לפני 7 שנים. 4 במרץ 2017 בשעה 14:43
היה בחדשות לפני כמה זמן דיווח על אירוע פלילי.
התקציר: 2 הרוגים ו-6 פצועים במסיבת בית בעיר מסויימת.
ההרוגים הם שני נערים בני 19 לערך, חברים של בעלי הבית, שבאו להשתתף במסיבה.
מישהו נכנס לחצר והתחיל לרסס את האנשים ששם בנשק ולירות לכל העבר.
אחרי המקרה, קרובי משפחה וחברים סיפרו על הילדי טובים האלה ועל איך יש אנשים רעים בעולם הזה
והיה בכי ודמעות. דובר גם על איך מעיזים לסכן נשים וילדים על לא עוול בכפם.
אבל המציאות היא שונה ממה שמספרים ובוכים.
הבית היה שייך למשפחת פשע ידועה בעיר. הכסף הגדול בא לא מעבודת כפיים קשה אלא מאיומים סחיטה
ורצח של אנשים. וכך גם חבריהם שידם בטוח לא נקייה והיו מודעים ואולי אף שיתפו פעולה פה ושם. אחרי הכל
הם היו חברים טובים של המשפחה.
אני לא מצדיק את הרצח אבל גם אין סיבה לעשות מהנרצחים צדיקים או אנשים תמימים.
זו הייתה פעולת תגמול המקובלת בעולם שלהם. הם נכנסו לעולם של פשע, חברו גם לעבריינים
כאשר ידעו על משלח עיסוקם. אז נא לא לשחק קורבן כאשר זה מגיע אליך. כאשר ממאיים אתה הופך למאויים.
זה חלק ממשחק הכוחות בעולם הזה.
הבית לא נבחר בצורה אקראית וגם האנשים שהיו בסיכון לא נבחרו בצורה אקראית.
אחד הנערים שנרצח גם תיכנן להקים עסק בקרוב.
מעניין מאיפה לבן 19 יש את ההון ההתחלתי להקים עסק...
יש הרבה משפטים שנאמרים על מקרה שכזה. אצטט אחד מהם הוא:
"מי שהולך לישון עם כלבים שלא יתפלא אם יתעורר עם פרעושים"
אף אחד לא תמים בסיפור. גם לא הנשים והילדים שהיו בסיכון באותה העת.
למה, הנשים לא יודעות על עסקי הפשע? לא נהנות מהכסף המוזרם לחשבון הבנק שלהם?
חיות על חשבון הדם יזע והדמעות של אחרים.
והילדים? לא יחונכו בדרך הזאת? לא ימשיכו את עסקי המשפחה?
אז כל ההתבכיינות וההתקרבנות כאילו מדובר בנשים וילדים רגילים ותמימים היא מגוחכת.
את הכאב האישי אני מבין. יש אובדן. אך ברמת החברתית ידעתם למה נכנסתם וקיבלתם
על עצמכם את הסיכונים. הייתם חברים טובים של המשפחה, לא סתם אנשים מזדמנים.
בני הבית הנפגע התארחו גם אצלכם מספר פעמים. חברים טובים.
האשמה היא כמובן בראש ובראשונה על הרוצח אך חלק ממנו גם שייך למשפחות ההרוגים
שהכניסו את עצמם לתוך זה. שהאבא ידע שחלק מהאשמה היא עליו. שילדו נהרג בגללו.
בגלל הבחירות ביודעין שלו להתחבר לאנשים מפוקפקים כאלה ולהיות חבר טוב שלהם.
קשה היא הידיעה אבל היא המציאות היא בד"כ כזו. קשה ואכזרית.
לא רק המעשים אלא גם קבלת האחריות הפנימית. זאת שבלב.
מבין את כאבם על אובדן אבל עם משיכת כתפיים קלה.
זו הייתה הבחירה שלהם והעונש(עונש הגורל, לא עונש בני אדם) בא להם בסופו של דבר.
והמקרה הזה בוודאי גם לא ישנה כלום.
משפחת הפשע תמשיך לעשות פשע ולהלך אימה על אחרים.
החברים ישארו חברים שלהם
והתחושה שם תמשיך להישאר של "אנחנו צדיקים תמימים שעשו לנו עוול".
"הם" החסרי לב וחסרי אנושיות. אנחנו נקיי כפיים ויראי שמיים.
אתם גרועים לא פחות מהם.
לא מרחם עליכם.
אבל אני גם לא הטיפוס המרחם בד"כ.
נ.ב: נבדק החשד שהיורה היה במסיבה, עזב בכעס וחזר...
אם זה נכון זה רק עוד יותר מחזק את המפוקפקות מלכתחילה של מסגרת חברית כזו.
