סוף דבר
פעם חשבתי שאפשר לחזור אחורה- ״תקבל אותי חזרה״ הייתי מבקשת והוא היה מגיב בשתיקה. נוכחתי לדעת שבחיים האלה ניתן רק להתחיל מחדש. העתיד תמיד צופן בתוכו פסגות גבוהות יותר. המלך מעולם לא פחד מכשלונותי הוא רק ציפה לדבר אחד- שאלמד מהם.
לצאת לחופשי אינו דבר פשוט בשביל נשלטת ובמיוחד אחרי כלכך הרבה זמן. המלך הוא הכל בשבילי. אני רגילה לחשוב עליו בכל מעשה שלי, בכל נשימה. כשאני מתקלחת, מתאפרת, מתלבשת, מבשלת, קונה בגדים, יוצאת עם חברות, בכל רגע- הוא נמצא בתוכי, בוחן, מבקר,מאשר. אני שלו ולכן גם אם העליתי 200 גרם או לא עשיתי ציפורניים בזמן אני מרגישה שאני מבזה אותו. המלך מעולם לא אמר לי איך להתלבש שאני לא לידו אך הגעתי למצב שאני מרגישה שאני רוצה לכבד אותו בכל דקה.
סיפרתי לא פעם על בריאתה של סאני. יש כל מני סוגי נשלטות; בסקאלה שבין 1 ל-10 (1-עבד, 10- משחקי תפקידים במיטה) אני לא בטוחה איפה המלך היה מציב אותי אבל מה שהבדיל אותי מ-1 היה ברובו עניין של סיטואציה. המלך אינו בן זוגי ועל כן איני יכולה להסתמך עליו בקיום שלי.
ככל שהיה אפשר הוא ידע להביא אותי לשם- לנקודה שבה רצונותיו ואושרו הם בראש מעייני, לנקודה שבה אני הכי למעלה שאני הכי למטה שאפשר. לנקודת הביטול העצמי אליו למדתי לשאוף. סוסת הפרא שבי ניסתה לבעוט לעיתים אך מהר מאוד היא ידעה לחזור למקומה.
אנשים נוטים לחיות את חייהם בשלשלאות מבלי להכיר בכך. הם הולכים לעבודה ומבטלים את הרצון הפנימי מבלי שהם נותנים לעצמם על כך דין וחשבון. משתעבדים לבתיהם, לאורח חייהם חושבים שיש להם הכל ולא מבינים למה הם אינם מאושרים.
שהמלך פגש אותי הייתי בדיוק בנקודה שהשלשלאות הקיומיות הכבידו עלי. כביכול היה לי הכל- בית ענק במושב עלית, בעל, ילד, קריירה אך הייתי ריקה מבפנים כי לא הייתי במקום הנכון. חלולה, לא ידעתי מי אני, לא ידעתי מה גורם לי לאושר ולא הבנתי למה הקיום שלי- בסבל.
המלך לימד אותי שבמידה מסוימת החיים הם בבוז- אם אתה לא בז להם הם בזים לך.
ככל שהמלך קילף אותי - את שכבות האגו- בת לאם שנחשבה לשמנה וסלתה של החברה הירושלמית ולאב ממשפחה בעלת אמצעים בקנדה. הם נפגשו באוקספורד שעשו דוקטורט וחינכו אותי לצעוד בדרך היחידה שאותה הכירו, הם לא הרשו לי בשום פנים למצוא את עצמי.
המלך לא התייחס לכל אלה ולא משום שהם אינם מוכרים לו מביתו, אלא בגלל שערכי נקבע אך ורק על פי יכולתי או חוסר יכולתי לשמח אותו. ככל שקילף וחשף את מערומי למדתי לראות את חיי ואת עצמי כפי שאני באמת ולכן היום למרות שאני ״יוצאת לחופשי״ אני מצוידת בסאני- שיודעת לבוז לכל מי שאינו ראוי לה.
זהו הפרק האחרון של הבלוג של סאני. אני אשאיר אותו כי הוא סיפור חייה ותיעוד של מעשה בריאה. ואולי אני או אפילו הוא נקרא אותו יום אחד.
אני מודה על כל מה שעברתי וקיבלתי. אני מאחלת לו נשלטת שתסב לו אושר גדול ממני ותדע להצליח איפה שאני כשלתי.
בכל פעם שהבן שלי הורס את המגדלים שהוא בונה אני אומרת לו: ״את המגדלים שלך מותר לך להרוס, אתה תבנה אותם גבוהים ויציבים יותר״ וכך אני מאמינה שיהיה. אני מאחלת לעצמי להיות מספיק חזקה ומאושרת, בשביל עצמי ובשביל שאם אי פעם אקבל הזדמנות נוספת לשרת אותו אעשה זאת טוב יותר.
אני חתמתי על חוזה הגירושים אך בעלי מעולם לא היה הבעלים שלי. לעומת זאת המלך היה, ועוד איך!
לסיפור הזה אין סוף. סאני תמיד תהיה ילדה של המלך אבל עכשיו אנחנו נשמור זו על זו.
