מה זה קשור?

The Art of Yukimura Haruki 雪村春樹
 
It is very important that the way I tie a woman is visually appealing. But it also has to feel good for the woman. If she isn’t having a good time in my ropes, then nothing will look good no matter how pretty the ties are. Fundamentally, all men have a face fetish; they want to see ecstasy on a woman’s face

To me, Shibari is an emotional exchange between a man and a woman…— to express love and emotion entirely through the medium of rope. So Shibari is not how you do this tie or that tie, it’s how you use the rope to exchange emotion with a woman

If I don’t open my heart to her, she won’t open her heart to me

נפגשנו במסיבה והיא שאלה אותי למה עוד לא הצעתי לה חברות בפייס. היא הייתה מקסימה, מושכת, חייכה, השיחה הייתה ממש נעימה וכמובן אמרתי שאציע חברות..

בניגוד לבדרך כלל, הפעם אפילו זכרתי (:

התחלנו לשוחח בפייס, שיחה נהדרת שהצביעה על כך שיש לנו הרבה נושאים משותפים והיא ביקשה סשן קשירות.

נבנסו יותר לפרטים ואז הסתבר שיש לה שולט.

אחת המלחמות הכי קשות שיש זאת המלחמה שלך עם עצמך.

מצד אחד, אשה יפה ומקסימה שמציעה לך את מה שאתה אוהב, מצד שני עקרונות שאני מאמין בהם כבר שנים אבל היום  נשמעים מיושנים ואולי אפילו מתנשאים.

זאת התשובה שכתבתי לה:

"אשמח להמשיך להגיד שלום ולדבר מידי פעם אבל אני לא חושב שזה נכון שנמשיך. אני אנסה להסביר את עצמי.

כשאני קושר משהי (לא במופע או כשאני מלמד אלא כסשן) זה לא אקט טכני. זה משהו מאוד אמוציונלי עבורי. הוא יכול להיות מאוד אינטנסיבי, מיני, קשוח, אוהב, מלטף - סשן קשירות יכול ללכת להמון מקומות. אבל הוא משהו עם הרבה עומק עבורי. אני לא חושב שזה נכון עבורי או עבור נשלטת של מישהו אחר להכניס כזאת הפרעה למערכת יחסים קיימת.

והאלטרנטיבה של סשן בלי התשוקה העמוקה שיכולה ללוות אותו לא מעניינת אותי."

מתסכל.

כשאני קורא כאן פרופילים, חלקם גורמים לי לתהות ולגחך.
הראשונים הם הפרופילים הריקים.
אם כבר אתן פה, כנראה שאתן מחפשות משהו. אולי רק לקרוא בלוגים, אולי לכתוב, אולי להכיר, אולי אתן מחפשות את "האחד".
מה שזה לא יהיה - תשקיעו כמה דקות בלכתוב על עצמכן. למה? כי זה יחסוך מכן (לפחות חלקית) פניות לא מתאימות ואולי גם יגרום לאותם אלו שכן מחפשים משהו דומה ליצור אתכן קשר. מעבר לזה, אם אתן לא טורחות לכתוב כמה שורות, מה זה אומר לגבי כמה תהיו מוכנות להשקיע בדברים אחרים?
הסוג השני הוא פרופיל המלכה האולטימטיבית.
הוא בדרך כלל מגיע עם כינוי הכולל אלה כלשהי או מלכה או נסיכה (כי כידוע שולטות הן לא בנות תמותה רגילות) ורשימת דרישות סף מכאן ועד האין סוף.
חלק קטן ממה שקראתי:
1. תמונה ומספר טלפון בהודעה ראשונה - למה מי מת? משהו בכלל יודע מי את ומה תעשי עם הידע הזה? אולי את בכלל גבר זקן וחרמן שמחר ישלח את מה שכתבו לו למקום העבודה של הנשלט?
2. אתה תעשה כל מה שאומרים לך מהרגע הראשון ואני היחידה שקובעת גבולות - סליחה? מה עם "שליטה מקבלים לא לוקחים"? מה עם מו"מ על גבולות? מה עם כיבוד הצד הנשלט? אני יודע איך מתייחסים לגברים שזה הפרופיל שלהם. לא חושב שהיחס צריך להיות שונה לנשים.
הסוג השלישי הוא הפרופיל עם תאור הנשלט/שולט הדרוש ברמת פירוט כזו שאולי יש אדם כזה על כדור הארץ, אבל הוא ודאי לא פה.
זה בדרך כלל משהו כזה:
גיל 34 עד 35 וחצי, מעל 180 אבל לא גבוה מידי, ריבועים בבטן אבל שלא הולך לחדר כושר וחוזר עייף, לא/כן מעשן, לא/כן טבעוני, חוש הומור ומכיר בעליונות האשה שבפרופיל על פני כל דבר אחר.
השאר בפעם אחרת ורק אם יהיו מספיק לייקים. (:

משהו שקראתי ומאוד התחברתי אליו. מנסה ליישם הן כשאני מלמד שיבארי והן כשאני קושר.

"לקשור זה קל, להרגיש זה יותר קשה" (נכתב על ידי זטסו, לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית, עזר בתרגום: אורן שטיין).

אני מלמד אנשים לקשור עם חבלים כבר תקופה ארוכה. למען האמת, זה לא נכון. האמת היא שאני מלמד אנשים איך לתקשר זה עם זה באמצעות החבל כבר תקופה ארוכה.
יש הבדל בין השניים.
בשנים עברו, שאלתי את שיבא אייזו (קושר מפורסם יפני) מה ההבדל בין שיבארי במערב לבין שיבארי ביפן. התשובה שלו הייתה: ביפן, אנחנו מתחילים מהלב, מהרגש, ואז מלמדים את הטכניקה. במערב, לעומת זאת, נראה כי כולם מתחילים ללמד טכניקה ואז מקווים למצוא את הרגש, את הלב.

והרגע קראתי דיון המסביר לימודי שיבארי כמו שמלמדים נהיגה.

זה מרגיש כאילו ככה אנחנו באמת מלמדים במערב בצורה טכנית בלבד.

פעם שאלתי מישהו מה זה "Labbing", ביטוי שמעולם לא שמעתי. ברגע שהסבירו לי את זה, שאלתי אנשים אם הם אי פעם עשו את זה, או איך הם מביעים רגש באמצעות החבלים. הם ענו לי שהם מעולם לא שמעו על מישהו שעשה את זה. ברגע ששאלתי למה לא, הם אמרו שזה קשה מדי, מסובך מדי.

זה, פחות או יותר, מה שאני חושב שחסר בתקופתנו אנו ובמערב.

תחושה, רגש, עומק. להעביר את כל אלו באמצעות החבלים זה מסובך. זה יכול לקחת תקופת חיים שלמה ללמוד איך לעשות את זה. בנוסף לכך, אני מצטער לומר שאין בין זה לטכניקה שום קשר.

יכול להיות שאתם יודעים לבצע את הגרסה המסובכת ביותר של נאקה אקירה לסספנשן העולה על דעתכם. אבל בלי הרגש, אתם מפספסים את כל הרגש והלב של השיבארי.

למה אני מתכוון ברגש? זהו הלב, קורורו ביפנית, המהות של למה אנשים קושרים.

אני לא ממש יכול להסביר את זה. וזהו חלק משמעותי מהבעיה. זה באמת ממש מסובך להסביר ועוד יותר מסובך ללמד.

אז במערב פשוט כמעט ולא מלמדים את זה.

עם התלמידים שלי מהרמות הגבוהות יותר, אני עוצר אותם באמצע קשירה ושואל את מבצע הקשירה: "מה היא מרגישה כרגע?" ואז שואל: "ומה אתה רוצה שהיא תרגיש?"

לרוב, התשובה היא "אני לא יודע".

זאת מכיוון שאנחנו לא מלמדים את זה. אנחנו לא חושבים על זה, ורגש הוא דבר שחסר בשיבארי המערבי. בלי הרגש, אנחנו מפספסים את המהות. אנחנו מתייחסים לשיבארי כמו שאנחנו מתייחסים ללימודי נהיגה.

ואולי זה עובד עבור רוב האנשים. עבורי, הייתי מעדיף שלא להתייחס לפרטנרית שלי כאילו הייתה מכונית.

פעם התמזל מזלי לראות את נורקי שימו קושר. כשהוא סיים את החבל השני מתוך ה-TK, הנקשרת שלו חוותה אורגזמה פעמיים. פעמים רבות מספור צפיתי ביקימורה (מאסטר שיבארי שנפטר לפני שנתיים) מרים אשה לרקיע השביעי תוך כדי הקשירה הראשונה. זה קרה בלי שום קשר לטכניקה המודגמת.

אני יכול ללמד אתכם את ה-TK של יוקימורה בתוך שעה. ללמוד איך להשתמש בזה בכדי להעביר תחושות, רגשות, ואת ליבו של הקושר? זה כבר עלול לקחת תקופת חיים שלמה.

אם נתייחס ללימוד השיבארי בזילות כמו שאנחנו מתייחסים ללימודי נהיגה, זה כל מה שזה יהיה: לימודי נהיגה.

יש כל כך הרבה מעבר. אם כל מה שאתם לומדים זה איך לקשור, אתם אף פעם לא תלמדו למה אנחנו קושרים. ובלי האלמנט הזה, אתם מפספסים את החלקים הטובים ביותר של השיבארי.

אז קראתי איזה פוסט היכרות שהתגלגל לנושא הגיל המתאים/נכון להיות "שולט".
אחד מהציטוטים שהביא אותי לכתיבת תגובה היה פוסט בו אמרה משהי ש"היה לי שולט בגיל 14.5 והוא היה מנוסה".
ציטוט נוסף - אני שולט בן 20 ויש לי שנים של ניסיון..
אז באמת.
מבלי לפגוע באף אחד אישית אין דבר כזה שולט מנוסה בגיל 20 ואין דבר כזה נשלטת בגיל 14.5
נכון. כמעט כל אחד מגיל מסויים יכול להגיד "זונה על ארבע כלבה תמצצי" (או שזה כלבה על ארבע, זונה תמצצי - אני תמיד מתבלבל) ואפילו לקנות שוט מקסים עם קישוטים בעלי אקספרס.
אמה מה, עם כל הכבוד לדדי דומס שסישנו את המורה בכיתה ט' בדסמ זה עסק רציני.
מעבר לתשוקה ולהגדרה העצמית שיכולה לבוא בגיל צעיר יחסית, ההבנה של מהות מערכת היחסים הבדסמית, האחריות ושיקול הדעת, הרגישות והאפשרות לשחק ולמתוח גבולות תוך שמירה על הצד הנשלט מפגיעה פיזית או נפשית -  כל זה ועוד מצריך ידע, ניסיון חיים ובגרות שאין לגבר בן 20.
אז נכון, תראו לי דוגמאות של מבוגרים שמתנהגים כמו אס הולס, שולטים ותיקים שלא מבינים או מכבדים כללים בסיסיים בבדסמ וזה ברור שיש כאלו.
אולי אפילו תמצאו איזו דוגמא נדירה של בן 25 שהוא שולט ומבין את מהות השליטה.
במקרה הטוב אלו יהיו חריגים וודאי לא הכלל.
אז מה אני חופר? כי בשל חוסר הידע ובגרות של הצעירים החשש הכי גדול בכניסה מוקדמת הוא בגרימת נזקים בלתי הפיכים לצד הנשלט. פיזיים ונפשיים. ועל זה בפוסט נפרד.
המשך יום מעניין סוטים

משהי אתגרה אותי בשאלה - למה אני קושר (ונימת הקול הייתה של למה אני קושר ולא "שולט"?).
האמת שיש בזה משהו. למה להשקיע שנים של לימוד, נסיעות לחו"ל, ניסוי וטעייה, קניית והכנת חבלים מיוחדים, ציוד נלווה, תכנון מוקדם.. כל כך הרבה מאמץ ובסוף אתה אפילו לא מזיין אותה? או לפחות מפוצץ אותה במכות? (כן, שאלות אמיתיות שנשאלתי לאחרונה..).
אז קצת חפירה למתעניינים.
העניין שלי בקשירות התחיל בגיל מאוד מוקדם.
בגיל 9 קשרתי את בת דודה שלי לעץ והשארתי אותה שם עד שההורים שאלו לאן היא נעלמה. לא בדיוק SSC אבל מה הבנתי מהחיים שלי?
מאז עברתי הרבה ולפני כ – 8 שנים עברתי מקשירות בסגנון מערבי לסגנון יפני (שיבארי, קינבקו, סמנאווה הם חלק מהשמות).
למה? הנה כמה מהסיבות שאני קושר:
* כי קשירה היא השליטה הפיזית האולטימטיבית. את בעצם מסרת לי את חופש התנועה שלך, את השליטה על הגוף, הנפש, הנשימה, למעשה על כולך - ואת שלי עד שאני משחרר. בסשן הצלפות את יכולה להסתובב וללכת. לאן תלכי כשאת 2 מטר באוויר קשורה, עם בליינד פולד ואני מטפטף עליך שעווה חמה?
* כי באמצעות החבל אני יכול לגרום לך להרגיש כל כך הרבה – כאב, עונג, השפלה, אהבה, פחד, שמחה, מיניות, חיבוק שמעיף לשמיים או פיתול שמכניס לספייס. וזה רק חלק.
* כי זה יפה. ומי שרוצה להיווכח, יש תמונות.
* כי זה מעורר מינית בצורה מדהימה.
* כי זאת דרך לבטא את עצמי. הקשירה שלי היא לא רק בדסמית, היא אומנות. כמו שאחר מביע את עצמו באמצעות ציור או שירה או פיסול – אני מביע את עצמי באמצעות החבל ובאמצעותך.

אני לא חושב שקשירות הן לכל אחד או אחת. להיפך, הן לא מתאימות לכולם, כמו שבדסמ לא מתאים לכולם. אבל לי אין ספק, לי ולנקשרות שלי זה עושה את זה ברמות אחרות.
שיהיה חג שמח.

חוזר בשתיים בלילה ממסיבת בדסמ בסן פרנסיסקו.

הכביש די ריק ויש לי חיוך גדול על הפנים.

חושב על מייגן הנהדרת שהכרתי ושיחקתי אתה הלילה, חוזרת הביתה עם חיוך לא פחות גדול ותחתונים רטובות.

שומע את השיר הזה בפול ווליום ונזכר שבהחלט צריך לדעת להנות מהדברים הקטנים בחיים ורגעי האושר שהם מביאים אתם.

נשאלתי היום על ידי משהי כאן איך מבדילים בין שולט אמיתי לסתם מתחזה.
דעתי היא שאין דבר כזה "שולט אמיתי" כמו שאין דבר כזה "נשלטת אמיתית" מהסיבה שכל אחד מחפש תכונות אחרות בשולט/ת. אבל כוונת השאלה ברורה.
היא בעצם שאלה איך אני מבדילה בין אדם שרוצה לשלוט בי תוך התחשבות בצרכים שלי ובמי שאני בלי לפגוע בי ולגרום לי נזק לט"א לבין משהו שמחפש את הסיפוק שלו לפעמים תוך דריסת והקטנת הנשלטת.
אז כשרות לציבור הנה כמה אינדיקציות שלי לשולט "אמיתי":
1. למידה והכרה בצרכי הנשלטת. שולט ישקיע זמן ומאמץ בללמוד מי את באמת ויבחן האם מה שאת רוצה מתאים למה שהוא רוצה.
2. שולט יתן לך את הזמן להחליט. הוא לא ילחץ עליך להיפגש מייד, הוא יענה על שאלות שלך באופן ענייני, הוא לא יציב דרישות מהרגע הראשון כמו "מעכשיו את קוראת לי מסטר" או "אם את לא שולחת לי עכשיו תמונת עירום שלך את לא נשלטת אמיתית".
3. שולט יכבד את הגבולות שלך ויברר מה הם לפני סשן. הוא גם יסכים למילת ביטחון ולא יגיד לך שהוא הכל יכול יקבע מה כן ומה לא.
4. שולט לא יציע לך לשלוט בו (כמובן שרק לך הוא מציע כי את מיוחדת) דקה אחרי שזיהה שאת לא מעוניינת או שסתם לא ענית כי היית צריכה ללכת לרגע לסופר לקנות חלב.
5. שולט שמספר לך סיפרי גבורה על כל הנשלטות שנופלות לרגליו ונותן לך את התחושה שאת בכלל צריכה להגיד לו תודה שהוא מדבר אתך הוא משהו שכדאי לך להתרחק ממנו. אפשרות אחת סבירה היא שהוא שקרן והאפשרות השנייה היא שאת תהיי הסיפור הבא שלו.
מוזמנים להוסיף עוד. אני חייב לסיים.

לאחרונה נהיה מאוד פופולרי להגדיר את עצמך כקושר. זה נהיה כל כך פופולרי  עד שלא מזמן משהו שבר למשהי יד תוך כדי קשירה.
אני לא חושב שיש רק דרך אחת לקשור (להיפך-יש המון גישות) ואני לא מתיימר להחזיק באמת האולטימטיבית בנושא אבל..
למי ששכח - חבלים הם תחום מסוכן שמצריך שנים של התמקצעות כדי להגיע לרמה של שליטה שמאפשרת גם סספנשיין בטוח.
אז הנה משהו שכתבתי לפני ארבע שנים כשהתחלתי להדריך בתחום. מוזמנים לקרוא ולהגיב.
את החלק השני לצד הנקשר אפרסם בהמשך.

למי שיצא לו לראות אותנו מופיעים לפעמים נדמה שהכל נורא קל. יש חיבור, החבל עף - והנקשרת ואני בספייס שלנו.
אז זהו. שזה לא. לא קל. אנחנו הגענו לאן שהגענו אחרי עשרות סשנים משותפים והתקדמות הדרגתית על פני חודשים ארוכים ביחד.
קשירות, ובמיוחד סספנשין, מצריכים לימוד והשקעה. זה תחום מסוכן ודורש ידע רב תחומי (חבלים, אנטומיה, קצת פסיכולוגיה ואפילו קצת פיזיקה).
אז הנה כמה עצות כלליות המשקפות את ניסיוני
המסמך אינו ממצה אבל מומלץ לקרוא – במיוחד אם אתם חדשים בתחום.
בהצלחה.

עצות לקושרים
לפני:
• אל תתחילו בכלל אם שתיתם אלכוהול או עם שיפוט לקוי מכל סיבה אחרת- עייפות, עצבנות, מחלה או כל מצב אחר.
הגדירו את כללי משחק:
• דברו על גבולות ומטרות לפני הסשן .דברו גם על דברים נוספים והאם שניכם מסכימים להם (הצלפות, שריטות, נשיכות, סנקינג, מצבטים, נקודות לחץ, משחקי נשימה, משיכת שיער ועוד).
• תשאלו את הנקשרת שלכם על ההיסטוריה הרפואית שלה והבינו מה הם המגבלות הנובעות מכך.
• הסבר לנקשרת מהם הסיכונים בסשן המתוכנן.
• הסכימו על מילות ואותות ביטחון לא מילוליים.
• תקבעו נהלי צ'ק-אין.
• אל תשתמש בקשירות ושיטות שאינך מכיר היטב על נקשרת שאינך מכיר היטב.
• יש לדאוג לשמיכה, מעיל, בגדים ומשהו לשתות או לנשנש לנקשרת לאחרי הסשן.
בזמן:
• ודא כי אתה יודע מיקום של מספרי חיתוך וערכה רפואית לפני תחילת הסשן ושהם נגישים.
• אל תנסה לקפוץ מעבר ליכולת שלך. אל תדחפו את הנקשרת רחוק מדי מעבר לרמות הניסיון והנוחות שלה.
• אל תתעלמו מסימני אזהרה של עקצוץ / חוסר תחושה / אי נוחות או בקשות לשחרר / להתאים / להסיר קשר או חבל.
• אל תתנו לנקשרת להרגיש רע אם משהו לא עובד. קחו אחריות על הקשירה והסשן.
• אל תמשיכו לשחק אם הנקשרת שלך מדווחת על סחרחורת, כתמים בראיה, צלצולים באוזן, מפתחת זיעה קרה, או הופכת מבולבלת, עומדת להתעלף ו / או להקיא.
• יש לבדוק מעת לעת תחושה נורמאלית וכוח בגפיים של הנקשרת.
• קבל הדרכת מומחה כאשר אתה לומד או מתרגל Suspension – יותר מידי אנשים חושבים שאם הם למדו ביוטיוב קשירה כלשהי או לקחו קורס של שבועיים הם כבר יודעים הכל. זה לא עובד ככה.
• לעולם אל תשאירו משהו קשור ללא השגחה.
• אל תאפשר לאף אחד להצטרף לסשן שלך, אלא אם כן זה הוסכם במשא ומתן מראש עם כל הצדדים.
• הגן על הנקשרת מהתערבות חיצונית בעת הסשן ולאחריו.
• הימנע מחבל על פני החלק הקדמי של הצוואר. אני אישית נמנע מכל קשירה באזור הצוואר.
• הימנע מתליות אם אתה לא מכיר את נקודות העגינה היטב.
• תמיד היה מוכן למצב חרום בו הנקשרת מאבדת הכרה, החשמל מפסיק, או יש אזעקת "צבע אדום"..(כן-זה כבר קרה לי).
אחרי: after care! - סספנשין צריך המון מאמץ מצד הנקשרת, הן פיזי והן נפשי. תהיה שם בשבילה עד שהיא תוכל לעמוד על הרגליים (תרתי משמע) ותחזור לעצמה. (אפילו שיחת טלפון ביום למחרת לא תזיק... (: ) ,תהנו!

קראתי פרופיל של משהי שנשמע לי כועס ומאוכזב.

זאת ההודעה ששלחתי לה:

קראתיאת הפרופיל שלך וחשבתי לנחש למה הוא נכתב כמו שהוא נכתב.

הגעת לכאן עם הרבה רצון לנתינה ותקווה למצוא משהו שיעריך, יכבד ויבין את הצורך שלך והמקום בו את רוצה להיות.

מהר מאוד קיבלת ים הודעות של "זונה על ארבע, כלבה תמצצי" או שזה "כלבה על ארבע, זןנה תמצצי' - אני תמיד מתבלבל בין השניים :)

התעצבנת (בצדק..), התחלת לסנן (בצדק), ועכשיו את שואלת את עצמך מה לעזאזל אני עוד עושה פה?

אז for what ever it is worth

יש פה עוד כמה ששווים את המאמץ (משני המינים ושני הצדדים). זה פשוט שקשה למצוא אותם בין כל הזבל.

והערה אחרונה - ודאי שזאת החלטה שלך והכל בהסכמה. כולל ההחלטה למסור את השליטה למי שראוי לכך בזמן הנכון ובמקום הנכון.

שיהיה סופש מוצלח :)

מעניין אם צדקתי וכמה עוד יש כאן כאלו.