לפני 17 שנים. 22 באפריל 2007 בשעה 22:38
הקיץ
אדע
את התשובה
מבבלגת לעצמי את השכל
על הזין שלי אם אתם קוראים או לא.לפני 17 שנים. 22 באפריל 2007 בשעה 6:39
אני תוצר של נסיבות חיי?
האם אני התוצר עצמו?
או שאני זו אני בלי קשר לשום קשר?
נו באמת מה זו הפילוסופיה הזו על הבוקר?
לפני 17 שנים. 21 באפריל 2007 בשעה 21:33
לילה של מאה שנים של בדידות
משעמעם
נכנסת לכלוב
במקום לדבר,כותבת לעצמי בבלוג.
גם סוג של שיחה.
שקטה.
אחרי עוד פוסט,לוחצת על "צ'אט"
סתם בכדי לשבור שתיקה
(יש לכתוב בפרוטוקול שהשתיקה לא נשברת.מקסימום כפתור במקלדת)
"היי"
היי
"מה מחפשת?"
את עצמי בעיקר
"שולטת?"
בקושי על עצמי,לפעמים גם יותר מדי.
"אז למה בכלל את פה?"
לכי תסבירי שאת לבד
(לבד מס' 1)
.
יושבת בעבודה,לקראת הטיפול הבא
לבושה בלבן,קוקו ארוך נשפך מהגומייה הרופפת
יושבת מול המראה בחדר הטיפולים,מסתכלת על עצמי מנסה להפיג את הכאב במפרק היד
משחררת תפיסויות באנשים
אין מי שישחרר לי את התפיסות
או מהלבד שתופס אותי
(לבד מס' 2)
.
היא מורידה אותי אחרי העבודה בטרמפיאדה לכיוון הבית שלי
נעמדת לי,חולצה קצרה
קרררר
איך לא חשבתי על להביא איתי משהו ארוך??
עור ברווז
אף אחד לא עוצר.
רק בלילה איזכר כמה שזה מסוכן לעלות על טרמפ.
רק שלא אהפוך לחלק מסטטיסטיקה מסוימת.
אין פחד
יש הרבה לבד.
(לבד מס' 3)
.
"אולה מותק,
מה דעתך על איזה גיחה צפונית?"
שלחתי לו SMS
"איזה הלוואי
אני עובד מחר בבוקר,ואח"כ נוסע דרומה
יום זכרון...אבל נתראה בקרוב.נשיקות."
אח שלו נהרג בצבא
הרבה לבד(מס' 4 למי ששואל)
.
"אבא מאושפז"
מה??
אבל למה לא אמרת לי?
"לא רציתי להדאיג אותך בזמן שאת עובדת"
היא אומרת לי
לכו תבינו אמהות..
"אבא? מה קרה תגיד? התחשק לך לנוח?"
אח"כ גם ניסיתי בעקיפין לגלות לו שאני יודעת שהוא חזר לעשן
ושהוא משקר רק את עצמו
לא יצא לי
אמא שלי עשתה את זה במקומי
.
ש' נסעה עם מ' לדרום
עושה לי טוב לדעת שהיא סופגת אוירה מדברית,עושה לי כיף לחשוב שהחלפנו תפקידים,אני זו שבדר"כ חוזרת מהדרום,והיא זו שבדר"כ מתגעגעת אליי מפה מהצפון.
היא חסרה לי
אני תמיד מאשימה אותה שרק בגללה אין לי מישהו
כי מי צריך מישהו שיש לי אותה?
(יש להוסיף לפרוטוקול שהפסקה הנ"ל נכתבה בהומור אך נעדרת ציניות)
.
סוג של מכלול
איפה אני הלילה???
לפני 17 שנים. 18 באפריל 2007 בשעה 15:21
חי בשקר עם עצמו זה דבר אחד.
אבל כשהוא משקר לבת שלו
זה דבר אחר לגמרי.
אמון...
איך אאמין כשאבא שלי
פאקינג אבא
משקר לי?
לפני 17 שנים. 18 באפריל 2007 בשעה 7:45
אביך בחוץ
בהיר בפנים
לפני 17 שנים. 17 באפריל 2007 בשעה 22:35
יש רגעים
שהיית נותן את הכל בכדי לחזור לסיטואציה מהעבר ששירספציפי ומיוחד מזכיר.
זה מן רגע שמכה כמו ברק
הוא מגיע ומפלח את הארץ במכת חשמל מזוגזגת ואדירה,ובורח.
פוגע.
מאיר.
וכשם שהוא בא..
הוא גם נסתר .
מן קיים ולא קיים בו זמנית
.
זכרון הכה בי כמו ברק עכשיו
ורציתי לרגע,כמו שמכת הברק מאירה לרגע-רציתי להיות שם.
בעצם,הייתי שם.
לחזור לריח ולאוירה ולמי שאני אז באותו חדר של נערה מתבגרת,אוירת שממון בשתיים בלילה בבית הוריי,קיר כתום,חבר ראשון שכ"כ אוהב,אבא קנאי,אחות קטנה ונדבקת (רק לפעמים),אח שמזיין בחדר,תחושת אחריות ודאגה לאוצר של חיי- לאמא שלי,(שאז לא ממש הערכתי מספיק),תגליות מין מרתקות כמו הכרת האורגזמה מקרוב,ריח של שפיך,לשון משתרברבת,חיבוק עוטף וחושק,המון פחדים מלהכיר את עצמי,אמביוולנטיות הנעה בין אהבה עצמית לשנאה עצמית,אני בתקופת הסצינות הכי רומנטית שהייתה או תהיה לי כל חיי,מאוהבת בלי פחד בל',והוא הכי אוהב אותי בעולם. ואני כ"כ רחוקה ממה שאני היום,וכ"כ דומה לאותה ילדה רחוקה מהעבר .
כביכול שונה,אבל כמו שיש DNA כך גם הגרעין של הנפש שלי נשאר אותו דבר. שרה זו שרה בגיל יומיים,בגיל שנתיים,בגיל 5 כשלא היה לאמא ואבא כסף לתת לה למעדן-אז היא לא ביקשה כי היא רצתה להתחשב,ואותה שרה בגיל 7 בילדות של ספרי קריאה,אח עם גוגואים,ואמא חזקה שמרב שהיא חזקה היא חוטפת מכות מאבא של שרה,ואותה שרה של גיל 12 כשא' בעט בה,ואתה שרה בגיל 16 ששותקת ונערצת ע"י כולם,שותקת,ואותה שרה של גיל 18 שהתאהבה והייתה הכי חופשייה שיש בתוך הזוגיות,ואותה שרה בגיל 22 בחגיגות יום הולדת בהודו,ואותה שרה בגיל 24 שחוגגת על הבניאס עם החברים מהבית החדש שלה בצפון,ואותה שרה שעוד שבוע יש לה יום הולדת,שיושבת עכשיו ומקלידה את הטריפ הנוכחי.
חוזרת למכת הברק
הברק האיר( או העיר) זכרון לשבריר השנייה והסתתר ממני בחזרה.
לרגע קט,זעיר,כמעט ולא קיים חייתי סיטואציה מאוד ספציפית שהייתה לי לפני שמונה שנים.
כ"כ אמיתי
עד רמת הריח בבית,העצבות המהולה בשמחה,או ההפך.
כמה כח יש לשיר,
להחזיר אותך
אולי זו הסיבה העמוקה לאהבתי למוסיקה.
היא זכרונות מחיי
אני יוצרת זכרון בכל שיר שאני שומעת.
המח רושם את המלודיה ודוחף את זה לאיזו מגריה שתיפתח לה בעתיד ותזכיר לי רגע מעברי לכשאשמע אותה שוב.
כמה כח יש לזכרון ריגשי
כמה עולם שלם וענקי,ממש חיים יכולים להרגיש כ"כ דחוסים וממולאים בשבריר שנייה אחד.
ואולי כל הטריפ הזה עכשיו הוא בגלל שאני בת 26 שבוע הבא?
אבל למה ללכת רחוק?
עישנתי לפני חצי שעה..
לפני 17 שנים. 17 באפריל 2007 בשעה 22:10
הימים האחרונים.
כל יום אני זרה לעצמי מחדש
הולכת לישון מדוכאת,מתעוררת מאושרת,
מרגישה מאושרת לא יודעת ממה
מבינה שאני בדיכאון ואז מגיח התקף שמחה.
מוזר...
זה אני או שהאביב גם בתוכי??
לפני 17 שנים. 15 באפריל 2007 בשעה 18:13
קדושים ומאירים
כזוהר הרקיע
ינוחו בשלום על משכבם
לפני 17 שנים. 14 באפריל 2007 בשעה 22:17
כבר שעהשאני יושבת בחושך
שומעת מוסיקה ומחפשת מה קורה לי בפנים.
לא ברור
ימים של מאניה דיפרסיה.
לפרקים.
.
רק רוצה חיבוק
באמת ,לא מבקשת הרבה. זה הרבה?
זה לא שלקחתי אנטימ(יי)ל ,מה קורה
איך קורה?
למה קורה?
.
אין לי חשק לנסח,אין לי חשק לחפש מילים
יש לי רסק
בלילת בצק בלי רצון להפוך לעוגה .
.
כ"כ מתגעגעת ואין לי מושג למה
.
לבית שלי כבר נמאס להיות רק איתי,הוא זקוק לעוד קול
לעוד מישהו שיוריד מים באסלה,לעוד מישהו שישב על הספה,לעוד מישהו שיפתח את החלון בבוקר,לעוד מישהו שישטוף כלים (לא כי אני מתעצלת)
זקוק לעוד קול
קול אדם בתוך כל הלבד הזה שיש לי.
נמאס לי להעביר זמן בכתיבה במקום לחלוק את עצמי עם עוד מישהו,משהו.
פאק.
לפני 17 שנים. 12 באפריל 2007 בשעה 23:53
מעורר
שש וחצי בבוקר
המיטה צועקת עליי לחזור לישון. העיניים בשביתה-של סטודנטים.
אבל מכללות פרטיות לא שובתות
אז הודעה לש' "בובה,אני אצטרף ללימודים יותר מאוחר,אנ י עייפה"
הטלפון מתעורר לשנייה לצליל קבלת הודעה:"אחותי אנחנו מסונכרנות,אני זורמת איתך ניסע ביחד יותר מאוחר"
שעה 12 בצהריים,,נוסעות לעמק הירדן דרך הגולן-להנות מהדרך.
שוקלות מה לאכול לפני הלימודים ,עוצרות לדפוק ארוחה בבורגר ראנץ'.
מה רע לחטוא אחרי כל החוקים של פסח?
לימודים.
יום מצחיק
בדרך חזרה,אחרי שהשמש הלכה להתעורר בצד השני של העולם אנחנו בדרך הביתה.
עוצרות לאכול בפגודה,מתפנקות על אחלה ארוחה
בדרך אני אומרת לש': "אני בכלל לא סטודנטית ענייה-פעמיים ארוחה בחוץ ובדרך להופעה של ארקדי דוכין.."
ש' עונה בתגובה :"עשינו יום תל אביב"
ולמי שלא הבין זו מילה נרדפת לבורגנות ביזבוזית.
ויסלחו לי כל התל אביבים ,כן?
.
ארקדי הרדים אותנו בשירי ערש ופסנתר
אני בלב בינתיים שרה לי את אביתר :"כלום לא קורה פה,הכל כרגיל,איזה לילה יפה לחלום חלומות יפים" על אביר שאולי קיוויתי לפגוש.
הוא שוב מתקל בקשיים בדרך ומאחר להגיע.
בינתיים הגיל שלי מתקדם בטיסה לעבר ה-26 . ואני בכלל בקטע של ללכת,אני לא בנויה למטיבי לכת.
חוזרת הביתה
אחרי שגיליתי שאבא שלי חזר לעשן
ולא סיפר לנו
חברה ראתה אותו
אחותי הריחה ריח של סיגריות באוטו שלו
אמא שלי מצאה מצית אצלו בכיס
והוא..
הוא ממשיך להטיף לנו על כמה שזה לא בריא ושהוא חטף מזה התקף.
לכו תבינו אנשים שחיים את התדמית שהם יוצרים לעצמם.
מפחיד כמה שאני דומה לו לפעמים
מפחיד כמה הוא שקוף לי
מרגיע כ"כ לדעת שאני חיה שונה ממנו.
אבא
סליחה.