הבוקר בדרך לפגישה, עברתי ליד בית ספר בתל אביב.
מרחוק ראיתי חמישה ילדים מנפנפים דרך הגדר, צועקים מילים כמו כדור, תודה וגברת.
כשהתקרבתי הבנתי, הכדור עף להם החוצה ורק אני עברתי שם.
סימנתי להם עם הראש שהמסר נקלט והם צווחו במקהלה של חמישה קולות את המילה תודה.
התקרבתי לכדור והם המשיכו להודות.
הרמתי אותו, התודות המשיכו.
זרקתי אליהם את הכדור, בתנופה. אחד התכופף והשאר המשיכו לצווח תודה.
הכדור נחת שני מטרים מאחורי המתכופף וכולם הסתכלו עלי ושוב אמרו תודה.
כל הסיפור הזה לקח 2 דקות במהלכן הם אמרו תודה כל כך הרבה פעמים שכבר הפסקתי לספור.
אבל התחלתי לחשוב. רוב האנשים לא אומרים תודה מספיק. לא בחיים ולא בבדסם.
אני אישית מאוד אוהבת להגיד תודה וגם מעריכה כשאומרים לי.
אני אומרת תודה כשמזמינים אותי לקפה, אומרת תודה שנותנים לי טרמפ, אומרת תודה על יוזמות, חיבוקים, סאשנים וגם סתם מחשבות טובות.
אז בואו נתחיל להגיד יותר.
זה ממש פשוט, לא צריך ללמוד. הרי אף אחד לא לימד את חמשת הילדים שפגשתי היום שאם במקרה הכדור עף אז צריך להגיד תודה הרבה פעמים כדי שהוא יחזור 😉👇🏻
זה בא להם בטבעי.