כשאני חושבת מה אני מחפשת, מה אני באמת מחפשת כאן...
כמובן שמחפשת זוגיות.
חייתי ונשמתי זוגיות כל כך הרבה זמן, זוגיות בדסמית. עוטפת. מכילה. טוטאלית... ( עד כמה שטוטאלי אפשרי במסגרת של נישואים ילדים ומשכנתא.. ) ומעולה.
אבל עכשיו.. כשאני חושבת מה אני מחפשת.. משום מה אני חושבת יותר על הצד השני וההכלה שלו על ידי. לא במקום... בנוסף. עכשיו יש לי מקום.
אני מזוכיסטית. אני אוהבת כאב ואין דבר מרגש יותר בעיני מגבר שנותן חופש ליצרים הסאדיסטיים שלו ומתפרק באמת... משתחרר..
בפנטזייה שלי אני רואה את הגבר שלי ( השיוויוני. המכבד. המעריך כשאנו בוניל)
הופך להיות חיית פרא לא מרוסנת במוד הנכון.
והוא מכאיב לי.
מכאיב לי מאוד.
הוא משתמש בי. בגופי. בליבי.
הוא פורק עליי כל יצר. כל סטייה נסתרת.
וכשהוא מסיים להכאיב לי
הוא מחבק אותי. מנגב את הדמעות.
וכשאני נרגעת...
שם את ראשו על ברכיי.
ואני מלטפת את שערו.
" תודה". הוא ילחש לי ואני אחבק. אלטף. ואנשק.
" ששש " אני אומר. הכל בסדר.
הגעת הביתה.
