|
|
|
אחרי לבטים שלא היו קשורים בדבר עצמו..
הפור נפל!!!
ואני מחר הולכת להתעופף אל הצד הכי אפל של הירח....
רוג'ר ווטרססססססססססססססססססס
כן כן...
בעוד חמישים שנה אוכל להביט לאחור ולומר בגאווה נצחית כי הייתי בהופעה של הגאון המוסיקלי הבלתי מעורער שיש.
אני מחר הולכת להצמיח כנפיים ולעוףףףףף אל הירח.
האנדרנלין מתחיל לחלחל .
חוויות יתעדכנו בהמשך..
מילים...
אוהבת אותן
הן שפה משותפת לכולנו שמאפשרת לנו לשלוח חבלי מחשבות אחד לשני..
לעיתים הן לא מצליחות להכיל את כל הרטטים שעוברים בנו,
לעיתים הן מתגמדות וקטנות לחוסר משמעות מוחלט
לעיתים טוב לשתוק אותן-ככה הן הכי יפות,
ולעיתים הן עמוקות עד כדי ביטוי מדויק וצורב נשמה.
אז היום בא לי להתעסק במילה סבלנות..
שאוצרת גם את המילה סבל..
האם יש סבל בסבלנות?
פעם שמעתי פתגם האומר כי "הסבלנות מרה אך פירותיה מתוקים"
יש סוג בסבל הסבלנות שאני מכורה אליו
אותו חיכיון שגורם לי להתבשל ולהתבוסס במיצי הסבלנות ,שיכול לפוצץ לי את הנימים הכי קטנטנים שלי ,שיכול לגרום לי לחרוק שיניים באיפוק עד כדי כאב גוף.
זה הסבל הכי מתוק שיש... "להסתבלן " לי ולקבל את התמורות ,לחשוב בדיעבד כמה היא השתלמה לה הסבלנות הבלתי נסבלת הזו .
אני מסוגלת להיות סב?ל של סבלנות לעיתים ולהרגיש את המשא הכבד על הכתפיים במלוא עוצמתו ועצמיותו...למה עצמיותו? כי להיות סבלני זה רק בינך לבין עצמךזה אותו מקום בתוכך שיש מאבק,מאבק בריא כזה...שלא שובר את הכלים,ואל לי להתבלבל עם איפוק-לא בזה מדובר.
***
הלילה אני בסבלנות
מחכה שהשמש תפציע,כדי שאוכל לבדוק מה קורה שם
איפשהו בעמק הפיות ,איתי ועם...
****
מחכה
בסבלנות.
ששששששששש
ציינתי את הצורך הדועך
יש לי רייטינג פצצה.
הכל הפוך מה?
והאמביוולנטיות אצלי חוגגת..
כשיודעים שקוראים אותך,אתה רוצה להשקות את עדנית הבלוג ולדשן אותה ככה טוב טוב
אז אני אחשוב עליכם.
לפחות תגיבו חוצפנים!
כבר לא ממש בא לי להשתפך בבלוג על דברים משמעותיים שעוברים בחיי.
אולי זו התקופה? או אולי סיומה של תקופה כתובה?
הצורך דועך כנראה כשיש מלאות.
מוזר..
-"צחורת עור ומנוכרת כמו שמשתמע מהפרופיל?"
*"תתלוי במצב הרוח... מנוכרת יותר,צחורת עור פחות"
-"תודי, הגנים האריים-זה עדיין הרבה יותר נעים ויותר נח"
מהההההההההה??????????
מפחיד.
פשוט מפחיד
היא לא יודעת שהיא התעסקה עם מרוקאית.
בינתיים אלך להרגיע את הוריד...
התאפקתי לא להוציא סכין
נשבעת
להפסיק.
להמשיך.
ללכת.
לעצור
!
גבעה מוארת,מאחוריה יש צל
צל שחור
הוא תמיד יהיה שם...
חברו הטוב ביותר של האור
ואני כ"כ אוהבת אותו
הצל מציל אותי מעצמי
הוא העוגן שלי,הוא משגיח שכנפיי לא יתנתקו מהקרקע הפוריה שיצרתי לעצמי.
הלב שלי כ"כ פועם
שיכר דמי ממסטל אותי
ועל מה?
ללא סיבה מיוחדת
או שכן,אבל את זה אני לא מגלה לכם.
פרי היצירה חוזר לנבוט בי
הוא גדל בקצב מטורף
אל מימדי ענק
אתמול הוא היה דובדבן
היום הוא כבר אבטיח
ומי יודע?
אולי מחר חום הקיץ יצמק אותו לצימוק מיובש אך מתקתק.
***
תקופה טובה.
כן...
ללא ספק תקופה של פריחה
האף שלי לא מפסיק לרצות להריח מטעמי חיים חדשים,הוא לוקח יד ביד את ליבי ושניהם מובלים ע"י השמש היוקדת שנכנסה לליבי לאחרונה,שלא תחשבו,לעיתים היא גם חורכת את עור נשמתי.
אבל אני... כמו שאני.. לא אכפת לי - לא מפחדת לכאוב,לא מפחדת לחיות (רק לפעמים)
***
מוסיקה מעצימה אותי.
מה זה קשור?
קשור,הכל קשור ומתרופף מחדש.
***
שמעתם על ציפור החול?
פניקס בלעז.
זוהי ציפור אגדית שיש עליה סיפורים במיני ומיני מיתולוגיות
מספרים עליה שהיא חיה 1000 שנים ובתומן היא שורפת את עצמה וקמה לתחיה מחדש.
בעצם כמו שהשמש מתה כל יום כשהלילה מגיח ומתעוררת לחיים בבוקר שלאחריו
הלא כך הם חיינו???
אם רק נביט
לו רק היינו מתבוננים ללא הרף בעולם שעוטף אותנו,היינו מבינים את הכל.
כי הכל כבר כאן,אף אחד לא ממציא כלום,גם אני לא ממציאה משהו עם המילים האלו..
רק מחייה מחדש את שפת נפשי. נקודה.
מזה תקופה שלא יצא לי לבקר במחוזותיו האפלים והמפולפלים של הכלוב.
למען האמת אני די שמחה מתקופת הגמילה שעברה עליי,זה הסימן הכי בולט לעובדה שיש לי חיים מעבר לעולם השקט של המילים המוקלדות מעולמי הרעשני.
והנה אני, מתקרבת בחשש מהפחד להישאב מחדש לחשיפה המוסתרת של הבלוג,בצעדים חרישיים על קצות האצבעות ,מגיפה את התריס המאובק ונזכרת בימים עברו של לילות מחושמלים והזויים אל מול מחשב ואנשים בדיוק כמוני שעושים את אותו דבר.
בדידות לא??
כן
גם בתוך עולם אלקטרוני אני מחפשת אנשים,בדיוק כמו כל אחד ואחת שחיים את הרשת...
שלעיתים מסתבכת וקושרת ומפתה ודגה בתוכה עוד איש בודד שרוצה להתנשק עם החיים דרך אנשים.
אולי אני קצת לא מובנת עכשיו,מחשבות נשפכות,נכנסתי לכתוב משפטון אחד שיצהיר על חזרתי והנה הזרם מתחיל לסחוף.
גבולות
ומידה
זה המתכון..
אז יאללה לישון
לילה טוב
בכל העולם כולו אין אישה שלא יצא לה לפנטז בראשה הורוד על אישה.
בימים האחרונים אני מרגישה שהפנטזיה הזו מתחילה לנזול ממחלקת הפנטזיות שתופסות מקום במחשבותיי ומתחילה לרצות להישפך אל עולם המעשה שלי.
פתאום בא לי להרגיש את גופי מתחכך לו על עור חלקלק וגוף מתפתל, על קימורים וגבעות יפייפיות של אישה אחרת.
שאלתי את עצמי האם אני מרגישה כך בשל החסך החמור שלי בזין?!
מאביסה על עצמי התנזרות זין מזוינת בשל העובדה שאם אין לי רגש-גם לא יהיה זין
אבל אישה...
עם אישה יהיה רגש גם אם לא יהיה לי רגש ברמת ההכרות הרגשית
עצם המחשבה שלי נוגעת וננגעת ע"י אישה -כבר עושה לי צמרמורות רטובות בגוף..
אוף
בא לי כ"כככככ
גל של מים ניפץ ושצף בתוכי בתקופה האחרונה
גל של כאב מלא במים טובעניים שהציפו את ריאותיי וכמעט שנגמר לי האויר לנשום.
רציתי לבכות,ועם כל הצונאמי הזה לא הצלחתי להוריד אפילו דמעה אחת
התחננתי לדמעה הזו שתצא,שלפחות היא תגרום לי להרגיש שאני חיה.
וכן,על פניו אין לי זכות בכלל לקטר,הכל טוב בחיים שלי
האמנם??
יש לי ואקום בלב
ילדה קטנה בתוך גוף של אישה בת 25
ילדה שכ"כ רוצה חיבוק,חיבוק אוהב
אני יודעת שאני לא לבד
יש לי אנשים כ"כ אהובים בחיי שכ"כ אוהבים אותי ומקיפים אותי
אבל חסר לי משהו אחד...
ח ס ר
אוף,איזו מילה קשה זו
חוסר...
בועה ריקה מאויר
אטומה למרחב.
ואני בתוכה,זועקת בשתיקה שמישהו יגיע ,יושיט את אצבעו ויגאל אותה מאטימותה
שפשוט יפוצץ אותה בנגיעה קטנטה עם אצבע תמימה...
בדיוק כשם שהייתי מנפצת בועות סבון בילדותי.
נמאס לי מתחושות ויברטור (במובן המטאפורי)
בא לי מלאות אמיתית.
בא לי.
כובל אותי!
אני מכורה.!
לא בא לי
הציפייה הזו לבדוק כמה קראו אותי היום
הציפייה לתגובות
לקוים האדומים
למילים חסרות תחושה אמיתית
לא רוצה יותר!
האמנם??!
