בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חינוך טוב מגיע מהבית

אני מגיע הביתה
מוריד את הקסדה , פותח את הדלת , ואני רואה אותך ממול , יושבת על 6 ולידך הכלב .
הכלב מזיז את זנבו , ואת מראה לי שגם לך יש זנב , אבל שלך לא זז .
אני מוריד את הבגדים , ולא מעוניין בכלל לשמוע אותך .
אני רק אומר לך " אני נכנס להתקלח , בואי תחכי לי בכניסה למקלחת עם המגבת שלי על הגב שלך "
אני מתקלח אחרי הטיול שעשיתי , ומדי פעם מביט בך , ואת מרגישה את המבטים שלי .
המבט שחודר לך לגב כשאת רואה את הפסים של הקרמיקה ברצפה .
אני בודק אותך , רואה שאת לא זזה , ואני יודע שהקולר שנמצא לצווארך הוא עם פעמון קטן , כל תזוזה שלך יכולה לעלות לך ביוקר , ואת יודעת מה זה ביוקר כבר .
מסיים את המקלחת לאחר 20 דקות , ואומר לך " קומי , תתחילי לנגב אותי , ואני לא רוצה שהמבט שלך יפגוש את שלי "
ואת משפילה מבט , לוקחת את המגבת שהייתה מונחת לך על הגב , ומתחילה לנגב אותי .
לאט ובעדינות , ובכל פעם אני בוחן איפה העיניים שלך , שמה שכחת שאין לך את הזכות להביט בעיניים הכחולות שלי .
את כמו כלבה ממושמעת , רק מבצעת .
לשנייה אחת הרגשתי , הרגשתי שנגעת לי בזין עם יד חשופה , הרגשתי את העור הלבן שלך נוגע בי , והבנתי .
את בודקת כמה אני ערני , טעות שאת יודעת שיכולה לעלות לך בכאב .
אני שואל אותך " מה עשית עכשיו ? "
ואת ישר נופלת על הברכיים שלך , ויודעת שזה הולך להגיע .
מביטה שוב ברצפה , ושוב אני שואל ( הפעם קצת עדין ) " מה עשית עם היד שלך על הזין שלי ? "
ואת לוחשת בקול רועד " סליחה אדוני " .
אני מחזיק לך בשיער , מרים את ראשך למעלה ושואל " סליחה על מה ? סליחה על מה כלבה ? "
ואת פתאום פוקחת עיניים , ואני רואה את העיניים הכחולות שלך מביטות בעיניים הכחולות שלי .
והופ , מתעופפת לך סטירה .
הרי אמרתי לך " המבט שלך יכול להיות רק לכיוון הרצפה כשאני מדבר אליך "
ובאותה השנייה שאת מקבלת את הסטירה , העור הלבן שלך , (שאני כל כך אוהב) נהפך לגוון ורוד .
אני גורר אותך מהמקלחת , כשאת על 4 , לכיוון הסלון .
אפילו הכלב מביט בך כשהוא יושב בסלון , ויודע , אפילו הכלב יודע שעכשיו הכלבה של האדון הולכת להרגיש את נחת זרועו .
אני מוריד לך את הראש לרצפה , והולך להתלבש .
הפעמון שלצווארך לא רוטט ,ולא זז .
אני יוצא עם ג'ינס מהחדר , ורואה את הזנב שלך מולי .
אני רואה את התחת שלך , כל כך יפה , כל כך לבן .
הולך למקרר ומוציא את הביצים הסיניות מהמקפיא .
מרטיב אותם עם שמן .
והופ הם בתוכך , ואני רואה את הקימור בגב שלך , והראש שלך מתרומם .
את עכשיו הרגשת ?
הרגשת את הכוס החם שלך מקבל משהו קר , וכל גיד ושריר שלך בגוף נדרך.
אני שמעתי אותך , שמעתי אותך מוציא קול , קול בין בכי להנאה .
ואז אני מתרומם טיפה , ונותן לך מכה על התחת הלבן , מכה שאת מרגישה איך הביצים הסיניות מוציאות את רעש המתכת . ( גם אני שמעתי אותם )
אני הולך מסביבך , ורואה אותך עם עיניים עצומות .
רואה כמה שאת גאה , עם הצוואר שלך מתוח .
צוואר ברבור לבן , עם קולר שחור וכסף . המתכת והעור השחור על הצוואר השברירי שלך , משגע אותי .
ואני רואה אותך , רואה כמה העיניים שלך עצומות , רואה את הדמעות שזולגות ממך .
כנראה שלא רק אני ראיתי , הכלב אפילו קם מהספה וליקק לך את העיניים .
וגם הוא יודע , גם הוא יודע שאת בוכה .
אני שולח אותו לחדר , אני לא רוצה שהוא ירגיש את הכאב שלך .
הכאב שלך הוא רק שלי , כמו שכל חלק בגוף שלך שייך לי .
בהתחלה שאלת למה ויקינג ( זוכרת ?) עכשיו את כבר יודעת .
עכשיו הנשמה שלך שייכת לי .
בכל המבטים שלי אליך , את יודעת שלא להביט בי , לפעמים אני יודע שאת רוצה .
רוצה שנייה להגניב מבט .לראות את ההנאה שלי , לראות בעיניים שלך את העיניים שלי שמאשרות לך את ההנאה שלי .אבל את לא מנסה .
את כלבה טובה .
אני ממשיך לעיסוקים שלי , ובין לבין , מנסה לשמוע את הפעמון שלך .
אבל את כמו בובת חרסינה.
לא זזה , רק החושים שלך זזים .
את שומעת את רעש השרשרת , ויודעת שהיום , הבכי רק ישחרר אותך .
את יודעת שמעולם לא סגרתי את פיך , ויודעת גם שלא להוציא ציוץ .
ככה עוברות עוד 12 דקות , שבשבילך עוברות כמו נצח .
אני חוזר לסלון לקחת אותך , ופוקד עליך " קומי "
ואני רואה את המרפקים שלך אדומים .
ואני רואה שאת מתקשה לעמוד , אני עוזר לך להתרומם .
ואת עדיין בוכה , בכי בעיניים עצומות .
אני מלקק לך את הדמעות , ורק המגע של הלשון שלי בעיניים ובלחיים שלך , ואת נרגעת קצת .
אבל את יודעת שהיום .
היום את תגמרי
בכאב .
אני לוקח אותך לחדר , ותומך בך .
אני לא אתן לך ליפול , אני רואה את הברכיים שלך אדומות .
ואני לוחש לך " אל תדאגי , אני לא אתן לך ליפול "
ואת כבר מכירה אותי , ויודעת לבד .
אני משכיב אותך במיטה בעדינות .
קושר רגל אחת לכאן , ורגל שנייה לשם .
יד אחת לכאן, ויד שנייה לשם .
גם הברכיים שלך נקשרות לצדדים , כי אני כבר מכיר אותך .
אני רק אגע עם השוט בדגדגן שלך , ואת כבר תנסי להגן עליו .
אני נעמד מעליך , מעביר עליך את השוט ו........
דפיקה בדלת .
אני שמעתי ממך קול , כאילו אומר " ניצלתי "
אני אומר לך לא לפתוח עיניים , אני כבר חוזר .
בינתיים הכלב רוצה לקרוע את הדלת , ואני מבין שזה לא מישהו שאני מכיר .
שואל " מי זה ? "
והקול עונה @==/&$
אני מחזיק את הכלב ברצועה , ופותח את הדלת .
פאקקק , הכלב כמעט קורע את הקולר שלו .
ואני מקבל בשורה , שאני צריך לצאת לשעתיים .
חוזר לחדר , אומר לך " תפתחי את העיניים , ותסתכלי עלי "
ואת מפחדת , ושוב חוזר על עצמי .
ואת מביטה לכיווני , אבל לא אלי .
אני אומר לך שאני חייב ללכת , אבל אני אחזור לסיים את מה שהתחלתי .
אני לא שומע ממך כן , ואני לא שומע ממך לא .
רק מבט לכיווני שאומר " בבקשה אדוני , רק תחזור מהר "
אני מחייך אליך , ואת מחייכת בחצי חיוך .
ככה אני מביט בך כדקה , שנראת כאילו עברה שעה .
וחושב לעצמי בראש שאני משאיר אותך ככה .
ואז חושב שוב .
ומשחרר אותך , ורואה את העצב בעינייך .
ואני מחזיק את הצוואר שלך חזק ביד שלי , ואומר לך .
" אני לא משאיר אותך ככה , חלילה וקרה לי משהו "
ורואה את החצי חיוך שלך שוב בשפתיים הוורודות שלך .
בדיוק שאני בא לצאת מהבית , את אומרת את זה .
אין לך את האומץ להגיד לך את זה כשאני מולך , תמיד זה רק כשאני עם הגב אליך .
את אומרת " אני אוהבת אותך אדוני "
אני נעצר לשנייה , מחייך ( ולא רוצה שתראי את זה ) וממשיך לדלת .
לפני שאני טורק את הדלת , אני אומר לך " אני אחזור בעוד שעתיים "
לפני 8 שנים. 4 באפריל 2016 בשעה 8:22

בהתחלה היא פחדה .

אחרי זה אהבה .

" אני שם לב שאת אהבת את החבל הרטוב " 

קצת - היא עונה .

"אם קצת , אז למה השארת אותו בחדר שינה עדיין ? "

פחדתי שתכעס כשאני אזרוק אותו - היא עונה .

"צודקת בלונדי " 

"אבל עצם העובדה שהשארת לי אותו כאן , זה אומר שאפשר להמשיך במשחק " 

" עכשיו את תביאי לי קערה מלאה בקוביות קרח " 

היא קמה מהמיטה , והולכת לבצע.

חוזרת לאחר 2 דקות במהירות .

" תתפשטי , רדי לרצפה , כפות ידייך נוגעות ברצפה , אצבעות פרוסות יפה , ותנשמי מהפה בלבד " 

בינתיים אני משם את קערת הקרח על גבה הלבן , ומביט בקרח שנראה בצורת בננה .

" את מכירה את המשחק חם קר ? "

והיא מהנהנת בראש .

" יפה , אז אנחנו נוסיף למשחק גם את 1 2 3 דג מלוח " 

אסור לזוז , יש לך את האופציה להגיד רק חם או קר .

כל פסילה , החבל היבש והנחמד כאן יסביר לך שטעית .

מתחילייייםםםםםם ...

קרח בצורת בננה ביד שלי , ואיך שאני מכניס רק את קצה הקרח , יש כבר תזוזה של הגוף .

" כלבונת , לא שמעת את החוקים ? " 

והיא עונה שהיא שמעה .

עוד לפני שהיא אמרה שמעתי , מתעופף לו חבל ישן ושורט ופוגע לה בקצה התחת הלבן .

פתאום נשמעה בחדר המילה איייייי .

" כנראה שלא הסברתי את עצמי , או שאת לא כל כך מבינה "

ליטוף קל בשיער המשי , וממשיכים .

והנה חודר לו קרח בצורת בננה לכוס הקטן שלה .

והיא כמו פסל מיצרי - לא זזה .

ועוד קרח חודר לו פנימה .

עוד ליטוף קטן בשיער , עוד מבט בעיניים היפות האלה .

" אני רואה שאת לומדת מהר כלבה , יפה ." 

לוקח קרח חדש , נותן לו לטפטף קצת , ומטייל איתו על גבה .

מגיע לאזור התחת הלבן והיפה הזה .

מסובב את קצה הקרח מסביב לחור , והנה שוב תזוזה של הגוף .

אני נעמד , מניף את החבל לאחור , ושוב קדימה .

והנה כבר שינוי צבע מרענן .

אבל בכדי שלא תזוזי שוב , הנה עוד אחת על החשבון .

קררררררר היא אומרת .

"זה המשחק, בפנים קר , בחוץ חם ." 

ושוב הקרח חוזר לאזור התחת .

רק שהפעם הוא נכנס במלואו , ואחריו מגיע עוד אחד .

"קר ? " אני שואל 

קררררר - היא עונה .

ואני מביט בנזילת המים שנוזלים לה מהכוס , הטיפות שמטיילות על השפתיים של הכוס .

הטיפות האלה שמפריעות לכל בן אדם , כאילו יש עליך קן של נמלים .

אפשר בבקשה לנגב /לגעת /בכוס שלי אדוני - היא שואלת .

" אפשר " אני עונה .

ושוב החבל מתעופף לו בעוצמה .

חםםםםםםםםם - היא צועקת .

והנשימות הכבדות מכינות את גשם הבכי שמגיע .

" דייי ילדונת , זה הגיע לך " 

ועוד ליטוף בשיער .

מביט בגוון התחת שלה .

אפילו פריחת הדובדבן לא יכולה להגיע לצבע כזה יפה .

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י