שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

אביב מאוחר

המאסטר שהפך נסיכה ונילית לנשלטת טוטאלית.
לפני 18 שעות. שישי, 20 בספטמבר 2019, בשעה 09:48

אני לא נוטה להעלות תמונות עם ביגוד יומיומי (כאן זה מרגיש לי עירום)

הפעם חורגת ממנהגי בגלל שהואשמתי בהשטחת ומתיחת הבטן שלי בפוטושופ ובאשליית נשים תמימות שזה אפשרי.

אובכן, בואו נפתח את זה אחת ולתמיד, אני תמיד עורכת בקטנה את התמונות ש Adonasuy מצלם בסשנים, גם כשאני לא מפרסמת אותן.

במקרה הספציפי של הבטן - מאחר והגנטיקה שלי בתחום לא הייתה משובחת, לקחתי את הדרך הארוכה והתנתחתי!

סבלתי קשות שלושה חודשים, כדי שהבטן שלי תראה כך. 

אז אין כאן מצגת שווא, זו המציאות.

וכן אפשרי להראות כך דקה לפני גיל 50.

 

חוץ מזה אין לי מושג קלוש בפוטושופ אני לא כזו טכנולוגית.

 

מ.ש.ל

לפני 21 שעות. שישי, 20 בספטמבר 2019, בשעה 06:29

רק לזכרונות.

צילום: Adonasuy

לפני יום. חמישי, 19 בספטמבר 2019, בשעה 09:01

אחרי סשן מדהים כתמיד,

עירומים

מתנשפים

מחוייכים

אין כמו לשבת איתך לשיחה על חצי בגט ופינוקים.

 

היינו זקוקים לזמן איכות יחד.

כמו אוויר לנשימה.

 

שומר שפיותי, אתה💋💕

צילום: Adonasuy

לפני חודש. שלישי, 13 באוגוסט 2019, בשעה 07:09

בכל שנותיי בכלוב לא התחברתי להרבה אנשים.

הסתבר לי לא פעם שהכנות והיושרה שלי אינם מוערכים.

כאן זו מכבסת מילים. צריך לומר רק מה שהצד השני רוצה לשמוע.

אובכן לא בבית ספרי-אני דבקה באמת שלי גם פה.

(ואולי האמת שלי היא רק שלי...)

לא יכולה לעמוד מהצד ולהביט בנשים חשובות לי מגיעות לשפל המדרגה.

במצב כזה אין אצלי רחמים.

אפס סבלנות לדרמות.

כל האמת בפנים!

(חינוך סובייטי אין מה לעשות)

חברות באו והלכו.

 

אין לי מושג על מה התודות שחלקכן כותבות בפוסטים. טרם נתקלתי פה באדם שהציע כתף או אוזן קשבת כשחוויתי קושי.

למדתי לא לצפות לכלום מאף אחד/ת.

עייפתי מההתפלשות בבוץ.

נוכחותנו הצטמצמה.

 

הגעתי למסקנה שהאנשים כאן זמניים.

ממלאים תפקיד זמני בחייך וממשיכים הלאה.

 

 אנשים זמניים/נועם חורב


"כשהיינו ילדים לימדו אותנו לשאוף ל-נֶצַח.
מישהו ריסס על קירות לבנו הבתוליים גרפיטי חד וברור: "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה".
כשאתה מתבגר, אתה מבין לאט לאט שהנֶצַח הזה הוא עסק טריקי. כי ארמונות בחול לא נשארים לנֶצַח. ואוכל במקרר לא נשאר לנֶצַח. וגם אנשים. גם אנשים לא תמיד נשארים לנֶצַח.
אנחנו גדלים עם התפיסה הזאת שככל שבנאדם מלווה אותנו פרק זמן ארוך יותר בחיינו – כך הוא משמעותי וחשוב יותר.
אבל בחיים של כולנו מסתובבים אנשים זמניים. אנשים שלא ילכו איתנו יד ביד עד הסוף. שנכנסו לחיים שלנו לפרק זמן מוגבל עם מטרה מסוימת. אנשים שכנראה לא יהיו שם כשכתוביות הסיום יעלו.
האנשים הזמניים מגיעים בדיוק ברגע שהיינו צריכים אותם. 
הם באים להעביר אותנו שיעור. 
ללמד אותנו משהו על עצמנו. 
ללחוץ לנו על איזה כפתור..." 

 

אבל אתה - אתה עבורי נצח.

היחיד שאני סומכת עליו בעצימת עיניים.

היחיד שמכיר את כולי - גם את הצד האפל.

אותך לקחתי איתי.

הדום שלי.

האהוב.

חבר נפש ואיש סוד שמלווה אותי חמש שנים.

מקבל אותי כפי שאני - אישה חזקה שלא חוששת לומר את דעתה.

יודע לרסן אותי גם כשאני בלתי נסבלת.

בידיים שלך הפכתי לאדם הרבה יותר מודע ובטוח בעצמו, לאדם טוב ורגוע יותר.

יש הרבה שקט וקבלה במערכת היחסים שלנו.

 

אז לקראת ט"ו באב אני נהנית לאהוב אותך עוד קצת גם בבלוגי.

💋💕

לפני 3 חודשים. שלישי, 18 ביוני 2019, בשעה 07:49

עומד להיות לנו נתק מוחלט של כמעט שבועיים.

אני לא מצליחה להפסיק לכתוב אותך/אותנו.

צוברת רגעים, צוברת מילים לקראתו.

קשה לי להתמודד עם החוסר הנורא בך שעומד להגיע.

(יש מצב שאתה חוזר לנשלטת קטטונית)

אז עוד רגע שבו ישבת מעליי על השולחן.

 

"תפשקי!"

הצלפה!

הרגליים נסגרות אוטומטית מהכאב.

הוראה, הצלפה במשך דקות ארוכות.

לא מוותר לי.

גניחות כאב.

עד הצפת האנדרופינים המיוחלת....

לפני 3 חודשים. שני, 17 ביוני 2019, בשעה 11:11

באחד המפגשים שלנו לאחרונה החלטנו לבדוק אם ונילי יחד גם יהיה מעיף.

 

חייבת לציין שכוונות לחוד ומציאות לחוד.

 

אני חושבת שזו הפעם הראשונה ever שחדרת אליי בכזו מהירות. 

דוגי,

צובט את הישבן בחוזקה,

מספנקק,

5 דק' וכולך עליי, מעליי, סביבי ובתוכי

 

לא הצלחנו להחזיק מעמד עם הונילי הזה, אגרסיבי ככל שיהיה (והיה!)

ההשפעה הייתה שונה.

הכל היה חסר.

תחושת המתח והציפייה.

ההצפה הרגשית.

הניתוק המוחלט - ספייס.

הכאב.

ההשפלה.

השליטה המוחלטת שלך בי.

ההתמסרות שלי אלייך - ללא סייג.

 

סוף המפגש - 

אני: שואגת ומתחננת שתכאיב לי  כי אני לא יכולה עם הונילי הזה יותר.

אתה: בשניה נדלק לך ניצוץ בעיניים 😂

ירד עליהן מסך שחור וזהו...

(שכחתי שאני צריכה להיזהר במה שאני מבקשת לעצמי איתך)

 

המסקנה היא:

למרות שהיה לנו כיף יחד גם בווניל פיצפוצים, הכרוניקה שלנו כזוג שונה.

עם כל האהבה והנצנצים, אנחנו צריכים/חייבים בדס"מ.

שליטה, סאדיזם/מסוכיזם/אינטנסיביות.

 

הטירוף בסשן הוא זה שמחזיר אותנו לשפיות בחיי היומיום.

 

כנראה שלא נבדוק יותר את הסוגייה הזו

😏

לפני 3 חודשים. ראשון, 16 ביוני 2019, בשעה 06:23

עוד רגע של הכלת כאב ותחילת ספייס.

אמרת, "תנשמי את הכאב"

💖

 

צילום: Adonasuy

לפני 3 חודשים. שבת, 15 ביוני 2019, בשעה 20:32

מאחר והיו תלונות על כך שאין תמונות בבלוגי וגם כי ביקשת כ"כ יפה ואפילו עשית לי מנוי, אז תודה

והנה רגע קטנטן בתוך הוריקן

צילום: Adonasuy

לפני 3 חודשים. חמישי, 13 ביוני 2019, בשעה 06:41

לפני כמה ימים, בבוקר הסשן, נזכרתי בפגישת ההיכרות שלנו.

הגענו אליה למודי קרבות ואכזבות.

גם למודי אהבות.

שקעתי בתחושות שהיו לי אז...

אתה הגעת עם 20 שנות נסיון בדס"מי

ואני ונילית ללא שום הבנה בבדס"מ.

מבולבלת

נבוכה

חשדנית

מרובעת ומקובעת

נצורה בתוך חומות בטון.

חמש שנים עברו מאז...

בדיוק החודש.

 

החומות התפוררו כאבק ברוח.

זוגיות עם עליות ומורדות כמו כל דבר בחיי כולנו.

סוערת ומרגשת

בטוחה ונינוחה

מלאה באהבה ותמיכה אין קץ.

 

נראה שככל שהזמן חולף אנחנו כרוכים יותר זה בזו.

יוצרים לעצמנו אי של שלווה ושפיות בכל רגע שלנו יחד, בין אם בשיחה או בסשן.

אין צורך בהוכחות זה לזו, המעמדות ברורים.

נותר רק להנות מהדרך.

 

מכורבלים יחד.

אפי תקוע בחזה שלך.

מרחרחת אותך בהתמכרות.

משוחחים בשקט.

ואתה אומר לי, 

"מהרגע שהכרתי אותך אף אחת לא עניינה אותי. אכשהו נראה שכשלדום יש נשלטת שמקולרת לו, הוא אטרקטיבי יותר ולמרות זאת שום פניה או הצעה לא פיתו אותי הרחק ממך..."

 

אושר.

לא יכולתי לבקש לעצמי טוב יותר - ממך.

 

אז חמש שנים יחד והיד עוד נטויה.

טפו טפו טפו

💋💕

לפני 3 חודשים. חמישי, 30 במאי 2019, בשעה 06:34

נשלף ממני באמצע רצף של זיונים ומביט בתוצאות הפורענות שלך בי.

(לשמחתי אתה אחד מברי המזל שיכולים להמשיך שעות פעם אחר פעם)

נצבת על ארבעותיי. 

פעורה מולך.

נוטפת.

דוחפת אצבעות לכל חור נטוש.

מתגרה בך.

בלי טיפת בושה!

 

עד שאתה אומר, "את כזו זונה שזה לא ייאמן!"

ומסתער... 😊

 

ואני אומרת שאתה הפכת אותי לכזו.

איתך אני כלבה מופקרת.

חסרת גבולות וחסרת עכבות!

💋💕