המנטליסטית

אני חושבת שאני מארחת ממש טובה. 

אני מציעה לנשלט אוכל ושתייה ודואגת שיהיה לו נוח. 

האוכל הוא כמובן הכוס שלי, השתייה היא מיצי הכוס שלי, והנוחות המפנקת היא כרית לברכיים.

לפעמים אני אפילו מציעה לו את מיטתי. יותר התחשבות לא תמצאו. כמובן שזה מוגבל לפרקי זמן קצרים ורק כדי לאפשר לו גישה למקום המדויק שצריך ליקוק, ליטוף או עינוג אחר, אבל עדיין.

ולכן זה אך טבעי שהוא יצטרך להודות לי על כל אלה, על כל אחד לחוד ועל כולם ביחד. אחרי הכל, זו זכות לתת שירות!

ומאחר שיחס גורר יחס, אני מצפה מהאורח לנימוס מופתי. גם הכלבלבים הכי טיפשים, ובואו, רובם כאלה, במיוחד כשהם חרמנים, מצליחים להפנים את שש המילים שהם צריכים להשתמש בהן בזמן הארוח:

כן גבירתי. 

תודה גבירתי.

סליחה, גבירתי. 

את צודקת, גבירתי.

לעיתים נדרשים קצת עזרים פדגוגיים להפנמה מלאה, אבל כראוי למארחת והמורה המצוינת שאני, הם זמינים, ואני מיומנת בשימוש מיטבי בהם. 

אה, ומדובר בחצי פנסיון. 😉

כל משחק או תחרות בין שולטת לנשלט מסתיים באותה תוצאה: אחת אפס.

***

כל אחת צריכה את האפס שלה. וככל שישנם יותר אפסים אחרי ה-1, ככה ערכו גדל:

1

10

100

1,000,000

האפס, עם כל אפסיותו, עדיין מעצים את ערכה של האחת. 

***

בשיטה הבינארית, יש רק 0 ו-1. או שאתה אפס, או שאת אחד. אבל זה גם אומר שהמשמעות של כל אחד נגזרת מקיום השני. 

שליטה היא השיטה הכי בינארית שאני מכירה. 

כשאתה נשלט, כל שעה היא שעת אפס. 

הפרופיל שלי: אני מחפשת קשר שליטה.

אני שולטת אך ורק במסגרת מערכת יחסים יציבה ורגשית. 

נשלטים: היוש! משאת נפשנו היא להתמסר אליך.

מתכתבים. שולחים הודעות. משוחחים בטלפון. מתכתבים. שולחים הודעות. משוחחים שוב בטלפון. קובעים להיפגש. מדברים על גבולות. מתאמים ציפיות. 

נשלט א', יום לפני הפגישה: אפשר להיפגש איתך בלי חשש ל-std? מצטער אם אני מאכזב אותך.

נשלט ב', יום אחרי שניסיון לתאם פגישה לאותו ערב לא צלח בגלל הפרשי שעות, ואני שולחת לו הודעה: (צרצרים)

לאחר חמישה ימים: היוש! מה קורה? למה את כועסת? 

אני: נראה לך הגיוני להשתפך כמה אתה משתוקק להתמסר אליי, ויום אחרי לא לענות לי להודעה במשך חמישה ימים? 

נשלט דביל: אה, אנחנו אמורים לדבר גם מחוץ לפגישות? 

אני: בבקשה תמות. בבקשה. 

נשלט עם גולגולת עבה במיוחד: אבל לא הבנתי שזה מה שציפית ממני. 

אני: טוב, נחסום אותך גם פה. 

נשלט ג': את לא כמו שאר השולטות. את רגש. מגע, מבט בעיניים. 

אני: מה? זה לא או או. זה גם וגם. 

נשלט ג': אה, את מחפשת זוגיות. 

אני: לא, אני מחפשת קשר שליטה. זה לא או רק סשנים ללא מילה או זוגיות. יש אמצע.

זה כנראה באמת מאד מסובך להבין ששולטת רוצה להיפגש פעם בשבוע, לתקשר מחוץ למפגשים כדי לתאם, ושיכירו בכך שאני אדם ולא רק ספקית צרכים מיניים.

לא רוצה לצאת להופעות, לא ללכת לארוחות משפחתיות, לא לחפור כל יום כל היום. רוצה לסגור את הפינה. רוצה הדדיות. אני לא תכנית כבקשתך, שאתה פונה אליה כשאתה פנוי וחרמן. ואם התנצלתי בפניך שנצטרך לשוחח עוד רבע שעה כי אני כרגע תומכת נפשית בחברת פייסבוק שנמצאת במשבר, ואתה מתפעל מכמה אני אינטליגנטית ומשנתי סדורה, כנראה שאני לא מהווה סיכון להדבקה במחלת מין. 

המידור המטומטם הזה שגברים עושים, המתג הפרימיטיבי הזה של או אשת חיקי, אם ילדיי, אהבת חיי או שולתט עחזריט לסשנים מזדמנים בלבד שזמינה לי בלחיצת כפתור, זה הדבר הכי מקומם ומוריד שיש. 

איכס עליכם.

מרגע זה אתה עושה רק מה שאני אומרת לך, אני אומרת לו. 

הוא על הברכיים, ידיים מאחורי הגב, גו זקוף ומבט מושפל. 

הגעת לכאן כדי לשרת, לציית ולענג. 

אתה לא מדבר, לא יוזם, לא שואל. אתה מציית.

אתה כל הזמן דרוך וקשוב לי ולצרכים שלי. אם הכוס שלי ריקה, אתה מוזג לי עוד יין. כשאני מושיטה לך אותה, אתה מפסיק מה שאתה עושה ומניח אותה על השולחן. 

בכל רגע נתון אתה פעיל. אתה מעסה, מנשק, מלטף, קם, הולך, מביא, מגיש.

אתה עמל ואני נחה. נושמת. אפופה בענן של רכות ועונג. שנינו מרוכזים בנוחות ובעונג שלי.

לא תקבל פרס כלשהו על עבודה טובה ושרות מסור. בשביל זה באת הרי. השרות המסור הוא הפרס שלך. אבל בהחלט תקבל עונש על כל טעות. מיידי וחד.

על דיבור בלי שפניתי אליך. על שגרמת לי להמתין לך. על אי הבנת פקודה. על מגע לוחץ מדי או חלילה, מדגדג. על אי סיום משפט בגבירתי. על מבט ישיר בי במקום מבט מושפל. 

לפעמים זו תהיה סטירה. לפעמים צביטה בפטמה או הצלפה בישבן או בזין. לפעמים משיכה אלימה ברצועה. לפעמים תצטרך להתנצל. תמיד תצטרך להודות לי.

אתה תעשה הכל למעני, ואני לא אעשה שום דבר למענך. אין פה תן וקח. אתה רק נותן, ואני רק אקח. אם אתה לא נהנה מהשירות, הנתינה וההתמסרות, זב"שך.

אם יבוא לי ללטף את הראש שלך, אעשה זאת. אם ארצה שתגמור, תגמור. אם לא, לא. 

זו כל התורה. פשוט מאד, לא? 

גם בכלוב וגם בטינדר ובבאמבל, זה קורה כ"כ הרבה שזה נהיה כבר דגל אדום. קבלו טיפ לזיהוי הטיפוס:

1. בחור חתיך, שנראה טוב לפי כל קנה מידה. 

2. יש מאץ' (טינדר ובאמבל) או שנרשמת התלהבות הדדית מהמראה אחרי החלפת תמונות (כלוב).

3. הבחור שופע מחמאות ומחרה מחזיק אחרי כל מה שאני אומרת. בכל נושא. אני יפה, חכמה, מעניינת והכל מהממי. 

4. כשמדברים על פגישה, הוא נלהב, אבל מצליח לשמור על עמימות לגבי זמן. או שהוא מציע להיפגש בשעות הבוקר והיום. או שהוא בדיוק בין דירות או מסבלט. כמו כן, הוא יבקש לשוחח בטלפון בטלגרם, או יתקשר מהווטסאפ ולא מהטלפון. הווטסאפ נטול תמונת פרופיל. 

5. אני מבינה שהבחור בזוגיות. הוא מכחיש, אבל זה די ברור.

6.  The End

לא חראם על הזמן והאנרגיה שאני שורפת על כל אחד כזה? 

הפינוק האולטימטיבי בעיניי הוא לשבת בג'קוזי ענק לבד. מים חמים, סילונים חזקים. 

אני יושבת לי בנוחות, והעולם מבעבע סביבי ועושה לי נעים. בול אני. 

היום עשיתי את זה במקום עם חמש בריכות ג'קוזי, ובכל פעם שמישהו אחר נכנס לג'קוזי שלי (שלי!), יצאתי ממנו ונכנסתי לאחר, ריק.

היה מוש. 

עכשיו אני מפנטזת על ג'קוזי פרטי שאני יושבת בו מפושקת, ונשלט שלוק יורד לי. מדי פעם עולה לקחת אוויר, וחוזר ללקק. 

אוח. 

אז הנה, לכל מי שחושב ששולטת רק צריכה לנקוש באצבעותיה והיא מוצפת פניות. 

בעקבות הפוסט אתמול קיבלתי שלוש פניות.

אחד נעלם לאחר שראה תמונה שלי כאילו בלעה אותו האדמה. אני באמת מקווה שהוא שוכב פצוע מתחת לבולען, השרץ. לכתוב לי שהוא מצטער, אבל אני לא הטעם שלו זה כנראה משהו שהוא לא חושב שאני שווה. כי אין לי ערך כאדם וכי נימוס והגינות זה משהו ששומרים לאירועים מיוחדים. 

השני נפסל על כל כך הרבה דברים שאין לי מושג מאיפה להתחיל. קודם כל, פוט פטיש. כרגיל הוא ניסה מאד להמעיט בו, אבל גם כרגיל, זה התגלה כמשהו גדול כמו כפות רגליים של ליצן בקרקס.

שנית, חוסר ערכיות. כשהתחלחלתי למשמע מעלליו, הוא מאד נעלב מהשיפוטיות שהפגנתי ואמר שהוא צריך להיזהר במה שיוצא לו מהפה. אמרתי לו שזהירות כזו רק ממסכת את מה שיש לו בראש ואין לו בלב, ושהוא צריך להיות אדם ערכי ולא שתקן סלקטיבי.

ואז הא נעץ מסמר נוסף בארון, והוכיח שליטה מופלאה בלוגיקה: את לא מכירה אותי מספיק כדי להיות שיפוטית. אמרתי לו שהכרות מעמיקה אינה תנאי מקדים לשיפוטיות. להיפך, אם כבר היא מאפשרת להיות פחות שיפוטיים לאור היכרות נרחבת יותר עם הנסיבות שגרמו לאדם לבצע מעשים מגונים, ולא מהסוג הכלובי.

אולי הוא התכוון לכך שאני ממהרת לשפוט אותו בלי להכיר אותו לעומק, אבל גם כושר ביטוי זה חשוב. לי. 

השלישי הגיב לפוסט, אבל לא יסף כשהזמנתיו לשלוח לי הודעה.

זהו. 

שלושה אנשים. 

האם אני השולטת יוצאת הדופן וכל חברותיי לכלוב קורסות תחת מבול הפניות, ההצעות וההודעות? כנראה שלא. 

יש אינטרס להרבה אנשים לתחזק את הפסאדה הזו. לשולטות, מן הסתם. לנשלטים שמשתמשים בזה כהסבר לחוסר המענה להודעות שהם שולחים לשולטות. רמז: לא זו הסיבה שלא עונים לכם. 

פסאדה. כמו תמונות מפוטשפות באתרי הכרויות. כמו תמונות שמעלים לפייסבוק ואינסטגרם. כולם יפים, מאושרים, עשירים ומאוהבים. החיים נפלאים. 

ובכן, פחחח. 

חוץ מזה, תייר אוסטרלי שנמצא בארץ לחודש פסל אותי כי הוא מחפש קשר רציני ואני מחפשת קשר רגשי, יציב, אינטימי אבל לא זוגיות. 🤦

סופשבוע נעים לכולנו. 

הייתי היום בעיסוי שבדי. במקום עיסוי נעים ומפנק, היתה החווייה הרגילה:

1. כואב לי, למעט בכפות הרגליים ששם זה מדגדג.

2. המעסה הפציר בי להרפות את השרירים ולא לעזור לו, שני דברים שאני כלל לא קולטת בזמן אמת שאני עושה. אני כ"כ רגילה להיות דרוכה, ואני מתכווננת אוטומטית למי שמולי. ואני מאד אוהבת לעזור. 

3. באיזשהו שלב צריך לבחור בין עיסוי נעים לעיסוי יעיל. לשחרר צוואר תפוס של אישה קשת עורף ואובר רגישה בלתי אפשרי בלי להכאיב. בחרתי ביעילות.

ולכן, עכשיו אני זקוקה לחוויה מתקנת. עיסוי נעים בכפות הרגליים, ליטוף נעים בגב. לא כואב, לא מדגדג, לא רפואי ולא יעיל. פשוט נעים ומפנק. כזה שיגרום לי לגרגר כחתולה במקום להחניק אנקות כאב. שיגרום לשרירים להתרפות מהעונג ולא להתכווץ. 

מתנדבים אמיצים מוזמנים ליצור קשר. 🥰

כ"כ הרבה זיבורית אנושית יש בצ'אט, שאני שוקלת להחליף כינוי לעידית. 

טיפשות, עילגות, נרקסיזם, שקרים, בוטות, גסות רוח ופער בלתי נסבל בין מתק שפתיים והצהרת כוונות לקור והעדר אנושיות.

את רוב שעות הערות שלי העברתי אתמול בצ'אט, והבנתי, קצת באיחור, שזה פשוט לא. כל מי שיצא לי להכיר מהכלוב בחצי השנה האחרונה, קרי להיפגש איתו או לפחות לעבור לתקשורת יותר אישית, היו אנשים שהקשר איתם נוצר דרך תגובות בבלוג, בפורום או בהודעות אדומות. לא דרך הצ'אט. 

למה זה ככה? האם זה כי הצ'אט מושך אליו את הירודים שבחברי הכלוב? או אולי זה כי בצ'אט חברים מרשים לעצמם לפעול באופן פחות מרוסן? ואם כן, למה? כי החרמנות היא זו שמביאה אותם לצ'אט, וכשמישהו חרמן הוא חדור מטרה? כי הם סבורים (לגמרי בטעות) שמי שנכנסת לצ'אט פתוחה להצעות ובעצם אין צורך במעטה הדקיק של תרבות?

כ"כ מייאש.