Equilibrium

https://shogofawafa.wordpress.com/2015/08/02/sex-and-psychedelics/

אתה רואה את הקופסא הצבעונית הזאת?

תפתח.

רואה את הצבעים האלה?

זאת בדידות.

תראה את זאת  - שחורה, קרועה ומחוספסת.

זאת בדידותי בלי אהבה.

זאת שעטפה אותי לילות שלמים בלי לשחרר אפילו לשנייה.

לילות שאחרי מאות לילות לבד ,לילות לפני מאות לילות כאלה.

תוציא את זאת - כחולה-סגולה עמוקה.

רק תזהר כבדה היא בדידותי הקיומית.

היא שם. תמיד. לאורך ולרוחב. 

במרחבים, זמנים ומימדים.

היא מזכירה לי משהו חשוב... ומשהו הזה אסור לשכוח.

וזאת, הירוקה-חומה, קצת מוזרה וקוצנית.

זאת בדידותי בין אנשים.

כשלכאורה אתה "ביחד"

אבל בפנים מרגיש הכי לבד.

תשים אותה מהר בפנים . היא מפחידה ומטפטפת כתמים מכוערים.

עדיף תיקח כדור לבן זוהר, מתוק ורך כמו צמר גפן.

זאת בדידותי האהובה.

בדידות מול טבע, מול בריאה.

ואם לחשוב טיפה, קשה לקרוא לה "הבדידות"..

אולי רק דייט או טנגו מענג שיש מקום לשניים.

אבל היא פה. היא חשובה לי.

והנה עוד אחת, טרייה ממש, שמחליפה צבעים כל רגע

היא נעימה לי, היא יפה.

זה הלבד שלי ליד לבד שלך... 

כשנוח גם להיות לבד ביחד.

היא עטומה כמו שאר הבדידויות

אך יש בה פתח.

אתה תמיד יכול לראות אותי דרכו.

אני מסתכלת לפעמים על זוגות נשואים ועוברת בי צמרמורת לא מהזן הטוב. הזוגות האלה שאין להם שום מושג בשליטה, אבל היא ( כן-כן, לרוב זאת היא) שולטת בו בכל תנועה שלו, בכל מילה שלו מול אנשים...

וכשמתסכלים עליו, בדרך כלל מבינים שהשליטה הפומבית הזאת היא לא ממש בהסכמה. 

כשאני רואה עוד זוג כזה, כשהיא יושבת עם רגל על רגל והשם שלו מצלצל באוויר כל כמה שניות:"יוסי, פה" , "יוסי שם", "יוסי תביא", "יוסי תילך", "יוסי כמה כבר שתית", "יוסי תראה איך משה של דנה עושה את זה..", "תראה מה שמוליק של יעל הביא לה " והוא עםמבט מושפל ומתנצל מול כל החבורה, עם צחוק עצוב כזה משרת את המלכה, אני חושבת לעצמי שאם היא הייתה פשוט זורקת אותו על ארבע על הרצפה, מורידה את המכסיים שלו, נותנת כמה הצלפות, חודרת עם האצבעות לתחת שלו ונותנת לו להזדיין בעצמו על האצבעות שלה בזמן שהיא משפילה אותו מילולית באופן ישיר- יש מצב שאז שניהם היו יותר מאושרים והוא... הוא לא היה מסתובב עם מבט מושפל ומתנצל כל הזמן.

מצד שני, יש מצב שדווקא היא דורשת כמה סטירות טובות?

או שהם באמת מאושרים?

ואז קיבלתי שליטה...

כן, דמיינתי, פינטזתי, גלגלתי חלקיקי מחשבות לא מעובדות בראש, השתעשעתי והתחרמנתי. שאלתי את עצמי איך זה ירגיש, איך זה ייראה.. חייכתי לי. 

ואז קיבלתי. זה התחיל לאט, עדין, חושני מאד, עד שאני מצאתי את עצמי מלמעלה, ואותו— מלמטה, חסר עונים, קטן, פגיע, נתון לרשותי, נותן את כולו לשימוש שלי. שימוש בו. 

הלב שלי התפוצץ מהרגש כלפיו, מרצון לחבק אותו, להרגיע אותו, לשמור עליו ואני... המשכתי להשתמש בו לצרכים שלי. לזיין אותו כמו צעצוע אנושי כשהלב נקרע מלראות ולהרגיש אותו ככה.. 

לא, לא הצלחתי לגמור. באיזשהו שלב עצרתי כי לא הצלחתי להתעלם מרגשות אשם שהשתלטו עלי. התחלתי לחבק, לנשק לו את העיניים, לכסות את כולו בנשיקות מתנצלות... ואז הרגשתי את היד שלו תופסת לי את השיער ומעיפה אותי למטה... למקום שבו אני שלמה, מקום בו אני ב מ ק ו ם — עם הזין שלו בפה, מקבלת ספנקים ומוכנה לכל מה שיעלה לדעתו.

באותו רגע, שם למעלה , במקום הלא רגיל, לא מוכר, באמת לא ידעתי מה לעשות, מה להגיד,  ולא נתתי לעצמי להשתחרר. לא הצלחתי לשים את הרצונות שלי בעדיפות ראשונה. נבהלתי, הרגשתי פוגעת ולא מתחשבת. דפוס ישן ומוכר, על פיו אני קודם שואפת לרצות את הסביבה, ורק אחר כך — את עצמי, על פיו אני תמיד בוחרת את המילים הכי רכות ומייפייפת את המסר, במקום פשוט להעביר את המסר שלי כמו שהוא. ומרוב המלחמה עם הדפוס הנוקשה ולא מועיל לא הצלחתי לענות על הצורך שלו להתמסר...

מורכב, לא ברור, לא רגיל.. אבל לא יכולה להגיד שלא בא לי עוד... נראה שגם שם מחכים לי שיעורים משמעותיים.

בהמשך לפוסט #1(ללחוץ פה)

מורה הנהיגה שלי איש חכם, פתוח ומצחיק, יוצא לנו לפעמים לפטפט על כל מיני דברים בין הצעקות שלו "שחחרי לי את הקלאצ'!" או "תפני עכשיו האוטו לא יעשה את זה לבד" או (לשים פה כל דבר שאפשר לעשות לא נכון , במיוחד ברכב ידני, בווליאום מוגבר).

הוא גם בהחלט יודע להעריך בכבוד נוף יפה שמתגלה מולו כשאנחנו פוגשים בכביש איזו אשה יפה על אופניים או טוסטוס. נהנה מאד מהנוף ולא מסתיר ממני, כי אני גם בדרך כלל מסכימה איתו. 

היום אחרי שעשיתי עוד פעם איזו שטות על הכביש ועצרתי ברמזור, אמרתי:

—"הנה, לפחות ארגנתי לך נוף מהנה!" והצבעתי על זוג צעיר על הטוסטוס לפנינו— הוא מקדימה, היא מאחורה מחבקת אותו ומלטפת אותו בחושניות. 

הוא הסתכל כמה רגעים וזרק משהו כמו "היא ילדה קטנה עדיין ומאד חרמנית" 

—"אתה בטוח שזה חרמנות? "

הוא חשב קצת ..

"לא.. זה לא חרמנות. זאת הכל עניין של שליטה נטו. שייכות. היא נמרחת עליו כאילו מנסה להראות לכל העולם שהיא שייכת לו."

—"יש לך הרבה שליטה בסאב—טקסט, אה?" 

הוא כאילו לא שמע אותי וממשיך בשלו:

—"אני בטוח שאם הם היו פה לגמרי לבד, היא בטח הייתה עושה ציפורניים או משהו כזה.. "

—"אבל גם אחד על אחד אפשר להתענג על תחושת שייכות ולהביע את זה במגע, אתה לא חושב?"

— "בטח, אבל אז כבר כל מגע הוא מ ג ע, וכל ליטוף הוא ל י ט ו ף ולא ככה !…"

השאלה שלי עברה טרנספורמציה מ—"האם מורה הנהיגה שלי קשור לעולם השליטה ?" ל—"האם הוא יודע על זה או שלא?"

אני והיא. היא שתלטנית ונחושה, דומיננטית וחזקה.

ואני מולה. חשופה, משוחררת  ומוכנה לקבל אותה.

בהתחלה זה קשה. הגוף מתנגד. המוח דורש הסברים. אבל היא לא מרפה. היא חודרת אלי בלי לרחם, מזיזה אותי בקצב שלה ולוחשת לי לאוזן " בואי איתי, שחררי, תני לי את עצמך".

ואני מתחילה לפרק לאט לאט...  נשימה עמוקה, אני מקבלת אותה עמוק בפנים ומשחררת החוצה תנועה לא בטוחה... עוד נשימה, ואני מתחילה לשכוח מה הייתי לפני אותה נשימה.. עוד נשימה ואני מרגישה איך העולמות מתחילים להתחבר בתוכי לאחד... והיא ממשיכה. היא מזיזה, מפתיעה בשינויים שלה, גורמת לגוף שלי להתחיל להתפתל בתנועות לא אופייניות לו. עוד נשימה, והיא בכל מקום – בחוץ ובפנים. רק היא.. אני רק ההד שלה, ההשתקפות שלה. עוד נשימה ואני רואה את עצמי מהצד לרגע : פועמת בקצב הלב שלה, נעה על הגלים שלה, מתמסרת אליה לגמרי בביטול עצמי מוחלט ובקיום אבסולוטי בו זמנית.

שם, בסשן הארוך והמהנה של 7 שעות על הרחבה של המסיבה – הייתי הכל וכלום. חווית טראנס טהורה (אפילו בלי שום כלי עזר ;) – רק אני ומוזיקה). כל שנייה – היא חדשה לגמרי שמביאה איתה צליל חדש, סיפור חדש . וכל מה שהייתי צריכה זה לנשום ולתת לגוף לזוז בדרך שלו. פשוט לסמוך עליו, לעצום עניינים ולצלול.. כדי לחזור אחר כך ולגלות שוב את העולם היפיפה מסביב. בלי מסגרות, בלי שיפוטיות.. פשוט לתת לגוף להעביר אותי במסע הזה שהיעד הסופי שלו הוא .. אני.  נקייה יותר, מחוברת יותר. מוכנה לשנה חדשה!

מדהים אילו  מתנות מביאה לנו האינטואיציה שלנו! שלי אמרה לי ללכת ולבקש מפושטקית את הפרטים על המסיבה שהיא כל כך חיכתה לה :)

לפעמים יותר קל להוריד בגדים מול מישהו מאשר להסתכל לו בעיניים...

לפעמים קל לנו יותר להזדיין עם מישהו מאשר לנהל איתו שיחה אימיתית...

 Upd: כן, אלה העיניים שלי... זאת אני פשוטה לגמרי מולכם:)

הוא: מעכשיו כל סיגריה שאת רוצה לעשן — את מבקשת את הרשות שלי.. ברור?!!

אני: כן, אדוני!..

       בייבי, אתה בטוח שאתה באמת רוצה את זה?:)

הוא: לא, השתגעת?.. אני אחרי יומיים אבכה ואתחנן "אפשר בבקשה לא לשלוט בך? בבקשה!?"

אני: אהה, ואני אגיד לך "לא! אתה תשלוט בי! אתה תעשה רק מה שאתה רוצה, שומע?! כי זה מה שאני רוצה!" :)

אוהבת את היכולת שלנו לקחת דברים בפרפורציות נכונות  ולצחוק על עצמנו:) 

היא עוד מעט באה.. ואני כמו ילדה צייתנית מחכה לה, מכינה את עצמי לכבודה. כמו בכל מערכת שליטה, אני נתונה לרשותה, לגחמות שלה. אני רק יכולה לקוות שהיא תהיה עדינה איתי, אבל מוכנה לספוג ממנה הכל. כי הקודמות כבר לימדו אותי שגם העונש הכי כבד שאני יכוחה לקבל, אם אני מקבלת אותו באהבה— הוא בונה אותי, מחזק אותי, פותח לי עוד זווית ראיה נוספת על עצמי ועל העוצמה שיש בי.

האחרונה שהייתה לי גרמה לי להתקרב לעצמי עוד ועוד, גרמה לי להוריד עוד מסך שעומד ביני לבין עצמי, לקבל את צדים לא הכי מחמיאים שלי, לאהוב את עצמי למרות ובזכות. היא הביאה לי יכולת להיפתח לקראת חוויות חדשות ולא לפחד להיפגע, לסמוך על היקום ולתת לו להוביל. היא עזרה לי להבין את הטבע הנשי שלי. למדה אותי לשחרר. 

היא הביאה לחיים שלי אינטימיות מתוקה וכנה, הביאה אושר לחלוק את החיים האלה עם בנאדם קרוב ויקר לי.

אז אני אומרת לה תודה מכל הלב, ומשחררת אותה, נותנת לה ללכת ומחכה להבאה אחריה. לא יודעת מה לצפות ממנה, והלא נודע הזה כה מתוק ומבטיח.

אז בואי, גברת שנה חדשה. בואי מלכתי, תשלטי בכל הכוח, עוצמה, חוכמה ורגישות שלך. תביאי איתך מה שנראה לך לנכון, אני מוכנה ומחכה לך.. על 2, עם גב זקוף ולב פתוח לרווחה. בואי, מלכתי!

שנה טובה יקרים שלי! שנה של שלמות ומימוש עצמי, שנה של פתיחות וכנות עם סביבה ועם עצמכם! שנה של אהבה בכל!