Equilibrium

 "Give me a place to stand and I will move the earth"

בתוך הכאוס שמתחולל מסביב... כל אחד צריך נקודה אחת. רק נקודה.

במרחבים אינסופיים שמשנים את צורותיהם וצפיפותם באינטנסיביות, בהם שולטים כוחות עזים חייבים רק נקודה. אחת. 

נקודה יציבה אחת.

בה אפשר לקחת אוויר ולהפנות את תשומת לב פנימה.

נקודה שמאפשרת להתמסר לסיטואציה ולהגיב אליה מבפנים ולא מתוך ההפשעה של המציאות הסוערת.

נקודה בה אפשר לשחרר את הריכוז והתנועות החדות מסביב מתחילות להסתדר לפי דינמיקה יותר איטית וברורה.

פתאום רוחות משוגעות ולא צפויות בחוץ מתחילות לנוע בריקוד מהיר וידוע רק להם, אבל זה בהחלט ריקוד.

הכאוס עדיין נשאר אותו כאוס, אבל אפשר לחוש בו הרמוניה.

תודה לך על הנקודה הזאת.

תמיד ידעתי שאני קצת מכשפה. 

אולי יש למילה הזאת קונוטציה קצת שלילית... אז אגדיר את זה אחרת— אשה עם כוחות.

אני בלי לרצות מרגישה רגשות של אנשים שנמצאים לידי. חווה באופן פיזי ומוחשי לגמריי מצבי רוח של סובבים, גם אם הם לא מוכרים לי.

זה לא תמיד קל, אבל לא על זה הסיפור..

היום בבוקר איזה שליח על טוסטוס כמעט דרס אותי על מדרכה בדרך לעבודה. עקף אותי והמשיך במהירות לדעתי מוגזמת לשוט על המדרכה.

כעסתי? זאת לא המילה...

הסתכלתי עליו ושנאיתי את כל אותם נהגי טוסטוס שכמעט דרסו אותי בחיים האלה, שנאיתי... רגש שאני לא מאפשרת לעצמי ולא מגיעה אליו בדרך כלל. 

המשכתי לעקוב אחריו עם המבט מלא בכעס ושנאה. לרגע חשבתי לצלם אותו נוסע על המדרכה ולהתלונן למשטרה.

פתאום אני רואה אותו עוצר, מחנה את הטוסטוס, שם קסדה בבאגאז'... והטוסטוס מתחיל לעלות באש ויוצא ממנו ענן ענק של עשן שחור... הוא קפץ הצידה והתחיל להתקשר לכבאים..

אולי צירוף מקרים, אולי באמת אין שום קשר אליי... אבל חייכתי לי ואפילו קצת נבהלתי מכוחה של מחשבה (מי יודע?!)..

וכשנכנסתי לעבודה פגשתי חברה שהביטה בלבוש שלי שבמקרה היה שחור כולו וזרקה לי "ואו, את ממש מכשפה היום! "...

סוף.

אז ראו הוזהרתם, הו הו הו:)

בוא תישב... תניע את עצמך בקצב ההנאה שלך. תוציא את עצמך מהקליפה הקשוחה וחזקה שאתה נושא על עצמך. תוריד מהכתפיים את כובד האחריות וההובלה.

אני פה, בשבילך.

פשוט תנשום ותרפה. אני אקח את כל זה ואשמור במקום בטוח עד שתרצה לקחת את זה בחזרה.

אני פה למענך. 

מסתכלת במאות עיניים, אוחזת בידיים, מחבקת ועוטפת כדי שיהיה לך על מי לסמוך ולדעת שמישהו כאן דואג לך, מישהו כאן שומר עליך ושאתה יכול פשוט להשתחרר.

בוא תישב... אני אלטף את הירכיים שלך, אשרוט את החזה שלך קלות כדי להסיח את תשומת לבך מאי נוחות זמנית. עד שתתרגל. 

בוא תישב... אני רוצה לראות את ההתמסרות במבט שלך, רוצה לשתות את ההנאה שלך, לעקוב אחרי כל הבעת הפנים שלך. 

אל תדאג, אני יודעת את מקומי. ויודעת מתי בדיוק לחזור אליו. אני אזחל לרגליך.. אתאפס מולך...

אבל בינתיים... תרפה, תנשום עמוק ורגוע ובוא אליי... תישב ותנוע...

עוד ימיים אני יוצאת לבמה שוב. 

עוד יומיים אני שוב אחווה את האור שמופנה אליי.

עוד ימיים .. 

ולא משנה במה אני אהיה לבושה — אני שוב ארגיש את עצמי ערומה מול הקהל הצופה. 

רק הפעם אני בחרתי בשיר שהתחושות שאני רוצה להעביר בו לקהל הן חרמנות,  הזדקקות למגע, צמרמורות בכל הגוף... או במילה אחת Fever.

כדי שקהל ירגיש, יתחבר באמת לא מספיק לשיר טוב טכנית. לא מספיק לדעת מילים ולקחת תוים גבוהים— כל מילה אמורה להיות ברורה לי, על כל משפט אני צריכה לדוג מעומקי הנפש את הרגשות שלי וללפף אותם סביב הטקסט.

לשיר את השיר הזה על הבמה זאת אחריות גדולה— היו רבים טובים ממני שעשו זאת מדהים.

לשיר את השיר הזה על הבמה — זה לצאת "ערומה" ולשפוך החוצה מיניות וטיזריות מול אנשים. 

לשיר אותו — זוהי חוויה מינית פומבית בה אני אמורה להביא את המלכה שבי לבמה. מלכה שלא מפחדת להודות בחולשות שלה. 

עוד יומיים..

ובינתיים תהנו מהגרסה המדהימה הזאת

לא, לא יהיה פה סקס, וגם לא השפלות, כאב... גם כאב לא..

תהיה פה רק התלהבות כי עברתי טסט ראשון בנהיגה! 

כן, כן, עדיף מאוחר מאשר אף פעם! 

*תודה לאדוני על דחיפה קלה (כמובן שזה היה בצורת ציווי) שעזרה לי סוף סוף לסיים את התהליך הנצחי הזה:)

כל פעם שבנות אומרות לי שהן מחפשות קשר רציני , אני אומר שאני לא כזה מת על בונדג' אבל אין לי בעיה לקשור אותן למיטה כמה פעמים :)

מכר ונילי חייך אותי הבוקר:)

אנחנו שוכבים, מעשנים ג'וינט טעים, מפטפטים בנחת על היום שעבר... אני הפוכה, אם הראש ברגליים שלך...  חם לי בגוף ובלב. השמלה הועלתה קצת למעלה כדי לאפשר לך ליהנות מהנוף שארגנתי במיוחד בשבילך. 

פשוט ככה.. בלי למהר לשום מקום, אתה מדבר איתי ובוחן כל סנטימטר של הגוף שלי שנגלה לעיניך. מדי פעם מעביר אצבעות חמות על הישבן... מתבונן. המבט שלך כל כך רציני ומרוכז כאילו אתה פותר עכשיו בעייה קיומית גלובלית או מנסה להוכיח איזו תיאוריה מדעית מסובכת... אני מכירה את המבט הזה כבר. אני יודעת מה הולך להיות.

המבט הזה קורא לזונה שלך. מוציא אותה ממני לאט לאט. ממקד וממקם אותי בהדרגה.

הזונה שגאה להיות זונה שלך. הזונה שרוצה שתהיה גאה בה. לא כלבה, לא גורה חוצפנית ושובבה.. זונה. זאת שלא יכולה בלי זין. זאת שתירד נמוך ותעשה הכל כדי לזכות במגע שלך, זאת שתהפוך עולמות כדי להרגיש את הנשיקה שלך על שפתיה.. אבל אני יודעת, אדוני, שזונות לא מנשקים.  בזונות משתמשים. זונות משפדים על הזין הזקור ומזיינים בלי להתחשב בעונג שלהן. 

ואתה קורא לה. לזונה שלך...

זונה שתחלוק עם אחרים, כדי לראות כמה היא מסוגלת לעשות בשבילך.. וגם סתם, שכולם ידעו איזה זונה מצאת לך.

אותה זונה שתמכור בכסף ותראה איך היא מפנקת עוד לקוח אחד מסריח ומיוחם ותביא לך את הכסף במו ידיה.

זונה שתכניס את כל העולם למיטה שלה שיהיו שותפים לחוויות המיניות שלה ותסתכל מהצד איך הם מריירים עליה והיא נשארת זקופה וגאה למרות הכל.

זונה שאתה בעצמך תפשק את הישבנים שלה כדי לתת לזין אחר לזיין את חור התחת שלה. שתחזיק את הראש שלה כדי שזין אחר ידפוק חזק את הגרון שלה...

הזונה הזאת פה, אדוני, בתוכי. היא תמיד לשירותך אדוני. כל החורים שלה פעורים ומוכנים עבורך אדוני... 

כי כל צעד שלי כלפי מטה , אדוני, מעלה אותי למעלה. כי כל צעד שלי אל מעבר לגבולות שלי אדוני אני עושה יד ביד איתך, כשאני מרגישה את התמיכה ואת האהבה שלך. כי אני יודעת שאתה לא תיפגע בי, כי אני מרגישה איך אתה כואב את הכאבים שלי... אני יודעת שאתה שם, אדוני האהוב...

אבל במקום להגיד את כל זה אני פשוט שוכבת ושותקת... נותנת לך ליהנות מהנוף שארגנתי במיוחד בשבילך...

וחם לי בגוף ובלב.

אין, אני גורה קטנה ומתלהבת! מתרגשת מהר מדי, מוקדם מדי, חזק מדי ...

אז החיפוש ממשיך. 

ולהלן כמה הבהרות בנושא: 

א. אם כתוב שאנחנו מחפשים נשלט דו מיני, זה אומר שאם אתה לא נהנה מגבר , אז אתה לא מתאים. ולא משנה כמה אתה חושב שמוכן לעשות בדרך לגוף שלי... אתה לא מתאים. אתה יכול להיות בלי נסיון, אבל עם רצון וסקרנות במינימום. 

ב. ברור לך, שאם אני מפרסמת מודעות, אז יש פניות אלי? נכון? אז בבקשה, תחסוך ממני ומעצמך הודעות של "שלום", "הי, מה קורה?" וכו'... תפנה בכבוד מינימלי, תציג את עצמך, תן קצת פרטים, למה אתה חושב שאתה מתאים.

ג. אתה צריך להבין שאתה נכנס פה למיטה של זוג ושאותו כבוד שאתה נותן לי — מין הראוי צריך לקבל גם בן הזוג שלי. 

ד. תקרא פעמיים... לא, אתה יודע מה... תקרא 3 פעמים את הדרישות במודעה— הן לא מוגזמות, אבל חשובה כל אחת ואחת. אז הודעות בנוסח אני זה וגם זה, אבל זה לא.. לא יקבלו מענה יותר. 

ה. קח את כל הדברים באיזי, לא צריך לשלוח 8 הודעות ברצף..אני לרוב עונה ודי בנימוס נראה לי:)

אז איפה אתה כלבלב שובב? בוא נשחק קצת!:)

(למי שנתקל בפוסט הזה לראשונה — הדרישות בתוך הפרופיל שלי)

היא מסתכלת עליי מלמטה...

אני בוחנת אותה.. קווי גוף רכים ונעימים, עור חלק, רגליים מפוסקות כמעט בשפגט, הקעקועים מוסיפים יופי שורט למראה עדין, שדיים תלויים טיפה באוויר ומתנדנדים עם תנועות מעגליות של האגן המתגרה, הכוס נפתח קלות ונראה כאילו הוא נושם בקצב החרמנות שלה... 

פעם ראשונה אני מסתכלת עליה מלמעלה ורואה אותה כזאת רגועה ומתפנקת על מגע קל שבודק תגובות .

אני עוברת עם המבט על כל פיסת העור שלה, מדי פעם צובטת את הפטמות הנפוחות תוך כדי שהאצבע שלי הלוחצת בלי תנועה על הדגדגן הנפוח וורוד שלה. היא מגבירה את הקצב של תנועות האגן, נצמדת יותר חזק ליד שלי... אני טובלת אצבע בכוס הרטוב ובלי להוריד מבט מהעיניים טיפה מבולבלות מתחילה לזוז מהר וחזק על הדגדגן שלה..ואז עוצרת... המבט שלה מתחיל להיות מעורפל, תווי פנים נהיו רכים יותר, פה פעור ... היא יפה כמו שאף פעם לא ראיתי אותה.. 

בזמן שאני לא מורידה מבט מהפנים שלה אני מכניסה שתי אצבעות לכוס החם ורטוב מצמידה חזק לדופן העליון ומתחילה ללטף אותו בתנועת "בואי אלי". 

המראה של תנועות איטיות של האצבעות בתוך הכוס מגרה אותי ממש ואני מרגישה איך הכוס שלה מתחיל להתהדק סביב האצבעות החופרות בה והאגן מתחיל לזוז איתן בקצב מתגבר...

אני רואה אותה, מרגישה אותה, חווה אותה, מענגת אותה, מתענגת עליה, אוהבת אותה, נאהבת על ידה...

היא כל כך יפה כשהיא עטופה בגירוי שלה ...

התחושות ממלאות אותי עד אפס מקום, מראה כל כך מיני ויפה, גירוי כל כך חזק ואני מתפוצצת באורגזמה חמה ועוטפת את כל הגוף...

אני ליטפתי את הכוס הפועם, ליקקתי את האצבעות שלי ונשארתי עוד כמה זמן מעליה, לראות אותה מסדירה נשימה, נרגעת... 

המראה — אותה תליתי בחזרה על הקיר.

ואני... היום אהבתי את עצמי באמת.

המוח מסרב לתפקד ולבצע פעולות הנדרשות ממנו.
המועד כמעט סגור ומאושר, וזה קרב ובא.. בא וקרב.

ההתרגשות עולה על גדותיה. חם לי, כל כך חם לי.

אני מסובבת בראש המון תסריטים, אף על פי שיודעת ששיעורי בית הם טובים לבית הספר ופה הכל יהיה נתון לסיטואציה ולהחלטתו של אדוני. אבל לא יכולה לעצור את עצמי.

חששות "איך זה יהיה" , "האם אוכל להתמסר לסיטואציה", "האם אוכל להשתחרר"  עולות אך לא מקבלות יותר מדי מקום, הכל מוצף בחרמנות חמה ודביקה מאד.

רק מלתאר לעצמי את שניהם, מולי , אחד חזק ולוקח את מה שמגיע לו בחוכמה ורגישות שלו , ושני – עדין מושפל ומתמסר... רק מלתאר את שניהם ביחד הלב מעלה דופק, הראש משאיר פתק על שולחן ועף רחוק מפה והגוף מתלקח באש.

וכשאני רואה את עצמי איתם.. אחד לוקח, שני נותן. ואני..

אני צינור להעברת האנרגיה הסמיכה ורותחת הזאת...

שמישהו יזמין כבאים!