מגיב, פעם בכמה שעות, במילים ספורות.
בדכ עם חיוך, או תגובה שגורמת לי להבין שהמילים שלי, נכונות ונעימות לך.
{לפעמים קצת יותר מ-רק נעים..}
אתה מבין מדברי שאני רוצה לבקש משהו ואתה רוצה שאכתוב את בקשתי.

אני מתרגשת,
נבוכה מעט ומבקשת: "מאד אשמח, אדון שלי, אם תוכל לאפשר לי הערב לחגוג לך :) את יומההולדת שלי...."
ואז ממשיכה עם קצת פירוט,
כבר למדתי שאתה רוצה ואוהב שאני כותבת את הדברים הקטנים שעושים לך טוב.
כמעט הכל אני יכולה לעשות עם מילים כתובות, להגיד, לשאול, לבקש.
קצת יותר קל לי במילים כתובות, רק קצת, את זה כבר הבנת.
אתה קורא, מגיב לי, אך לא אומר לי אם בקשתי תתמלא או לא.

יותר מאוחר בערב, אתה מודיע לבן זוגי שנגיע אליך קצת אחרי  22.00
אני שמחה מאד ונרגשת, כמו ילדה קטנה שקבלה את הגלידה שכל כך רצתה.
מתרגשת ומאושרת שהסכמת לפתוח לי את חגיגות יומההולדת המיוחדת שלי השנה.
זו אמנם לא יום הולדת עגול, אבל יום הולדת בו אני חוגגת את החיים כמו שמעולם לא חגגתי.

אנחנו מגיעים אליך, קבלת הפנים שלך אותנו, תמיד פורקת ממני כל מתח, אם עוד נשאר.
היין שאני אוהבת נפתח ואני מוזגת לך ולי.
לפני שהוודקה הקפואה נמזגת לגרון שלו, אתה שואל שאלה
וכל תשובה לא נכונה ממנו או ממני מזכה אותי בהעברת הבקבוק הקפוא על הגוף החשוף שלי מתחת לשמלה, בעיקר על הישבן.
לפתע אני מבינה מה אתה שואל ואיזו תשובה אתה מצפה לקבל ועונה.
אתה צוחק, אני נושמת לרווחה, גופי ניצל מהקפאה איטית.
הצחוק שלך ממיס אותי אחרי שהקול והידיים שלך כבר גרמו לטפטופים איטיים בחלקים מסוימים בגופי.

אנחנו יוצאים לגינה רחבת הידיים שלך, אתה נשען על השולחן, ביד אחת אוחז בכוס היין ובשניה מצמיד אותי אליך,
רגלך בין רגלי וגבי צמוד לחזך.
"יום ההולדת שלך, תברכי" אתה אומר ואני נשנקת.
יש בי כלכך הרבה דברים שרוצים להיאמר, אבל הם לא מגיעים לגעת במיתרי הקול שלי.
אין לי מושג למה ומדוע קשה לי לדבר, להגיד, להשמיע את הרצונות שלי, המחשבות והרגשות.
אתה מתעקש, לא נותן לו לברך ומבהיר לי שהפעם, כלום לא יקרה עד שלא אוציא את המילים מהפה שלי.
אחרי כמה דקות ארוכות, אני מצליחה לאחל לך, לו ולי
"עוד הרבה שעות, ימים, שבועות, חודשים של ה-ביחד היפה והמיוחד הזה שאתה בונה בקצב רגוע ובטוח."
בונה בדרך כזו שמאפשרת לי לבטוח בך ולפתוח את עצמי בכל הרבדים, גם אם אינני מצליחה להשמיע בקולי,
אתה מוצא את הדרך שאתה תדע אותם.
אני מוסיפה במבוכה ובמלמול שכמעט ולא נשמע, שאשמח לחגוג את יום הולדתי הבא גם אתך.
אני מרגישה שאתה מרוצה, אנחנו שותים לחיי תחילת חגיגות יום הולדתי שיהיה למחרת
ב 10.5. ונכנסים חזרה, קר בחוץ.

אנחנו מתיישבים על הספה, אתה מסדר אותי בתנוחה שאתה אוהב אותי עליך, צמודה מלופפת עליך בחלק התחתון שלי,
כך שתוך כדי שאני שותה, מקשיבה וקצת מדברת, אני גם יכולה לנשק, ללקק, ולנשוך לך את הצוואר
ולא להפסיק לגעת ולהרגיש אותך עם היד הפנויה.
שותים ומדברים, הוא מספר לך על פנטזיה שלו שלא הבהילה אותי.
התגובה שלך מביכה ומשעשעת אותי וגורמת לי להבין שהנוכחות שלך בחיים שלי
גורמת לי להתחיל לחשוב ולחלום על דברים שלא ישבו אצלי אפילו על ספסל ההמתנה של החלומות או הפנטזיות.
ואז אתה מורה לבן זוגי לשים את הכוסות בצד.
"בואו נתחיל בחגיגת היומהולדת" אתה אומר ומחייך, "תתפשטי" אתה לוחש לי "לאט". 
אני משילה את השמלה מעלי, ואז את החזיה, התחתונים ירדו עוד לפני שנכנסנו אליך.
אתה קושר את ידי זו לזו "תכרעי על ההדום ותשכבי על השולחן" אתה אומר בשקט.
אני על הבטן, את ידי הקשורות אתה קושר לקצה השולחן ומניח עלי נרות
אני מבינה שאני אהיה העוגה הערב.
אתה מבקש ממנו להתפשט, וחוזר לחדר עם גליל. "ידיים אחורה" אתה אומר לו ואני שומעת רעש לא ברור,
אני מסיתה את הראש שלי ורואה אותך עוטף אותו בניילון, חבילת מתנה:) ומושיב אותו.
אתה חוזר אלי, מלטף לי את הישבן ומצליף בו, חודר אל גופי, שפעור, נוזל ומתחנן שתמלא אותו,
פנימה החוצה, לאט, מהר, אני כולי שקועה בך שנהנה מהשימוש בי, אתה מספר לו כמה אני רטובה בשבילך.
ואז..... אני מרגישה כמה טיפות חמות נוחתות לי על הגב.
אני נושמת.
אני נושמת עמוק, כל פעם שאתה שופך כמות גדולה יותר של דונג,
ובכל פעם אני מבינה שאני רוצה ויכולה לספוג כל מה שאתה מעניק לי.
קר, חם, כואב, צובט, צורב, עדין, חזק....
אני עוגת יומהולדת הערב, הנרות יטפטפו וגם ישפכו עלי במשך הערב, אתה תכסה אותי בקרם שעווה,
כל פעם בכמות גדולה יותר, הוא יגיד שטפטפת 52 ואחד לשנה הבאה
ואנחנו נצחק אח"כ ונגיד שזה היה לפחות כפול.
אתה אומר לו לזוז כדי שיוכל לראות יותר טוב, קורע לו חור בניילון כדי שהזין שלו יצא לחופשי...
הפנים שלו חופשיות ואתה מידי פעם, נותן לו לטעום אותי ממך, ולהתמסר לגמרי לתענוג שלך.
אני בתחושת ריחוף, אתה חודר אלי, מצליף וסוטר על פלחי הישבן שלי, מצייר על גבי במשיכות עבות של שעווה,
ואני רק נפתחת ונרטבת עבורך, יותר ויותר.
אתה משחרר אותו מהחבילה שהוא ומשחרר אותי מהשולחן.
אנחנו יוצאים שוב החוצה, קרררר בחוץ הרוח מקררת אותי, אתה נועץ אותי בך,
נותן לי להנות מהזין היפה שלך ואז מוריד אותי לרגלייך, למקום בו אתה הכי אוהב אותי, מצמיד אותי לביצים שלך;
"תפתחי עיניים ותסתכלי אלי" אתה דורש, יודע שכמו שקשה לי לבטא במילים כך קשה לי להיות עם עיניים פתוחות. 
אבל הגיע הזמן שאני לא רק ארגיש אלא גם אראה!
שהעיניים שלי יביטו בשלך ויראו את העונג שלך מהשימוש שלך בי ומההתמסרות שלי אליך.
שאראה ולא רק אחוש.
העיניים הפתוחות גורמות לי להתרכז בך ותחושות אחרות מתעוררות;
רצון חזק יותר לרצות אותך, לראות את ניצוץ השמחה, והעונג שלך ממני. מן ריגוש אחר שאני עדיין לא יודעת לפענח.
אתה אומר לי; "לא לגעת רק לחכות עם פה פתוח ועיניים מביטות אליך"
ואתה גומר לי בפה, נותן לי ללקק ולנקות אותך עד תום ואז אומר לו לגמור לי בפה.
"מגיע לה" אתה אומר לו "לכבוד יום הולדתה"
אני מחייכת ומחבקת את רגליך חזק בתודה.
אנחנו חוזרים פנימה, אתה מושיב אותי לידך נותן לי לנשום, להסניף, לנשק וללקק כדי שאקח את הטעם שלך איתי לימים הקרובים.

השנה נפל יום הולדתי על ערב יום הזיכרון לנופלים, ממש שניה לפני שהעצב והכאב אוחז בכמעט כל אחד מאתנו.
יום שהוא תמיד כבד לי הפעם במיוחד הצירוף הזה הזכיר לי כמה הצער והשמחה שזורים יחדיו,
עד כמה הכאב, המוות וכוח החיים הם כלים שלובים.
כמה שום דבר ושום רגע בחיינו אינו מובן מאיליו.
זו פעם ראשונה בחיי הבוגרים שאני חוגגת בהתרגשות אמיתית את יומהולדת של החיים בשבילי
ואתה אדון שלי, ריגשת אותי מאד
תודה רבה רבה }{

אני כותבת. 
הכתיבה אצלי באה מהמקום הכי משוחרר ואמיתי שלי.
נכון, אני כותבת בדימויים ולעיתים, בדרך ובמילים שרק אני מבינה מה בדיוק אני אומרת.
ועדיין כל מילה מדברת אותי, מבהירה לי עוד ערפילית קטנה שבתוכי.
כשאני ממענת את מילותיי למישהו, 
אשתדל לכתוב בצורה שגם הוא יבין מה אני מנסה להגיד,
לא תמיד מצליח לי :).

כתיבה אצלי היא סוג של יצר,
אחד מאלה המאפשרים בתוכי מילוי צורך כזה או אחר כשאינני יכולה למלא אותו בדרך אחרת.
לעיתים מילוי הצורך תלוי באדם אחר ואז, המילים שגופי וליבי מוציאים,
מעט מרגיעים וגם מבהירים לי צרכים, רצונות ותחושות שמשתוללות בי.
לא, אני לא אדם רגוע, אם מישהו דאג. :)
יש דברים שאני כותבת ברגע, יש כאלה שלוקחים לי שעות וימים.
יש דברים שנכתבים על ידי ויש בי את הצורך לשלח אותם אל אוויר העולם,
כי רק ככה אני משתחררת מהם באמת.
כשעלי לחכות שאתה תאשר לי לשחרר אותם, אתה מורה לי ובי איפוק נוסף,
ונוצרת בי מערבולת גדולה יותר של צורך, של חשק, של יצרים רעבים.
בימים האחרונים אני כותבת, לך, כדי להרגיש קרובה אליך.
ברוב המקרים אני כותבת, לך, את מה שאינני יכולה, או קשה לי, בינתיים,
להגיד  לך במילים שיוצאות מגרוני.

אני מתרחקת מעט, כדי להגן על עצמי,
כדי שהטורנדו שמתחולל בתוכי יירגע מעט.
אתה רוצה אותי קרובה ופתוחה כל הזמן.
זה משאיר אותי חשופה, צריכה ופגיעה.
מאד לא פשוט לי עם התחושות הללו.

:)

"יש לך ראש מעניין"

הוא כותב לי לאחר שקיבל, לבקשתו, שתי פנטזיות שלי.
הייתי אומרת חלומות שכאלה...
"מעניין?"  אני תוהה לעצמי.
כשהן צצו לי בראש חשבתי שהן בנליות,  אחרי המילים שלו, הבנתי שהם לא בדיוק.
כשאני כבר מרשה לעצמי לפנטז הראש לוקח אותי לקצות עצבי הגירוי שלי.
הנפש מבקשת לחקור את מתיחת גבולות הסיבולת שלה
בהתחלה, במחשבה, אח"כ בחלום .
ואז הוא הגיע, כולו נוכח בי ובחיים שלנו, פורס שטיח אדום ורחב על הרחבה שבנינו.
רחבה אותה הוא רוצה שאמלא במשאלות ליבי וראשי הפרוע, אלו שעד היום לא ידעתי שיש לי.
ברחבה  הזו הוא לא עוזב אותי לרגע, אוחז בי, מתיר את כנפי שנפרסות רחב ומרימות אותי  גבוה.
ומהגובה הזה בו אני מרחפת הנפש והראש מסתכלים קדימה,
מחפשים עוד סכרים וקשרים מיותרים בתוכי, כאלה שהגיע זמנם להשתחרר.
כאלה שפחדתי להציץ בהם והיום אני מעזה להיפרד מהם
ולהישטף עם נהר המחשבות, הרגשות  והרצונות שלי.
כי היום יותר מתמיד אני יודעת מה נכון וטוב לי
ועם מה אני יכולה להתמודד.
גם עם מה לא :).
ואת הכן שלי אני אוהבת למתוח רחוק, כי כשאני מתנסה בו,
אני גדלה עוד קצת ושלמה עם הידיעה שלי את עצמי הרבה יותר.

וזה כי המוסיקה שלו לא נותנת לגוף לעמוד
והמילים, אחח המילים
"להיזרק אל תוך הלילה
להשתכר מאור אחר
להתנפץ אל החיים
להאמין, לא לוותר"

יום ראשון 2.5.16

אנחנו נרגשים, סוף כל סוף אחרי שבוע ארוך של חגים ואדון עסוק
אנחנו הערב נפגשים אתך.
כשיצאתי ממך בדיוק לפני שבוע, יצאתי נזקקת. השארת אותי צריכה אותך עד מאד,
אין לי מושג איך עמדתי בזה במשך השבוע.
במשך הערב, הוא יגיד לך עשרות פעמים ; "היא שגעה אותי" .
הפעם אתה מחליט להרים לי את סף החושים (הרגישים ממילא עם כל הציפיה הזו) בדרך מעט שונה ויותר כואבת מהפעמים הקודמות.
אתה מקבל את פנינו, כרגיל, על סף פתח ביתך, נוטף חום,
חיבוק מוחץ לו ואז אוחז ביד אחת בפנים שלי ונותן לי להרוות מעט געגוע מהשפתיים שלך.
אנחנו נכנסים, אני מוזגת לך ולי יין אדום שהבאתי,
(אתה אוהב להתנסות ביינות שאני שותה, אני אוהבת את זה ומנסה ללמוד את הטעם שלך)
לו, אתה מגיש וודקה מיוחדת "לאנשים שאני מאד אוהב" אתה אומר לו והוא בעננים.
"בואו החוצה"! 
עוד לגימה, אני לא יכולה להפסיק לגעת בך, צמאה ומרגישה את הבערה באגן הירכיים גדלה.
עוד רגע ואני קשורת ידיים כשהן מתוחות ישר וקשורות בקצה השני של השולחן,
משאיר אותי עם רגליים על הרצפה, בטני ופני מתוחים היטב על השולחן.
בן זוגי עוזר לך להתארגן, מביא, לוקח, אני לא באמת ערה למה שקורה שם.
היד שלך מלטפת את ישבני ואחרי עוד רגע חובטת בו בעצמה.
ליטוף, ספאנק, ליטוף, ספאנק, הם הולכים ומתחזקים ואני קצת מתערפלת. 
אתה חודר אלי ומזיין אותי בקצב שמתאים לך.
ואז מגיע הקיין, דקיק להפליא, לטענת בן זוגי.
ואתה מבהיר לו שאני מוצלפת כי "היא שגעה אותך במשך השבוע" 
כל הצלפה מפתיעה אותי מחדש וצורבת אותך בי והכאב הזה שאתה מעניק לי רק גורם לגוף שלי להתחנן שתמלא אותו בך.
אני מוצלפת היטב ואני יודעת שאני יכולה עוד בשבילך.
כשאתה שוב ממלא אותי אני מרגישה את החיוך שלך על הספיגה שלי אותך.
אני במקום אחר, מרוכזת בתחושות שההצלפות הזניקו לתוכי.
כאב חד שמתפוגג ואז משחרר את כל הגוף והנשמה כולי בזין שלך שמציף וממלא אותי 
כשלפתע אני קופצת, יותר נכון החלקים שבי שאינם קשורים, :)
טיפה חמה נוחתת לי על הגב, לוקח לי רגע להבין שאתה מקשט אותי בשעווה חמה.
אני מרפה שרירים מכווצים ומשחררת נשימה.
הרוח הקרירה שבחוץ מרגיעה כל טיפה שנוגעת בעורי אך באותה מידה מקררת במהירות את העור שלי ולכן,
מגבירה את הפתעת העור כשהשעווה נוחתת עליו.
אני זזה כל הזמן, הרגליים, האגן, מחפשת את המגע שלך, את היד או הזין שלך בתוכי,
אני זקוקה למילוי שלך אותי, להסניף ולחוש, למלא את הבור שכריתָ שבוע לפני כן. 
למלא אותו שיעלה על גדותיו שיאפשר לי כמה ימים מלאים ורגועים בלעדייך.
אתה מרגיש את הצורך בכל גופי, אוחז בראשי, ומאפשר גם לפה וללשון שלי לחוש אותך ולוּ לרגע.
אני עדיין קשורה לשולחן ואתה מתרחק מעט, נותן לו לענג אותך, את האיבר היפה שלך.
מתוך ערפילי הצורך שלי, אני שומעת אותך אומר לו; "תראה איך כל הגוף שלה רוצה ומבקש" 
אני מרגישה את המבוכה מבקשת להרים ראש, אבל אני לא מאפשרת לה, אתך אני רוצה להיות משוחררת מכל מבוכה ועכבה.

אתה שולח אותו פנימה ומשחרר אותי לאט לאט מהשולחן,
-הקצב הזה שלך, מטריף אותי אני רוצה לבקש, "מהר יותר", אבל אני מבינה אי שם עמוק בתוכי שהקצב שלך, בכל רגע נתון,
אתנו, בביחד ובלבד, ברחוק ובקרוב, הוא הנכון.
אתה מכניס אותנו לחיים שלך כחלק, בדיוק כמו שאתה הופך להיות חלק שלנו ואם כך, לאן צריך למהר?-

ידי נשארות קשורות, גם את הפה שלי אתה תחסום בידך החמה והגדולה, במשך הערב כשאנסה להקניט או כשלא אסכים עם בן זוגי.

אתה מטייל עם החיבה שלך בין שנינו וזה מקסים אותי לראות ולהרגיש איך אתה נותן מינון נכון לכל אחד מאתנו, עבודה לא פשוטה כלל.
אנחנו אסירי תודה ואהבה לך ורק רוצים לתת לך עוד, רק תיקח :).

אחרי שאתה אוסף אותי אליך בחיבוק מרגיע ותוך כדי מוריד שאריות שעווה מעלי, אנחנו נכנסים פנימה.
הוא מרחף מהסיטואציה ומהצייסר וודקה ששתה, אתה מוזג לו עוד אחד ואומר לו להגיש לי את כוס היין, כי אני בודאי צמאה.
בידי הקשורות זו לזו, אני מצליחה להגיש אותה אל פי ולוגמת ממנה כמה לגימות טובות.
היין האדום הזה, בא עם מחשבה, הוא פחות "נושך" כמו שאתה קורא לזה,
כי מה לעשות, גם את היין שלי אני אוהבת כשהוא נושך אותי מבפנים.
אתה צוחק, אתה צוחק הרבה ואוהב הומור טוב, גם כשאתה רוצה להעביר לי מסר חד וברור,
או ללמד אותי כיצד להתנהג או לענג אותך, זה עם חיוך.
כואב ככל שיהיה, זה מלווה בעיניים נעימות וחמות, צחוק אוהב וחיוך, אפילו במילים הנכתבות שלך, אני מזהה את זה.
כוס היין נלקחת ממני ואתה מניח אותי על הגב על השולחן במרכז הבית.
הידיים שוב נמתחות מל הראש ולאחור, הרגליים נקשרות מקופלות, קרסוליים לצידי השולחן וירכיים שוקיים קשורים אחד לשני. 
שניכם עומדים ומבטים ובן זוגי אומר : "כמה היא יפה ככה כשהיא פעורה ופתוחה לך"
אתה מסכים איתו ולמרות ששמת נר אחד גדול לא רחוק, חשוך ומזל שכך, כי אני שוב במבוכה ומנסה לסגור את רגלי.
קצת קשה עם כל החבלים הללו.
- דבר אחד בטוח זה אימון מצויין לשרירי הרגליים והגב 😄 -
הוא נותן לך את תשומת הלב והעונג שאתה אוהב ממנו.
אתה חודר אלי, שוב בקצב שלך שמשגע אותי, החוצה פנימה ולאט לאט. 
הפעם אתה דורש שאפקח עיניים ואביט בך, למרבה הפלא, אני מצליחה אמנם לזמן קצר,
אבל זה מחולל לי מנגינות רטובות בבטן התחתונה ובכוס.
אתה ממשיך, גם מוסיף הצלפות על פילחי ישבני עם היד שלך, חזקות עוד יותר ממקודם.
הפטמות שלי נצבטות בעצמה שעוד לא חוויתי ממך והן עצמאיות, מבקשות עוד, רק אל תעזוב אותן.
הוא מזיין אותי בהוראתך ואז אתה מודיע לו שעליו לגמור עלי ולא בתוכי.
אתה מורה לו להביא את הרוטטת {מג'יק וונד – בהחלט מטה קסם) ואני כבר בשלב שהגירוי שם ועד שלא יתפרק אני לא יכולה להפסיק.
אצבע או שתיים נדחפות אל חור הישבן שלי, אין לי מושג מי מכם עושה מה, רק שאתה בתוכי, ממלא לי את כל החורים. האצבעות שלך נדחפות לי גם לפה מידי פעם ואני מוצצת אותם בתאווה.
באיזה שהוא שלב את משחרר לי את הידיים מהשולחן מעסה אותן, אתה כל הזמן דואג ושואל, שומר עלי.
אני אוחזת ברוטטת, היא ואני מכירות היטב את הגוף שלי.
על האורגזמה השמימית שחוויתי, לא ארחיב, כי זה בלתי ניתן לתיאור, רק התחושה הזו שלפני, שעל הקצה שהייתה ארוכה מתמיד
אפשרתי לעצמי, {לא שנתת לי אפשרות אחרת, החלטת, כנראה שהפעם אני גומרת בתנוחה הזו ויהי מה, תודה על כך }
שחררתי, רציתי לתת לך את הגמירה שלי. הרגשתי כאילו זיקוקי דינור קטנים מתפוצצים לי בגוף,
אתה ממשיך לצבוט בפטמות עוד קצת והגוף הפועם לא מפסיק לסעור כאילו מישהו מבפנים מטפטף עוד ועוד שעווה חמה .

אתה מתיר את החבלים סביבי מרים ומניח אותי על הספה לצידך.
אני נרגעת מהסערה הפיזית והרגשית שמתחוללת בתוכי.
אתה לא מפסיק לגעת, לחבק, ללטף, גם לסתום את פי בחוזקה כדי שלא אגיב לדברים שנאמרים, על ידי בן זוגי בעיקר.
מידי פעם אתה גם מונע ממני לשאוב לך את הצוואר אל תוכי, שילך איתי הביתה אחכ.
אתה פשוט מוריד אותי אל בין רגלייך, ואני, בלי לחשוב פעמיים כבר יודעת שאתה אוהב אותי שם
שזהו המקום שלי והפה שלי מתחיל לשאוב ולענג את הביצים שלך.
אני שומעת אותך אומר לו: "אתה רואה כמה אני אוהב אותה שם למטה?"
הוא עונה לך : "כן, אדוני, הזין שלך גם מאד אוהב את זה"
אתה מוריד אותו לעזור לי לענג אותך.
אני יכולה לשבת שם ולהתחפר באיזור הזה שלך, נעים לי המגע, הריח הנפלא שלך והקולות הבלתי נשמעים שאתה משמיע.
אתה אוחז בשערי, בלי לומר מילה, מרים אותי למעלה, על הספה.
עכשיו אני הכלבה שלך, וכך אתה מאד אוהב את זה ואותי זה ממלא הנאה.
אתה חודר אלי מהיר, חזק ומזיין בעצמה, אוחז בי בעורף, נושך, אני כלכך אוהבת את הביסים האלו שלך,
אני נזכרת שגם בחוץ הענקת לי כמה כאלה שמרוממים לי את החושים והרגשות עוד יותר גבוה.
לפתע אתה יוצא ממני ומסובב את הפה שלי אליך, אתה אוהב שאני יונקת אותך ואותי ממך כשאתה גומר לי בפה.
אני שותה כל טיפה. אתה כל כך טעים לי!!


תודה אדון שלי

לתיבת ההפתעות שבתוכי נשבר המנעול.

הצלחת לפתוח אותה בצורה הכי פשוטה...
בלי מילים אתה מוכיח לי שגם כשעיני עצומות אני יכולה לסמוך עליך,
אתה מגן עלי יותר מאשר אני מגנה על עצמי.
אני יודעת שלא תעלם מבלי להגיד מילה.
אתה אמיתי וכנה בכל רמח איבריך.
כשאנחנו איתך אנחנו בבועה של יצרים שאחכ מתבשלים להיות פרפרי חופש בנפש.
אז אני מרשה לעצמי להרים את מכסה התיבה ולהציץ בה,
לבחור מה מתוכה להגיש לך;
ללבוש שמלה ולבוא אלייך עירומה.
להגיש לך את הסטיות שלי ולהשאיר את העיניים פקוחות,
רואות את החיוך הנמרי שלך, רוצה לטרוף את המבוכה שלי.
חושפת תא אפלולי אחרי תא מעורפל
ומגלה שיש כאלה שעדיין לא הגעתי אליהם,
אבל אתה כבר הקדמת אותי, הבנת שאני ללא עור מולך
רק חושים, טעמים, ואיברים פעורים שצמאים ורעבים לך.

אתה קורא לי שובבה שלי
והלב המשתובב שלי מתחיל להלום בי ולהזכיר לי,
כמה אני צריכה ורוצה אותך משתובב עם גופי בדרך שלך.
אני מרגישה את השיניים שלך ננעצות בי בעדינות
הדיסוננס הזה מטריף את דעתי וחושי
ואתה כולך כזה, נחוש, חודר אלי בעצמה.
והכל מתובל בכל כך הרבה אכפתיות ואהבה שנראה לי שאוכל להכיל כל מה שתרצה
ואוכל ללכת אתך, אדון שלי, לכל מקום שתיקח אותי.

ולפעמים אני מתאכזבת כמו ילדה קטנה שהבטיחו לה ולא קיימו.
כמו ילדה שאינה יודעת דחיית סיפוקים מהי.
אף אחד לא הבטיח לי כלום
אני רק מאד רציתי 
ואחרי כל הפעמים שזה קרה
הפעם זה לא קרה.
נשארתי כמהה.
כל נקב בגופי פעור ועם רצון שגובל בצורך שקשה להרגיע אותו.
מרגישה על סף רקיעת הרגליים 
שגורמת לי להתחפר שוב במקום הישן שלי,
במקום ההוא אצלי שלא בטוח אם רוצים אותי באמת כי בסכה לא התמלאה בקשה או רצון שלי.
הילדה הקטנה שבי זו שמעולם לא הייתה בטוחה בעצמה,
נלחמת באישה שלמדה לאהוב ולבטוח במי שהיא בדיוק כמו שהיא.
אני שומרת על הילדה שבי.
בלעדיה לא אגיע לשום מקום
לא אחווה חוויות מרגשות ומרוממות גוף ורוח.
הילדה שבי היא החופש והחירות שלי בלעדיה אני לא יודעת פינוק והנאה נקיים ממחשבות.
אז אני שומרת עליה מכל משמר.
ובמקביל לומדת מתי על האישה שאני לחבק אותה בתוכי ולהרגיע את הרגשות המתפרצות שלה/שלי,
שברגע קט יכולות להתפרץ בבכי מר שופע דמעות  (הלוואי והייתי מסוגלת לזה היום)
ולהרוס לה ולי כל חלום שמתגשם.
אני הולכת לישון מכורבלת אִתה
מרגיעה אותה בחיבוק עוטף.
ומתעוררת למילים ולנקודות שלך
שגורמות לי לחוש אותך מטייל בי
נוטעות בי חיוך ליום חדש, ידיעה שאתה כאן גם מחר
ומרגיעות, קצת ובינתיים, אותי ואת הילדה קטנה שבי ושאני .

"כמו ילדה את עוד אוהבת" ואני כבר מזמן לא ילדה :)

יש חוויות שלוקח להן זמן לשקוע בתוכי, גוף ונפש
רק לאחר שעות או ימים אני מבינה מה בעצם קרה וקורה.
אתה פותח בי דלתות שהיו סגורות היטב.
גם אני לא ידעתי באופן בהיר מה נמצא מאחורי דלתות הקסמים הללו.
אתה מבלי כמעט לדבר בקול, או, במילים כתובות
מושיט יד ושולף את המחשבות שלי, שוטח אותן למולך במילים שלי
שיוצאות ברורות יותר כשהן כתובות.
משאיר אותי מעט נבוכה ומבוהלת מעצמי אבל עם תחושת הקלה ענקית
כאילו ירדתי עוד קילו או שניים במשקל גופי.
אני לא נרדמת
אתה שואל על מה אני חולמת.
מדפי הארונות שמאחורי הדלתות מתחילים לנשוף את אבק הרהורי
אל מוחי ואני מעזה לספר לך חלומות, מחשבות, פנטזיות...
וכשאני המומה מעצמי
אתה כל כך בטוח שזה הדבר הנכון לעשות
ומוסיף מילים שאוספות אותי אל המרחב הבטוח שאתה בונה לנו.
כל מפגש אתך הוא הפתעה.
כל פעם עוד חדר נסתר בגופך וליבך מתגלה, ופותח יותר את ליבנו וגופינו לך.
כל הדקות והשעות שאני אתך הן למידה אין סופית של אפשרויות ויכולות
של שחרור הנפש והגוף.
אין אסור ואין מותר, יש את מוצא פיך השקט, עינך והיד בה אתה אוחז אותי
בעצמה כזו שכל מה שאני רוצה זה להיות חתולת סמרטוטים
ושתניח אותי בדיוק היכן שאתה רוצה, מתי ואיך שאתה רוצה.
אני כמהה לשימוש שלך בי מתקמרת, מגרגרת, ומתקערת לרצונותיך.
התענוג והסיפוק שלי גדלים בכל דלת קסמים שאתה פותח בי, עבורך.
שפתי נפתחות לשתות אותך, לאגור בתוכי את הטעם שלך עד הפעם הבאה
ומבלי שאני שמה לב, אני נעוצה בך ואינך מאפשר לי לזוז.
אתה נותן לי אותך בקצב ובטעם שאתה אוהב,
מלמד אותי ליהנות ממך הרבה אך בלגימות קטנות.

יום ההולדת שלי חל בין חג החירות לחג האסיף
רק שהתחושה אתך היא שאני כל כך אסופה עד שאני לגמרי בת חורין
תודה!!!

* אוהבי האלכוהול שבנינו, ספרו לי בבקשה, מה כל כך מעניין בוויסקי?.....

אתה מטפטף בתוכי
את מיצי שלוותך
שפתותיך משקות אותי
ביטחון ואומץ.
ידך אורגות אותי כערסל
ומתירות את מחשבותי ורגשותי
להתעופף כגוזל הלומד לעוף
הישר לזרועותיך
שממתינות בבבטחה
ובשלווה תהומית
שאדבר...

בחיפושים אחר השקט הפנימי
אני מוצאת אותך
דלתותיך נפתחות אט אט
פנים חדריך רחב ידים
וחם.
מוסרת את עצמי
ליד שהגשת
גופי נענה לך
מבקש ממך עוד
ואני כמו מביטה מהצד בסקרנות.

בשלווה שאינני רגילה אליה
מרגישה איך
פקקים בתוכי מתרככים
לקולך השקט ומגע ידיך
מרגישה כיצד היין שבפיך
נמזג אל פי
בזרם שאתה בוחר
להטעין אותי
ואני משתחררת, וטעונה בשבילך
נפערת לאיטי
בפתחי הנפש והגוף
שאתה מבקש.

אשת המילים הוא קורא לי, מלכת האותיות,
הי אתה, מה עם נסיכת התנוחות?
אה זה לא קשור ....אני מחייכת לעצמי.
בתקופה האחרונה, ימים וחודשים ארוכים של התמודדות פיזית ונפשית עם עצמי.
בעיקר עם הדימוי העצמי של אישה לא צעירה שנזר ראשה נושר ממנה ללא בחירתה,
הקישוטים המעטרים את עיניה גם הם נגזלים מפניה.
אני מביטה במראה יום יום כמעט 5 חודשים, ונזכרת שזו אני רק ללא העדיים הטבעיים שהטבע ענד לי.
שָדָי נשארו במקומם, רק צלקת לא גדולה מונחת לה, על אחד מהם,
מזכירה לי את המשא שאני נושאת מרגע הגילוי {לפני 11 חודשים} ועד לסוף ימי הארוכים, {בהם אין לי ספק.}
חששתי שעם כל ענין המראה שלי, התופעות שלא נעימות של הטיפולים הכימותראפיים יאבד לי החשק המיני,
יעלם לי הצורך להרגיש חיוּת פועמת בכל חלק בגופי ובעיקר במקלעת השמש
וּבַשְביל שמוביל לאוקיינוס של תחושות ופעימות שמצמיחות ומזניקות זרם סוחף של רצון, להיות, לחיות  ולחוות.
לשמחתי ולהפתעתי החשק, התשוקה והרצון לא נעלמו, גם לא פחתו, אפילו התגברו,
כאילו מעיין החיים שבתוכי גייס את כל יכולות וצרכי הגוף שלי למלחמה בפולש
ובתכנית הסברה מעשית ביותר שאני נשארת כאן לחיות בכל מימד אפשרי.
עונג שכזה שלא הכרתי קודם.
העולם הזה אליו התוודעתי לפני כשנתיים, היה לא פעם קרש הצלה בשבילי,
אִפשר לי לברוח לאתגרים אחרים שאינם קשורים למיגור הסרטן מתוכי,
אתגרים שלכאורה אינם שייכים אלי ומצד שני החזיקו אותי לא פעם מלצנוח אל תהומות הכְּלום ששהיתי בו מידי פעם.
העולם הזה מפיח בי רוח חדשה, רעננה, מחדשת רקמות ששכחו להיות ושובבה כל פעם מחדש,
כל מגע, כל שיחה, כל כאב, כל נתינה, כל לקיחה.
כי מעבר לאישה שראיתי כל יום במראה, נבנתה אישה קצת אחרת בתוכי,
נפשי וגופי התגייסו בכל כוחם להבין מה עלי לשנות ולהזיז מתוכי כדי להחלים.
חלק לא קטן מאנשי המקום הזה, ששוחחנו איתם ולעיתים גם יותר משיח,
גילו רגישות תהומית ואהבה אמיתית לצורך המשותף  להגביר את רמקול החיים והחיות בדרך המיוחדת הזו.
בעיקר לא חששו להיות ולעשות, נתנו לי להיות למטה כדי להרגיש למעלה.

עדיין לא סיימתי הכל, עדיין מקרינים עלי כל יום סרט אחר.
עדיין לא מצאנו את האחד שאתו נוכל ללכת את הדרך הארוכה שאני מייחלת לה.
אבל ההכרה שלי את עולם השליטה הרחב והמגוון מאד עזרה לי לצלוח את אחת התקופות הקשות בחיי,
נתנה לי להרגיש סקסית, אישה, לפעמים גם יפה ובעיקר חיה כל יום מחדש.
כאן אני מרגישה שאני יכולה לפרוק ולומר זאת במילים ברורות.
תודה שיש מקום שכזה
ותודה לכל מי שידע ויודע להיות על אף הסיטואציה ולעיתים למרות ואפילו בגלל ...: )