High T

לפעמים אני והמתוקה שומעים סיפורים של נשים אשר עוברות במשך שנים התעללות. זה לא רק התעללות גופנית (אחת אמרה שזה הדבר הקל) אלא התעללות מילולית או כלכלית. היום למזלינו יש סכר שניפרץ, נשים מתחילות לדבר ולהוציא את האנרגיה הרעה שצברו במערכות יחסים גרועות.

הבעיה היא מה לעשות עם האנרגיה הזו. לומר את האמת זה סוחט, לשמוע שוב ושוב על אותם מעשים והשפלות ופגיעות והכללות. אני במיוחד מרגיש לא נוח כאשר הן מתחילות ב – כל הגברים חולרות....., כל השמוקים נפולים..... כאילו אתה נימצא בגשם של זפט חמה ואיך אתה יכול להילחם בזה?

לכן יוצאים לטיולי לילה ומדברים. שורפים את האנרגיה הרעה בצעדה מהירה ושיחה אוהבת. כך לפחות אני מרגיש ש...כן, נכון יש נשים פגועות. אבל זו שאיתי המתוקה, לא. גם במיוחד היא לא שומרת נקמות כמו זו ששמה לא יאמר. כך אנו ממשיכים עוברים רכובות ושכונות. במיוחד מזכירים אחד לשניה כאשר אנו נעצרים בספסל כלשהו שאנו אוהבים ומערכים אחד את השניה. אחר בבית עם מקלחת זוגית וסיבון גב הדדי עוברים לנשיקות וליטופים, קרם על הגב ידיים ורגליים. הסקס יבוא או שלא, זה כבר לא משנה.

המבט בעיניים והחיוך. משחרר אצלי את שאריות אותה אנרגיה רעה ומכניס אור ורוגע.

אתמול דיברנו על הנושא הקרוב ללבי כרגיל – זוגיות. הסכמנו שאני בחפירה עמוקה על העניין וכניראה שהגענו לשכבה חדשה. "האם יש הרשאה למישהו שנימצא בזוגיות ללכלך/או לזלזל בבן/בת הזוג שלו כחלק מפגישות עם חברים אחרים". הנושא עלה כחלק ממה שראינו בסדנאת תאטרון, שם המדריכה הביא סיטואציות שונות. ועל האנשים להציג את המתרחש לפני קהל החוג. לרוב מגיעים לחוגים שכאילו נשים שנימצאות בזוגיות הרבה שנים. ההפתעה שלי היא הטינה שכמעט כל "סצנה" מביעה על הגברים. מושגים כגון – "המונח בבית, הנושם לבד, המדבר בפלוצים."....ומעבר לכך השמחה של שאר הקהל לסצנות הללו. כאילי הוצאת הטינה והרוע על הבן זוג שבבית הינה המטרה העיקרית של החוג. לא שאני מגן על הגברים הבודדים שמגיעים לפעמים. שם קלטתי אמירות של "אני עוזב אותך, את לא שווה כלום, שמנה עם קמטים". אותה רעות והשפלה שלא בפני הבת זוג.

המתוקה אמרה שזה גם באינטרנט ובסלולר. אנשים מרגישים יכולת להגיד את הדברים הנוראים ביותר כל זמן שהם חושבים שהשני לא יודע. זה כמו לקלל חרש או לעשות תנועה מגונה לעיוור. הוספתי. זה יותר גרוע הוסיפה והיזכירה לי את הסרט של אדם סנדלר

שם רואים נערות צעירות מדברות בצורה חביבה אחת לשנייה בעודן מקישות בסלולרי שלהם השפלות אחת על השנייה. כמו 1984 אורוול, הדו חושב. אומרים משהו אבל מתכוונים למשהו אחר. המתוקה לא אוהבת שאני מצטט סרטי  מד"ב  "כאילו כל הקישורים שלך במוח מחוברים למאגר סרטי מדע בדיוני" וגם סרטי טראש, שנות השמונים ו.....זהוא....מוגבל שיכלית מודה. אבל תחשבי שזה יותר טוב מאחד שרק מכיר את כל ההיסטוריה של ביתר ירושליים כולל את שמות כל השחקנים והגולים.

זו אותה מוגבלות המתוקה מרצינה. חזרנו לנושא של המיעוט הקישורי שלי אשר מוגדר כקצת קרוב לאיש מערות.

רגע, הופסי הולד. השפלה? הירגשתי נפגע, אנו מדברים על זה לא?

לא, זה לא השפלה אמרה המתוקה, זו ביקורת בונה, זו הדעה שלי בצורה הכי פשוטה שתזעזע אותך לשינוי. ואתה צריך לקבל ביקורת מבלי להיפגע.

אבל זה מעליב, אני לא איש מערות.

נכון אני יודעת (וכאון היא הכניסה את האנחה המתוקה שלה). אבל אתה גאוותן, חושב שכל מה שאתה כותב או אומר הוא "המילה האחרונה". הרבה פעמים אתה מפספס וזה לא בגלל שאתה לא רגיש, זה בגלל שאין לך מספיק ידע במוח או קישורים בכדי להבין את מה שקורה מסביב לך. אתה כמו איש מערות שגדל במערה קטנה ורואה את העולם בפעם הראשונה. הינה סרט שיסביך לך.

ראינו את הסרט חבוקים בספה.

אזורים חלודים במוח שלי זזו. אולי הבעייה בי? אני חירש ועיוור בגלל חוסר התנסות או ידע. רואה את העולם בצורה מוגבלת. אולי מה שאני רואה כהשפלות הנם דברים מוצדקים של אנשים אשר לא יכולים להראות/להוציא זאת במקום אחר.

החלטנו על דרך לטיפול בבעיה.

1. הכרה בבעיה (טוב יש בעיה) והתחייבות לטפל בה? (המתוקה מוסיפה) נשבע...גרמבל גרמבל.
2. הטיפול הוא ביתי ואישי. המתוקה מטפלת בי. לא מוציאים שום דבר החוצה. אה....ומה עם הבלוג שאני כותב? אני מחצין שם דברים. דיברנו על הנושא וזה הועבר כבעייה נוספת שיש לי. לטיפול עתידי.
3. זה לא יהיה קל, יש לי אגו מנופח מלא חישיבות עצמית.
4. זו דרך של שנינו.

לסיכום - גבר טוב זה פרוייקט מתמשך עם סיכויים (קלושים) להצלה ולכם הנשים תספרו על ההשגים שלכם עם בני הזוג ולא על הכישלונות. זה מעודד אותנו להישתפר.

מכוון שאני מנסה למכור את פרויקט הרומן לחברות ההפצה הגדולות. אני ניתקל בכמה גירסאות של אנשים. הראשונים משבחים וממריצים אותי. לכתוב ולהגיש להם עוד ועוד. האחרים פסימיסטים אשר מביאים לפני את כול מה שנוצר בתקופה האחרונה ולמה הרומן שלי לא יצליח. אני קורא להם "חונקי השראה"

אחד מהם שלח לי את הקישור הזה, אחרי שהראתי לו את הרעיון של כתיבה מהצד הגברי ל 50 גוונים של אפור.

http://edition.cnn.com/2015/06/18/entertainment/fifty-shades-grey-book-release/

http://www.telegraph.co.uk/culture/books/booknews/11681791/New-50-Shades-of-Grey-book-out-tonight-what-can-we-expect-from-this-new-perspective.html

והוא גם צרף את המשפט המדכא – הינה היא עשתה גם את זה, ולפניך.

יש רעות בתגובה שכזו. כאילו ממש יש איזה הנאה סדיסטית לחנוק יצירתיות של אדם אחר, לגמד את הרעיונות אפילו אם הם בנאליים או ממוחזרים.

"יוצרי חושך" אפשר לקרוא לאנשים כאילו. לכן אחרי ירידה על טובלרון וכמה חפיסות שוקולד.

ראיתי את הסרט של גודארד– אלפאוויל

http://www.sratim.co.il/view.php?i

עולם דיסטופי, ללא רגשות. נערות מפתות עם מספרים על הראש, לגברים אשר לא יכולים להראות תשוקה.

אני מרגיש שעליי להילחם על היצירתיות שלי ואולי גם לכתוב ללא חשבון למה שאחרים חושבים. המתוקה מעודדת אותי וזה חשוב. שואלת כמה כתבתי ואיך אני מתכוון לקדם את העלילה. אם יש נקודת חוזק עיקרית שדוחפת אותי במסע הכתיבתי הזה זו היא. כאשר אנו מדברים בהליכות שלנו על מה מצפים ממני ומה אני מנסה להביא ביצירה הזו. המתוקה נותנת את גירסת "האנרכיסטית" שלה. מסבירה לי את כל מה שהיא עשתה ללא הסכמה או פשוט נגד החוק. חוזרת בפניי על המנטרות  "רק המעזים מצליחים" ו "שינוי המצב הקיים יוצר דברים נפלאים"

בשבילי זה שינוי מרענן. אני אדם דיי מרובע, פועל במיסגרות ידועות וקבועות (כמו באלפאוויל) והיא הפורעת חוק מהאיזור האסור שהגיע לשנות את תפיסת העולם שלי.

ואולי – מרעיון לא טוב, (בעיקר בעזרתה של המתוקה לחשיבה אחרת). אני אפיק רעיון נהדר אחר.

קצת עדכון למי שלא בדק את הפרופיל שלי, מכוון שאני אשמח לעזרתכם בתגובות ועצות.

כתיבת הרומן מתקדמת, אבל אני עדיין מתקשה בכתיבת הצד הנשי של העלילה וכאן הבעיה העיקרית.

קצת פרטים על הרומן:

מכוון שהוא יצא גם במהדורה אנגלית (כתיבה ראשנית בעברית אחר תירגום) השם המוצע לפרויקט הוא - Gold diggers and the sun shine stealers

מה מקור השם המערבוני שכזה?

Lena Dunham > Quotes

“My friend Jenni calls them Sunshine Stealers. Men who have been at it a little too long, who are tired of the ride but can't get off. They're looking for some new form of energy, of approval. It's linked with sex, but it's not the same. What they want to take from you is way worse than your thong in the back of their Lexus. It's ideas, curiosity, an excitement about getting up in the morning and making things.”

בכדיי לקדם את הפרוייקט פניתי לכמה כותבות וכותבים באנגלית בכדי לקבל עזרה (עם מתן זכויות יוצרים לפרוייקט) בנוסך הבא:

Gold diggers and the sun shine stealers

I know it sounds like a western, but that's not

The book tells the story of the relationship of couples with age gaps and different interests.LSS Love, Sex, Security. SLS....

The main characters:

Grown man of 40 well maintained and looks like a 25 - successful in business is busy and emotionally worn - feels like a machine that runs the other machines

30  year old man neglected - Elite fashion photographer - worn emotionally and can not find new thrills for himself

Two sisters of Ukrainian origin. The older one 27 - engaged in business consulting for large companies - Organizational Consulting. The second young woman of 18 - nude photo shoot Model

The style of writing is the first person with the two main figures

The older man who tells the main story

Young tells the story of their life

The story twists the relationship of the characters as to the final chapter is not known whether older man with a relationship manager or older younger sister, and if the young want the young man or older

Finale all the characters we meet in a restaurant where the reader understand who with whom

So you can call it a contemporary relationship Western

הרעיון המרכזי שלי הוא להכניס כמה אלמנטים:

1. אני אוהב את מה שעשו בסידרה הרומן. כך יש לכל סצנה בסיפור שני צדדים, הצד שלו והצד שלה במיוחד רואים את השוני בין תאור גברי של המתרחש והתאור הנשי.
2. סידרת הספרים 50 גוונים אבל מהצד הגברי דומיננטי (הדמות הראשית) תוך כדי התרחקות מנישת "רומן משרתות"
3. העלילה תכתב בצורה של – פרק שלו ואחר פרק שלה.

כמה סוגי עטיפות המוצעות לפרויקט: (יש לי כמה בעיות בהעלאת קבצים)

מעטפת הספר - גרסה 1 - תהיות / דרמטי

מעטפת הספר - גרסה 2 - סקסי

מעטפת הספר - גרסה 3– אלגנטי

פרק מס' 5 ברומן

את רוצה לדעת איך אני מרגיש?.

תקשיבי טוב, זה טרי אפשר לומר עדיין כואב ומדמם

אני לרוב חוזר מהעבודה בשעות קבועות, איש של הרגלים קבועים, אותו נתיב. הפעם הזו היה משהו שונה. החניתי את הרכב לקחתי את השקית עם הלחמניות הקטנות ויצאת לעבר המעבר שבין הבניינים המוביל לביתי. שם בפינה ליד נישת פחי הזבל ראיתי אותה. ילדה קטנה כבת 5 לבושה בשמלה פרחונית נעליים ורודות יושבת על הרצפה ליד הפחים המסריחים. עצרתי, לא האמנתי למה אני רואה. ילדה קטנה לבד במקום שחתולי הרחוב מחפשים אוכל ועד ליד הריחות של האוכל המרקיב. היא הביטה בי. המבט היה....ללא סקרנות...ללא תקווה. לא, העיניים לא היו עם דמעות. אפשר לומר שהם היו עם משהו אחר.

שמרתי על מרחק, כך אני עושה עם כל חתולת פרא. לא רציתי לעורר חשש.

הבטתי בה, היא הביתה בי. ללא מצמוץ ישר בעיניים וכך נשארנו שנייה ועוד שנייה. אני לא אדם שמסיר מבט, זה עניין של כוחניות ואולי חשיבות עצמית אבל כאן. אני עומד מביט, הילדה נושאת מבט ואני מרגיש כיצד היא אוכלת לי את הנשמה. כאילו אומרת לי – כלום, כלום ממה שתגיד או תעשה ישנה את המצב הזה. הרגשתי כאילו ואני נסחף לתמונה של הילדה האפגנית עם העיניים המדהימות גם שם יש את אותה תחושה של השלמה עם המצב.

חיזקתי את עצמי ושאלתי אותה: את צריכה עזרה?.

היא לא ענתה, רק המשיכה להביט בי.

האם את צריכה שאני אאזור לך לקום?

אין תשובה.

במאמץ ניתקתי מבט, הבטתי לאורך הרחוב והשביל, אין אף אחד. מה לעשות? לצעוק "מי איבד ילדה?"

שאלי אותה: היכן אימא שלך?

היא משכה בכתפה

את רוצה לחמנייה? הוצאתי אחת מהשקית והגשתי לה.

היא משכה בכתפה

העיניים החומות הקטנות המשיכו לאחוז בעיניי, הפה לא מדבר ההבעה קפואה.

קפוא במצב המתנתי וכל הזמן הראש עובד. לגשת ולמשוך אותה מהפחים? היא מטר מהכביש ולפחות יושבת אם היא בטראומה כלשהיא היא עלולה להתחיל לברוח ואולי לכביש.

ואיך היא הגיע למצב שכזה? שמעתי פעם הרצאה של אירגון שלום הילד, הדבר שנישאר בי מאותה הרצה היה "שהילד/ילדה יודעים מתי הם נזנחים ואז הם מתחילים תהליך של ניכור מההורים"

סגנון של "את לא עוזרת לי? אז אני לא צריך אותך!"

אני רק יכול להניח מה עבר על אותה ילדה. בכדי שתגיע למקום שכזה עם מבט שכזה.

לפני כמה שבועות ראיתי את הסידרה זגורי אמפריה, שם לאחרת מהדמויות היה שם חיבה/גנאי – פח.

אני רק חושב מה מאותה תוכנית כרגע הופח למציאות.

ילדה קטנה שנאמר לה כניראה שהיא פח ולכן היא נימצאת ליד הפחים.

הדקות המשיכו לחלוף. מידי פעם עברו אנשים עם כלבים.

האם אתם מכירים את הילדה הזו? שאלתי

לא, עם הבעת חוסר עניין.

ברגע שהחלטתי לצלצל למשטרה הופיע ילד כבן 8 בכניסה למעבר.

מסתבר שהוא היה צריך להשגיח עליה. כשתחקרתי אותו מסתבר שהם ניכנסו לדירה השכורה בבניין. האם חד הורית עסוקה בפריקה והוא ראה חתולים בחצר.

הסברתי לו את החשיבות של שמירה על אחותו , הקירבה לכביש והזוהמה של הפחים. הוא נידש לילדה ומשך אותה בפראות לעמידה ואחר לעבר המעבר.

שוב קפאתי, האם מותר לי להיתערב? לפני שהיספקתי לעשות משהוא הם רצו לעבר הבניין.

בכניסה ראיתי את המחזה הרגיל של מעבר דירה. מובילים, ארגזים, ריהוט.

עליתי לביתי הרייק.

לפעמים אני מגלה בעצמי דברים חדשים. אני מניח שאני כזה וכזה. אגיב כך וכך. ההפתעה שהמציאות והעולם סביבי מראה לי את ההפך. בשעת מעשה, שעת מבחן – קפאתי, הייתי חסר החלטה. נאבדתי בתחושה של החוסר אונים של הילדה.

זה מוזר, להיות מצד אחד ואפילו לפני כמה שעות נוקשה החלטי בעבודה ואז ברגע אחד להתחלף לאדם רגיש ואמפטי. הדבר היותר מוזר הוא התהייה לגבי מה יותר אני. המנהל האחראי המכובד בעבודה או הגבר הרגיש בבית.

הרבה פעמים אני משפיע על אחרים, משנה את הדעות. גורם לשינויים קלים וגדולים. הפעם אני רוצה לדבר על נושא ה"להרגיל" מישהוא למשהוא או להתנהגות.

הנושא התחיל לי בראש כאתגר עצמי. קיבלנו מומחית חדשה לעבודה, בישיבה הראשונה ובפנים חמורות היא הבהירה לנו שהיא. יותר חכמה (לפי דעתה) מכולנו, יודעת מה צריך לעשות וכיצד להגיע לתנאים המקסימאליים. פיהוק משועמם שלי העמיד אותי מול מבטה החד.

אתה, יש לך מה להוסיף?

רציתי ממש רציתי להראות מה אני באמת יודע ומה אני חושב על רכש של 5 דקות לחברה. אבללללל, כאן ניכנס המוד המציקני שטני שלי.

חיכחתי את לשוני על ניביי ואמרתי בצורה מכובדת – "לא, את הסברת זאת בצורה ברורה ורהוטה".

בחיוך ציני היא המשיכה את הרצאתה לקהל המשועממים.

בינתיים עלה בי זכרון של פאטיש ישן מהצבא. אני עוד אגרום לה ובמיוחד אני עוד ארגיל אותה....כן זה השעשועו החדש שלי.  אומנם הסטיות שלי היו דיי מגוונות באותה תקופה. סקס במקומות מיוחדים (עשית זאת פעם בנישקייה? וב ש"ג?, על המיגדל יש את הנוף הכי טוב של הבסיס) אבל זה פוסט אחר. הסטייה האכזרית ביותר שלי היתה.... לגרום להן לחייך.

זה מבחינתי היה האתגר הכי גדול. לא הסקס ולא חברות. לגרום לפרצוף תשעה באב של קצינה או חיילת פשוט לחייך כשהיא רואה אותי ולא רק מציפייה למשהוא. פשוט להכניס להן הרגל לחייך.

אז, ניערתי את יכולות העבר ומתחתי את שרירי ההמצאה הרפויים ופשוט חשבתי. איך וכיצד להביא אותה לחיוך. במבט מהיר קלטתי שהיא מהטיפוסים הללו ששומרות על פניהם ללא הבעה. כניראה מנסה לחסוך על טיפול מתיחת פנים או טיפול בקמטים עוד 5 שנים. לא צוחקת מבדיחות והתנועה המקסימלית מבחינת הבאות היא צמצום שפתיים כמורת רוח.

טוב לא שאני לוקח על עצמי אתגרים קלים. לכן התחלתי בדרך הכי בסיסית. שוקולדים ובעיקר טראפלס ופוטיפורים של מקס ברנר

http://www.max-brenner.co.il/

כך זה התחיל, כמו לאלף כלבה. בכל פגישה היו כמה שוקולדים לצידי. מידיי פעם היתי מחמיא לטעם ואוכל באופן מופגן. ראיתי כיצד הריר עולה לה בפה. בתחילה היא רעמה על כך. אך בגלל התרוץ (המצוץ מהתחת) שאני "זקוק לתוספת אנרגיה" היא נאלצה מישיבה לישיבה לראות אותי נוגס, בולע וגם משאיר למנקות שוקולדים.

אני חושב ששברתי אותה אחרי שבוע וחצי. זה לפחות מראה על כוח הרצון שלה ומאבק ראוי. אבל בסופו של דבר היא ביקשה לטעום ואני בחיוך גדול אמרתי לה "בכבוד". כך זה הימשיך כאשר אני מוסר לה, לא נותן לה לקחת עצמאית את השוקולדים ומחייך. כל פעם ממתין לשינוי.

לבסוף זה בא. אחד הבקרים היא קיבלה את פניי בחיוך. צחקנו, דיבדחנו על הא ודה. יש לך שוקולדים להפסקת צהריים? שאלה. כמובן (עם חיוך זדוני פנימי). זהוא עכשיו היא מורגלת. או אפשר לומר עם התנייה. רואה אותי, חיוך, יש שוקולד. המממממ.

אני אדם רע לפעמים, יוצר שינויים אצל אנשים שלא רוצים בכאילו.

אזהרה = פוסט זה לא נועד לאנשים בעלי עצירות מחשבתית ואולי כן...   :)

שבוע חדש, ערב יום ראשון. המתוקה התעלתה על עצמה והכינה ארוחת ערב לתפארת. היום זה היה תפוחי אדמה קטנים מאודים עם ירקות ופטריות יער, אני חושב שגם היה שם רוטב בלסמי. המעדן השני היה שרימפס עם אורז ותוספות, כך עם כוסות תא חם עלינו לגג ואכלנו מביטים על השקיעה,

אחר כהרגלינו יצאנו שוב לההליכה הלילית, אנו אוהבים את הרחובות הריקים, הבריזה הימית וגם הסיכון הפוחת לפגוש רוכב אופניים חשמליות. שקטים הבני זונות הללו. כרגיל הנושא להיום הספר האחרון שהמתוקה חופרת, מחקרים מדוע לא יכולים לרדת במשקל. אני ידע מה מקור השיחה. בחודשים האחרונים התחלתי להתעבות.

אצהיר כאן בברור אני עדיין בטענה שיש אוויר כבד. כי לא יכול להיות שאני משמין  ואני מוכן לערסל מחשבה על כיסי כוח משיכה עודף באזור המשקל הביתי.

כך מרחוב לרחוב צועדים ביחד מידי פעם מחזיקים ידיים ומדברים.

אז אתה אומר על המחקרים האחרונים? שואלת המתוקה.

הפעם במקום תשובה מתחכמת הבעתי את דעתי בעניין בצורה אחרת. פררררררררר

כן זה היה נוד, ולא מהשקטים מוחבאים שכאילו. זה היה אחד סימפוני עם תרועת חצוצרות.

לצערי עקב ההליכה המהירה, הארומה המלווה הייתה נכבדת בהחלט,

למען החינוך הבריטי אצהיר כאן זו היתה נפיחה מרשימה וגם מפתיעה, מסתבר עם כל עמל היום ובמיוחד הלחצים שעלו ממקומות שונים (כאן אני מוסיף תודה לכמה אנשים נפלאים המוכנים לעשות מעל ומעבר) פשוט לא ביקרתי בשירותים היום.

למזלי המתוקה יודעת להביע את דעתה - your full of shit

אחרי מכה טובה בבטן הסכמתי - כנראה שכן

אז מה עושים עכשיו? רחוקים מהבית, אין מסעדות באזור.

הלחץ עולה והתרועה הבאה עלולה להביא תוספות מעבר למוסיקה וריח.

לרוץ? לחפש משהוא בין החצרות? ומה אחרי....אווויש.

ואז כמו הצלה משמיים. אפשר לומר ממש משמיים ראינו את הפתרון.

בית כנסת.

נכנסתי בזהירות מחזיק את הבטן הרועמת. קבוצת ביינישים לומדים הייתה ליד שולחנות התפילה. במבט תחינה ביקשתי לדעת היכן השירותים. בראותם סיכוי למצווה הופניתי לשירותים של בית הכנסת.

טוב, יש רגעים בחיים שדעות משתנות. לחצים גורמים לשינויים ובשחרור אותם לחצים הבנות חדשות עולות. רגע רגע אני לא מתכוון לבחור בש"ס בבחירות הבאות למרות שמהיום כאשר אני אעבור ליד בית כנסת תמיד אני אראה בו כמקום עם ערך נוסף, מקום שיחה עם יוצר האדם ושחרור לחצים נפשיים וגופניים,

בינתיים בעודי מתפנה המתוקה לא אהבה את הטיול המקוצר, ההמתנה ולא במיוחד את האנחות שהשמעתי בעודי מתחבר לאמונה.

לכן היא בינתיים פנתה לחברותיה והכינה לי הפתעה

כאשר יצאתי מבית הכסא גיליתי שהפרס הגדול שלי עבור הדעות המלאות "שיט" שלי בנושא ההרזיה וחוסר המאמץ שלי בעניין הוא:

תור להידרו קולוניקה

מכל החוויות היותר אזוטריות שיש לי עם המתוקה, לא שיערתי שאני הולך לקבל בתחת צינור, שטיפת מעיים וגם (לחובבי הסקאט} נאמר לי שאפשר לראות את מה שיוצא (צנרת שקופה כלשהיא)

איך שהמתוקה אומרת "אם זה לא יוצא מלמעלה זה בטוח יצא מלמטה".

רגע רגע, תשאלו מה שייך אלביס לפוסט הזה. מסתבר שהמלך לאחר מותו עבר נתיחה והממצא הכבד ביותר שמצאו אצלו היה אוכל מעוכל ובתהליך במשקל של 30 קילו, אפשר לומר שהוא היה מלא בח...

אז ביום טיפול נישאר לי רק לשיר

למתענינות/ים במצב כתיבת הרומן אני מצרף טעימה - פרק 14

תוספת של https://thecage.co.il/profile/64993

נסיכת הלילה

פרק -14

שם הפרק:

אני חושבת שצריך לתת לזה שם אחר

הסבר על העלילה – אינה הדוגמנית הצעירה, נמצאת בדירת הרווקים של סוכן הדוגמניות עודי. לאחר לילה ארוך של צילומים, מסיבת דוגמנים וסקס פרוע עם הדוגמן האיטלקי החדש – ארמנדו.

זה נעים, המגע של הסדין על העור. העיניים עדיין סגורות ואני רק חושבת להחזיק בזה עוד. החלום שהיתערבב עם המציאות. הדימיון של מה יהיה עם תחושות הגוף של מה שהיה.

אני לא רוצה לפתוח את העיניים, חובקת את הסדינים והכריות. הוא אמר שהם מקשמיר? סוג הודי... זה היה?, הנימנום והעונג עולים שוב. הזיעה של הלילה ניספגה אך אני מרגישה את הדביקות שנישארה מהזרע שלו. גם הניצן שלי רגיש, הוא קיבל טיפול אוהב מאוד. ארמנדו הוא אומן של מציצה וליקוק, אבל הדבר ששיגע ביותר היו הנשיכות הקטנות.....אווויי.זה שוב מעלה לי את החירמון. אז נסתכן בפקיחת עיין אחת. איפו הכרית?, הינה היא. אומנם את לא הרגל השרירית של ארמנדו אבל נסתפק בך. עם התנועות האיטיות על הכרית אני ניזכרת שאתמול בערב לפני שהכל היתחיל ניכנסתי למחשב של עודי. הוא הישאיר אותו פתוח על איזה אתר שחור עם פורום שכזה...מצחיקים שכאילו..על מה הם דיברו....סוגרת את הרגליים על הכרית ומיתכדרת לכדור...אה הם דיברו על הגדרה של אחרי סקס טוב. משהוא כמו אחרי דפיקת ראש בפאב....האנג אובר?...אבל מה זה משנה.

אני עוצמת את העיניים ומדמיינת אותו שוב, המבט היהיר הזה והלסת החזקה. אני ניזכרת בסקס הראשון שלנו אחרי הסט הראשון של הצילומים

לי זה היה לאחר תקופה ארוכה של יובש. את הצמא שלנו אחד לשניה. את החשק שבו הוא היפשיט אותי. קילף את ביגדי המעצב ופשוט זרק אותם לריצפה. צחקתי וחשבתי "פראיירית מי שתיקנה אז הזבל הזה"

אני ניזכרת איך אני מתעוררת לפנות בוקר אחרי שעתיים שינה ולילה נוטף סקס ומרגישה את הידיים שלו על המתניים שלי, מחפשות את הניצן שלי , כפתור העוררות. אני ניזכרת בהנאה איך אני פותחת את היום עם הניעור המיני שרק הוא יכול להציע לי, איך גם כשאני מותשת הוא עושה את כל העבודה. אני ניזכרת אותו לוחש לי באוזן ושואל שאלות רטוריות עליהן הגניחות שלי כבר ענו במקומי.

אני מדמיינת את המפגשים החברתיים שלנו, דקה אחרי שאשלח לו תמונה של מה שאני לובשת מתחת לשמלה. והוא ישב מולי עם כולם ומגניב מבטים, מפשיט אותי בעיניים, מרטיב אותי בלי לנסות. אני מדמיינת את הקול שלו בראש שלי, את הצליל של הצחוק שלו, את הצמרמורת של הנשימות שלו על העורף שלי.

אני ניזכרת שוב בידיים שלו, וכיצד בגסות עדינה הן מלטפות את הידיים שלי, הרגליים שלי, הישבן שלי, החזה שלי, הן עדינות ואגרסיביות. אני מדמיינת את האופן שבו הוא מסתכל עלי. כשהוא מדליק את האור ומסתכל עלי איך שאני. כשאני גומרת, כשאני ישנה, כשאני צוחקת, כשאני עירומה. הוא מביך אותי, מתאהב בי וגורם לי להתאהב בו. אני מדמיינת אותו איך שהוא.

את השיער המלא שלו שאני אוהבת להעביר בו אצבעות בכל הזדמנות שאני יכולה. את הגב החלק שלו. את הירכיים שלו שאני מניחה עליהם את היד בנהיגה כדי להפגין בעלות. את העיניים שלו, שאולי מכל העיניים שזכיתי לפגוש, הן הכי מלאות משמעות. ואני מדמיינת את הרגע הבא שלנו ביחד. הרגע הזה שלא ארצה שיגמר, הרגע מהיחידים בקיום שלי שאני רוצה לחזור אליו שוב ושוב. הרגע שאני רוצה שהזמן יעמוד מלכת ושאף אחד לא יקח אותו ממני.

הוא מענג אותי והכרית כל כך..כן....הידיים הפה הנדיב. העיניים שלו ...הוא...שלי....הוא.....שלייייייייי

הניצן שלי פורח והצוף יוצא.

אני חושבת שצריך לתת לזה שם אחר, להרגשה שאני מרגישה עכשיו

נזכרתי. שגלגלת. זה מה שהם אמרו שם.

אני אכן משוגללת.

נב – לכל פרק יהיה קישור גם להרצאת TED   אשר תחזק או תשלים את הנאמר

אתמול, למדנו על שבירת מסגרות. לפי המסרים האחרונים (בתודעת העל) העולם של היום מגיע לנקודות משבר במיסגרות שנחשבו קבועות בדורות הקודמים. אנשים יותר חכמים, מוכנים לשאול שאלות על דברים בסיסיים ואולי גם הגברת הישראליות שלנו ש "לא להיות פראייר/ית"

אחר צפינו בטליוזיה בתוכנית עושות חשבון

https://www.facebook.com/channel10israel/videos/vb.102429112519/10153381955772520/?type=2&theater

הפעם זה היה על תעשיית האופנה. השפעות המותגים מול היבוא הזול מסין. אחד מהמרואיינים לתוכנית אמר "היום הוא לא יכול לפרסר משהוא יוקרתי" כי הכול זיופים או סחורה זולה. השאלה שנישאלה בסוף – אם הבגדים עושים את האדם = מה זה אומר על לבישת בגדים אופנתיים אבל זולים? האם גם כאן יש שבירת מסגרת? האם יש הכוונה גם בערוצי הבידור לעבור לסחורה יד שנייה?

בכדיי לעכל את הדברים יצאנו לצעידת הלילה.

דיברנו על תכשיטים ועל מתנות. בגדים והאיכות שלהם אבל כרגיל דיברנו על זוגיות. האם משהוא משני הנושאים הנ"ל משפיע על הזוגיות?

העלתי שיחה שהיתה לי עם אחד ממנהלי הבנקים מחו"ל – אדם מבוגר בן 78. הוא סיפר שהיום יש שוני רב במערכות היחסים של גברים ונשים. פעם, בצעירותו היה קושי. לא היתה תיקשורת, לא לכולם היו טלפונים וגם אם היו לא היה בטוח שהבחורה נימצאת. כך הוא היה צריך לתאם זמני שיחות עם הבחורות שהוא יצא. גם יציאות לבילויים לא היה דבר קל. לא היו הרבה מקומות בילוי כמו שאנו מכירים היום. הסרטים היו ספורים, הקולנועים לא ממוזגים. כמה משקאות קלים = אסקימו לימון סטייל. כך נוצרו מסגרות חיזור בין גברים ונשים. נוצרו תהליכים, נקבע מה שווה ומה שווה יותר. היוקרה הודגשה והמעמד הזוגי נקבע כיעד להשגה. הפתיע אותי מנהל הבנק כאשר הוא תיאר את הזמן אחרי המלחמה. מסתבר שאנשים למרות כל הקשיים והזוועות רצו להיתחתן. הם רצו בקשר למרות כל המשברים שהם עברו והפחד מהעתיד הלא ידוע. הם שמרו על בגדי חג ותכשיטי משפחה, למרות שלא היו בעלי אמצעים. נשארו בעיירות שלהם ולא היתה להם שאיפה למסעות עולם.

ומה קורה היום? יש שפע רב, יש גם זמן רב, התרבות שואפת לסיפוקים מהירים אינטנסיביים ורבים ככול האפשר. ההשפעה של תרבות הצריכה גורמת לחוסר סבלנות ומיעוט השקעה. לזרום ולהיזדרז לקנות בהנחה. להשיג את המותג של היום, להיצתלם עימו וליזרוק.

הדבר הקשה ביותר שהעלתה המתוקה בחיים של היום הוא "הקלות" ואולי אפשר לומר האשלייה של קלות. כך קל להזמין חופשה, קל לקנות בקניונים. קל להשיג גבר.

אז למה קשה להשיג זוגיות? קשה להיתחתן. קשה להחזיק מערכת זוגית טובה? חקרתי.

אולי אילו מושגים שצריכים להישבר או להיזנח....הם לא מושגים של היום, יש להם עבר של 5000 שנה. היום דברים יותר מהירים ולנשים יש קול דבר שלא היה לנו אפילו לפני 10 שנים. היום זה בחדשות והאינטרנט פרץ את הדרך לנשים רבות. יש נושאים שעולים וגם הצרכים שלנו מתפתחים.

אני לא התחתנתי מעולם וגם לא מתכוונת לכך. אמרה המתוקה.

הערת כתיבה – כשאני משחזר את מה שנאמר, אני מגלה שבת הזוג שלי פמיניסטית לוחמת. זה מעניין, כנראה שההליכות וריבוי השיחה עוזר בהבנת בן/ת הזוג.. כך יוצאים דברים שחשובים לכל אחד/ת.

משם המשכו לנושא היוקרה. היכן היא כיום. האם במצב של ריבוי זיופים ותחליפים יש עדיין משמעות ליוקרה, או איכות. האם גם היחסים ירדו ממעמד יוקרה למעמד תחליף זמני לשיעמום?

נזכרנו ביחד בארוחות משפחתיות, חתונות יובל של חברים ואיך זה נעלם. תרוצים על תרוצים.

כבר לא מזמינים אותנו לארוחות, פגישות מהירות בבתי קפה. העולם משתנה. פחות משקיעים בשמירה על יחסים אפילו בתוך המשפחה. יוקרה של מותגים מכוונת לאיכות רבה שהושקעה ביצירת המותג. הושקעה מחשבה, פירסום, עבודה אספקה ובעיקר איכות לאורך זמן. היום זה ניראה שנישארנו כמו בעולם האופנה. יש הרבה מחשבה ופירסום אבל עבודה והשקעה על הזוגיות נהפכה לדבר משני.

לבסוף הסכמנו, שלמרות שדברים נהפכים להיות שיטחיים וזולים על הזוגיות לשמור על מסגרת כל שהיא בכדי להפוך אותה ליוקרתית ואיכותית.

הפתרון שלי הוא תעודת זוגיות של משפחה חדשה

http://www.newfamily.org.il/landingpage/index.php?gclid=CjwKEAjw4-SrBRDP483GvreDr2ASJAD5sCIuVEi7mpWBXQA8lsNIBNsgyb4QOrHLATrf3l18b-lgORoCB2Xw_wcB

לפעמים אני נידהם מהחלטות שלי בעבר. לא שבאותו רגע הנורה נידלקה לי מעל הראש. פשוט כפי שאני זוכר זה היה רגע של עצלנות ונימרחות מלאה על הספה בסלון. כוס הבירה הענקית ביד אחת ושלט לזפזפ את תוכנית משעשעת שבטליוזיה הענקית.  בין מערכון למערכון והצחוקים עד דמעות עלתה הבעיה הקיומית. מה לעשות עם הכוס בירה?.

לגבר איש מערות טיפוסי אשר מבין את בעיתיות הגדולה שבשאלה זו יתכנו כמה פתרונות.

על הרצפה, על השולחן, בפינה שבין הכריות.

הזיפזופ הבא במקבץ הפרסומות הביא את ההארה. כורסת מסא'ג, אבל לא אחת פשוטה זו עם המדף עץ בצד לכוסות. דייינג...כאילו היקום הביא לאיש המערות אייפון. טוב אנלוגיה לא מתאימה אבל זה פעל בצורה פשוטה. זה גאוני = אני צריך את זה. הוגה בוגה הולך ליקנות.

לא עברו יומיים וביתינו היתחדש בכורסת מאסא'ג עם מדף עץ לכוסות. תשאלו היכן מוקמה הכורסה? כמובן בהתאם לפאנג שווי של איש המערות הטיפוסי, בסלון מול הטליוזיה. טפחתי לעצמי על השכם, הינה עוד בעיה שפתרתי, החיים נפלאים. כן....אבל?

מה זה השלט הזה? הדבר הגדול בצד של הכורסה. זכור לי כמה מילים לא ברורות של סוכן המכירות. הכורסה היא כזו ויש לה כאילו. כריות, רטטי עוצמה....כורסה עם מדף הוגה בוגה רוצה. מאיזה סוג? המוכר שאל. מדף עץ לבירה הוגה בוגה ענה. הקנייה היתה מהירה המוכר שמח.

ישבתי על הכיסא, תוכנית חמודה בטליוזיה הגדולה – יש, בירה גדולה על המדף מעץ – יש. שלט גדול....אה. טוב מה עושה כפתור A? .....אוווווווו. זה חמוד.....אווווווו....תפיחות, צוואר, גב תחתון. כך התחלתי סידרה של מאסאג'ים לוחץ על כפתור זה ואחר. מכניס את הרגליים לאזור המאסא'ג רגליים ואת הידיים לשרוולים המתאימים. מפעיל חימום אבנים לגב.

לפטע שייייטטטט. מה זה? הירגשתי משהוא מנסה להיכנס לי לתחת. WTFFFFF

מסתבר שיש לכסא המאנייק הזה גם פונקציית מאסא'ג תחת. יענו עיסוי פילינג. והוגה בוגה לחץ על הכפתור. אז עברתי לישה עמוקה כולל תפיחות בתחת נילחצו לי הישבנים ומשהוא עבה ורוטט עבר לי עד לביצים.

http://www.somthingdifferent.net/39933/%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%A1%D7%AA-%D7%A2%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%99-%D7%93%D7%92%D7%9D-X7

אני חושב שברגע שמתקן הזה שיחרר אותי עשיתי את השיא האישי שלי לקפיצה לגובהה. חייב לתת ניקוד על מרחק וזה שהכוס בירה לא נפלה מהמדף עץ. אחר אני זוכר כמה שניות של מבט באוייב החדש. מה...איך...למה...ואיך אני מסביר זאת למתוקה?.

טוב כמו כל גבר מתחשב ומבין את טעותו, הרכנתי את ראשי למצב..

ולא אמרתי כלום.

צילצול מהיר לסוכן המכירות הבהיר לי כמה דברים. להחזיר את הכיסא זה אופרציה גדולה הוא שוקל 100 קילו עקב המשקולת בתחתית. כך אאלץ לשלם על הובלה כפולה. הפונקציה הזו היא חלק מובנה מהסידרה החדשה ואני צריך לראות את עצמי כבר מזל שלא חייבו אותי על כך.....אה? לישה וטפיחה בתחת זה אקסטרה?. מסתבר שלא הגדול והרוטט זה האקסטרה. אוווייש.

כחלק מההתעלמות שלי מבעיות קריטיות הינחתי שהישויות הקוסמיות יטפלו בעניין ובעיקר שהמתוקה לא תגלה.

להפתעתי גילית שהמתוקה היסתערה על הכיסא מסא'ג בהתמכרות אין סופית. כך שחזרתי מהעבודה היא כבר היתה על הכיסא. צופה בטליוזיה והעלבון הסופי....על המדף מעץ ספר מתכונים צמוחניים שהיא מעלעלת בין הפירסומות.

אהה...אההה?

הייי חמוד, איך היה יום העבודה?

גלופ...נהדר, נפלא. ואיך הכסא החדש?

אני מאוד נהנת. זה רעיון טוב לשים אותו מול הטליוזיה. הגב שלי צריך מסא'ג טוב אחרי השחייה של היום. עשיתי 50 בריכות.

נהדר מתוקה....גרמבל גרמבל גרמבל....אני ניכנס להיתקלח ואחר כך ניראה חדשות ביחד.

רענן אחרי המקלחת חזרתי לסלון. שם המתוקה היתה בסשן לחיצות שיאצו עם הכסא החדש. עיניה העצומות בריכוז החיוך על פניה הבהיר לי שהיא נהנת מאוד. עברתי לספת הסלון שליד הכורסה וצפיתי בחדשות. מידיי פעם הופרעה הצפייה בכולות אווווך ואווויייי, גם כמה כןןןן ובדייוק שם.

שיייט אני לא קיבלתי תגובות כאילו מהמתוקה בסקס האחרון שלנו. זהוא הוגה בוגה מצא את התחליף שלו והוא כיסא מסא'ג עם 10 סוגי מסאג' שונים ו 59 כיסי אוויר. זו הקידמה.

נימנמתי לאט.

הרגשה של חמימות היתחילה ברגליי. המתוקה משכה את רגלי מהספה, הניחה אותם על המדף מעץ והיתחילה מורחת קרם על הרגליים. עושה לי מסא'ג בין האצבעות.

תחושה של עונג עילאי...ואני חושב, עוד שימוש למדף מעץ.

תודה מתוקה.

זה המעט שאני יכולה לעשות אחרי שגמרתי מהפונקציה של המאסא'ג בתחת, היפעלתי אותו ברצף של 10 פעמים.

אה...אה?....

קרם ברגליים, מסא'ג בין האצבעות....

הוגה בוגה שמח.....