Equilibrium

אז במאבק מהפוסט הקודם ניצח...(טופים בבקשה!) אדוני היקר והמדהים! 

אחרי ששיתפתי אותו בכל הפנטזיות שהשתוללו אצלי בראש היום הוא החליט שהגיע זמן ליישם חלק מהן.

אדוני חושב שיהיה לי מאד קשה ככה ישר לצרף מישהי אחרת (והוא צודק..למרות הפנטזיות, אני לא בטוחה בעצמי עדיין שאעמוד בזה) ולכן... נתחיל מכלבלב :)

אז בידיים רועדות מהתרגשות אני פונה אליך,  נשלט יקר!

אם אתה:

סביבות גיל 30(עדיף פחות או לפחות צעיר ברוחך)

דו מיני (חשוב!)

נאה, נקי

עם עמוד שדרה וראש פתוח

גר לבד( עדיפות לאיזור המרכז)

רוצה להצטרף לזוג (אדון רגיש וחכם ושפחתו עם שאיפות שתלטניות) אוהב, חם פתוח וליברלי...

דבר איתי באדומה.

חשוב מאד: אנחנו לא מחפשים סמרטוט רצפה אלא כלבלב חמוד ושובב!

הן חיות זו לצד זו.

דו קיום לא משומן כזה.

אחת קטנה, רגישה וטיפה חצופה.

שניה שתלטנית ולא מתפשרת.

לפעמים צפוף להם ביחד. כמו היום.  כל אחת רוצה ביטוי ותשומת לב.

בימים האלה כמו היום – הן נלחמות  אחת בשנייה.

רבות להן בתוך הראש שלי.

הקטנה שרגילה לקבל המון תשומת לב וביטוי כבר מעלה תסריט על המסך :

אני ערומה, קר לי, אני לא מרגישה את קצות האצבעות שלי בגלל הקור והקשירה טיפה הדוקה , לא יכולה לזוז, לא יכולה להוציא הגה בגלל הגאג בפה וכל מה עליי לעשות זה להתבונן באדוני מענה ומהנה אותה מולי. אני כואבת, מריירת, נוטפת, רוצה שזה ייגמר, רוצה שזה ימשיך, מתעצבנת, מתגרה עוד יותר...

סטופ. המסך השחיר.

התמונה מתחלפת ואני רואה את עצמי לבושה בשמלה שחורה קטנה וסקסית, יושבת על הכיסא, הרגליים שלי  בנעלי עקב שחורות  ואלגנטיות מונחות על השולחן בפיסוק לא רחב מדי, לא צר מדי. בול כדי לראות את הגורה הקטנה שלי יושבת  על הרצפה מתחת לשולחן ומאוננת. אני מדליקה סיגריה, ושמה לב שהיד שלה מתחילה לזוז מהר מדי, מכאני מדי..

-          "לאט יותר, גורה שלי"  אני כמעט לוחשת לה את זה , אבל יודעת שהיא תשמע אותי בכל מקרה ..

היא לוקחת נשימה עמוקה ומאיטה את הקצב של היד.

-          "תאהבי את עצמך, בובה יפה שלי. תראי לי שאת יודעת לאהוב..."

-          "כן, גבירתי..."

ושוב התמונה נעלמת. 

אני רואה איך שתיהן נלחמות על החרמנות שלי, איך כל אחת רוצה לקבל ביטוי בתוך הפנטזיה שלי. כל אחת רוקמת תסריט מגרה לא פחות מהשנייה.

שתיהן מתפרצות, הקטנה בחוצפתה, המלכה .. כי היא מלכה ומי בכלל יכול לעצור אותה.

בא לי להוציא אותן מהראש שלי, לשים בחדר סגור ושיזדיינו אחת עם השנייה שתי החרמניות האלה. ואני...

אני בינתיים אוכל לנשום לרווחה, להתיישב על הכיסא בנוחות ורוגע ולעבוד בשקט...

ששש...

יש הרבה נשים שלא יודעות לקבל מחמאות. ואני לא מדברת כרגע על התחנפויות זולות ומניפולטיביות.. יותר על רצון של בן אדם לפרגן, לציין איזו תכונה אצל אותה אשה, להדגיש אתה במרקר צבעוני של כוונה טובה.

כל פעם כשאני רואה אשה שבמקום לקבל בתודה וחיוך את העובדה שהיא מדהימה/יפה/חזקה/עמוקה/טובת לב היא מתחילה חצי להתנצל/ להעביר ישר את המחמאה בחזרה למחמיא..

נשים כאלה צריכות לעבור סשן מחמאות קשוח! 

להעמיד אותה ערומה מול מראה ולהתחיל לתת לה מחמאות... לאט, להשקיע בכל פיסת הגוף שלה. אם היא מורידה מבט או מסמיקה, או סתם לא אומרת תודה בחיוך מקבל— להצליף בה, ואז להמשיך. לגרום לה לחזור על כל מחמאה שתישמע בגוף ראשון, ראה דוגמא: 

— את יפה... 

— אני יפה! :)

אם הקול שלה רועד או לא בטוח, יש לחזור על אותה מחמאה כמה פעמים, אם לא חל השיפור, אז להצליף בכלבה הזאת עוד קצת... עד שתידע, עד שתבין... עד שתקבל שהיא מדהימה.

לעבור על כל צלקת, על כל "פגם" בליטוף עדין ונשיקה. להחמיא גם למקום הזה שכנראה קשה לה לקבל במיוחד.

 ניתן לשלב גם אוננות מול המראה כשהיא חוזרת בקול רם על כל מחמאה שהיא מקבלת... ובשלבים המתקדמים— שתאונן ותחמיא לעצמה לבד.  עד שתבין... עד שלא תרגיש אשמה יותר כל פעם כשמישהו מחמיא לה!

לא, לא יהיה בפוסט הזה שום דבר מהדברים שרשומים בכותרת. 

אם הגעתם עד לפה, אתם אוטומטית נכנסים למחקר כלובי— סטטיסטי עם מדגם שהוא אתם.

מטרת המחקר: להוכיח קשר הדוק בין תוכן הכותרת לכמות הצפיות בבלוג, את השערה שלי שלא משנה מה יהיה כתוב בפוסט, כמות הצפיות לא עוברת אפילו 200 ביום אם אין מילים כמו "זיון, זיון חזק, כוס רוטט, השפרצה וכו..." בכותרת.

אז יאללה, מי מהמר כמה צפיות אני אקבל היום עם הפוסט הזה?:)

כן אדוני, ברור אדוני, אם זה מה שאתה רוצה, אני אשמח לעשות את זה בשבילך.

אם אתה רוצה להרגיש את זה ... אני פה בשביל זה אדוני.

אתה רוצה לשחרר מעצמך ולהתמלא ... אני אעשה הכל בשבילך אדון יקר שלי.

אני רוצה להיות טובה בשבילך, לדעת להגשים כל גחמה שלך, אדוני.

אני רוצה להטביע אותך בים העונג שלך מעצמך, אדוני.

רוצה להעלות אותך לגבהים חדשים, מאסטר מדהים שלי.

אני מודה לך שהרצון שלך נוגע בדיוק בפנטזיה שלי שמתבשלת כבר הרבה זמן ואני מרגישה עכשיו כמו ילדה קטנה מרוגשת מההבטחה ללכת לגן שעשועים חדש ומוחה כפיים בהתלהבות.

יחד עם זאת אני קצת חוששת מהראשוניות של זה, מנסה לגייס את כל הביטחון שלי ואמונה שביחד אנחנו נצליח להגיע לכל מה שהצבנו לעצמנו כמטרה. אני אעשה הכל, אדוני כדי לא לאכזב אותך.
...
רק אל תהיה מופתע אם לא תשמע את המילה "אדוני" כשהסטראפ- און כבר יהיה עלי.
ברור לך, אדוני?:)

תיקח אותי.

בשפת האם שלי – ברוסית – נשים משתמשות בביטוי הזה כדי לבקש מגבר לשכב איתן. כי גבר לוקח. לוקח מטבעו הברוטלי והכובש.

תיקח אותי.

איך עוד אפשר להעביר לו שאני רוצה אותו? שאני לא רוצה שיישאר ממני המוכרת כלום כשהוא מולי.  כשכל מה שאני רוצה זה להרגיש אותו. להתמלא בו.

תיקח אותי.

כי אני חייה בעצמי את החיים האלה, צועדת צעד אחרי צעד בדרכי המפותלת בתחושה של בדידות נצחית. וכשיש אותך בעולם הזה – אני לא רוצה יותר להיות של עצמי. רוצה להיות שלך.

תיקח אותי.

המילים האלה פותחות את הראש, את הלב, את כל הנקבים שלי עבורך.

תיקח אותי.

כי אני אוהבת לראות אותך חוגג את עצמך, נהנה מעצמך בזכותי.

תיקח אותי.

מתי שאתה רוצה, איך שאתה רוצה, בלי לשאול אותי..

כי אתה יודע שזה שלך.

אני שלך.

וגם כשלפעמים אני לא נותנת לך את התחושה הזאת, כשנראה לך שאני מרוחקת ואין לי מה לתת. 

פשוט תיקח אותי ותזכיר לי את זה. אודה לך על כך.

היום קיבלתי משימה... אפילו משימונת... אפילו משימה כזו פשוטה כמו לצלם את עצמי בתא שירותים בעבודה משמחת כלבלבה כמוני! לציית לאדון, לבצע בדיוק מה שהוא רוצה – פשוט תענוג!

אז גורה שובבה נסגרה בתא השירותים, הורידה את השמלה, חזייה, תחתונים... מתחילה לצלם. יש משהו מאד מגרה בלצלם את עצמי עבור האדון. לנסות להסתכל על עצמי כאילו בעיניים שלו. להסתכל על החזה שהמראה שלו כה רגיל לי ומוכר לי ופתאום לשים לב כמה הוא מושך ויפה. למצוא תנוחה שרואים בה טוב את הכוס שלי ויש מספיק אור עליו – ולגלות שעלה בי רצון לאכול אותו כמו שהוא עושה את זה. העור החלק שלי, קווים רכים ונעימים של הגוף, החזה, הכוס, הקעקועים שלי- לרגע בחנתי אותם כאילו אני רואה אותם בפעם הראשונה מהצד... הצילומים נגמרו ברצון עז לענג את עצמי...

אז היום בשעה שנקבעה אדוני הולך לקבל לא רק תמונות, אלא גם וידאו. מקווה שהןא יעריך את האלתור האומנותי הזה  ושלא אקבל עונש על הגמירה ללא רשות שתועדה בו:)

במלחמת המיתוסים הזאת מפסידים רק אנשים... 

הראש שלי שכוב על הבטן שלך, הפה שלי מלא בזין שלך, הגוף שלי מקופל סביב הרגל שלך.

ככה. פה ועכשיו. מלאה ונרגעת. נשימה עמוקה והגוף מרפה עוד קצת. עוד נשימה .. היד שלך מלטפת את הראש שלי והשקט פשוט מצלצל בנעימה מתוקה באוזניים. הזמן עצר מלכת , שום דבר לא חשוב, אין אותי, אין אותך. קיים רק חיבור. העולם התנקז לתוך החיבור החם הזה. אין לא מלחמות, אין סכסוכים, אין פחדים, אין אנשים. אין גם אותי ואותך. רק החיבור.

עוד נשימה והגוף שלי בקושי מורגש. התחושה המלאה הזאת עוטפת, היד מלטפת, הלשון שלי זזה לאט. ולא כדי לגרות... לא כדי להעיר שוב את החיה , אלא רק כדי להזכיר לשנינו שזה לא חלום. כמו צביטה קלה .. למטה למעלה, מסביב, בקצב של הנשימה האיטי והמשותף.

אני מתקפלת עוד יותר פנימה, מתכרבלת עוד יותר סביב הרגל שלך ונראה ששום דבר לא יכול להפריד אותנו כרגע. אני מתמלאת בהודיה וחום. התחושה זורקת אותי לחוויה מאד ראשונית, חווית שלמות עם כל, ככה נראה לי תינוקות מרגישים כשעוד לא יודעים להפריד את עצמם מין העולם. הכל שלם. הכל אני, הכל אתה. הכל ללא ספק הכל.

אני מצלמת את התמונה הזאת בראש שלי, מתייגת בה אותי ואותך, משמרת את התחושה הזאת בפנים, עוטפת אותה שאף אחד לא יוכל להגעת בה, לטלטל אותה, לזהם אותה. אני שומרת אותה כי היא שומרת עלי. היא המפלט שלי, היא ההגנה שלי, היא מקור הכוח שלי. היא מזכירה לי על אהבה שיש בתוכי. היא אי של שקט בים סוער שאני תמיד יכולה לחזור אליו.

איך מגלים מה הגבולות שלך? נכנסים לסשן ובודקים. אין לדעת בלי לנסות.

גבול השיפוטיות. BIG NO NO! לא מוכנה, לא רוצה להיות מוקפת באנשים ששופטים אחרים, שמראש בוחרים עמדה יותר גבוהה מהאחר ומשם , ממרום דעתם שופטים כל אחד דין מוות.

גבול הקטגוריות. ממש לא. ברגע שאנשים מקטלגים אנשים אחרים ותולים עליהם מאפיינים כאלה או אחרים של אותה קטגוריה בלי להתייחס אל המהות של אותם אובייקטים – שם נגמר השיח. שם נגמר הקשר. חבל שלא עם כולם אני באמת יכולה לנתק אותו. יש כאלה שאנחנו לא בוחרים אותם..

גבול השנאה. אנשים ששונאים, אנשים שמטפחים בעצמם את הרגש הזה, אנשים שניזונים ממנו – אין להם מקום בחיים שלי.

הימים האלה הם סשן אחד ארוך וכואב עבור כולנו. ואין מה לעשות, כולם בו נשלטים ( לצערי גם הממשלה שלנו..)

ובסשן הזה אני מגלה את הגבולות שאני לא מוכנה ולא ארצה לחצות...

רק ממשיכה לנשום. ממשיכה לשחרר פחד. ממשיכה לאהוב. וזה קשה כי המצב - הוא  שולט בנזונה לא קטן, ואני לא ממש יכולה לסמוך עליו...

חבל שאין לי יכולות להתהפך עליו ולראות לו מה זה באמת אהבה...