כרוניקה חיה

1. כבר 50.3 קילו.

2. לנצל את ההזדמנות לבקר בדאנג׳ן בפעם הראשונה ולבד. זה יהיה מוזר...?

יום חמישי בבוקר, נרגשת כולי, סרתי לי אל סניף הדואר לקבל את כל הצעצועים שהזמנתי באינטרנט. משתפת אותו כמובן ומסכמת בכך שאראה לו בבית.

לא ממש הצלחתי להתאפק ועוד באותו יום, כל הצעצועים שהגיעו עם סוללה- נחנכו. אלה שהגיעו בלי- סביר להניח ינוחו בארון עוד הרבה זמן. בקיצור, התלהבתי במיוחד מאחד הויברטורים שהכי התקרב ללגרום לי להרגיש כמו אז- כמו אותה הפעם בספסל (המולטי אורגזמה גלקטית-אלוהית שחוויתי).

אז נבחר צעצוע לסופש.

רק הצעתי לו ׳למיטה׳ והוא כבר התלהב. התפשט, נשכב לידי ונתן לי ספאנקים ונשיכות בתחת. בשלב מסוים, בעיצומה של מציצה שלי אותו, קמתי להוציא את הצעצועים. רציתי לראות במה יבחר. הוא כמובן בחר במשהו המוכר והידוע- אבל אמרתי לו שאני רוצה בויברטור הורוד. התחלתי לשחק עם עצמי כשהוא שוכב לצידי. הכלב נכח באותו זמן מחוץ לדלת החדר שהייתה פתוחה לרווחה, נוהם ומיילל... הבנתי שזה לא יכול להמשך ככה. זה מפריע לי. הוא עשה מאמץ והכניס אותו לכלוב (כפיצוי, הבטחנו לו גינת כלבים אחרי הסשן).

אנחנו ממשיכים… אני עוצמת עיניים והכל עדיין מואר מדיי. זה מפריע לי, אני צריכה חשיכה. סגרנו וילון, דלת. עכשיו יותר טוב. הרבה יותר טוב. גם לו,שהוא ישר נכנס למצב עמידה על הברכיים והכנה לדחוף את הזין לפה שלי. סירבתי בנימוס וביקשתי ממנו לשכב כשהוא מסתכל עליי מאוננת עם הויברטור. ודאי שהוא הסכים, הוא מפנטז על זה כבר שנים (ברצינות- שנים!). הצעתי לו להאיר את הכוס שלי, הסברתי לו שחשוב לי שילמד טוב ויחקור מקרוב. הוא צחק ואמר שיש לו פנס קטן.. צחקתי כי ראיתי את מיני הפנס הזה בבוקר והוא פשוט בא בול.

מפה לשם.. הוא חזר. וככה בדיוק היה:

שכבתי לי על הגב, עצומת עיניים ופסוקת רגליים. הוא שוכב על הצד במאונך אליי.. צופה בי. מיקם את הפנס כפי שביקשתי - שלא יאיר לי על הפנים.

אני מתחילה לגרות את הדגדגן. להרגיש.. לחפש את הנקודה, אני רוצה היום להגיע לקצה. אני יודעת שאני יכולה. מצאתי אותה ואני משחקת, איתה, מסביבה, מנסה ככה,מנסה אחרת... נהנית. עכשיו אני מבינה למה כל הזמן התכוונו כשאמרו לי ׳תנסי להינות מהדרך- לא לחכות לגמירה׳. אני נכנסת לזה, ועם כל התקדמות פנימה אל עצמי ויציאה החוצה ממני אליו ,הדמעות מצטברות. כל רעד של הגוף משמעותו- עוד דמעה. אני שואלת אותו אם הוא כבר מוכן לנסות והוא קפץ על ההצעה. הסברתי לו שהוא צריך לזהות איפה הנקודה שמעיפה אותי. הוא קלט את זה דיי מהר. אני בויברציות בינוניות ואיתן הדמעות, זולגות לי על הלחיים. החשיפה מולו (!!!),החשיפה שוב מול עצמי, הקושי להכיל את העונג, את הרגשות כולם. הפסקתי ובכיתי. אני יודעת שהוא חושב שגמרתי… אבל לא. אני גם לא מחפשת לגמור את הגמירה המסורתית. אני מחפשת משהו אחר. הוא שואל למה הפסקתי אם לא גמרתי. חשב שלא הצלחתי מולו שוב או שהוא עשה משהו לא בסדר. הסברתי לו שקשה לי פיזית להכיל את כל החוויה. הוא עדיין לא הבין. אנחנו נחים ואני מבקשת שנמשיך.  

הפעם השנייה הייתה עוד יותר טובה. כיסיתי את העיניים בכרית תוך כדי שאני מסבירה לו בצחוק-רציני שאני צריכה להיכנס לדימנשן אחר. ניסיתי שהוא ישלוט אבל לקחתי חזרה את המושכות. אני כנראה עוד לא מוכנה לשליטה שלו בזה.

אני נורא מרוכזת, ופתאום המחשבות קופצות ואני מדמיינת את עצמי על הכתף שלו. מנסה להילחם בזה. לא רוצה לחשוב על אותה הפעם, על הכתף שלו. מבינה שזה חלק מהעניין מאחר וזה הזיכרון היחיד והכי מוחשי שקשור בתחושה. משחררת את המחשבה.

ממשיכה להתרכז בהנאה שלי וזה מגיע. אני בויברציות גבוהות, ומרגישה שאני משתינה.. אני לא מספיקה לקלוט והוא מתפעל כאילו הוא ראה את הדבר היפה ביותר שקיים בעולם. לרגע לא מאמין,זורק מילות תדהמה ובין לבין שואל אם זה פיפי.. הפעם תורי לומר- ׳לא. זה לא פיפי׳ (חבל שבאותו רגע לא יכולתי למרוח לו את זה על הפנים ולהכניס לו לפה). אני מבינה מה קורה, אני נבהלת,מפסיקה ובוכה. מהתרגשות וממבוכה ומהמזרן שצריך לסחוט עכשיו ולהוציא להתייבש בשמש. יכולתי להמשיך לעוד כאלה ברצף, אני יודעת, אבל הבעיה שהשליטה הייתה בידי.

אני זזה הרחק מהשלולית שנוצרה, ממש עד קצה המיטה ובוכה. בכי בקול, מכסה את הפנים בידיים, כמו לא מאמינה שחוויתי את זה שוב. אני מעיזה להריח ולטעום, רק כדי לוודא שזה בטוח בטוח לא פיפי.

זה בטוח בטוח לא פיפי, זו השפרצה פרופר! מגירוי הדגדגן! בלבד.

הוא ממשיך לא להאמין ולומר שזה הדבר הכי מטורף שיצא לו לראות מאישה. זה, ועוד כמה מחמאות שהרעיף עליי כמו ׳מי היה מאמין למה הבייבי שלי מסוגלת...׳ וכו... נדמה לי שהוא מתחיל להבין עם מי יש לו עסק 😄 מכל מקום, התרגשנו שנינו. מאוד.

אחרי שנרגעתי, הבנתי שלא באמת נרגעתי 😄 אבל גם הבנתי שעשיתי צעד משמעותי לזוגיות שלנו. אני מצליחה לראות את עצמי מדברת איתו על ׳אני׳. האני האמיתי שלי.

אחכ ישבנו בסלון ושאלתי אותו אם מעניין אותו מה קרה שפתאום המצב בינינו השתנה ככה לטובה. התחלנו לפתח על זה שיח,שבסופו אמרתי לו שאני לא אענה לו על השאלה הזו כי אני עוד לא בטוחה בה ואולי עוד מוקדם לדבר על זה, אבל שחשוב לי שישתף אותי בתהיות שלו. גם אם אבחר לא לענות, לפחות אדע מה הם הדברים שמעסיקים אותו.

ובקשר להשפרצות ולמולטי אורגזמות שלי, מרגישה שפשוט לחצו לי על כפתור, שמרגע שנלחץ- זה פשוט קורה. אני מבינה שהכפתור הזה בנוי ממרכיבים כמו ההיכרות שלי עם עצמי, הביטחון, האמונה שלי שיש לי יכולת ועוד…

מזל שלחצו לי על הכפתור.

אני מודה על כך.

45 ינואר, פברואר, מרץ
45.5 אפריל
46.5 מאי
47 יוני
46.5 תחילת יולי
48.1 ראשון באוגוסט
48.3 איפה שהוא בתחילת אוגוסט
כעבור שבוע של 48.0 ל 48.6
אתמול 48.9
היום 49

יוצאת מהמקלחת ועומדת מול מראת גוף.
עירומה כביום היוולדי, ללא כסות ומעטה.
המראה הנערי מתחלף לאיטו ואת מקומו תופסים קימורים נשיים. יש יותר מכל דבר.
אני מעבירה את אצבעותיי לאורכה של ירך ימין. בוחנת, מלטפת ומחייכת לעצמי.
פונה בזווית עם הגב למראה. בוחנת את הישבן החצוף הזה, בעל המראה שזוף-אדמדם משכיבה ממושכת על הגלשן.
היום הוא פשוט חצוף יותר. עגול יותר, בשרני יותר.
לופתת עם יד שמאל את פלח שמאל חזק חזק ומפליקה לו. לא יכולתי שלא, הוא פשוט מתחצף אליי מבעד למראה. 
אני גאה. כל מה שעבר עליי בשנה וחצי האחרונות, כל מה שהשלתי מעליי בעל כורחי- אני מחזירה בעבודה קשה (כן. לעלות זה לא פחות קשה מלרדת). 
אין יותר תגובות ששואלות לאן נעלמתי ממכרים רחוקים במפגש סתמי בקניון (אלה שמכירים כבר לא מעזים לשאול). אין יותר הערות מהמשפחה. אין אמא אחת מודאגת ממצבי.
אין ספק שאני מרגישה טוב יותר לאחרונה. זה ניכר במראה שלי.
בדיעבד, אני מבינה שהצלחתי, ועודני מצליחה להתגבר על כמה אתגרים פסיכולוגים.
אני מסתובבת שוב למראה, שמה לב שהרווח בין הירכיים הפנימיות הולך ומצטמצם. זה אף פעם לא בשר עודף, וזה תמיד הדבר הראשון שיתפח אצלי, ירכיים-אגן-ישבן.
מודדת בעין רווח של סנטימטר ביניהן.
עוד קצת עד שיעלם.
עוד שניים אולי שלושה.

גלולות נגד הריון.

הרוצח השקט של היצר המיני שלי.

עדכון לבוקר 15.8.16: היצר המיני שלי נמצא בריא ושלם בחלום וכלל התפלשות מאסיבית ביותר בזרע.

עדכון לאותו סופש (20.8.16): היצר המיני שלי נמצא בחלומות, אבל שמתי לב שהוא רק צופה באקטים או נפגש איתם אבל לא מעורב ישירות. פאסיבי, מתבונן מהצד.