אולי זה יפתיע, אבל לדעתי אף אחד לא מדבר על המיניות של הנשלט ברצינות.
יש המון סיבות *לא* לדבר על המיניות של המשלט -
1. המון נשלטים מתחילים שיחה עם שולטת ב*אני רוצה שתעשי לי x", עוד לפני "השלום". כבר מוריד כל חשק לדבר ברצינות על תשוקות ורצונות. לשני הצדדים.
2. שולטות, וול, רוצות לשלוט. רוצות לדבר על המיניות *שלהן*. רוצות שהמיניות שלהן תבוא לידי ביטוי בקשר. למעשה זה נתפש כשיא הקשר - הבאת המיניות של השולטת בקשר. הגביע הקדוש של הקשר הפמדומי. ובצדק גמור. אבל אז, מה המקום של המיניות של הנשלט, אלא אם היא *משתנה*, ומותאמת, כדי לספק את השולטת?
3. בהמשך ל2, המיניות האוטנתית, הלא-מותאמת של הנשלט נתפשת גם אצלנו הנשלטים כדבר פחות סקסי, כדבר שאולי נכפה אלינו, כמשהו מביש קצת, שלא נוח לדבר עליו. זה בוודאות נכון בעולם הוונילי. אבל זה זולג גם לקשר הבדסמ"י.
4. המשפט "אל תדבר, אל תחשוב. פשוט תרגיש" הוא יותר מדי סקסי. לעזעזל.
והרבה פעמים, 1-4 הם פשוט אמצעי להדחיק את זה ש-
5. להנכיח מיניות אותנטית זה תמיד מסוכן. זה תמיד פוליטי. מיניות היא כוח משתנה, לא נשלט, הפכפך מדי יום. הוא יכול לערער בטחון, הוא יכול לערער זוגיות. להנכיח מיניות של פרטנר זה לשאול את בן הזוג (לסטוץ חולף, או לחיים) "אז מה אתה באמת רוצה?" ואשכרה להתייחס לזה. זאת מראה אכזרית לעיתים.
אני רוצה כלכך לדבר על המיניות שלי.
כלכך.
