לפני 6 שנים. 17 בדצמבר 2017 בשעה 22:12
הטלפון משמיע צליל של הודעת ווטסאפ נכנסת.
האיתותים תמיד מכובים אז איני יכולה לראות מי כתב, אבל יש לי הרגשה שזה הוא. אני מתרגשת מהמחשבה התמימה שהוא גם חשב עלי כל הלילה. יש לי פרפרים של גיל 16. כיף לי.
יונתן יוצא מהבית עוד כמה דקות ואני אוכל לפתוח את הטלפון.
אני שוכבת במיטה ומתכסה בפוך. כשאת שוקלת 43 ק"ג תמיד קר. זה אולי נשמע כאלו אני אנורקסית אבל אני ממש לא נראית כזו וגם לא מתנהגת ככזו. פשוט יש לי גוף של ילדה. אני קטנה ודקה אך למזלי יש לי תחת בשרני מה שגורם לי להיות ילדה סקסית. ילדה סקסית שאוהבת לאכול טוסט בגט עם חמאה וקממבר לא מפוסטרת.
אני חולמת לי בהקיץ על מאורעות ליל אמש ותוהה אם בכלל מתאים לי להיכנס להרפתקה הזאת. ההתלבטות הזאת חסרת כל סיכוי... הרי אני כמו החתול שאומרים לו לשמור על החלב. פיינלי, אני שומעת את הדלת נטרקת.
האצבע מחליקה על המסך ואני קוראת:
בוקר טוב ילדה. ותמונה של היד שלו מחזיקה ספל של קפה מעל עיתון היום.
הבטן מתכווצת אבל אני עונה מהר- בוקר טוב בתוספת הסמיילי שלי הרגיל. לא אימוג'י. סמיילי רגיל של פעם- נקודותיים וסוגריים עגולים. לפחות בהתכתבות איתו יש אלמנט של בטחון- אני בטוחה, אבל בינתיים. אם הוא היה פה מולי או אפילו בטלפון הייתי הופכת לאילמת. אבל בהודעות אני חזקה. ובכלל הוא מרגיש לי די ברשת שלי אז אני לא חושבת יותר מדי.
אחרי כמה דקות הוא כותב שהוא רוצה לשלוח לי משהו ולאן אפשר.
אני נותנת לו מייל ויוצאת מהשיחה.
הוא ממשיך להתכתב למרות שיצאתי מהווטסאפ. אין לי איך לקרוא את ההודעות אם אני לא באפליקציה.
אני נכנסת שוב וקוראת :
לא סיפרת לי מה את עושה היום?
אני עונה ובו זמנית תוהה מה אכפת לו. הרי רק אתמול הוא דחף לי אצבעות בשירותים של המסעדה לאחר היכרות של שעה. ואני זוכרת שגם הוא נשוי... אז הגיוני שאולי הוא רוצה לזיין אותי. אבל מה קשור: מה התוכניות שלך להיום. מה אכפת לו? את הוא רוצה להיפגש שוב היום? ממש היסחפות.
שנים לקח לי להבין שהוא לא שואל אותי מה התוכניות שלי כי הוא רוצה להשתלב בהם. הוא פשוט רוצה את המידע. את כל המידע. כל פרט משעמם.
בזמן ההוא החיים היו די משעממים. סגרתי את העסק הקטן שהקמתי עם יונתן והייתי בעיצומו של חשב מסלול מחדש עם תינוק בן שנתיים ובעל חצי מתפקד.
לפחות עדיין התאמנתי. שלוש פעמים בשבוע באופן קבוע.
אז סיפרתי שאני הולכת לחדר כושר ואז לשפצר את קורות החיים שלי. בדרך אעצור ואקנה מצרכים כדי להכין ארוחת ערב.
הוא התעניין בהכל. ודיברנו ארוכות על בישולים ועל כך שהוא כבר בפנסיה ועושה רק מה שהוא אוהב.
בדרך למכון שמעתי את השיר.
הוא שלח את:
I never knew you'd be the one to brake my heart
סימבולי משהו.
הוא לא שלח את השיר עצמו אלא הקלטה שלו שר את השיר.
התרגשתי, אבל מעולם לא שרו לי. אבל עניתי שהוא בטח שולח את זה לכל הבחורות שהוא מפלרטט איתן.
הוא ענה בתמימות מוחלטת שלא ושאל למה כל כך קשה לי להרגיש מיוחדת.
הוא הוסיף שהוא חיי בנישואים מאפשרים מאז ומתמיד אבל שאין לו אף אחת כעת ושהוא מאוד נרגש מזה שהוא פגש אותי.
היה בו משהו כלכך כריזמתי שקשה להסביר את התחושה שמתקבלת מהיחס שהוא נותן. אבל זה כאלו כל החום של השמש מופנית אליך ומאירה עליך. זה חם מאוד אבל לא מדיי. זה הכי נעים שיכול להיות. ממכר.
הלכתי להתאמן ובסוף האימון הוא כבר שלח עוד שיר עם הקדשה פרטית בהתחלה שאדע שהקליט את זה עבורי. אח"כ הוא ביקש תמונה מהמלתחות. שלחתי משהו סקסי יחסית והוא אמר תודה ושהוא ישמח לראות עוד בהמשך.
זה הרטיב אותי.
והכי מטורף זה שהוא ידע. הוא מיד ידע ושאל אם אני רטובה. עניתי שכן והוא אמר- ילדה טובה.
תשלחי לי הודעה שתחזרי למיטה.
כעבור שעה שעדיין שוטטתי לי בקניון הוא שלח הודעה:
במיטה?
עניתי שאני בקניון והוא היה נשמע קצר רוח. לא רציתי שהוא ישמע ככה. זה פחות נעים ככה.
נסעתי הביתה. ושלחתי לו הודעה שאני במיטה.
הוא שאל כמה זמן יש לי לפני שאני מוציאה את הקטן מהצהרון. עניתי 45 דק.
איך את משחקת עם עצמך הוא שאל.
הייתי נבוכה מאוד. אבל התרגשתי ועניתי בכנות:
או על הבטן או עם הצעצוע זכוכית שלי.
הוא מיד התעניין איך נראה הצעצוע ומי הביא לי אותו.
סיפרתי לו על השחקן כדורסל הזר שהתחיל איתי לפני 12 שנים שהייתי בת 18 ולא הסכים לגעת בי עד גיל 24. סיפרתי לו כל מה שהוא לימד אותי לפרטים. כי הוא שאל. ובסוף הוא רק אמר - יופי זו התחלה טובה.
עכשיו תשחקי עם עצמך ותחשבי על המציצה שויתרת עליה אתמול.
את מתחרטת? הוא שאל. עניתי בהיסוס והוא סיים את השיחה בקצרה. תרטיבי את המיטה ילדה טובה. נדבר אח"כ.
גמרתי.
הרגשתי צורך להתפשט לחלוטין ולהרגיש את כל חלקי גופי שהזדקרו.
ליטפתי את הפטמות והרגשתי את הרטיבות שנזלה לי כבר מבין הרגליים... הבטן שלי דבוקה לגב מרוב המתיחה והרגליים שלי מתוכות לצידי הגוף ומתרוממות מעט ככל שהצעצוע חודר עמוק יותר.
ואז זה הגיע.. כמו נהר גועש זה פשוט התפרץ מתוכי והרטיב את הכל... היד שלי מזיזה את הצעצוע קדימה ואחורה...
עד שכל הנוזלים יצאו החוצה.. או לפחות כך חשבתי אז.
הטלפון מצלצל והוא שלח תמונה של הסליחה שלו עם ההודעה: שוב הפסדת.
באותו הרגע עשיתי את הטעות הראשונה. אמרתי-"איכס".
הוא לא הגיב באותו הרגע. הוא רק שאל אם גמרתי ושהתחלתי לספר בהתלהבות הוא קטע אותי אמר- לכי לגן, נדבר אח"כ.
לא שמעתי ממנו יותר באותו היום. הסתכלתי על הזמן וחיכיתי להודעה שלא הגיעה.
בערב היה לי קשה להתרכז במשהו. חשבתי רק עליו. ניסיתי לכתוב קצת קורות חיים ולחפש עבודה אבל רק חלמתי בהקיץ וחיכיתי להודעה.
נרדמתי כמו ילדה שמצפה שההורים שלה יחזרו מבילוי לפני שהיא תירדם.
למחרת קיבלתי הודעה.
