|
|
|
30.3.03
היד שנוגעת
היד שפוצעת
יד מלטפת
יד מחוספסת
לפעמים מכאיבה
לפעמים אהובה
יד מציירת
משרטטת חלומות
יד מוחקת
את כל הנגיעות
שלי או שלך זו היד...
שמחפשת
את אותן הנגיעות
המשורטטות
המחוספסות
הכואבות
האוהבות
שנים של חיפושים אחרי היד המיוחדת הזו
ולא אני לא אוהבת אותה וירטואלית
:)
בתיבת נפשינו הכבדה
לעיתים קשה הצעידה
שדונים מציצים
מבין החריצים
אליהם מבט להישיר
צריך כוחות למכביר
קל ופשוט יותר
אותם בקופסא לשמֶר
את המנעול פורצים
והם החוצה קופצים
לעצמינו נאמר ונבהיר
בהם עלינו להכיר
אז נוכל להעיז
לא במעשה פזיז
כי אם נחוש ואמיץ
אותם לכל עבר להפיץ
מעצמינו לא לחשוש
את הפחד לכבוש
ולצאת למסע היכרות
עם כל שאר התיבות הסגורות
שיר לבת
אתי אנקרי ודוד ד'אור
מילים ולחן: אתי אנקרי
קחי את החופש שביקשתי לעצמי
את הכנפיים לציפור שבנפשי
תקרתך שמיים לרגלייך אדמה
את תטבלי גופך במים כשייבש לך בנשמה
קחי את הדרך שבאה לקראתך
תראי איך היא עוברת ומשנה הליכתך
וכשאת אוהבת היי נאמנה
לקול שגואה בך שגוהה בך
קחי את החופש שביקשתי לעצמי
את הכנפיים לציפור שבנפשי
ואם את הולכת לא תהיה זאת עזיבה
כל העולם הוא בית לציפור במעופה
יש שני שירים שהולכים איתי במשך שנים ארוכות, האחד ממש מהנעורים שלי
והשני, זה שכאן, בארבע עשרה שנים האחרונות...שניהם מדברים על חופש ועל ציפור.
השיר הזה הוא בנשמתי, כל פעם שקצת הולכת לאיבוד...חוזרת לשמוע אותו
להזכיר לי שהאהבה והנאמנות היא קודם כל לעצמי ולקולות שיש בי.
מזכירה לעצמי שכל העולם הוא בית לציפור הקטנה שבלב, היא לא עוזבת היא רק צריכה לעוף לפעמים...
חג שמח
אביבי
וחופשי
:)
"את יודעת" - הוא אומר לי - "כמעט יומיים לא נכנסתי לשוטט, לדבר, לחפש ברשת, יש לי שקט פתאום"
אנחנו צועדים, די מהר, קצת חסרי נשימה, צריך לשמור על כושר :)...אבל הוא, הוא ידבר גם כשלא תהיה לו טיפת אוויר
ההליכות הללו שסיגלנו לעצמינו בחודשים האחרונים, מאפשרות לנו, לשוחח, לדבר, לריב, להתווכח ולחזור הבייתה מחוייכים, רעבים ועייפים.
והוא ממשיך " שקט לי, רגוע לי, זה היה חזק, עצמתי, כשנסיתי להגיד משהו על הכאב שלך, הוא היסה אותי ולא בגסות, אלא בחיוך, ביקש שלא אתערב
והראה לי כמה את רטובה "
" זה היה משהו שרק יכולתי לדמיין, ההתנהלות המדהימה שלו עם שנינו,"
מצד אחד שלט ביד רמה וחזקה אבל הזרוע הייתה נטוייה וקשובה...
"עכשיו אני מבין על החיבור הזה שאת מדברת עליו כל הזמן, הוא פשוט היה שם, הרגשתי שאני יכול לסמוך עליו, שאני יכול לשחרר"
אין לך מושג אהוב שלי, כמה אני שמחה שהגעת להרגשה הזו ולהבנה הכלכך חשובה ומהותית ביחסי שליטה, בעיקר כיוון שאנחנו שניים ושנינו צריכים להרגיש זאת ביחד
לאותו אחד
היכולת שלך, סופסוף לשחרר ולאפשר עד הסוף, עשתה את הערב ההוא לאחד הערבים שנזכור לעוד הרבה זמן
אז נכון שיש לי סימני אביב, כי מסתבר שיש לי עור עדין...
אבל מלכי 😄 עשית את זה מדהים ובטעם של עוד
זה לא היה ברשימת הצרכים שלי, גם לא ברשימת הרצונות שלי, עם זה מעולם לא הלכתי לסופרמרקט.
היום התעוררתי נזקקת, רוצה, צריכה, פשוטו כמשמעו וזה מביך אותי, מוזר לי.
לא ידעתי כשמגיע משהו טוב ונכון הוא יגרום לי לרצות עוד, לא לרצות, לצרוך להזדקק.
מעולם לא ביקשתי, אולי בסתרי ליבי הייתי זקוקה, אבל לבקש, חס ושלום, מה יגידו השכנים ? :).
הבוקר קניתי קפה בבית הקפה השכונתי, נכנסתי לסופר הקטן שליד רק לקנות באגט חלב וחמאה
לא רואים את הצורך שלי בזה...הגוף מבקש, דורש אני לא מכירה אותי ככה, זה מפחיד.
כשטוב זה מספק, ממלא, נותן אנרגיות לעוד כמה ימים , אז למה אני כבר צריכה לחוות עוד, לחוש לאן עוד יכולה להגיע,
לחוות עוד מה וכמה אנחנו מסוגלים להכיל, לקבל וכמה טוב זה עושה, כלכך טוב שרוצים עוד.
זה מפחיד לי מידי
אני כותבת לו סמס כמה אני רוצה וצריכה וכמה זה מביך אותי וגורם לי לחשוב על עצמי מחשבות לא טובות
הוא כותב לי:
"מתוקה שלי
אני אוהב אותך ככה
רעבה ומיוחמת"
קוראת, מסמיקה, נבוכה עוד יותר, אבל הלב מתפוצץ.....
והוא איתי כבר 27 שנים ,הוא לא ידע, כי אני לא העזתי לבקש...
בוקר טוב עולם
רציתי לשים קליפ אבל לא מצאתי בשום מקום וחבל כי הלחן כאן עושה עבודה מדהימה.
בצבתות אש
רמי קלינשטיין
מילים: הנריך היינה
לחן: רמי קלינשטיין
תרגום: עדה ברודסקי
בצבתות אש גופי צרבי נא, הצליפי על פני שוט.
בעקרבים בשרי סרקי נא, רק אל תתני לי לחכות!
המציאי לי כיד המלך, צרור עינויים מרים משאול. רק אל
תתני כי אחכה לך, לשווא, זאת לא אוכל לסבול! עד שש
ברוח מצועפת, אתמול חיכיתי, אללי! ואת לא באת בת
מכשפת, דעתי כמעט נטרפה עלי! אי סבלנות סביבי
ניפתלה, כנחשים עם כל צלצול, לבי הגיח מעלה מעלה
ואת לא באת, את לא באת, את לא באת, הו תעלול! לא
באת, ואנה אבוא אני.
שטן באוזן לי סינן, פרח החוטוס כמדומני, צוחקת לך
כסיל זקן!
בצבתות אש גופי צרבי נא הצליפי על פני בשוט,
בעקרבים בשרי סרקי נא, רק אל תתני לי, אל תתני לי,
אל תתני לי לחכות!
לפעמים הציפיה, קשה וכואבת יותר מכל כאב או עינוי....הסבלנות שנדרשת היא לעיתים בלתי נסבלת עד בלתי אפשרית כמעט
ואז כשנִראֶה שהציפיה והסבלנות "צוחקים לך - כסיל זקן" -
מישהו מגיע. מישהו שנראה כמו התחלה טובה ...
משהו במרווח שבין מפגש העיניים, הידיים, השוט...
ואז ברור שהציפיה והסבלנות שנדרשה אכן כאבו יותר :)
לילה מענג
}{
מאז היותי ילדה קטנה זו הייתה התחבטות
לא רוצה להכנס למקלחת....קר מידי, חם מידי, משעמם, באמצע משהו, עייפה מידי
תמיד הייתה סיבה למה לא.
אבל כשכבר נכנסתי לא רציתי לצאת....המים הפכו נעימים מאד ולאט לאט בדקתי מה קורה אם אני מעבירה ליותר חם, או, ליותר קר.
הפך להיות מעניין מתחת לזרם המים...באין מפריע המחשבות מתרוצצות חופשי, אף אחד לא קוטע אותי ואותן באמצע - טוב נו, לפעמים כן "לא ישאר מים חמים לאחייך" "תזדרזי, נאחר בגללך", ועד כל מיני כאלה, אבל לא באמת הפרעות לראש, לדמיון ולהרהורים שצפו ועלו עם זרם המים....הייתי מפליגה להמון מקומות...אפילו לכאן -
רק שלא הבנתי שזה כאן חשבתי שזה רק הדמיון האחר שלי, האני האחרת שרק מתחת לזרם המים יכולה ומותר לה לחשוב מחשבות של חופש... מי רוצה לצאת מעולם החלומות?
עד היום אני כזו, אמנם נכנסת אל מתחת זרם המים הרבה יותר בקלות 😄 אבל לא רוצה לצאת משם...
ואתמול כשנתתי לחמים (שאני פחות אוהבת, רק כשקר מאד) לזרום יותר עלי חשבתי לי
שהמקלחת ואני, המים ואני זה קצת כמו החיים שלי, אולי אפילו יותר מקצת .
איזה יום יפה בחוץ :)
אכזבה באה מהשורש כ.ז.ב אם אני עדיין זוכרת משהו משיעורי לשון בתיכון...
לא אוהבת את המילה הזו, לא משתמשת בה כמעט. גם לא שומעת אותה הרבה, מהסיבה הפשוטה, בדכ האכזבה מעצמי
באה הרבה לפני שהיספקתי לאכזב אחרים. כי כמו שלא אוהבת לכ.ז.ב לעצמי אין מצב שאעשה זאת בכוונה תחילה למישהו אחר.
(למרות שאכזבה וגם כזב הם לא פעם בעיני המתבונן)
כשמישהו כבר אומר לי "מאכזב" זהו סוג של סטירת לחי,"איך לא שמתי לב?"
הפעם היא אפילו לא "כאבה" כי משהו בטון, משהו בעיניים, משהו בשפת הגוף, אמר לי שהאכזבה היא מהסיטואציה, מעצמו.
אולי מאיזה כזבון שניסה לספר לעצמו וזה לא ממש הצליח .
אנחנו כאן לנסות, להכיר יותר, להתנסות ולחוות ...כן אנחנו עדיין לא עם ניסיון גדול אבל הוא בהחלט גדל והכי חשוב מלמד אותנו על עצמינו במקום הסוער ומהנה הזה, עלינו כזוג, כאינדוידואל מול אחר...עלינו אחד מול וליד השני...
מכל מלמדי הישכלתי גם אלו שסטרו לי בדרך זו או אחרת :)
שבוע נפלא
לאחר לא מעט שיחות והתנהלויות מול שולטים (לאוו דווקא מכאן), שחלקן מאד עוזרות לנו בגיבוש עצמינו, רצונותינו, גבולותינו בשבילי העולם הזה שנכנסנו אליו צצו לי\לנו כמה שאלות...
אמנם נאמר לי עי אחד, שהשיחה איתו הייתה אמיתית מאד ומהמעט שדיברנו למדתי המון (תודה לך) שלא נסכים להכניס את עצמינו להגדרות, כיוון שהעולם הזה מלא באסכולות שונות ומשונות ולכל אחד יש את הדרך שלו.
אין ספק שצודק!! :)
אז הייתה לבן זוגי שיחה עם שולט, לא מכאן, והחלטתי ברשותכם להעתיק את המייל שכתבתי לכאן, כדי לשאול את השאלות גם כאן, למי שכמובן ירצה להגיב :)
ערב טוב
זו סקרנות מאוחרת האישה, יש כמה דברים שאינם ברורים לי בהתנהלות... אנחנו זוג הוא לא מחליט לי ואני לא מחליטה לו...אנחנו מחליטים ביחד, לאחר ששנינו דיברנו עם האדם שמולינו. רובם, דרך אגב מעונינים לדבר עם שנינו לפני שהם ממשיכים הלאה.
הוא התנהל מולך, דיבר איתך
ואתה החלטת שאנחנו הנשלטים שלך?
יש כאן צד שלישי, במקרה זו אני, וכדאי להתייחס, לשאול ולדבר גם איתי : )
עניין המראה שמאד הכעיס אותך, לא ברור לי, שולט ונשלטים צריכים לבחור אחד את השני, לא?..אתה לא יכול לשלוט בנו מבלי שנרצה להישלט על ידך ואנחנו לא יכולים להישלט על ידך מבלי שתרצה לשלוט בנו, נכון?
זה אומר שהכימיה ביננו פיזית ומנטאלית חשובה מאד.
אצל חלק אם יש כימיה כבר בוירטואליה, ז"א בעיקר מנטאלית, המראה פחות חשוב, אבל יש כאלה שכשנפגשים ורואים הכימיה נעלמת כי יש למראה מקום חשוב אצלם.
מראה הוא ענין אינדוידואלי והוא בעיני המתבונן.
מי שנראה בעיניך טוב לא בטוח יראה בעיני או בעיני בן זוגי טוב.
גובה הוא משהו די חד משמעי : ) וכן העניין של מלא, רזה, בנוי היטב וכל מיני ביטויים על מבנה גוף האדם : )
ולא אנחנו לא מחפשים דוגמן, אבל אם השולט שלנו לא יהיה לטעמינו, כל כימיה שהייתה תיכבה כשנפגש.
אתה יכול לקרוא לזה חוסר רצינות או איך שתרצה, אבל משיחות רבות שניהלנו אני יודעת שאנחנו בהחלט לא היחידים שהמראה חשוב להם.
וזו אחת הסיבות שאנחנו לא רוצים לבזבז את זמנו של אף אחד ומבקשים לראות ולהֶיראות...אם זה מתאים אפשר להמשיך הלאה ולראות אם הכימיה תפרח לה...
עוד משהו קטן
אני למשל לא אוהבת שמכנים אותי בכל מיני כינויים, כלבה זה הגרוע מכל, לפני שאני מכירה ומקבלת עלי את השולט.
שיהיה ערב נעים
אוהבת לכתוב, אבל רק כשזה בוער בי, הרבה פעמים כותבת בראש, בלב ולא תמיד זה מגיע אל הדף או אל הבלוג...
לא כל דבר אפשר לכתוב לבלוג או לפייסבוק...כאן על אף ולמרות הכל 😄 אפשר לכתוב הכל!!
אז סוף כל סוף מרשה לעצמי.
לא אוהבת לכתוב כשמבקשים, דורשים ממני. מאז היותי ילדה, תלמידה, זה תמיד עורר בי את ה "לא רוצה"
אבל כשאני רוצה אז אני רוצה ועושה ולשם אני צריכה להגיע, ללרצות....מאד קל להוביל אותי לשם, כי אני רוצה 😄 רק צריך לדעת איך וגם זה פשוט.
נכון אנחנו שניים, אז מוצאים שהדרך לעולם ובעולם הזה היא לא כלכך פשוטה כמו שחשבנו, כן אנחנו מכירים את המשפט
" מה שבא בקלות הולך בקלות" אבל אצלינו שום דבר לא הגיע בקלות בעיני האחרים, לנו הכל פשוט, כי כך אנחנו רואים את החיים.
ההבנה שהרצון, הצורך להגיע למקום הזה קיים הגיע יחסית מאוחר, אין לי ספק שהיה שם אצלינו מזה זמן רב, אבל מסלול החיים שלנו שהוביל אותנו כלכך נכון עד כה ובדיוק למקומות שרצינו להגיע, ככל הנראה לא אִפשר לרצון ולצורך לפרוץ, אלא רק לבצבץ מידי פעם, כדי שנוכל להגיע לאן שהגענו.
כבר אמר החכם באדם : כל דבר בעיתו....
אז עכשיו זה הזמן שלנו להתחיל להנות מהעולם הזה שלמרות מה שאני קוראת, מדברת ושומעת, יפה בעיני, בעינינו.
רק צריך למצוא את האדם האמיתי שממול שליד שיהיה מסוגל להכיל שני אנשים לא צעירים, עם דיעה ועמדה בחיים שרוצים למצוא את עצמם ערומים מהכל לפרקי זמן מסויימים....
{ככל שאנחנו מתקדמים, יותר יותר ויותר ברור לי שאם היינו מחפשים שולטת היינו כבר מזמן במערכת יחסים, אבל אנחנו לא....הוא דו ואני עדיין לא 😄 }
כבר הרבה זמן רוצה לכתוב כאן משהו, אבל היום סוףסוף משהו יצא...
הלכנו עם הגדולה שלנו לארוחת בוקר על שפת הים בדרך הודיעו לה שחבר, בחור צעיר (25) נפטר, היה חולה מזה כמה שנים....חיבקתי חזק והיא אמרה "אימא, חיכיתי לזה, אני מוכנה, ידענו שזה הסוף" והיא קרעה את ליבי, כי מנסיון קשה ועצוב שלי (לצערי לא חוויה חד פעמית) אתה מעולם ולעולם לא מוכן כשנלקח ממך אדם קרוב....מוכן ככל שתהיה חתיכה מליבך נקרעת....במשך ארוחת הבוקר ראיתי איך ההבנה והכאב מגיעים אליה לאט לאט. היא הייתה צריכה ללכת לעבוד ואנחנו חזרנו הבייתה.
אני חזרתי עם צורך עז לכתוב,לשים על הניר מילים שכבר לא יכולת יותר להישאר בפנים:
צריך לחיות, כל רגע בחיים שלנו צריך לחיות ולמצות, למצוא את הפינות והמקומות שנותנות לנו, לנשמותינו את הדרור המוחלט ולחיות אותו.
צריך גם לחיות את החיים כפי שהם, לעבוד, זוגיות, ילדים אם רוצים (ממליצה בחום), אבל לתת לנפש להשתחרר להתענג על החיים האלה, כי לצד האהבה והשמחה שבהם, הם מלאי כאב וצער
וכן כמו שכותב ושר חמי רודנר - החיים פשוטים רק צריך לגלות את הסוד
