High T

אתמול דיברנו על אופן הכתיבה שלי. הסברתי שלמרות שהרומן מכיל כמה דמויות ראשיות אני צריך ליצור הפרדה ברורה בצורה כתובה של כל דמות. הדבר כולל בשימוש מילים, קצב משפטים, התיחסויות וגם גיל הדמות. המתוקה נתנה דעה שאני כותב "גברי מידיי". כאשר חפרנו בנושא המתוקה קבעה שגם אני כותב "פורנו מידיי" או "כמו בימוי פורנו".

חשבתי על כך היום. האם הכתיבה שלי כוללת הוראות שימוש? תפעול?. הוא עשה כך והיא הגיבה כך? ובמיוחד האם זה מעניין. אני מניח שגברים אשר הם יותר חזותיים כתיבה מדוייקת ומלאת תאורים עוזרת להגברת החירמון ואולי גם הצמדות לעלילה. אך כתיבה לא חייבת להיות שכזו לקהל הנשי. ובמיוחד כאשר הדמויות הנשיות מציגות את חלקן בעלילה.

אני מנסה למצוא את ההבדל ואולי בצורה הכי פשוטה.

חץ

ועיגול

חץ = כתיבה גברית, תאורית מתקדמת. מראה חדות ובהירות בעלילה.

עיגול = כתיבה נשית, מעלה נושאים רבים, משנה כוון ומסבכת את העלילה.

האם זה נכון? או שזה סטריוטיפי מיגדרי.

אני רואה זאת במיסיקה של הקהילה ההומו לסבית. כאשר שירים שנכתבו לנשים מושרים על ידי גברים והפוך. יש הדגשה אחרת למילים ואולי תובנות אחרות בהתחברות לצד אחר בנשמה..

יש פעמים שהמתוקה עושה ערב נשים. החברות שלה מגיעות ודיי משתלטות על הבית. מניסיוני השיחה לרוב מגיעה לתחומים אשר אוזן גבר ממוצע תאדים לאחר שניות.

נכון יש הרבה כתיבה באינטרנט. תוכניות על סקס ויחסים. אבל שזה פנים אל פנים עם קולות צחוק רמים. מחזקת שכניראה שיש פתיחות חדשה באוויר.

הפעם הזו כללה:

1. בדיחות גסות
2. הגדרת הגבר המודרני, מונח, נושם או עדיין בר תיקון.
3. האם נשארו חרמנים בארץ? והיכן הם?
4. כיצד לגרות גבר לסקס סוער ולברוח כאשר הוא ממתין במיטה.
5. סקס במכונית אחרי גיל 40....נו טוב 45+ לאילו שלא בסטודיו C
6. רומנטיקה?
7. מה אומר חזה גדול, ישבן גדול.
8. מה משפט הפתיחה שפותח את הרגליים ולגבר את הארנק.
9. שיטה הכי טובה להשיג משקאות בפאבים.
10. שמלות מעצבים במבצע.
11. אנרגיה וחושניות.
12. בתכלס שיעמוד לו אפילו אחרי יום עבודה.

הדבר המיוחד הוא העקיצות הסומויות והיכולת הבעה שיש במושב נשים.

כשאני חושב אילו שיחות זוגיות/סקס מתרחשות בין גברים. זה דיי פשטני ומילולי.

1. עשיתה? עשיתי. אעשה.
2. קניתי, נתתי, קיבלתי.
3. יש לי, אין לך, שלי יותר טוב.
4. רע לי, רע לי, אבל אני לא משנה כלום.

כאילו שיחת בבונים.

כפי שאומרים – עוד גבול נחצה ואין דרך חזרה

חיים מוזרים ואנשים יפים.

תובנות מהשיעור האחרון.

 דבר שלא לכולם ידוע שהבודהה היתחיל את חיו בצורה מאוד מוגנת ועשירה. הוא היה נסיך באחד מחצרות השליט המקומי ושם הוא קיבל את כל מה שהוא רצה בין אם זה היה פעוט או גרנדיאוזי. כמובן שגם חינוך ברזי המין הוסף לחינוכו הרחב ולכן אורגנו בשבילו אורגיות עם מיטב כשרונות התחום. הדבר המיוחד בבודהה שהוא היה יכול כמו בסרט של היום לבצע חיתוך של אירועים. להביט בכל אפיזודה בניפרד ולקשר אותה לרגע התרחשותה.

כך הוא ראה את כל השלבים: את ההכנה, החיזור, המגע הראשוני, הסחף של התשוקה, ההעלמות בתחושות, ההתפרצות, האיין, הרגיעה והעייפות.זה לימד אותו משהו שבסופו של דבר גרם לפנייתו מה"חיים הטובים" והגדרתם כאשלית הקיום.

מה שלמדתי מהשיעור זה שהחיים יכולים להיות מופרדים לחלקים או תקופות וכל חלק שכזה יש לו משמעות ומיקום משל עצמו. יש כאילו שגורמים אושר גדול או כאב עמוק אבל בסופם הם רק חלקים ממכלול החיים.

אתמול ראינו את ההצגה – חתולה על גג פח לוהט. מחזהו הקלאסי של טנסי וויליאמס בהפקה של בית לסין עם השחקנית הנהדרת מיה דגן .

http://www.lessin.co.il/shows/%D7%97%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%94%20%D7%A2%D7%9C%20%D7%92%D7%92%20%D7%A4%D7%97%20%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%98

מעבר לנושא הרגיש של נישואין לגבר הומו והתשוקה של אישתו בהתמודדות במצב. יש נושאים נוספים של היתמודדות עם ראש משפחה חולה וצביעות של הילדים במטרה להשגת ירושה. כולם מכירים את השאלה מהמחזה - מה עושה חתולה על גג פח לוהט?. "פשוט שורדת". פחות מכירים את הדינמיקה שבין הדמויות. האחיזה בשקרים הנוחים בכדי לחיות עוד יום באשליית בטחון ועושר.

הבודהה ידע ומלמד שזה זמני. גם ההצגה בסופו של דבר ניגמרת והשחקנים אוספים את הבגדים בדרכם לביתם. בין אם אחרי הצגה או צילום סרט פורנו.

החיים בנויים מקטעים אשר לפעמים לא קשורים אחד לשני. לאילו שמוכנים לעצור ולהביט יגלו שיש בינהם הרבה זמן פנוי למחשבות.

כאשר אתה חיי בזוגיות וגם נמצא בעבודה תובענית. נישאר זמן קצוב לבילוי פנים אל פנים.  לכך יש צורך בהתאמות ובירורים במיוחד במה שמתאים לשנינו לבלות או ליראות. מכוון שעברנו שיחות רבות בעניין הזה, חילקתי זאת בפוסט זה לכמה נושאים:

הנושא הראשון הוא – בילויים, אומנות והתפתחות רוחנית. אומנם בתחילה זה היה זר לי, ההרצאות, תיקשורים, מדיטציות, הצגות ממוסדות ותאטרון פרינ'ג. אך מסתבר שלאחר השקעה בנושא ובמיוחד הידבקות בהתלהבות/פליאה/ספיגה של המתוקונת לדבר. התחלתי גם אני לספוג ולהשתנות, כך לאחר הרצאה או הצגה אנו הולכים לצעידה על חוף הים או באחת מהשדרות ופשוט מדברים על מה שהדבר עשה לנו. מה ריגש אותה ומה אותי. משווים את השוני והדומה. מנסים לפענח מה המשמעות או רצון הכותב, או המסר שהועבר.

כך אנו מנסים ללכת פעם עד פעמיים בשבוע למופעים/הרצאות, זה נותן לנו עידון ושיחה על נושאים שלא על הפוליטיקה/קשיים/הוצאות.

הנושא הבא הוא סדרות טליוזיה. למרות שיש חוסר התחשבות בנושא כאשר אחד/ת רואה משהוא בסלון והשני/ה בחדר השינה. לכן החלטנו לבדוק את הסדרות המוצעות היום ולהחליט ביחד מה מתאים לנו.

לדוגמה – סידרת בידור כמו האח הגדול  VIP תיקח מאיתנו התחייבות לצפייה כמעט כל ערב  ולמולה סידרה חדשה שהולכת לצאת Lifetime's 'UnReal' Exposes the Real Drama of Reality TV - 

נראת יותר משעשעת אבל תדרוש הורדה של הפרקים מהרשת. אנו מאוד אוהבים את זמן המיטה הרגוע שלנו ואני לא מכליל בזאת את הסקס. זה הזמן של הלפני שינה. כך באם אנו לא עייפים מאוד ויש לנו שעה אנו רואים פרק מסידרה.

הנושא השלישי הוא הסקס, אוכל וצרכים גופניים – בואו ונניח את הקלפים על השולחן, מתי היתה לכם שיחה ארוכה ואמיתית על הנושא הזה. וזה כולל פתיחת כל התתי נושא החבויים. לדוגמה:

1. תדירות סקס, עוצמת סקס, קינקיות ואוננות.
2. מסאג'ים, לבד/ביחד בערום או טיונה (עם בגדים).
3. טיפולי יופי. לאישה לגבר. ביחד/לחוד.
4. מסעדות או הכנת אוכל משותפת.
5. טיבעונות או קרניבוריות והיכן.
6. קניית בגדים ושופינג ביחד/לבד

הנושא האחרון הוא הזמן האישי. מתיי ניפרדים, מה האזור האישי של כל אחד. מי החברים של מי ואילו מהם משותפים. מה מבדיל אחד מהשני והיכן הקווים האדומים של כל אחד.

אני יודע שזה נישמע מכאני ולא ספונטאני. אבל כך יש לנו זמן יותר לחוויות משותפות ובעיקר שיחות משותפות על אותן חוויות. זה קושר אותנו יותר ביחד בהבנה של מי היא הנפש שלידי.

פעם הימצאתי אימרה "אנו לא טלפאטיים לכן עם לא נתקשר לא נידע מה השני חושב" ובמיוחד אנו לא רואים או מבינים דרך העיניים של האחר.

כך בבדיקה מהירה אני רואה שרק לדבר ולהבין את השותף/ה שלך לחיים דרושה השקע לא קטנה של שיחות עמוקות ופתיחות עצמית למה את/ה רוצה ומה את/ה מוכן/ה לתת.

נב - מעניין שכרגע הולכות לצאת כמה סידרות מד"ב חדשות:

מכוון שיש לי זמן פנוי בפקקים לעבודה ומימנה אני מנסה להקשיב גם לספרים מדברים. שיטה חמודה לשמוע הרצאות או ספרים שאני מעוניין לקרוא אבל בדרך אחרת.

השבוע זה הספר של אמנדה פלמר – אומנות השאלה

http://amandapalmer.net/

http://www.ted.com/talks/amanda_palmer_the_art_of_asking?language=en

נדיר למצוא פניני חוכמה שכזו.

לא לפחד לבקש עזרה.

לדעת שהרבה פעמים התגובה תהיה התעלמות או לא! אבל זו לא סיבה להפסיק.

לבקש ממניעים נכונים ולהראות את הצורך שלך.

יש טוב לב אצל אנשים ורק צריך לבקש בכדי להוציא אותו.

אני רואה זאת שוב ושוב. בטיול האחרון אני (כמובן הגבר המוביל) הובלתי אותנו לאיבוד בברטיסלביה. היו לנו כמה שעות לחזור לספינה אך מרוב חוכמתי לא טענתי את הסלולר בבוקר וכמובן שלא לקחתי את המטען הספר (כי הישארתי אותו בטעינה..ברור?). אז ברחוב בודד מצאנו את עצמינו, אני והמתוקה ללא כוון ברור לחזרה.

מה עושים?.

אחד מידידיי המציא פתגם  When in doubt ask the locals for direction""

לכן ניכנסנו לחנות הקרובה. שאלתי וקיבלתי תשובה בחיוך והסבר מפורט. אהובתי המתוקה תמיד אומרת "אנשים טובים רק תן להם הזדמנות" זה שינוי גדול מאוד בחיי. לראות את העולם אחרת.

מקום יותר טוב

שלא משנה מה. תהיה עזרה, רק צריך לבקש.

התפתחות קשה

היה לי קטע קשה כרגע.

אולי העיפות

הדוחות הלא נגמרים

שיחות הטלפון עם תרוצים

נזכרתי באמת

ואני לא גאה בה

בסופו של יום אני בהליך גרושין ארוך.

הילדים לא רואים אותי או מוכנים לדבר עימי

יש להם חיים טובים אני מקווה

מאוד מקווה

הפסיכולוג אמר לי שלא לחפור בזה עמוק

אבל זה עולה

פעם אמרתי "אני אדם שלם, כישלונות והצלחות"

אני חושב שמה שמאפיין אותי היום, זה גם מה שעברתי/עובר

אני מודע לכישלוני, למשמעות שלו לילדיי וגם לגרושתי במהרה שתהיה.

אני לא יכול לחשוב על מסע חיי מבלי להגדיר את השלב הזה ככישלון ולא התפתחות

אבל אכן אני מתפתח

מותאם יותר לזוגתי החדשה וגם היא לי.

זו הדרך החדשה. יותר מחושל ויותר עדין.

לפתע צוחק בקול. נהנה מרגעי שקט ורוגע.

התפתחות נפשית/רוחנית אשר לא באה בקלות.

זה הכל בזכותה...לי לא היה את הכוח, היא ראתה בי את הניצוץ למה שאני היום והישקיעה בי.

תמכה, עודדה, היצחיקה, זיינה לי את הצורה, הכאיבה באמת שלה, פתחה לי את העולם.

ובעיקר היזכירה לי. שניתן ליחיות עם כישלון (לא לישכוח, ולא להישתבלל ממנו). להשאיר אותו כזיכרון בחיים הארוכים ולהמשיך לאושר.

תודה לך מתוקה.

אז אתמול הלכנו לחתונה. קרובים של המתוקה. אחד מהמקומות היותר יוקרתיים.

שנינו היכנו את עצמינו לאירוע. אני כמו כל גבר, בהגעה מוקדמת מהעבודה. מקלחת מהירה והחלפת בגדים. המתוקה.....עוד מהבוקר - מכון כושר, טיפול שיער הכולל גוונים ותיספורת. אחר קניות של ביגוד חדש. אפשר לומר היא ממש היצליחה לשלב עם התיספורת, נעליים מהסופ"ש והעגילים מחו"ל להופעה אלגנטית וסקסית ביותר. הכנתי צק ארבע סיפרתי ויצאנו.

כאשר היגענו השאלה הראשונה שלי היתה....של מי החתונה?

של הXXXXברים והXXXXXמנים = אשכנזים משני הצדדים.

אה....אההה...את בטוחה?

כן זאת הכתובת.

אכן לא טעינו קבלת הפנים היתה רגילה, מצולמת ועם תיבת הצ'קים בין שומרי האוצר. אבל המקום...והעיצוב. מה לומר....אני מניח שהגשש פעם אמרו "אולמי בונבון". נו בסדר אני דיי רגיל למקומות מעוצבים ואירועים שכאילו אבל כאן...זה היה פשוט מעבר לקצה בחוסר טעם.

ואכשיו נעבור לאוכל. כמובן איך אפשר לתאר חתונה ללא ביקורת מסעדות. את תאור החופה והשימלה המדהימה של הכלה. הריקוד המיוחד של הזוג. למי זה מזיז העיקר האוכל והכמויות. אפשר לומר בפשטות שהאביסו אותנו בכל סוג של אוכל. מנות הוגשו לשולחנות. בפינות האולם היו אזורי הגשה עצמית. העוזרי שף היסתובבו והימליצו על מנות מיוחדות ושילובי שיותאמו לכל סועד. אכן היה טעים מיוחד ומרשים אבל וממש אבל ואולי זה שוב הראש השואתי שלי, מידיי פעם היגנבתי מבט לעמדת הפינוי של הצלוחת וכמויות האוכל שעבר טעימה קטנה אחת ואחר ניזרק. בנשימה עמוקה אני חושב עכשיו על מהות העולם הזה שמראה הצלחה בביזבוז. כך האוכל המשיך להגיע כשעברנו את חצות והמנה העיקרית עדיין לא התקרבה (מפני שהיינו עדיין בראשונות ואפציות הגשה) פשוט ניכנענו והיפסקנו לאכול/לטעום. זה דיי היפתיע את עוזר ההגשה "ומה על הסטק?" "יש גם אופציה של XXXXX לעיקרית". אווייש מחשבות של מונטי פייטון והמערכון עם השמן מהסרת משמעות החיים עלו לי בראש. דייי. מספיק.

הדבר העיקרי של החתונה הזו היה במוסיקה המזרחית הפועמת בעוצמה חסרת פשרות בכל אולם החתונות. היה ממש קשה לדבר בינינו אפילו שהשולחן שלנו היה יחסית פינתי ורחוק מעמדת התקליטן. הצעירים אשר מנות כ 80% מבאי החתונה פשוט צעקו ורקדו. עשו שמח לחתן וכלה. לא שאני זר למוסיקה רועשת. עשיתי את שלי בקונצרטים של להקות רוק, במועדוני ריקודים ופאבים דחוסי אדם. אבל הפעם כניראה שבאתי עם ציפייה ליותר עידון, מוסיקה של להקה? זמר מוכר? ואולי שירי ארץ ישראל? זה זר כל כך לבקש?.

במקום זאת קיבלנו געש מזרחי של אייל גולן ועומר אדם. לקראת שעה 11 רוב ה"מבוגרים" עזבו. התקליטן היתחיל להעיז יותר בהכנסת שירים מיוחדים.

זו הפעם הראשונה שאני שומע את הגירסה "תל אביב" – עומר אדם בסיגנון "עומד לי עומד לי, עומד ולא נופל לי" אפשר לנחש את שאר מילות השיר.

השתיייה החריפה, הלחץ באוזניים, נחיתת הסטק שנידחתה לשעה מאוחרת יותר, עקב בקשת הקהל הצעיר והמבט העייף אצל המתוקה גרם להחלטת = ויברח יעקוב....

אחרי 10 דקות נסיעה המתוקה אמרה "תקשיב לשקט"

אכן...מדהים

שקט...וקול טינטון/ציפצוף באוזן ימין.

לסיכום - אני ממש מאחל להם בהצלחה, צעירים ויפים. יש להם מעמד/עבודה/דירה כל מה שניתן לחלום. אני רק מקווה שיש להם גם חברים של אמת שיעריכו את כל האירוע הבומבסטי שהופק למענם.

בעקבות כמה תוכניות והצגות שראיתי בזמן האחרון על כותבים/סופרים/עיתונאים, הגעתי למסקנות הבאות:

א – לא לכתוב בכדיי לרצות את הקוראים.

ב – ההתפתחות הכתיבתית תגיע בהתאם לכמות ההשקעה שאבצע.

ג – אף אחד לא מלחיץ אותי לסיים, לכן לקחת את הזמן ולא לעבוד לפי תפוקה קצובה.

ד – היעד הסופי הוא פשוט יצירה שלי, משהו שאוכל להגיד שהוא יצירה של מחשבותי ותהייותי כאן.

בנוסף -  אצרף המלצה על הצגה: אלה גרוסמן, תאטרון בית לסין - המוצגת היום בבית ציוני אמריקה ת"א.

מעבר לאמירה הנוקבת בהצגה על הדרך הקשה של העיתונאיות במדינה. ניתן לזהות דמויות מוכרות כגון – יאיר לפיד.

מומלץ לכל מי שחיידק הגרפומניה נימצא בנפשו. אותו צורך לכתוב ולכתוב את התחושות רגשות ואחר לקרוא...לראות את הרסיסי נשמה שיצאו.

אתמול דיברנו על נושא "האודם" ומשמעותו לגבי האישה.

האם ההתעסקות  בבדיקה ומריחה מחדש הינה חלק מהמסכה שאישה לובשת בכדי להגן על עצמה? או לשדר מסרים (מיניים) אחרים. אחר בדקנו את אפרת גוש בתוכנית גולשי ספות עונה 2 VIP, מול הכתבה שלה בלאישה ללא איפור. כאילו שתי דמויות נפרדות שונות. בסידרה היא ההריונית המאופרת נערת הוינט'ג רוקיסטית. בכתבה היא האם הצעירה ללא איפור (בתמונת השער) תמימות וללא פוזה.

המתוקה אמרה שנוח לה להיות ללא אודם:

א – בגלל שהיא לא שמה זיין

ב – בגלל שהקלץ (תיק היד) מלא.

ג – חם...אוף...חם בחוץ.

ד – היא יודעת שהיא יפה...אז שוב זיין על העולם

ה – לא בריא.

ואולי יותר בפשטות היא לא אוהבת מסכות. מציגה את עצמה כמו מי שהיא באותו הרגע.

אחת מהדמויות קומיקס האהובות עלי היא HARLEY QUINN

אני מניח שמי שלא מחובר לזאנר הזה לא מכיר את הטרוף והמורכבות של הדמות הסקסית הזו.

אפשר לומר שבכנסי הקומיקס היא הדמות הדומיננטית להתחפשות ע"י נשים אחרי הנסיכה ליאה בלבוש השיפחה.

http://www.randomgoofiness.com/2013/11/04/the-best-of-harley-quinn-cosplay/

קומיקס חדש

http://www.comicbookresources.com/prev_img.php?pid=27781&pg=2

כאשר אני חושב מה מרגש אותי בדמות הזו. אפשר להגיד בבטחה שזה גם האיפור, האודם, הליצנות. ואולי הדבר החשוב ביותר.

האהבה שלה לגוקר.

יש ימים שהם יותר אינטנסיביים בעבודה. היום היה יום שכזה.

השילוב של הכנת דוחות סוף החודש והביקור של הבנקאים המממנים את הפרויקט יצר אצלי עומס מסחרר.  פגישה אחר פגישה. אנגלית עברית, ספרדית, ערבית. מבטא כזה, מבטא אחר. מידע ונתונים. בעיות ותרוצים. בעיקרון אנגיה של אנשים מומחים ומחליטים אשר רוצים לבצע את הפרויקט בצורה המיטבית.

באחת מההפסקות ישבתי עם נציג הבנק היווני. דיברנו על הפרויקט ועל ההיתנהלות הצפויה בעתיד. שיחה מענינת אשר לעיתים גולשת לנושאים פילוסופיים.

היום זה היה ,מגדל בבל.

נישאלתי על ידו – "מדוע מגדל בבל חרב"

עניתי כמו כל תלמיד תנך יהודי – "בגלל שאלוהים שיבש את שפתם"

הוא היקשה – "אבל תחשוב על זה, עבודה זה לא רק שפה. יש הרגלים ונהלים. לא הכול כתוב או נאמר. אז למה הם לא המשיכו?"

באמת למה? שאלתי.

הוא ענה – "כי הם תמיד חיפשו תרוצים לא לעבוד. כל הזמן שהם היו כבולים בשפה ונהלים כתובים הם נאלצו לעבוד מדוייק ומכך הביניין התרוממם. כאשר הם מצאו תרוץ (שיבוש השפה) הם היתחילו לזייף ואז הפרויקט נפל"

חשבתי על תשובתו, מגדל בבל נהפך להיות מדע בחוזים של היום – יש פערים בחוזה – אשר האדם החזק (כותב החוזה) ישתמש לטובתו. בצורתם הבוטה אנו מכירים זאת בתור חוזים דרקוניים. אבל פרשנות חוזית עלולה להיות נתונה לשינויים כאשר הגורמים החזקים מפעילים את כוחם, בהתנהלות כלפי קבלן/מזמין. יש כאילו המוכנים כל רגע לשלוף את טענות הפגעו בי, שתו לי ולכן אני לא יכול.

בחיי נתקלתי בדברים אילו גם בזוגיות והימצאתי אמרה:

"תרוץ ולא משנה עד כמה הוא טוב לא מהווה תחליף לביצוע"

יש עליבות מסויימת כאשר אתה נידרש לתת תירוץ לכישלונות. לרוב האצבע מופנת החוצה.

אחד ממפקדי בצבא אמר לי פעם שאתה מחווה ביד בצורה של אקדח. זה אלגוריה להתנהגות בכישלון.

1. האגודל מצביע מעלה => השפעה אלוהית/כוחות חסרי שליטה. או "אי מבט על/כולל על הבעיה"
2. האצבע המורה מצביעה על מישהוא => ה"תחליף אשם". זה לא אני זה הוא. חוסר שיתוף פעולה או לקיחת אחריות.
3. שלושת האצבעות האחרות מצביעות חזרה לך => דחיינות,מקצועיות ואמינות.

מעבר לכך, כאשר מצליח לך, כאשר התירוצים עובדים. זה נהפך לדרך חיים. כל דבר יכול להיות לא יציב או לא מבוצע => כי יש לך תירוץ טוב ועוד מאמינים לך ומקבלים זאת  אז למה לא?. כמו לחזור לילדות.

ההפתעה מגיעה כשזה לא עובד.

בזוגיות זה ממש לא עובד. ולפי דעתי לא ניתן לצור בסיס איתן של מערכת זוגית כאשר יש אלמנט של תירוצים בקשר. השחיקה מתרחשת מהר מאוד. חוסר סובלנות עולה ומייד אחריו התחשבנות.

רבות נאמר וניכתב שיש שוני הינהגותי/דיבורי בין גברים ונשים. כמו מגדל בבל. אנו מדברים אותה שפה אבל מתכוונים למסרים אחרים. 

באם נבין זאת ונידע שנישגה מידיי פעם (כי אילו החיים) אבל בכדי לתקן את הדרך לא ניפנה לתירוצים או האשמות של אחרים/גורמים. אלא נפעל לתיקון של הבעיה.

נישמור על הקשר נקי ואמין.