היום בבוקר קמתי מלא אהבה ותודה.
תמיד תורמים לזה פרטים קטנים וקטנוניים מיום אתמול. הצלחות קטנות, וגם גדולות, בעבודה, ובתקשורת עם אנשים שלא ידעתי לתקשר. הצלחות שלא קשורות לכלום ביננו, אבל כאלו שמפנות לי מקום בלב ובראש. מקום לנשום, ואז להסתכל סביבי. ולאהוב, ולהבין, ולהודות.
ואת קמת מלאת שדים וכאב וייאוש. והיית מספיק חזקה כדי לשתף אותם.
ואני הצלחתי להוציא אותם ממך. להחליף אותם בחוויות משותפות
("הכי טוב לנו כשאנחנו תיירים ") בתקווה, באהבה.
אח"כ עשינו תשליך כולנו בים. וכשחזרנו הבייתה שוב חזרו העננים, ושוב הצלחתי להעלים אותם.
וכן, אני לוקח קרדיט קטן. כי אני לא באמת טוב, בזה. ולא רוצה להיות. אבל היום הייתי, וגם בשביל זה אני פה.
ולא, לא תמיד זה יצליח. לא תמיד ימים יהיו טובים. מחר אולי לא.
הייתי משליך את השדים הללו, אבל הם נשארים ואני אוהב אותך ומבין אותך ומודה לך.
